בפני

כבוד השופט ד"ר אוהד גורדון

המבקשת

מדינת ישראל

נגד

המשיבים

1. כרים אבו חדיר
ע"י ב"כ עו"ד ר' עותמאן

2. אחמד אדעיס

החלטה

החלטה זו עניינה במשיב 1 (להלן: "המשיב").

רקע – וטענות ההגנה

1. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של השתתפות בהתפרעות וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. כפי הנטען, ביום 5.10.15 השתתף בהתפרעות בשכונת שועפט בה השתתפו כשבעים איש, חלקם רעולי פנים ובמהלכה הוצתו צמיגים, נחסם רחוב ויודו בקבוקי תבערה ואבנים לעבר שוטרים. המשיב היה רעול פנים והחזיק בכיסו שלוש אבנים לצורך יידויין לעבר השוטרים. בנוסף, עמד מאחורי פח אשפה גדול, החזיק בידו אבן והניף ידו כדי ליידותה לעבר שוטרים, אך כשהחל שוטר לרדוף אחריו עזב את האבן והחל לברוח.

ראיות לכאורה

1. ההגנה חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. נטען כי המשיב אך השתתף בלוויה שהיתה במקום, וכשהחלה ההתפרעות החל לרוץ יחד עם אחרים ונתפס. עוד נטען כי לו השתתף בהתפרעות ניתן היה לזהותו בשל גופיה שלבש, וכי בסרטון המתעד את מעצרו ואשר צולם בידי אחד השוטרים (להלן "הסרטון") לא נראה יידוי אבנים בידי המשיב או ניסיון ליידותן.

מקום מיוחד בטיעוניה הקדישה ההגנה לטענה לפיה השוטרים הם שהכניסו לכיסו של המשיב את האבנים. נטען כי בעוד שבתמונה שצולמה בתחנת המשטרה נראות האבנים בכיסו, הרי שבסרטון לא נראות אבנים בכיסים. בנוסף, השוטר שעצרו יוסף שגב טען תחילה שלא ערך חיפוש על המשיב בעת מעצרו אך מישהו אחר מן הצוות שלו ערך חיפוש, דבר שאינו מתיישב עם העובדה שהאבנים נמצאו רק בהגיע המשיב לתחנת המשטרה.

1. כאמור, אין חולק על עצם קיומה של ההתפרעות הנדונה. זו מתועדת גם בסרטון ובהודעות השוטרים שייסקרו להלן.
2. הקשר שבין המשיב לאותה התפרעות מבוסס על דבריו של השוטר יוסף שגב. בדו"ח מיום 5.10.15 ובהודעה מיום 9.10.15 שעה 12:18 סיפר אודות ההתפרעות, וכי מפקד הצוות החליט לאגף את המתפרעים, שאז יצאו השוטרים מן הרכב בו נסעו והחלו לרוץ לכיוון המתפרעים, שנמלטו. שגב זיהה את המשיב "אשר לבש גופיה לבנה, כפיה בצבע אדום לבן למכנסי (הטעות במקור – א.ג.) ג'ינס כחול כהה אפור כזה אשר עמד מאחורי צפרדע ירוק בכוונה לזרוק אבנים מתח את ידו לאחר כשאחז באבן רצה לזרוק אותו אך כשראה אותי ברח לכיוון הסמטה ולא זרק, אני קפצתי מתחת לפתח רצתי אחריו ופניתי לכיוון הסמטה" שאז המשיב נעצר ונתפס לאחר שהתנגד למעצר. בהודעה מן השעה 13:05 הוסיף כי למשיב היה ריח של דלק.
3. הודעה זו נתמכת בראיות נוספות. הקצין עמית דגני תאר במזכר מיום 5.10.15 ובהודעה מיום 9.10.15 שעה 12:49 את ההתפרעות והמרדף אחר המתפרעים, וציין כי המשיב נמלט כשהוא "רעול פנים לבוש גופיה לבנה ורעלה אדומה". הקצין הצטרף לשגב כשזה "הוריד את החשוד על הרצפה". אציין כי אלמנט זה נזכר גם בהודעתו של שגב, ונראה גם בסרטון אשר צולם ממצלמה שנשא שגב – היינו, כי הקצין מצטרף לשגב לאחר שזה החל בהשתלטות על המשיב. שגב הוסיף כי למשיב היה ריח חזק של בנזין, ידיו ובגדיו היו מפוייחים ו"בסמוך למקום תפיסתו הובערו צמיגים בטווח זמן מידי". תמיכה מסוימת לטענה זו מצויות בתמונות המשיב בתחנת המשטרה בהן נראית גופייתו קרועה ומפויחת, הגם שמן הסרטון עולה כי מעצרו בוצע תוך הפלתו לקרקע דבר שעשוי להסביר מראה זה. בהודעת המשך מהשעה 14:16 הוסיף דגני כי תנאי הראות היו טובים.

תמיכה נוספת מצויה בהודעתו של השוטר עידן כהן, שבהודעה מיום 12.10.15 ש' 7 ציין כי צוות השוטרים עצר את שני המשיבים: המשיב 2 וכן "בחור אמריקאי שהיה רעול פנים". המעצר עצמו תוך-כדי ההתפרעות מתועד בסרטון שהוצג.

1. ראיה נוספת לתימוכין מספקים דבריו של המשיב. השוטר שגב מסר כי כשהמשיב נתפס הוא "אמר לי באנגלית אני מצטער, אני מצטער" (הודעה מיום 9.10.15 שעה 12:18, ש' 22. ראו גם הודעת דגני מיום 9.10.15 שעה 14:16, ש' 11). המדובר באמרת חוץ של נאשם שהיא קבילה, ומספקת ראשית הודיה. תמיכה נוספת מצויה בשקר של המשיב אשר טען, בהודעה מיום 5.10.15, לגבי הכאפיה האדומה כי "הכאפיה שם אותה מי שתפס אותי" (ש' 14 ושוב בש' 22). זאת, בעוד שבסרטון בו מתועד המעצר נראית הכאפיה על המשיב והשוטרים מסרו, כאמור, כי הכאפיה האדומה שימשה את המשיב לכיסוי פניו. בנוסף, כשהוצגו בפני המשיב אבנים שנתפסו בכיסו השיב במשפט הכולל דבר והיפוכו: "נכון אני טיפש (מה זה טיפש?) [כך במקור – א.ג.] לא יודע מאיפה זה" (ש' 19).
2. השילוב שבין כל אלה מספק ראיות לכאורה בעצמה משמעותית לכך שהמשיב השתתף בהתפרעות וניסה ליידות אבנים לעבר שוטרים. די בכך לצורך ההחלטה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, שמטרתה אינה להכריע בכל אחת ואחת מעובדות כתב האישום אלא לאמוד את הראיות כבסיס לאומדן עילות המעצר ולצורך, אם ישנו, במעצר. דברים אלה אמורים בטענת ההגנה לפיה האבנים לא היו בכיסו של המשיב בעת ההתפרעות. השאלה האם אסף את האבנים מן הקרקע, או החזיקן בכיס מכנסיו, אינה מהותית לאמדן עצמתן של עילות המעצר. זאת, מבלי לשלול את הצורך בבחינת טענות אלה בהליך העיקרי.
3. מעל לנדרש אדון בטענה עצמה. אשר לשאלה האם נערך חיפוש על המשיב בעת מעצרו, הרי שהשוטר שגב נשאל בהודעתו מיום 9.10.15 האם ביצע חיפוש על המשיב "לאחר מעצרו" והשיב בשלילה. אז נשאל אם "מישהו מהצוות עשה לו חיפוש" והשיב "כן, אבל לא יודע מי זה היה" (ש' 23-26 להודעה מיום 9.10.15 שעה 12:18). זמן קצר לאחר מכן נגבתה ממנו הודעה נוספת (מהשעה 13:05), בפתחה נרשם כי "בהמשך לעדות הקודמת, ולאחר עיון השוטר בדבריו, הנ"ל הצהיר בפני כי לא הבין את הכוונה משאלתי בשורה מס' 23 היות והעברית אינה שפת אמו ומתקשה לעיתים בהבנת הנקרא/נשאל" ומפי השוטר שגב "אני רוצה לתקן את תשובתי בזה שכן בשטח לא עשיתי חיפוש אבל כשהגענו לתחנה עשיתי חיפוש ומצאתי אבנים"- שלוש אבנים בכיס מכנסיו האחורי "נראה לי כיס ימין". החיפוש נערך לדבריו יחד עם שוטרים מהתחנה והקצין דגני.

לשלב הנוכחי, וכמובן מבלי לקבוע מסמרות להליך העיקרי, ניתן לקבל הסבר זה של שגב וזאת בשים לב לנוסח השאלה שנשאל שגב בהודעה הראשונה שעשוי להתפרש כשאלה אודות חיפוש במעמד המעצר. אמינות ההסבר נתמך בכך שנמסר לבקשת השוטר, לאחר שעיין בדבריו בהודעה הראשונה וביקש לתקנם. זאת ועוד, ההסבר מתיישב עם תיאורי הקצין דגני, שמסר כי שגב ושוטרים מן התחנה ביצעו חיפוש על המשיב בהגיעם לתחנת המשטרה, בו נתפסו האבנים (הודעה מיום 9.10.15 שעה 12:49 ש' 28. ראו גם מזכרו של יורם חתן מיום 7.10.15 אודות שיחה עם דגני בה נמסרו דברים דומים, ומזכרו מיום 5.10.15 של אשרף עראידה שהשתתף בחיפוש בו נתפסו האבנים). משבוסס לכאורה כי נערך חיפוש בו נתפסו האבנים, הרי שהאפשרות לפרש את אמירתו של שגב בהודעה הראשונה כאילו לא נערך חיפוש נחלשת מאוד.

1. פן נוסף במסגרת הטענה הנדונה עניינו בשאלה האם האבנים היו בכיסי המשיב כשנעצר, או הוכנסו לשם בהמשך בידי השוטרים כפי שגורסת ההגנה. אין בפני ראיות שיאפשרו לקבוע ברמה הלכאורית כי כך היה. הטענה לא הועלתה מפי המשיב בחקירתו. ניתן היה לצפות כי אם "הושתלו" ראיות בכיסו, דבר שלא יכול היה להעלם מעיניו, היה מנצל את ההזדמנות בה נשאל לגבי האבנים ומציין זאת. אלא, שכאשר נשאל לגבי האבנים שנמצאו בכיסיו, לא אמר כי שוטרים הכניסו אותן לכיסו. תחילה השיב "נכון אני טיפש (מה זה טיפש?)" ומיד סייג דבריו וטען שאינו יודע מהיכן האבנים או כיצד הגיעו לכיסו (ש' 19 ו-33 להודעתו). גם הקצין שגב נשאל בנושא ושלל כי השוטרים הכניסו אבנים לכיסו של המשיב "אין לנו אבנים בתוך הניידת, והשוטרים היו עסוקים בלחימה מול מאות מתפרעים כך שאני שולל אפשרות של מחשבה על הכנסת אבנים לכיסו" (הודעה מיום 9.10.15 שעה 14:16, ש' 14). ההגנה טענה כי בסרטון נראה הכיס הרלבנטי, לטענתה כיס אחורי שמאלי של המשיב, כשאינו נפוח וזאת בניגוד לתמונה שבתיק בה נראות האבנים בכיסו בתחנת המשטרה. צפיתי בסרטון והתקשיתי לקבוע קביעה נחרצת בנושא. זאת ועוד, לפי דברי השוטר שגב כמתואר לעיל דובר בכיס ימין ולא בכיס שמאל, ואפשר שבכך יש להסביר את תהיות ההגנה. על רקע כל אלה, איני סבור כי ניתן לקבל את טענת ההגנה אודות "השתלת" האבנים בכיס המשיב לצורך הדיון בבקשת המעצר עד לתום ההליכים או כי יש בה להשליך על עצמת הראיות בשלב זה.
2. אני קובע שקיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

עילת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופה

1. עניינו של המשיב מבסס שתי עילות מעצר. האחת, המרכזית, עוסקת בסיכון להישנות המעשים אם ישוחרר המשיב ממעצר. בתי המשפט חזרו ועמדו על המסוכנות הניכרת הנשקפת ממי שבוחרים לתקוף שוטרים באבנים ובאמצעים אחרים, במהלך התפרעות ועל רקע אידאולוגי. בעיתוי הנוכחי, בו מתרחשות הפרות סדר על רקע אותה תפיסה אידאולוגית ובתדירות גבוהה, גובר הסיכון בצורה משמעותית וזאת גם בשים לב לגילו של המשיב והעדר עבר פלילי. ראו בש"פ 5246/14 פלוני נ' מדינת ישראל (31.7.14); בש"פ 379/09 מדינת ישראל נ' פלוני (14.1.09); מ"ת (מחוזי י-ם) 23868-12-14 מדינת ישראל נ' שוויקי והפסיקה הנזכרת שם (1.1.15(; עמ"ת (י-ם) 18389-12-14 מדינת ישראל נ' עסילה (16.12.14); עמ"ת (י-ם) 768-12-14 מדינת ישראל נ' ראזם (2.12.14).

לכך מתווסף, בעניינו של המשיב, החשש מסיכול ההליך וזאת בהיותו תושב זר, נטול שורשים בישראל ושהעונש לו הוא צפוי אם יורשע עלול לספק לו תמריץ להימלט.

1. אציין כי עילת ההימלטות, לו עמדה בפני עצמה, לא הייתה מספיקה לשיטתי להוראה על מעצר עד לתום ההליכים. אלא, שהיא מתווספת לחשש העיקרי הנוגע לסכנה הנשקפת מן המשיב. המדובר, בפרט בעיתוי הנוכחי, בעילה בעלת עצמה ניכרת. אין זה סביר לשיטתי להעמיד את הציבור כולו ואת כוחות הבטחון בפרט בסכנה להישנות המעשים, וחלילה לפגיעה בגוף או ברכוש. זאת, גם בשים לב לפגיעה הלא-מבוטלת בזכותו של המשיב לחירות כתוצאה מקבלת הבקשה. על רקע זה, לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
2. להשלמת התמונה אציין כי המשיב 2 שוחרר ממעצר לתנאים ובהם "מעצר בית". ועם זאת, עניינו שונה שכן בנסיבות שפורטו בהחלטתי מיום 15.10.15 שוחרר הוא עוד לפני שהוגש כתב האישום וזאת בהסכמת המבקשת. עוד לא מדובר בתושב זר. בנוסף יש לציין כי למרות שכתב האישום כולל את שני המשיבים, הרי שלא נטען לקשר ביניהם בביצוע העבירות למעט ההשתתפות באותה התפרעות שכללה עשרות אנשים. עניינית, אפוא, אין בעניינו של המשיב 2 להשליך על זה של המשיב 1 יותר מאשר יש בו להשליך על עניינם של העצורים הרבים בהתפרעויות ממין זה בעת האחרונה. לכן, אין בהחלטתי הנוגעת למשיב 2 כדי לגרוע מעצמת העילות בעניינו של המשיב 1 או להביא לשחרורו מטעמי שוויון.
3. אני מורה על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים.