1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 21,889 ₪ לפיצוי בגין רכישת רכב תקול מהנתבעים.

רקע עובדתי

1. התובע מס' 1 משמש כרב בעל סמכות דתית ומורה ליהדות ותורה. התובע מס' 2 הוא תלמידו של הרב. הנתבע 1, על פי הנטען בכתב התביעה, הוא עצמאי הסוחר ברכבים ומכונאי רכב במקצועו. נתבעת מס' 2 הייתה רשומה עובר להעברת הבעלות ברכב מושא התובענה כבעליו.
2. עניינה של התביעה הוא התקשרות הצדדים בהסכם בעל פה למכירת רכב מסוגו סוזוקי שנת ייצור 1999.

טענות הצדדים

1. על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך חודש אוקטובר 2014, התקשר התובע 1 עם הנתבע אשר הציג עצמו כבעל מקצוע בתחום הרכב העוסק בין היתר כמכונאי ובסחר במכוניות, לשם רכישת רכב. השניים נפגשו בביתו של התובע 1, בנוכחות גיסו מר שלמה טוויל, לשם בחינת הרכב שתואר על ידי הנתבע כ"רכב מצוין העונה לדרישותיו" של תובע 1 (להלן: "מועד ההתקשרות"). על פי הנטען, בשיחות שבוצעו בין הצדדים עובר למועד ההתקשרות והן במועד ההתקשרות הובהר לנתבע כי למי מהתובעים אין כל ידע בתחום הרכב. לגרסתם, הנתבע שב וציין מספר פעמים כי הוא "מומחה בתחום, בעל ידע רב, בדק את הרכב וכי אף אין כל צורך בלקחת את הרכב לבדיקה, טרם הרכישה, שכן יש לסמוך על מקצועיותו ונאמנותו לתובעים". הוטעם כי הרכב נקנה "מיד ראשונה", במצב "מצוין ומטופל היטב". התובע 1 , אשר סמך על הנתבע כבעל מקצוע, מסר לידיו במועד ההתקשרות את מרבית התמורה עבור הרכב שניתנה על ידי תובע מס' 2, בסך של 7000 ₪, מתוך 10500 ₪, כאשר 6000 ₪ ניתן במזומן ו-1000 ₪ בשיק. בין הצדדים סוכם כי הרכב יימסר לידי התובע 1 ביום 24.8.2014 בכפוף לתשלום יתרת התמורה. באותו היום, הנתבע והתובע 2 העבירו את הבעלות ברכב משמה של נתבעת 2 לשמו של התובע 2. ביום 25.8.2014 תובע 2 העביר לתובע 1 את יתר התמורה עבור הרכב בסך של 3500 ₪ והאחרון העביר לנתבע.

ביום 2.10.2014, כחודש ושבוע לאחר מסירת הרכב, לאחר שהרכב כמעט ולא היה בשימוש על ידי מי מהתובעים לנוכח מגבלת חניה בסמוך לביתו של התובע 1 וכן בעקבות התעכבות בקבלת תו הנכה עבור תובע 2, התובע 1 ביחד עם שלושה נוסעים, נתקעו בדרכם לאירוע באמצע כביש ירושלים-תל אביב לאחר שעלה מהרכב ריח שרוף. מיד לאחר מכן, יצר התובע 1 קשר עם הנתבע ועדכנו בתקלה שארעה. בעקבות זאת, הנתבע הגיע לאחר מספר שעות ובבדיקה פשוטה שערך במקום הבחין בקרעים בצינורות המנוע אשר הובילו לשריפתו. בעקבות האירוע, גרר הנתבע את הרכב למוסך תוך הבטחה לתובעים כי יבדוק את הרכב וינסה לאבחן את סיבת האירוע. הוא הבהיר לתובעים כי לא יכול היה להבחין בצינורות הקרועים של הרכב בבדיקה שערך טרם העברת הבעלות. לא זו אף זו. בניגוד להצהרותיו של הנתבע עובר למכירת הרכב, הסתבר כי הרכב הינו מ"יד רביעית".

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה מי הצד שיישא בעלויות תיקון הרכב שהצריך, בין היתר, החלפת המנוע שעלותו כ-3500 ₪. הנתבע הסכים לתקן את הרכב, החליף את המנוע וחייב את התובע 1 לשאת בכל העלויות של התיקון.

ביום 30.3.2015, חצי שנה לאחר האירוע, התובעים ביחד עם חברם אשר משמש כסוכן הביטוח של התובע 1, מר אלכס רוצ'קובסקי, לקחו את הרכב לבדיקה כללית במעבדת "טסט ליין" בירושלים, שבוצעה על ידי מר רוני צביק, ולטענתם נדהמו לגלות כי תוצאות הבדיקה העלו ליקויים חמורים ואף ליקויים במנוע שהוחלף, והצינורות נשארו קרועים לרבות במערכת ההיגוי, מערכת הבלמים, בגיר ועוד.

אשר על כן, דרשו התובעים לבטל את העסקה ולקבל את כספם בחזרה בעילת תרמית.

1. זאת ועוד. החל מיום קרות האירוע ועד ליום הגשת התובענה, במשך למעלה משנה, הרכב מעוכב אצל הנתבע לאחר שהבעלות ברכב עברה על שמו של תובע 2 והתמורה המלאה עבורו שולמה ואילו הנתבע אינו משתף עימם פעולה לצורך ביטול הסכם המכר ולחילופין מציאת דרכים לאכיפתו. נוצר מצב אבסורדי לפיו התובע 2 רשום כבעליו של הרכב ובסמוך לאחר רכישתו הוא נלקח ממנו ובכלל לא מצוי בחזקתו. במעשיו, טוענים התובעים, הוא הפר את חובת תום הלב בניהול משא ומתן, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וביטול חוזה בשל פגם בכריתתו עקב הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים. כן מעשיו מהווים עוולה של רשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ומעשי תרמית לפי סעיף 56 לפקודה.

אשר על כן, התובעים עותרים לבית המשפט על מנת לפצותם בסך של 21,889 ₪ הכוללים את התמורה ששולמה עבור הרכב; תשלום עבור העברת בעלות; בדיקה במכון "טסט ליין"; הוצאות על תחבורה בסך של 6600 ₪; ירידת הערך של הרכב לפי חישוב של 10% מהתמורה והוצאות משפטיות.

1. הנתבע מנגד, מבקש לדחות את התביעה. תחילה טען כי התיק הופנה לבוררות ומשכך יש להורות על עיכוב ההליכים. במסגרת זו, הבורר, הרב שמעון מועלם, קבע כי הוא אינו חייב מאומה לתובע 1 אך לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, יסייע לו לתקן את הרכב.
2. לגופו של עניין טען כי הוא אינו מומחה בתחום הרכבים. ידענותו בתחום הרכב היא חובבנית. במסגרת שירותו הצבאי עסק כחשמלאי רכב ומשם רכש הכשרה מקצועית בתחום הרכב. הוא לא הציג עצמו כבעל מקצוע בתחום הרכב או סחר במכוניות. הנתבעת 2 אינה אשתו אלא אמו והרכב היה בבעלותה. גיסו של התובע 1 הגיע במטרה לבחון את מצבו המכאני של הרכב ואלה הסתפקו בכך, הגם שהוא הציע כי יקחו את הרכב למכון בדיקה. אכן, התובע אמר כי אינו מבין ברכבים ולכן הציע הנתבע כי ייקח את הרכב לבדיקה מקצועית אולם התובע הסתפק כאמור בבדיקת הרכב על ידי גיסו. לטענתו, בנוהג שבעולם הוא שכאשר אדם חפץ לקנות רכב, הוא אינו מסתמך על 'בדיקת' המוכר אלא עושה את הבדיקות בעצמו. כן, כאשר גיסו של התובע בדק את הרכב הוא בחן את רשיון הרכב וראה או יכול היה לראות שאינו "יד ראשונה". הנתבע אף הציג לפני גיסו של התובע את שטר המכר של המנוע שהוחלף ברכב יחד עם רישיון הרכב, ביחס לתקינותו. התובעים לא סתרו את טענתו של הנתבע בדיון כי גיסו "עשה סיבוב עם הרכב לבדוק אם הוא טוב" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 14.9.2016, שורות 27-28). בנוגע לאירוע התקלה במנוע, טען הנתבע כי הבחין שבאחד מהצינורות ברכב היה קרע אשר ממנו נזלו מים וכתוצאה מכך התחמם הרכב ונתקע. להשערתו, התובע או מי מטעמו שנהג ברכב לא הביט ככל הנראה במד החום הנמצא בלוח המחוונים ברכב עד אשר הרכב נתקע כתוצאה מנזילת המים. הנתבע שאל את התובע באותו מעמד האם בדק לאחרונה את המים ברדיאטור של הרכב והוא השיב לו כי בדק יום קודם ולא היה מחסור במים. לנוכח קביעת הבורר כי הרכב יתוקן בסיועו של הנתבע והתובע יישא בעלויות, סוכן הביטוח של התובע שלח מסרון לנתבע ביום 8.12.2014 "חגי בוקר טוב זה אלכס חבר של הרב דנגור האם מקובל עליך שתחפש מנוע ותודיע לנו כשתמצא כדי שאנחנו נשלם?" והנתבע השיב לו בחיוב. אף סוכם על אמצעי התשלום ומספר תשלומים. לנוכח הסכמה זו, דאג הנתבע להחלפת המנוע באמצעות מוסך המוכר לו וסוכם כי הרכב יילקח לבדיקה במכון בדיקה לשם בדיקת המנוע החדש שהורכב ברכב. לאחר למעלה מארבעה חודשים ממועד החלפת המנוע, ביום 20.3.2015, נפגשו הצדדים במכון בדיקת רכבים. לשיטתו, מעיון בדו"ח הבדיקה עולה כי מנוע הרכב תקין בהתחשב בעובדה שמדובר במנוע יד משומש אך תקין. הודגש כי מדובר ברכב ישן שנת ייצור 1999. הרכב מעוכב כיום על ידי בעל המוסך להבטחת התשלום עבור החלפת המנוע משהתובע לא שילם עבור עלות החלפת המנוע למוסך.

עוד ביקש הנתבע להדגיש כי הרכב נמצא תקול לא בגין מחדליו והוא אינו מחויב במתן אחריות. סעיף 13 לחוק המכר קובע כי על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. ידוע הכלל "ייזהר הקונה" והתובעים בחרו להסתפק בבדיקת הרכב על ידי גיסו של התובע שבחן את הרכב ונסע בו. משניתנה לתובעים הזדמנות לבדוק את הרכב, אין להם אלא להלין על עצמם. כפי שעולה מהתמונה המצוירת על ידי התובעים, מדובר בטעות בכדאיות העסקה לפי סעיף 14 לחוק החוזים שאינה מקנה להם זכות ביטול. התובעים התרשלו בתחזוקה השוטפת של הרכב.

עוד טען בנוגע להליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים. הכלל הוא שאם צד מופיע בפני הבורר ומשמיע טענותיו לגוף הסכסוך לא יוכל לטעון בפני בית המשפט כי דין הפסק להתבטל מאחר שלא נערך הסכם בכתב. התובעים קיבלו על עצמם את החלטת הרב מועלם ופעלו על פיה. מכל מקום, מעדות מומחה מטעמם עולה כי המנוע ומערכות הרכב תקינות ומשכך יצא הנתבע ידי חובתו על פי הסיכום בין הצדדים בחסות הרב מועלם. התובעים לא הרימו את הנטל ביחס לשאר התקלות ברכב וככאלה שהיו קיימות טרם הרכישה, לא הציגו חוות דעת מומחה מטעמם ולעניין זה הדגיש כי ממצאי בדיקת מכון בדיקה אינם מהווים חוות דעת מומחה. נקודה זו הובררה עוד בישיבה המקדמית משהתובעים התנגדו לכך והוחלט לזמן את הרב לעדות. הרב לא הגיע לעדות במסגרת ישיבת ההוכחות. מכל מקום, הסתבר כי לא הייתה הסכמה בכתב לפנות לבוררות ולא היה פסק בורר אלא הרב של הנתבע הסכים לפגוש בצדדים על מנת לנסות לפשר ולגשר ביניהם. מכל מקום, הרב שמעון מועלם אשר הוגדר על ידי הנתבע "כבורר" והגיש תצהיר בעל מספר שורות לא הגיע לעדות בישיבת ההוכחות כפי שנתבקש על מנת לשפוך אור על הליך הבוררות, ככל שהיה קיים, ומשכך לא הוכח כי זו הייתה הסכמת הצדדים.

1. העד מטעם התובעים, סוכן הביטוח, העיד כי הגיעו לנתבע דרך "איש מחשבים שבא אלי למשרד ועושה לי תיקון, שהוא מטפל עד היום אצל חגי (הנתבע) וככה הכירו. זה שאין לו הבנה ולא מתעסק בזה אבל כנראה שהוא כן מתעסק עם זה. הוא מכר לבן של הרב ושהכל היה בסדר" (עמ' 3, שורות 17-19).
2. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם הנכונה לחודש ינואר 2017. המומחה תיאר את קרות האירוע על פי דברי הנתבע ובעל המוסך אליו הגיע הרכב לאחר קרות האירוע ("במהלך נסיעה עלה עשן מהרכב והוא נעצר") ואובחן קרע בצינור מים כמקור התקלה דבר שהוביל להתחממות המנוע וקלקולו. התובעים לא חלקו על כך. הרכב נבדק ביחס למצבו המכאני לאחר כשנתיים בהן עוכב הרכב במוסך ונקבע כי מנוע הרכב תקין וחייו ארוכים, וכלשונו - "מצבו המכאני ניבדק על ידי שעונים מיוחדים, לחצי דחיסה ונפילות לחץ... לרכב קומפרסיה אחידה ונפילות לחץ קטנות" ומשכך ניתן לדבריו ללמוד על תקינותו של המנוע. כן הדגיש כי "מערכת הקירור תקינה ללא דליפות. בדיקת תיבת ההילוכים העלתה שנדרש טיפול לגיר, נקישה קלה מהמערכת כתוצאה מבלאי. העברת ההילוכים מתבצעת באופן תקין".

המומחה סיכם כי מצבו המכאני של הרכב בשים לב לשנת הייצור הוא טוב, הרכב כשיר לתנועה, נדרשת אחזקה שוטפת על מנת להאריך את אורך חייו כמו כל רכב בשנתון כזה. המומחה הדגיש כי ברכבים בשנתון כזה עייפות החומר מוגברת יותר ולכן נדרשת אחזקה אינטנסיבית יותר. ברכבים שנעים מעל ל 10 שנים על הכביש מומלץ לבדוק מים ושמן אחת לשבוע ולבחון לוח השעונים ומנורות אזהרה. הוא הבהיר כי פיצוץ או קרע של צינור במערכת המים ברכב בשנתון כזה הוא חלק מהבלאי הגבוה ברכב ישן, דבר העשוי לקרות לעיתים קרובות ורק ערנות במהלך הנסיעה ותחזוקה שוטפת יכולה למנוע את הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך.

התקיימה ישיבת הוכחות.

1. המומחה העיד. בעדותו חזר על קביעתו ביחס לתקינות המנוע: "בדקתי את המנוע ושעוני כניסה שהראה לי ש-4 צילינדרים במודע אם קומפרס יחידה הם מפעילות לחץ וזה מעיד על מנוע סביר ותקין, לא ראיתי שום סימנים של לחץ, אנרגיה מאוד תקנית סך הכל המנוע תקין...עשיתי סיבוב על הרכב , נהגתי ובדקתי אותו" (עמ' 16, שורות 2-5). הוא הבהיר כי ביחס לשנתון הרכב נמצא במצב סביר לחלוטין – "רכב עם שנתון כזה מעל 16 שנה לא חושב שאפשר לצפות לטוב יותר" (שורה 11). בחקירתו הנגדית, העיד כי לא ראה קרע בצינור. הוא קיבל מידע לגבי מצבו של הרכב והתקלה וכשבדק את הרכב התייחס למצב הקיים. הוא נסע עם הרכב פעמיים. נסיעת המבחן ערכה 25-30 דקות. הוא ביצע 12 בדיקות. הוא הסביר כי ברור שרכב שעומד שנתיים יש למלא מצבר ולמלא אוויר בגלגלים אבל כך הוא קיבל את הרכב שהגיע אליו. לא היה שום סימני עשן ברכב ולא היה ריח שרוף. צינוריות המנוע היו תקינות. הוא ראה צינור חדש. הוא עיין בתוצאות הבדיקה של טסט ליין. בבדיקה דובר על נזילות מים בחיבורים שזה דבר שהיה ניתן לתקן וכשהוא בדק כעת לא היו נזילות מים. מערכת הקירור לא דלפה. הוא עומת עם חוות דעתו לפיה בשל עייפות החומר יש לבצע תחזוקה שוטפת וכעת לאחר שנתיים שהרכב היה במצב עמידה "פתאום כל המערכות תקינות". על כך השיב: "אם מה שרשום נכון בבדקה ותואם את האמת ולא נעשה כלום ברכב אז אין מצב שהמצב יסתדר בקוסמות" (עמ' 19, שורות 19-20). כן העיד כי היה אוויר בצמיגים.

ב"כ התובעים הדגישה כי ממצאיו סותרים את ממצאי בדיקת מכון הבדיקה ואף המומחה מאשר בעדותו כי נעשו פעולות ברכב באופן שהוא כשיר לנסיעה לאחר שנתיים. מכל מקום, חוות דעתו ניתנה מבלי שראה את התקלה ברכב מושא המחלוקת וכן לא צורפו לחוות דעתו תוצאות מדדים שהסתמך עליהם ואם הם עומדים בתקנים.

1. בעדותו העיד הנתבע כי מלבד התובעים הוא מכר רכבים לאנשים נוספים. "בגלל שיש לי חשיבה וקצת ואני מבין, כן ממליץ אנשים עשו אותי ככה, אני כל הזמן בורח מזה" (עמ' 20, שורות 20-21). הוא הדגיש כי לא מכר לאנשים לא רק עזר בלי לקבל תמורה. הוא עושה טיפולים לרכבים כתחביב ועושה כמחווה לחברים.
2. גיסו של התובע 1 העיד כי אין לו רקע ברכבים והנתבע הציג עצמו כמבין ברכבים. הוא אמר לו שהמנוע חדש והרדיאטור חדש. כשנשאל אם הוא ציין שהרכב מיד ראשונה הוא השיב בשלילה.
3. העיד אחד הנוסעים שנסעו ברכב עם התובע עת קרה האירוע בו הרכב הושבת. לטענתו השעון הורה ש"הכל היה בסדר", מד חום היה תקין. הוא ציין שנדף מהרכב ריח לא סביר.
4. סוכן הביטוח, שיצר קשר עם הנתבע, העיד. הוא העיד שיש לו ולנתבע מכר משותף שסיפר לו שהנתבע מתקן לו את הרכב והרב מועלם סיפר שהבן שלו קנה מהנתבע את הרכב. הוא מסר כי במכון הבדיקה נמסר שהצינוריות של המנוע בלויות או שחוקות. הוא הדגיש שהוסכם בין הצדדים שהנתבע ימצא מנוע, ירכיב אותו והם ייקחו את הרכב כולו לבדיקה "מה שלא היה קודם ואם הרכב תקין נשלם לו את הכסף הזה בוודאי שכן" (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 23.1.2017, שורות 22-23). הסיכום היה לגבי בדיקת הרכב ולא רק בדיקת המנוע כגרסת הנתבע. הוא נשאל מדוע היה צריך לבדוק את הרכב אם התקלה הייתה במנוע והשיב שאחרי מה שקרה היה ראוי לבדוק את הרכב כי "יהודה לא קנה מנוע הוא קנה רכב" (שורה 29).

דיון

1. ראשית אפתח בטענות המקדמיות שהועלו בדיון. אחזור ואומר כי לא שוכנעתי כי אכן היה הליך בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אלא אך ניסיון להיעזר ברב של הנתבע כרב שיגשר בין הצדדים. הרב חיווה דעתו כהמלצה בלבד והצדדים היו מוכנים להישמע לה מכוח הרצון לסיים את המחלוקת בדרכי שלום ותחת השפעת הרב להובילם לדרכי שלום. המלצתו איננה בגדר פסק והרב לא הגיע להעיד על נסיבות המפגש הרצוני בין הצדדים על מנת שאתרשם אחרת.

נתבעת 2 הינה בעלת דין ומחובתה היה להתייצב לדיון. ב"כ הנתבע הציג אישור מחלה, כלפיו השיגה ב"כ התובעים, אולם סבורני כי בנסיבות העניין תרומתה של נתבעת 2 מעבר להיותה בעלת הרכב שבנה מכר על דעתה לתובעים, היא שולית בהתאם לתוצאה אליה הגעתי.

16. קולמוסים רבים נשתברו בניסיון לשרטט גדרותיהן של חובות מוכר רכב משומש.
כך למשל, חוק המכר, תשכ"ח- 1968 קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי, או שהנכס אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה - מבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו. מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להימנע מהצגת מצב שווא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהא המוכר פטור מאחריות.

ודוק; חובת תום הלב כוללת גם חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות ואפילו שהצד השני יכול היה לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילת חובת עשייה (ראו גבריאלה שלו דיני חוזים– החלק הכללי, תשס"ה – 2005 בעמ' 148-150).

1. יצוין, כי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 מאפשר לאדם שרכש רכב משומש לקבל את כל המידע על הרכב מכל מוסך שבו תוקן וכל מבטח שביטח את הרכב. החוק מחייב את העוסקים במכירת רכב משומש למסור לקונה לפני הקנייה טופס גילוי המפרט את כל הפרטים המהותיים הרלוונטיים לעסקה (פרטי הסוחר, פרטי בעלים קודמים, פגיעות קודמות, מרחק בקילומטרים שעבר). מסירת מידע חלקי או מטעה חושפת את המוכר לתביעות. ברם, תחולת חוק מכירת רכב משומש היא על "עוסק ברכב" – עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 שעיסוקו מכירת רכב משומש. חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף ההגדרות כי עוסק הוא מי שמוכר נכס או נותן שירות "דרך עיסוק".
2. אכן, ידוע הוא כי בעסקאות הקשורות ברכישת מוצרים מיד שנייה, נוהג לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, על הרוכשים לבדוק את הממכר בטרם ביצוע העסקה, ועל רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ראו ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013) ומפנה לת"א 16847/07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד) (11.10.2009)), ומי שבוחר לקנות רכב ללא בדיקה נוטל סיכון בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו בבחינת "ייזהר הקונה". במקרים מסוג זה, נפסק, כי לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפיצוי (ראו והשוו: ת"ק 42983-02-13 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015); ת"ק 27910-02-11 משה נ' עליזה יצחקוב (22.7.2012)). על כן, מוטלת חובה על רוכש רכב סביר לעשות את הבדיקות הנדרשות מטעמו, ולא לסמוך על דברי המוכר, אך חובה זו אינה פוטרת כאמור את המוכר מחובת תום הלב בניהול משא ומתן (ראו רת"ק 57585-01-14 המנוח אליהו זגורי נ' אדיר אלדורי (3.3.2014)). שכן, כבר נקבע, כי אין בכלל של "יזהר הקונה" בכדי להפחית מחובת תום-הלב המוטלת על המוכר רכב במשא ומתן לקראת כריתתה של העסקה ולפיכך, על המוכר לגלות לקונה פרטים מהותיים לעסקה (ראו: ע"א 5393/03 פרג' נ' מטל, פ"ד נט (5) 377; ע"א 94/79 דוד אביבי נ' בני משה קרסו בע"מ, פ"מ תש"מ (2) 426)). חובה זו מעוגנת גם בהלכות אונאה ומקח טעות במשפט העברי. מכאן, שלצד אחריותו של הרוכש לבדוק את הרכב טרם רכישתו ניצבת חובתו של המוכר, כצד למשא ומתן הטרום חוזי לנהוג כלפי הרוכש בתום לב, תוך גילוי נאות של המידע הרלוונטי לעסקה המצוי ברשותו, ומבלי שפעולות השיווק שמקדם עבור מכירת הרכב יהוו כדי הטעיה או מצג שווא העולה עד כדי רשלנות או תרמית (ראו ת"ק 42983-02-15 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015) דלעיל; ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב (28.7.2013) דלעיל).

ויובהר; "הטעיה היא הצהרה כוזבת .... הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעיה במחדל קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ראו רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד (1) 600).

ומן הכלל אל הפרט.

1. אין חולק כי לתובעים אין כל ידע בתחום הרכב. תובע 1 הוציא רשיון רק כחצי שנה טרם ההתקשרות. לטענתם "הם לא הבינו בזה ולכן הם אף לא היו נוכחים בבדיקה לפני מכירת הרכב" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 14.9.2016, שורות 18-19). הם הבחינו כי הרכב הוא מ"יד רביעית" במועד מאוחר להעברת הבעלות. במהלך הדיון העלו טענה כי הנתבע פעל בניגוד לחוק מכירת רכב משומש (גילוי נאות) משהוא סוחר ברכבים ולכן הוא מחויב למסור ולחתום על טופס גילוי. בעניין זה טען הנתבע כי הוא אינו סוחר ברכבים וגם טופס גילוי נאות מחריג בסעיף 5 (6) (ד) אם מדובר בקרוב מדרגה ראשונה. על כן לא הייתה לו חובה לצרף מסמך כי אמו היא בעלת הרכב והיא קרובה מדרגה ראשונה.
2. בענייננו, התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הוא מי שעל דרך עיסוקו מוכר רכבים משומשים ומשכך חוסה תחת כנפי חוק מכירת רכב משומש. גם כמי שמכר רכב שלא על דרך העיסוק, לא הוכח כי הלה הסתיר מהם מידע בנוגע למצבו המכאני של הרכב וכי מכר להם את הרכב ביודעו שהמנוע אינו תקין. יתר על כן: לא הוכח כי הפגם במנוע הוא כתוצאה משימושו של הנתבע או מי מטעמו עובר למכירת הרכב. הנתבע העיד כי המנוע היה תקין וגיסו של התובע נהג ללא כל בעיה. לטענתו, ככל הנראה המנוע נפגע לאחר שהתחמם והצינור הבלוי מטבעו נקרע, דבר אשר לא יכול היה לצפותו עת אמור להיות תחזוק שוטף של הרכב. האירוע בו נשרף המנוע קרה חודש ושבוע לאחר מסירתו. אין בפי התובעים הסבר ממשי מדוע לא נטלו את הרכב לבדיקה עובר לרכישתו למעט טענתם בעלמה כי הם לא מבינים ברכבים. ידוע הוא כי בעסקאות הקשורות ברכישתם של כלי רכב מיד שנייה, נוהג כאמור לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, נוהגים רוכשי רכב לבצע בדיקה במקום מוסמך בטרם ביצוע העסקה. דווקא משום שהתובעים אינם מבינים בתחום, היה עליהם לעשות את הבדיקה הנדרשת טרם הרכישה ולא למעלה משבעה חודשים לאחר הרכישה, כאשר זו לא הסתכמה אך בבדיקת המנוע אלא אז החליטו לעשות בדיקה לכל מערכות הרכב, ואם כך סברו לנכון לעשות "באותה הזדמנות", מדוע לא חשבו על כך קודם לכן? לא השתכנעתי כי הנתבע הציג עצמו כסוחר ברכבים אלא ייתכן ונוצר מצג כי הוא מבין ברכבים, דבר אשר לא הכחיש, ואני מתרשמת כי אכן סמכו על הנתבע כמי שמבין בתחום ונחזה בעיניהם כאדם אמין, אולם יחד עם זאת, הוא בעל עניין, דבר אשר לא פוטר אותם מלעשות בדיקה כדבעי וכמקובל בשוק. כל שכן, עת מדובר ברכב בן 15 שנה אותה עת. בל נשכח כי מקור התקלה הוא פנימי ובשביל זה יש לבצע בדיקה כדי לבדוק את מצב הצינורות.
3. אכן, כפי שצוין, גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב. עמד על כך ביהמ"ש העליון בע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל דלעיל, בקובעו: "הטענה כי היה על הקונים להיזהר על פי הכלל "ייזהר הקונה" (caveat emptor) אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו". ואולם, כפי שפירטתי לעיל, לא הוכח במקרה זה כי הנתבע ידע על פגם או תקלה בצינורות ו/או במנוע כאשר מכר את הרכב וכי הסתיר מידע כלשהו מאת התובע. לא נסתר כי הוא הציג את שטר המכר של המנוע שהוחלף ברכב עובר לרכישתו. במקרה דנן הרוכשים אף לא נטלו את הרכב לבדיקת מצבו ובחרו "להסתכן מרצון". מה גם, שבדיקת הרכב למעלה משבעה חודשים לאחר שנרכש, אינה דומה לבדיקתו טרם רכישתו. שכן, לא ברור מה עלה בגורלו במהלך התקופה, או במהלך החודש ושבוע עד קרות האירוע. משנטל הראיה מוטל על התובעים להוכיח כי הנתבע הוא הוא אשר גרם במחדל או במעשה לליקויים שנתגלו ברכב, לא הוכח במאזן ההסתברותי הנדרש כי הוא הגורם הבלעדי או המצטרף לליקויים שנתגלו במכון הבדיקה. כל שכן, הם עצמם מודים כי אינם מבינים ברכבים ומשמדובר ברכב בן 15 שנה הוא זקוק לתחזוקה שוטפת כפי שציין המומחה מטעם הנתבע, טענה שלא נסתרה. מעובדות המקרה מתחוור כי התובעים קיבלו החלטה מודעת שלא לבדוק את הרכב במכון מורשה. בנסיבות אלה אין לקבל את הטענה כי המשיב לא גילה עובדות מהותיות עובר לביצוע העסקה וכי פעל בחוסר תום לב. כל שכן, שלושה החליטו החלטה מודעת זאת – שני התובעים והגיס, מר טוויל.
4. ודוק; ישנם מקרים בהם קבע בית המשפט כי משהציג המוכר מצג שווא בפני הקונה ביחס לפרטים מהותיים הקשורים לרכב, אין להטיל על הקונה חובה כלשהי, כגון בדיקת הרכב במכון מקצועי, ועל כן, אין חשיבות לעובדה שלא בדק הקונה את הרכב עובר לקנייתו. כך למשל, נפסק, כי העובדה שהמוכר הטעה את הרוכש לחשוב כי עברו של הרכב נקי מתאונות, יש בכך לבסס עילה של הטעיה שהביאה את הקונה לטעות ולרכוש את הרכב במחיר הגבוהה משוויו האמיתי (ראו תא 4180/06 בוריס חיימוביץ נ' ישראלי ברונשטיין (25.11.2009)). עם זאת, שונה הדבר אם נטען כי הרכב נקי מתאונות שעה שעבר תאונות, אמירה פוזיטיבית, שאינה נכונה, לבין טענה כי הרכב במצב מצוין יחסית לגילו, ולא ברור כתוצאה ממה נגרמה התקלה – האם מאי תחזוקתו כדבעי, כטענת הנתבע או כי הצינורות מלכתחילה היו קרועים או בלויים, כטענת התובעים שעליהם מוטלת כאמור חובת ההוכחה.
5. שוכנעתי כי לא סוכם שהנתבע יישא בעלות החלפת המנוע, לו יימצא המנוע תקין. שכן, בתכתובת בין מר אלכס שפנה לנתבע מטעם התובע 1, מיום 8.12.2014, חודשיים לאחר קרות האירוע, נשאל הנתבע: "האם מקובל עליך שתחפש מנוע ותודיע לנו כשתמצא כדי שאנחנו נשלם"? על כך השיב בחיוב. הוא ענה לו: "טוב. אז תעדכן אותי". לאחר הצהריים, הנתבע כתב למר אלכס "המכונאי שאני עובד איתו ביחד על הרכב מצא לי מנוע. אז שיזמין אותו?". על כך השיב מר אלכס: "בכמה?". הנתבע השיב: "3500". הוא ענה לו שידבר עם התובע ויחזור אליו, ולאחר 2 דקות שאל אם אפשר לשלם בשיקים. הנתבע השיב: "אני אשאל" והוא השיב לו בתודה. הנתבע כתב לאחר מכן: "שאלתי אין אפשרות בצ'קים זה אם אין לו אשראי...אני ינסה לחשוב על איזה פתרון". מר אלכס ענה לו "טוב". למחרת בבוקר כתב הנתבע: "בוקר טוב, האפשרות שהוא נתן לי זה, מזומן 2000 ו 2 צקים ואני נותן לו מילה שלא יהיה בעיה בצקים". מר אלכס השיב שידבר עם התובע ויעדכן אותו.
6. על כך השיבו התובעים כי הודעות אלו נחשפו באופן חלקי שאינו חושף את העובדה שהנתבע לקח על עצמו את תיקון הרכב וכן להתקשר עם ספק מנוע כאשר הוסכם עם התובעים כי במידה שגורם מוסמך יקבע שהרכב תוקן באופן ראוי אז התשלום עבור המנוע בלבד יחול על התובעים. כך ציין הנתבע בהתכתבות הקטועה אותה הסתיר ולא צורפה "שאלתי אין אפשרות בצקים זה אם זה היה תלוי בי בכיף. השבוע אני מפנה זמן יקר לי לסדר את הרכב כי שבוע הבא גם הולך להיות קר וגם לא יהיה לי אפשרות להיתפנות, ורוצה לסיים את הסיפור הזה עוד השבוע".

על כך השיב מר אלכס: "יש אפשרות לכרטיס אשראי?" והנתבע ענה "אין לו אשראי...אני ינסה לחשוב על איזה פתרון".

יום למחרת שאל הנתבע: "תן לי תשובה. תודה. בעניין התשלום הוא הסכים". ושאל מר אלכס: "ובעניין הבדיקה?". הנתבע כתב: "אחרי שנרכיב תיבדקו ואז תשלמו". ענה לו מר אלכס: "מעולה". הנתבע השיב: "הוא יודע שהמנוע טוב אז אין לו בעיה. מר אלכס ענה לו: "מעולה יישר כוח".

לאחר שבוע כתב מר אלכס לנתבע: "יש חדש אחי?".

ענה לו הנתבע: "שבוע הבא בעז"ה הוא יהיה מוכן".

הם נפגשו על פי המשך התכתובות במכון הבדיקה. בשעה 9:00 כתב הנתבע כי הוא כבר נמצא במכון. שעתיים לאחר מכן כתב לו מר אלכס: "חגי. חבל שהעניין יסתבך. בדקות הקרובות תגיע לכאן ניידת משטרה. במידה ולא תחזיר את הרכב ואת תוצאו הבדיקה הרב יגיש תלונה על גניבה. להזכירך, הרכב רשום על שם זריהן יהודה וכרגע אתה נוסע על רכב גנוב. תחליט מהר". הנתבע השיב כי הוא חשב שהם אנשים ישרים ושיעשו חשבון נפש ומה שעשו כעת זה חילול ה' ועוד להגיד שהוא הרים עליו יד זו "בושה וחרפה". ואולם בדיקת הרכב העלתה כשלים רבים ברכב לרבות במנוע. בתגובתם לדחייה על הסף עקב הליך הבוררות, הוסיפו כי מיד לאחר הבדיקה הנתבע "חטף את תוצאות הבדיקה מידי וכן את הרכב והוא מחזיק בו כשנה וחצי בניגוד לדין והתמורה עבורו שולמה במלואה והבעלות הועברה ברשויות".

1. בכתב תביעתם ציינו התובעים כי פעלו גם במישור של אכיפת ההסכם ולאו לביטולו. במעמד הדיון לפניי טענו כי הם אינם מעוניינים ברכב משהוא הושבת במשך שנתיים הגם שהנתבע התחייב לפעול לתקנו. לכאורה היה מקום לדחות את התביעה משלא הוכח כי הנתבע התרשל או כי הסתיר ליקויים הקיימים ברכב. הליקויים שנמצאו ברכב למעלה משבעה חודשים לאחר מכירתו, לא בהכרח קושרים את הנתבע כמי שידע על ליקויים קיימים ומכר את הרכב. מודעת אני לכך שנאמר על ידי התובעים כי כמעט ולא עשו שימוש ברכב טרם קרות האירוע בו המנוע נשרף, ומשכך התעמעם הקשר הסיבתי, הגם ששריפת מנוע יכולה להתרחש גם לאחר שבוע כתוצאה משימוש לא תקין, אולם אז ניתן היה להעלות תהיות בדבר סמיכות הזמנים. רכב בן 15 שנה שנשרף המנוע לאחר חודש ושבוע כאשר לא ידוע כמה שימוש נעשה בו, שעה שלא רק התובעים נהגו בו, משלא הם נהגו בעת קרות האירוע, מטיל ספק לטובתו של הנתבע. כך, גם לא ברור מדוע הרכב נבדק רק חצי שנה לאחר קרות האירוע ביחס לתקינות הרכב, שבעה חודשים וחצי לאחר רכישתו.
2. ברם, סוכם בין הצדדים כי הנתבע ידאג להחלפת מנוע תקין. מעיון בדו"ח הבדיקה לא ברור אם אכן המנוע תקין כפי שטוען הנתבע, משבסופו של יום סיכם הבודק את סטטוס הבדיקה של "המנוע, מערכת קירור, מערכת דלק, מערכת הצתה" כלא תקין. לו היה נמצא המנוע תקין ויתר הבדיקות של הרכב היו מעלות אחרת, זו שאלה שאיבדה את הרלוונטיות שלה הואיל וגם אם נניח לטובתו של הנתבע כי סוכם עבור בדיקה אך ורק לגבי המנוע, הרי שנמצא הוא לא תקין ועליו לשאת בעלות בהתאם למוסכם. ואולם, הוא בחר לקחת את הרכב בתמורה לאי התשלום וטענה כי היה עליו לקחת את הרכב ולהסיעו למוסך כדי לעשות "שירות" לבעל המוסך ולעכב את הרכב אצלו כתמורת התשלום עבור מנוע שככל הנראה לא היה תקין, תמוהה על פניה. לנתבע לא הייתה כל זכות לקחת את הרכב לידיו, דבר שלא הוכחש, ולהעבירו לבעל המוסך אצלו החליף את המנוע. משהרכב לא על שמו ולא בהחזקתו, עשה הוא דין עצמי ונטל את הרכב כאילו היה בעליו. במצב דברים זה, הוא ביטל הלכה למעשה את העסקה והשיב את הרכב להחזקתו ושם אצל בעל המוסך כתמורה לאי תשלום המנוע שהתחייב לשאת "כערב" עד קבלת התמורה מהתובעים לו יימצא המנוע תקין, אולם לא השיב את כספי הרכישה לתובעים. הדין ודברים היה אמור להיות בין בעל המוסך לבין התובעים ככל שלא ישלמו את החלפת המנוע שהיא בגדר חוב שלהם לכאורה, והוא היה פועל בדרכים המקובלות לקבלת התמורה המסתכמת ב-3500 ₪ ולא שהנתבע יחרים, פשוטו כמשמעו, את הרכב עבור בעל המוסך שהוא צד ג'. יתר על כן: הנתבע פעל ל"השבת המצב לקדמותו" כאילו היה בבעלותו באופן שהרכב יהא תקין לאחר שנתיים ללא שימוש כך שהמומחה מטעמו קבע שהרכב תקין משלא יכול להיות שרכב בן 15 שנה ללא תחזוקה שוטפת וללא שימוש במשך שנתיים יהיה פתע תקין ובמצב טוב לשימוש. לטעון כעת כי המנוע תקין ועל כן בדיעבד הסיכום ביניהם בא לידי מימוש ועל התובעים לקבל את הרכב, לאחר שנתיים, אין להלום.
3. משכך, במצב דברים זה, אני מורה על ביטול העסקה ולא בשל פגמים בכריתתה אלא בשל מעשיו של הנתבע עצמו שהביע אומר לבטלה עת הטיחו בו התובעים את ממצאי הבדיקה. עם זאת, אינני סבורה כי יש לשלם את הסכום ששילמו התובעים משהעסקה לא בוטלה בגין פגם בכריתת העסקה, ואלה כבר עשו שימוש ברכב וסירבו לאפשר לנתבע להשיב את הרכב מתוקן כפי שביקשו על פי הצהרתם בכתב התביעה לפעול באפיק של אכיפת ההסכם ומשכך מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 7350 ₪ מתוך הסכום ששולם על סך של 10,500 ש"ח. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בתשלום עבור בדיקה במכון משחובתם הייתה לעשות כן עובר לרכישת הרכב. ירידת הערך של הרכב איננה רלוונטית משהרכב "נרכש" בפועל בחזרה על ידי הנתבע. הוצאות עבור תחבורה חלופית לא הוכחו בפניי ומשקבעתי שלא הוכח הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הנתבע לבין קרות האירוע בו המנוע נשרף, לא ניתן לייחס לחובתו של הנתבע את התשלום עבור מונית חזרה לירושלים ביום האירוע.

הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט על סך של 3500 ₪. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאות עדיו.

27. סוף דבר. הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 10,850 ₪ תוך 45 יום. התובעים יפעלו להעברת הבעלות על הרכב חזרה לנתבע או מי מטעמו. הרכב יישאר אצל הנתבע והוא יישא בעלות המנוע.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ז, 18 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.