התביעה

1. התובע עותר לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, עקב השגת גבול חלקתו ע"י הנתבעת בין השנים 2014-2015.
2. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, בין היתר, טענה מקדמית לסילוק התביעה על הסף בשל קיומו של "כתב ויתור", עליו חתם התובע בגין אותו נזק נשוא תביעתו הנוכחית.
3. בדיון שהתקיים בפניי ביום 24.10.18 ניתנה החלטה על הקדמת בירור והכרעה משפטית בכל הקשור למסמך כתב ויתור נשוא המחלוקת, זאת מאחר, וככל שייקבע כי המסמך תקף מבחינה משפטית ומחייב את התובע, כי אז דין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

טיעוני הנתבעת

1. הנתבעת טוענת כי התובע חתם עוד בחודש מאי 2013 על "כתב ויתור נגד תביעות" כנגדה, ובו אישר כי עם חתימתו על מסמך זה הוא מוותר באופן מלא וסופי על כל תביעות ו/או טענות לרבות לעניין נזקים הן כלפיה והן כלפי חברת כאלדי עאטף בע"מ. עוד התחייב התובע במסגרת כתב ויתור הנ"ל לשפות את הנתבעת ו/או מי מטעמה בגין כל תשלום ו/או נזק ו/או הוצאה שייגרמו לה, בשל תביעה ו/או דרישה אשר יוגשו נגדה.
2. התובע הסתיר בכתב תביעתו מביהמ"ש הנכבד את דבר קיומו של כתב ויתור בגין אותה עילת תביעה, עליו מבוססת התביעה.

טענות התובע

1. התובע טוען כי פנה אל הנתבעת (במועד שלא צוין) על מנת להפסיק את הסגת הגבול לחלקתו ולפיצוי בגין הנזקים שגרמה לו. בהמשך לכך, פנה אליו מר עאטף כלאדי שעבד כקבלן בשטח מטעם הנתבעת וטען כי חושדים בו שהוא גונב את העפר מהפרויקט ומוכר אותו, וכי לשם הוכחת חפותו הוא פונה לבעלי הקרקע ומבקש מהם לחתום על מסמך לפיו הוא לא מקבל מהם כסף, ולא עובד באופן פרטי עם בעלי הקרקעות על חשבון עבודתו בפרויקט.
2. התובע שהיה מעונין לעזור לעאטף, אשר טען בפניו, כי ללא חתימות אלה, יגרשו אותו מעבודתו, חתם על המסמך שהציג בפניו עאטף, מבלי לקרוא אותו.
3. התובע מוסיף וטוען כי הוא אדם מבוגר, אינו בקיא בשפה העברית ובתום לב חשב שהוא עוזר לקבלן, אך לא חשב כי הוא נופל למעשה מרמה שיש בו כדי להביא לאיבוד זכויותיו.

ראיות הצדדים

1. בתיק נשמעו ראיות הצדדים בסוגיה זו בלבד. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר חאלדי מוחמד (בנו של עאטף) וגב' אילנה שלום (מנהלת מסחרית אצל הנתבעת). התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ולא הביא עדים אחרים. הוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר הראייתי שהוצג בפניי, נחה דעתי להורות על סילוק התביעה על הסף, לאור המסקנה כי המסמך שכותרתו "כתב ויתור על תביעות" נשוא כתב ההגנה, הינו מסמך משפטי תקף ומחייב במישור היחסים שבין התובע לנתבעת.
2. מחומר הראיות עולה כי התובע פנה אל הנתבעת במכתב נושא תאריך 3.4.13 (נספח ב' לתצהיר גב' שלום) בטענה כי נגרמו לחלקתו נזקים המוערכים בסך 25,000 ₪ (הערכה ראשונית), ועל כן הוא דורש בגינם פיצוי.
3. לגרסת הנתבעת, כחודש לאחר מכן (חודש מאי 2013), פנה אל התובע מר מוחמד, ששימש כמנהל עבודה בחב' כלאדי עאטף בע"מ (קבלן משנה של הנתבעת), וביקש להיפגש עמו ולבדוק בשטח את טענותיו הנ"ל.
4. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוא עומת לגבי גרסתו בס' 11 לתצהירו כי עאטף (אביו של מוחמד) היה זה שפנה אליו, אולם תשובותיו לא היו משכנעות (פ' עמ' 14 ש' 15-24):

"ש. בתצהיר אמרת שמי שהגיע אליך וניהל איתך משא ומתן היה מישהו אחר ולא מוחמד.

ת. כן.

ש. לפני כמה דקות אמרת שזה כן היה מוחמד.

ת. עם מוחמד הייתי בשטח ועם הבחור השני מהרכבת.

ש. הגיע לשטח עאטף או מוחמד?

ת. לשטח מוחמד.

ש. למה כתוב בתצהירך שעאטף בא לשטח?

ת. עאטף בא אלי הביתה.

ש. היכן זה כתוב בתצהירך? שהוא בא אליך הביתה עם מכתב?

ת. הוא בא אלי".

1. לגרסת הנתבעת, התובע ומוחמד נפגשו בשטח החלקה, וניהלו דין ודברים, לאחר קבלת אישור הנתבעת (ראו: ס' 6-7 לתצהיר גב' שלום, אשר התובע בחר שלא לחוקרה חקירה נגדית על עדותה הראשית, ראו: פ' עמ' 13 ש' 1-2), הוסכם כי לפנים משורת הדין, התובע יקבל סיוע בפתיחת הסתימה ובעיות הניקוז בחלקתו, וכן יישתלו בחלקה מתוך רצון טוב שני עצי זית. לאחר ביצוע העבודות האמורות, כפי שהובטח לתובע, חתם התובע על כתב הוויתור לאחר שמוחמד הסביר לו את תוכנו.
2. בעניין זה העיד מר מוחמד בחקירתו הנגדית בביהמ"ש ועמד על גרסתו, פעם אחר פעם, כי הקריא לתובע את תוכן כתב הוויתור והסביר לו את משמעותו טרם שנחתם על ידו, ועדותו בעניין זה לא נסתרה (פ' עמ' 11 ש' 15-30). יצוין כי הן התובע והן מוחמד הינם דוברי השפה הערבית, כך שבאפשרות התובע היה לעמוד בנקל על משמעות המסמך, כפי שהוסבר לו ע"י מוחמד, גם אם הוא מתקשה בשפה העברית (ראו גם: אישור ב"כ התובע במהלך דיון ההוכחות, לשמיעת עדות התובע בשפה העברית, ללא צורך במתורגמן, פ' עמ' 14 ש' 8-9).
3. הנתבעת הציגה עותק מקורי של כתב הוויתור נשוא התביעה (העתק ממנו צורף כנספח ג' לתצהיר גב' שלום), הנושא בתחתיתו את שם התובע ושם משפחתו וכן חתימה הנחזית כחתימתו וכן מס' טלפון נייח. המסמך אינו נושא תאריך וממוען לחב' כאלדי עאטף בע"מ, אולם אין חולק כי תוכנו של המסמך תומך בגרסת הנתבעת בדבר ויתור מלא וסופי של המתחייב על פיו על כל תביעה ו/או דרישה נגדה ו/או נגד מי מטעמה ממועד החתימה על המסמך כולל התחייבות לשיפוי בגין כל נזק ו/או הוצאה אשר יגרמו לה בשל תביעה ו/או דרישה כאמור.
4. במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש העיד התובע כי מעולם לא ראה את כתב הוויתור נשוא התביעה (קרי, החתימה הנחזית כחתימתו על המסמך הינה מזויפת) אולם כאשר הופנה לעותק כתב הוויתור שצורף לתצהיר גב' שלום, אישר התובע כי חתם על המסמך כולל מס' הטלפון שנרשמו בכתב ידו (פ' עמ' 14 ש' 25-32 ועמ' 15 ש' 1-8):

"ש. אז עאטף החתים אותך על מסמך אחר קצר שאומר שהוא לא גנב ובעצם אתה אומר שמישהו זייף את החתימה שלך והלבישו אותה על המסמך שאנו מדברים עליו היום?

ת. כן. ככה בדיוק.

ש. ז"א שאתה בא ואומר שהמסמך כתב ויתור על התביעות שגם הוגש ונמצא במקור אצלי, אתה מעולם לא ראית אותו?

ת. לא. מעולם לא ראיתי את המסמך הזה.

ש. אז מישהו לקח את החתימה שלך והעתיק אותה? אני שואל אותך לגבי המסמך שצורף כנספח לתצהיר ההגנה. האם זו חתימתך?

ת. כן. זו חתימתי.

ש. האם מספר הטלפון שכתוב מטה, הספרות הן בכתב היד שלך?

ת. כן.

ש. אתה חתמת על המסמך הזה?

ת. כן. אני חתמתי.

ש. אז איך אתה מסביר שהתוכן של המסמך, מה שכתוב בו השתנה מאז שחתמת כמו שאתה אומר על משהו אחד והפך להיות משהו אחר? מה קרה? מאיפה בא המסמך הזה?

ת. לא יודע".

1. התובע, בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, לא הציג גרסה סדורה ולא סיפק הסבר מניח את הדעת בנוגע להימצאות חתימתו האותנטית על כתב הוויתור למרות שלטענתו חתם על מסמך אחר "בין שתי שורות", שתוכנו כמפורט לעיל. מחד גיסא, התובע אישר במהלך עדותו בביהמ"ש כי החתימה על כתב הוויתור היא חתימתו ומס' הטלפון המצוין תחת חתימתו הוא מספר הטלפון שלו שנרשם בכתב ידו, אך מאידך גיסא טוען כי חתם על "מסמך אחר".

פעם טען כאמור כי מעולם לא ראה את כתב הוויתור (כלומר החתימה הנחזית במסמך כחתימתו הינה זיוף), ופעם אחת אישר כי הוא זה שחתם על כתב הוויתור כולל ציון פרטי קו הטלפון שלו בכתב ידו, אך אין לו הסבר לכך בהינתן שתוכנו של כתב הוויתור שונה במהותו מתוכנו של המסמך עליו חתם...

1. בחנתי היטב את גרסת הנתבעת לגבי הנסיבות שקדמו לעריכת כתב הוויתור, מקום החתימה, מיהות ועיתוי ביצוע העבודות בחלקת התובע, זהות הגורם שנשא ונתן מול התובע, ונחה דעתי לקבוע כי מדובר בגרסה אחידה, מהימנה אשר גובתה בראיות מספיקות.

מעבר לטעמים שצוינו לעיל, טענות התובע בנוגע להעדר תוקף משפטי לכתב הוויתור עליו חתם, מעבר לכך שלא הוכחו במישור העובדתי, הינן טענות בע"פ נגד מסמך בכתב. לאמור לעיל, יש להוסיף ולציין כי התובע נמנע מלזמן את מר עאטף לעדות בבימ"ש וכן נמנע מלזמן בעלי חלקות נוספים אשר לגרסתו גם אליהם פנה עאטף בבקשה לחתום על מסמך המאשר כי לא קיבלו ממנו כסף והוא לא ביצע עבורם עבודות באופן פרטי.

1. זאת ועוד, בבחינת למעלה מן הדרוש, אציין כי אף אם היה התובע מוכיח קיומו של מסמך אחר שנערך בינו לבין עאטף (שתוכנו תואם את גרסתו בתיק זה), עדיין אין בכך, כשלעצמו, כדי לשלול את תוקפו של כתב הוויתור נשוא התביעה עליו הינו חתום, ובעיקר שגם התובע מאשר כי בסמוך לאחר פנייתו לנתבעת, נפגש בחלקתו עם מוחמד (נציג מטעם קבלן המשנה), אשר ביצע עבודות בחלקתו (פ' עמ' 15 ש' 19-23), נתון התומך אף הוא בנכונות גרסת הנתבעת.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה על הסף. שקלתי היטב בדעתי, ואני מחליט להימנע מפסיקת הוצאות.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ט, 21 מאי 2019, בהעדר הצדדים.