ב"כ המערער: עו"ד שמעון גיגי

ב"כ משיבים 1 ו-2: עו"ד אהובה ריבוש

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי מרקוביץ) שניתן ביום 18.4.17 בתא"מ 61785-10-15. בפסק דין זה קיבל בית המשפט בחלקה את התביעה שמשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים") הגישו נגד המערער ואמו (משיבה 3). בית המשפט הורה על ביטול עסקת מכר מכונית שנכרתה בין הצדדים, וחייב את המערער להשיב למשיבים סכום של 7,350 ₪ מתוך סכום של 10,500 ₪ שהמשיבים שילמו למערער. בנוסף, בית המשפט חייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,500 ₪. בית המשפט קבע, כי על המשיבים לפעול להעברת הבעלות ברכב בחזרה למערער, או למי מטעמו.
2. בתמצית ייאמר, כי בחודש אוגוסט 2014 נכרת בין הצדדים הסכם מכר בגדרו הוסכם כי המערער ימכור למשיבים את מכוניתה של אמו תמורת סכום של 10,500 ש"ח. מדובר במכונית משנת 1999 אשר במועד המכירה הייתה כבת 15. כחודש ושבוע לאחר שהמשיבים רכשו את המכונית ארעה במנוע תקלה אשר חייבה את החלפתו. לטענת המערער, בין הצדדים הוסכם כי המערער ידאג להחלפת המנוע באחר, וכי בכפוף לכך שהמנוע החלופי יימצא תקין, יישאו המשיבים בעלות החלפתו. בהתאם למוסכם דאג המערער להחלפת המנוע במוסך פלוני. עלות ההחלפה עומדת על סכום של 3,500 ₪ אותו יש לשלם לבעל המוסך. דא עקא, שבבדיקה שנעשתה ביום 30.3.15 במכון בדיקה, נמצאו ליקויים במנוע החלופי ובחלקי רכב אחרים. בנסיבות אלה, סירבו המשיבים להעביר למערער את הסכום של 3,500 ₪ שעל המערער להעביר לבעל המוסך. לנוכח זאת, לקח המערער את המכונית והחזיר אותה למוסך, שם היא נמצאת עד לעצם היום הזה.
3. בית משפט השלום דחה את הטענה העיקרית שהועלתה על ידי המשיבים בתביעתם והיא, שהמערער ידע כי המכונית אותה הוא מכר למשיבים אינה תקינה, ובכך הוא פעל בחוסר תום לב.
4. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער נהג שלא כשורה בכך שלאחר שהמשיבים סירבו להעביר לו את עלות החלפת המנוע, הוא נטל את המכונית שהבעלות בה כבר הועברה לידי המשיבים, ובכך מנע מהם לעשות בה שימוש. לפיכך, כאמור, בית המשפט מצא להורות על ביטול עסקת המכר תוך השבה חלקית של סכום המכירה.
5. לא ראיתי הצדקה להתערב במסקנתו של בית משפט השלום כי יש להורות על ביטול העסקה. גם לא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט בדבר גובה סכום ההשבה. אני סבור, כי משנקבע במכון הבדיקה כי ישנם ליקויים במנוע, היה על המערער לדאוג לתקן את ליקויים אלה ולהזמין את המשיבים לבדיקה חוזרת במכון הבדיקה, על מנת לוודא שכל הליקויים במנוע אכן תוקנו, או להניח את דעת המשיבים בדבר תקינותו של המנוע בדרך אחרת. אילו המערער היה נוהג כך, לא ניתן היה לבוא אליו בטענה. אלא שהוא לא נהג כך.
6. לטענת המערער, הליקויים שהתגלו במנוע על ידי מכון הבדיקה הם ליקויים קלים ביותר שאין קושי לתקנם. אלא שלטענתו, לא היה טעם בכך שהוא יתקן את הליקויים במנוע, שכן גם אם הוא היה מתקן אותם, הדבר לא היה מספק את המשיבים. זאת לנוכח העובדה שבניגוד למוסכם בין הצדדים, המשיבים ביצעו ברכב בדיקה כללית ולא רק בדיקה של המנוע, ולנוכח העובדה שבבדיקה הכללית נמצאו ליקויים בחלקי רכב נוספים. בעקבות כך המשיבים דרשו שהמערער יתקן גם את הליקויים הנוספים, דבר שחרג, לטענת המערער, ממה שסוכם בין הצדדים ומתחומי אחריותו.
7. מעדותו של העד מטעם המשיבים, מר אלכס רצ'קובסקי, עולה, שיש יסוד לטענת המערער כי המשיבים לא הסתפקו בתיקון המנוע, וזאת לנוכח הטענה המוכחשת על ידי המערער, כי ההסכמה שהושגה בין הצדדים הייתה, שהמערער ידאג לתיקון כל הליקויים שיימצאו במכונית בבדיקה שתיערך על ידי מכון הבדיקה, ולא רק לתיקון המנוע (עמ' 13 לפרוטוקול).
8. ואולם, גם אם אניח שזו הייתה עמדת המשיבים בתחילה, ספק אם ניתן לקבוע בוודאות שהמשיבים היו מתמידים בעמדה זו אילו המערער היה מתקן את הליקויים במנוע, שהמשיבים, כך נראה, סברו כי הם ליקויים משמעותיים. ההסכמה הייתה שהמערער יתקין במכונית מנוע תקין. כל עוד הדבר לא נעשה, לא הייתה מוטלת על המשיבים חובה לשלם למערער עבור המנוע החלופי שהותקן במכונית. משנמצאו על ידי מכון הבדיקה ליקויים במנוע החלופי, היה על המערער לעשות את שהיה מוטל עליו לעשות גם לפי שיטתו, היינו לתקן את הליקויים במנוע ולהעמיד לרשות המשיבים מכונית בה מותקן מנוע תקין. כאמור, אין להוציא מכלל אפשרות שאילו המערער היה נוהג כך, המשיבים היו מתרצים ומסתפקים בתיקון המנוע. ואם חרף תיקון המנוע המשיבים לא היו משלמים למערער עבור החלפת המנוע, מקובלת עליי טענת המערער שהוא היה רשאי להחזיר את המכונית לבעל המוסך לנוכח זכות העכבון הקיימת לו.
9. אלא שהמערער לא נהג כך. הוא לא תיקן את המנוע ולא העמיד לרשות המשיבים מכונית בה מותקן מנוע תקין. זאת, בניגוד למה שהוסכם בין הצדדים, גם כפי טענתו. בנסיבות אלה, לא קמה למשיבים חובה להעביר למערער את עלות החלפת המנוע. במקום לתקן את המנוע, המערער החזיר את המכונית למוסך, שם היא נמצאת כאבן שאין לה הופכין, מזה קרוב לשלוש שנים.
10. אני סבור, כי יש לראות בהסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר החלפת המנוע המקורי שניזוק במנוע תקין, כנספח לעסקת המכר המקורית וכחלק ממנה. לפיכך, הואיל והמערער לא פעל בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, גם לפי שיטתו, ולא דאג למסור למשיבים מכונית שהותקן בה מנוע חלופי תקין, ובכך שהוא הותיר את המכונית ברשותו במשך תקופה כה ארוכה, הוא הפר את ההסכם באופן המעניק למשיבים זכות ביטול.
11. אם מצאתי לנכון להתערב בעניין כלשהו בפסק דינו של בית משפט קמא, הרי זה בשאלת ההוצאות. אכן, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות מסוג זה, ואולם מצאתי כי בנסיבות המקרה הנדון יש הצדקה לעשות זאת, בשל ארבעה טעמים: האחד, בית משפט השלום דחה בפסק דינו את הטענה העיקרית שהמשיבים העלו כלפי המערער והיא, שהוא נהג כלפיהם שלא בתום לב. בטענה זו יש כדי להטיל דופי ביושרו של המערער, וטענה זו נדחתה. השני, שמשמעות דחיית טענת המשיבים בדבר פגמים שנפלו בכריתת החוזה היא, שלא הייתה למשיבים עילה לבטל את החוזה ולא הייתה מוטלת על המערער חובה לסייע למשיבים בהחלפת המנוע. למרות זאת, המערער סייע למשיבים. הטעם השלישי הוא, שלמרות שקבעתי כי הייתה מוטלת על המערער חובה לתקן את המנוע, יש לתת משקל לטענת המערער, שהסיבה לכך שהוא לא תיקן את הליקויים הקלים, לטענתו, שהתגלו במנוע במכון הבדיקה היא, שממילא המשיבים לא היו משלמים עבור החלפת המנוע ותיקונו, לנוכח טענתם – שיש יסוד שלא לקבלה – כי המערער הסכים להעמיד את המכונית לבדיקה כללית ולתקן את כל הליקויים שיתגלו בבדיקה זו. והרביעי, שסכום ההוצאות שנפסקו, אף שאינו גבוה, מגיע לכדי שליש מעלות עסקת המכר.
12. סוף דבר. מהטעמים עליהם עמדתי החלטתי לדחות את הערעור שהוגש על ידי המערער, למעט בעניין קביעתו של בית משפט השלום בדבר חיוב המערער לשאת בשכ"ט עו"ד והוצאות. ככל שמדובר בהוצאות ההליך שלפניי, מצאתי שאין לחייב איש מהצדדים בהוצאות הצד שכנגד. כל צד יישא, אפוא, בהוצאותיו.
13. בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום, על המשיבים להעביר את הבעלות במכונית בחזרה למערער, או למי מטעמו, בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין. ביצועו של פסק הדין עוכב בהחלטתה מיום 24.7.17 של כב' השופטת עירית כהן. במצב דברים זה אני קובע, כי לאחר שבית המשפט יקבל הודעה על ביצוע העברת הבעלות, ניתן יהיה להעביר למשיבים את הסכום שנפסק לזכותם על ידי בית משפט השלום (7,350 ₪) מתוך הפיקדון שהמערער הפקיד בהתאם להחלטת כב' השופטת כהן.
14. המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ח, 15 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.