בפניי תביעה שטרית בסכום של 64,096 ₪ . ראשיתה של התביעה בהגשת שטר ערבות שמסר הנתבע להוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר שהתקבלה ומכאן הדיון בתביעה דנן.

העובדות וטענות הצדדים:

1. התובעת הינה חברה לאספקת מוצרים קפואים למאפיות. בשנת 2011 התובעת סיפקה מוצרים לחברה בשם רון שי בע"מ (להלן: "המאפיה" ו/או "החברה "). עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים התחייב הנתבע להתחייבויות החברה כלפי התובעת וחתם על שטר בסכום של מיליון ₪.
2. יצויין כבר עתה הנתבע אינו טוען דבר כנגד חתימתו על השטר ותוקפו של השטר. הטענות של הנתבע מתייחסות לגובה החוב של החברה כלפי התובעת כאשר לטענתו החברה וכפועל יוצא גם הוא כחותם השטר אינם חייבים דבר לתובעת.
3. עקב טענתה לחוב של החברה התובעת הגישה בקשה לביצוע השטר בהוצאה לפועל. התיק נפתח בסכום של 164,096 ₪ ואולם לבקשת התובעת, שציינה בישיבה מיום 6.6.17 כי מדובר היה בטעות סופר, תוקן סכום התביעה לסכום הנוכחי הוא הסך של 64,096 ₪ .
4. התובע הגיש בקשה להתנגדות ביצוע השטר שנידונה על ידי כבוד השופטת שאדן אבו אחמד. בדיון מיום 6.6.2017, לאחר שנחקר הנתבע על תצהירו, ההתנגדות התקבלה בהתאם להסכמת הצדדים.
5. הנתבע טען בתצהירו שצורף להתנגדות כי אין חוב כלשהו של החברה כלפי התובעת וכי החוב נפרע במלואו. הוא מציין כי למעשה אין בינו לבין התובעת עיסקת יסוד וכי חתם על השטר להבטחת התחייבויות החברה לתובעת שכן זו האחרונה התנתה את אספקת הסחורה לחברה בחתימתו של השטר והוא הסכים לכך.
6. עוד טען הנתבע בתצהירו כי בשנת 2013 בתאריך מדויק שאינו זכור לו התקשר אליו יוסי מהתובעת וטען בפניו כי גובה החוב הגע לסכום של 160,000 ₪. אז הוא ביקש וקיבל עותק מכרטסת הנהלת חשבונות.
7. לטענת הנתבע, הם עברו על הכרטסת והוכיח להם שמדובר בחוב יותר מ- 14% - 20% מהסכום המוסכם על רכישת בורקסים קוראסונים וחלות. עוד טען הנתבע בתצהירו כי התובעת לא זיכתה את החברה בהנחה של 17% בגין תשלום במזומן. עוד טען הנתבע כי התובעת לא זיכתה את החברה בסכום מזומן ששולם בסך של 18,000 ₪ אשר שולם בין החודשים 12/2012 – 1/2013.
8. לטענת הנתבע בתצהירו, לאחר פגישה זו, ולאחר מספר פגישות בעניין ההתחשבנות, סוכם כי סכום החוב הוא 100,000 ₪ . עוד ציין כי לטענתו סכום החוב הנכון הוא 80,000 ₪ ולצרכי פשרה הסכים להעמידו על 100,000 ₪. אז הוא מסר לתובעת 10 שיקים שווים לתשלום סך של 100,000 ₪ זמן פרעון האחרון בהם הוא 15.7.2014.
9. לציין כי הנתבע הודיע כי אין בכוונתו להגיש תצהיר עדות ראשית וכי בכוונתו להסתמך על התצהיר שהוגש להתנגדות כתצהיר עדות מטעמו.
10. לפי תצהיר עדות מר יוסי דרעי, מנהל התובעת בעת הרלבנטית לתביעה, לאחר תחילת ההתקשרות עם החברה הגיע החוב לסכום של 164,096 ₪.
11. בשלב מסויים נמכרה החברה/המאפיה למר שמריהו סגרון וזה האחרון ביקש מהתובעת לספק לו סחורה ונתקל בסירוב התובעת בשל החוב הקיים.
12. אז התקיימה ישיבה לגבי החוב בה נכח הנתבע, יוסי וגם מר שמריהו סגרון. הן יוסי והן שמריהו הגישו תצהירים מטעם התובעת ובהם צויין כי באותה ישיבה הנתבע כלל לא כפר בחוב בסך של 164,096 ₪ וסוכם כי החוב יפרע בתשלומים. סכום של 100,000 ₪ שולם על ידי שמריהו בעשרה תשלומים- על חשבון רכישת המאפיה מהנתבע.
13. לגבי סכום החוב הנותר- הוא סכום התביעה- בסך של 64,096 ₪ נטען על ידי יוסי כי הנתבע ישלם לו את הסכום לאחר שיפרעו עשרת השיקים שמסר שמריהו.
14. בתצהיר שמריהו סגרון הוא חזר על דברי יוסי ביחס לפגישה שהתקיימה בין הנתבע ליוסי ובנוכחותו. הוא חזר על דברי יוסי ביחס לסיכום לגבי תשלום החוב בסך של 160,000 ₪ - סכום בו הודה הנתבע באותה ישיבה. עוד הוסיף מר שמריהו כי על חשבון רכישת העסק של המאפיה מחברת רון שי , הוא שילם סך של 100,000 ₪ בעשרה תשלומים לתובעת. הוא ציין כי רשם עשרה שיקים כאמור מסר אותם לנתבע וזה האחרון מסר אותם לתובעת. עוד מציין מר סגרון כי מאחר והנתבע לא שילם את יתרת החוב בסך של 60,000 ₪ התובעת הפסיקה לספק לו סחורה.

דיון והכרעה:

1. בחקירתו של הנתבע הוא הודה כי היה בעל מניות בחברות רון שי. הוא הוסיף בחקירתו הנגדית כי התובעת פנתה אליו בשנת 2013 היה חוב של 160,000 ₪ אולם התובעת העלתה סכומים של ק"ג במקום 10 ₪ העלתה ל- 11.75 ₪ וכן לא ניתנה הנחה של 5-7 אחוז על תשלום במזומן. (ראו עמוד 7 לפרוטוקול מיום 29.5.18 שורות 23-29 ) משנשאל כיצד זה בתצהירו הוא טען שההנחה על המזומן היא 17% הוא השיב כי 5% זה על מזומן בקניה 17% זה ההפרש בין עשרה שקלים ל- 11 שקלים לקילו שהוא הוסיף.
2. תשובה זו אין לקבל שכן אין בה כל הגיון. מדובר בשרבוב טענות טענות כלאחר יד מבלי לבסס אותן בכל מסמך. יש לציין כי תשובה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי טעות התובעת בחשבון היתה גם באי מתן הנחת המזומן וגם בכך שתימחרה את הסחורה לקילו בסכום של 1.75 ₪ יותר.
3. לציין כי בתצהירו הנתבע בכלל לא העלה את הטענה שהעלה בחקירתו הנגדית כי החוב של התובעת היה מוטעה גם מחמת תמחור לקילו הגבוה מהמוסכם.
4. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע כי סכום של 18,000 ₪ הוא שילם למשגיח אצל התובעת במזומן הוא הראה להם שזה לא נרשם וכי גם סכום זה יש להוריד מהסך של 164,000 שדרשה התובעת (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 27-30 ). גם טענה זו של הנתבע לא הוכחה בשום דרך ובלי פירוט מספק כגון מועד התשלום הנטען. שמא או תשלום מתייחס להתחשבנות קודמת בין הצדים. ויודגש אספקת הסחורה על ידי התובעת נמשכה כשנתיים.
5. טענותיו של הנתבע ביחס להתחשבנות לא הוכחו כלל. הוא לא הביא כרטסת הנהלת חשבונות של חברת רון שי כדי להוכיח את התשלומים הנטענים על ידו- למשל סכום של 18,000 ₪ ששולם לטענתו למשגיח ישירות על חשבון החוב לתובעת.
6. הנתבע כאמור לא צירף לתצהירו מסמכים כלשהם מלבד תדפיס ובו פירוט השיקים שניתן על ידי שמריהו. כעולה מהתדפיס זמן פרעון השיק הראשון הוא בחודש ספטמבר 2013.
7. הנתבע צירף במהלך הישיבה שהתנהלה מסמכים נוספים (נ 1-4) מהם ניתן להוכיח לטענתו את טענותיו לגבי גובה החוב. לציין כי תחילה ביקש הנתבע לצרף את המסמכים במהלך חקירתו ואפשרות זו לא ניתנה לו. בהמשך במהלך הסיכומים בעל פה שב וביקש לצרף את המסמכים וב"כ התובעת הסכימה לכך.
8. עיינתי באותם מסמכים ואין בהם כדי לסייע לנתבע. לגבי מסמך נ/1 "דוח הפקת מסמכים" ממנו עולה לכאורה כי גובה החוב הוא 80,000 ₪. אין במסמך זה כדי לסייע לנתבע. לא ברור מי ערך את המסמך. לטענת הנתבע זו עובדת התובעת אך זו לא העידה בפניי. גם מעיון במסמך לא ניתן ללמוד מהמסך דבר ולא ניתן לדלות ממנו כל מידע. אשר למסמך נ/2 שהופק ביום 13.7.13: במסמך זה יש רשימה של חשבוניות מס בסך שולל של 39,534 ₪. גם מסמך זה אין בו כדי ללמד דבר לגבי גובה החוב. דובר בתשלומים מחודש פברואר 2013 שדווקא נקלטו בכרטסת חברת רון שי אצל התובעת. גם מסמך זה לא ברור כיצד יש בו לסייע לנתבע בהוכחת טענותיו.
9. מסמכים נ 3 ו- נ/4 הן קבלות על תשלומים ששולמו לתובעת באמצעותם ביקש הנתבע להוכיח כי ניתנה הנחה של 5% לתשלום מזומן. גם מסמכים אלה אינם מסייעים לנתבע. אין במסמכים אלה כדי ללמד דבר לגבי הטענה לתמחור גבוה מהמוסכם. מהמסך עולה כי ההנחה לה טוען הנתבע דווקא ניתנה לו!
10. לסיכום, הנתבע לא הוכיח את טענותיו אף שלא היה לו קושי להוכיח את טענותיו בהבאת מסמכים. כך למשל יכל להביא כרטסת הנהלת החשבונות בחברת רון שי שם ניתן היה לראות את החישוב הנגדי של רון שי והכללת הסכום של 18,000 ₪ במזומן ששולם לפי הנטען למשגיח.
11. לא צורף מסמך כלשהו שיש בו להוכיח את התמחור שחייבה בו התובעת את חברת רון שי. לא צורף מסמך לגבי הסיכום לגבי המחיר, לא צורף מסמך לגבי הסחורה שניתנה והכמויות. הטענה נטענה באופן סתמי ללא כל פירוט ואף לא נטען מה ההפרש לשיטת הנתבע בחישוב וכיצד החיוב הוא ביתר.
12. טענותיו של הנתבע ביחס לגובה החוב היו כלליות, לא מפורטות וכאמור לא הוכחו בשום דרך.
13. כך טענתו לגבי הנחת המזומן היתה לא עקבית בתצהירו טען להנחה של 17% בעוד שבחקירה הנגדית טען להנחה בין 5 ל-7 אחוז.
14. עוד אוסיף כי הנתבע חקר בחקירה נגדית את העדים יוסי ושמריהו ולא חקר אותם בכלל על הנקודה החשובה והקריטית בתצהירים: הסיכום לגבי גובה החוב שכן כאמור לעיל, הן יוסי והן שמריהו ציינו בתצהירים כי הנתבע כלל לא התכחש לגובה החוב בסך של 160,000 ₪.
15. בחקירתם שני העדים חזרו על האמור בתצהירם. מר סגרון העיד ביחס לפגישה בה סוכם כי ישלם את הסך של 100,000 ₪ על חשבון רכישת המאפיה כפי שאכן עשה.
16. הנתבע טען כי רכישת המאפיה היתה בחודש מרץ אפריל 2013 ואולם טענה זו אין לה בסיס בעובדות. ראשית, מר סגרון העיד מפורשות כי הוא רכש את המאפיה רק באוגוסט 2013. מועד זה אף מתיישב עם תאריך תשלום עשרת השיקים בסך של 100,000 ₪ כעולה מקבלה על הסכום שהוציאה התובעת לנתבע בחודש אוגוסט 2013. (נספח ה' לתצהיר מר יוסי) לפי קבלה זו השיק הראשון היה ביום 1.10.13 ובאופן רציף עד יולי 2014. נתון זה מתיישב עם התאריכים המופעים בתדפיס שהנתבע צירף בעצמו לתצהירו ביחס לאותם עשרת שיקים. באותו תדפיס מופיע כי זמן פרעון השיק הראשון הוא ביום 31.9.13 (כך רשום במסמך.) נתון נוסף שתומך במועד העברת המאפיה לידי סגרון הוא הסכם השכירות מאוגוסט 2013 אותו לא מכחיש הנתבע. מכאן שאין בסיס לטענה כי החוב נשוא התביעה והמסמכים ג1-3 קשורים לעסק לאחר הרכישה של מר שמריהו שכן זה האחרון רכש את המאפיה והחל לקבל סחורה מהתובעת רק מאוגוסט 2013 ולא לפני כן.
17. לסיכום, הנתבע לא הוכיח אף לא טענה אחת מהטענות שהעלה. מנגד טענות התובעת כפי שהובאו בתצהירים מטעמה לא נסתרו ועדותם של העדים היתה עקבית ולא נסתרה.
18. אשר על כן אני מקבלת את התביעה במלואה בסך של 64,096 ₪ ומורה על חידוש הליכי ההוצאה לפועל בתיק 504194-05-15 ביחס לסכום שנפסק.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.