18 אוקטובר 2016

לפני:

כב' הרשמת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה בסך של 21,710 ₪, וזאת לנוכח "שינוי נסיבות קיצוני", כלשון הנתבעת, עת התחוור לה כי התובע ירד מן הארץ ועבר להתגורר בברלין, גרמניה.
2. כמו כן טוענת הנתבעת, כי מצבו הכלכלי הקשה של התובע, שבגינו אף הגיש התובע בקשה לפטור מתשלום אגרה בהליך זה, יקשה על הנתבעת בגביית הוצאותיה מן התובע ככל שתידחה התביעה שהגיש נגדה, ובפרט לנוכח מגוריו בחו"ל.
3. התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי מעולם לא הסתיר את מעברו להתגורר בגרמניה, ואף בבקשה (המוסכמת) שהגיש לפטור מהתייצבות למועד הדיון שהתקיים ביום 28.6.2016 צוין במפורש כי "המבקש מתגורר בברלין שבגרמניה ונולד לו בן לפני ימים מספר" (בקשה מיום 3.5.2016).
4. לגופו של עניין טוען התובע, כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, ואשר כל מטרתה לחסום את גישתו של התובע לבית הדין. לטענתו, מדובר בתביעה של עובד כנגד מעסיקתו לשעבר, לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העבודה (שאינה מוכחשת), ומסיומה, וככזו – מן הראוי לברר את התביעה לגופה ולא למנוע מן התובע את יומו בבית הדין. כמו כן, ובהתאם להחלטת בית הדין מיום 13.9.2016, הגיש התובע תצהיר מאומת כדין על ידי הנציגה הדיפלומטית בברלין (קונסול ליאורה גבעון, שגרירות ישראל בגרמניה), שלפיו עבר להתגורר בגרמניה באמצע חודש 3/2016, והוא מתגורר בכתובת מגורים ספציפית המצוינת בתצהירו.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים המצויים בתיק בית הדין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעמים הבאים:
6. זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתם של בתי הדין לעבודה, הרואים בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003, להלן: הלכת פתחי אבו נאסר). כמו כן נפסק, כי בבוא בית הדין לחייב תובע בהפקדת ערובה עליו להביא בחשבון גם את "המיוחד שבמשפט העבודה" (דב"ע נה/218 – 3 עלי איוב אל-הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394). יחד עם זאת, ככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.
7. לפני שבועות ספורים נקבע בתקנות בית הדין לעבודה הסדר ספציפי שעניינו ערובה לתשלום הוצאות (תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, נכנסה לתוקפה ביום 2.9.2016, להלן: תקנות בית הדין לעבודה, והתיקון לתקנות, בהתאמה), אך משהבקשה הוגשה טרם כניסתו של התיקון לתוקף, יש להכריעה בה על פי המצב המשפטי שטרם התיקון, ודהיינו – בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שאומצה במקרים המתאימים על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.
8. בהלכת פתחי אבו נאסר נקבע כי ככלל, אין לחייב עובד-תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, ורק במקרים חריגים שבהם יוכיח הנתבע, כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו – רק אז ניתן יהיה להורות על הפקדת הערובה.
9. בענייננו, כאמור, הנתבעת מבססת את הבקשה על מצבו הכלכלי הקשה של התובע, כפי שהשתקף גם בבקשה לפטור מאגרה ובנספחים שצורפו לה, וכן על מעברו של התובע להתגורר בחו"ל, בטענה כי נסיבות אלה יקשו עליה להיפרע את הוצאותיה מן התובע, ככל שתידחה התביעה.
10. אשר למצבו הכלכלי הנטען של התובע, הרי שהבקשה לפטור מאגרה נדחתה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה דאז) כרמית פלד מיום 20.12.2015, בין היתר מאחר שהתובע לא הוכיח העדר יכולת כלכלית כנדרש לשם הענקת פטור מתשלום אגרה. בעקבות החלטה זו שילם התובע את אגרת התביעה כנדרש, והנתבעת לא הציגה ראיות נוספות כלשהן לתמיכה בטענה הנוגעת למצבו הכלכלי הקשה של התובע, ולהעדר יכולת לגייס את הכספים הדרושים לו בעת הצורך, כפי שעולה מן ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה.

מכל מקום, ולמעלה מן הדרוש יאמר, כי "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח איבראהים, פ"ד נח(5), 865).

1. אשר לטענה הנוספת בדבר מגוריו של התובע בגרמניה, הרי שהתובע הוא אזרח ישראל שעבר להתגורר בגרמניה לפני חודשים ספורים, וכפי הנראה בכוונתו להתייצב לדיון ההוכחות (כפי שעולה בעקיפין מן הבקשה לפטור מהתייצבות לישיבת קדם המשפט, ומכל מקום, ההשלכות של אי התייצבות לדיון ההוכחות ידועות). כך או כך, ואף כאשר מדובר בתושב מדינה זרה נקבע בהלכת פתחי אבו נאסר, כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לחייב בהפקדת ערובה, ולא כל שכן כאשר מדובר בתושב מדינה שחתומה על אמנת האג.
2. אכן, "אי ציון כתובת מגורים, בארץ או בחו"ל, מהווה נימוק לחיוב תובע או מערער בהפקדת ערובה, ואין די בציון מענו של ב"כ המשיב" (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06, בסעיף 12 לפסק הדין; בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי ואח' נ' rudarska Rosita stefanova; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 900). זאת, מאחר ש"ציון מענו של בעל דין נועד, בין היתר, להקל על הנתבע לגבות הוצאותיו, באם יפסקו לו" (בר"ע 1262/01 ניב אפי נ' יוקלראי ג'וספין, ניתן ביום 21/06/01).

ואולם, בענייננו, התובע מתגורר בכתובת מסוימת בעיר ברלין שבגרמניה, המצוינת בתצהיר שהגיש, ועל כן אין בנימוק זה כדי להצדיק את חיובו בהפקדת ערובה.

1. לבסוף, אשר לסיכויי התביעה עולה מעיון בכתבי הטענות בתיק, הכוללים גם תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, כי אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בתקופה הנטענת, והנתבעת אף מאשרת כי פיטרה את התובע וטוענת כי היא זכאית לשיפוי בגין נזקים שהסב לה בתקופת עבודתו.

טענות אלה מצריכות בירור עובדתי לגופו של עניין, ולא הורם הנטל להוכיח כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה.

1. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
2. הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו לידי הנתבעת, וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ז (18 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.