ניתנה ביום 10 אפריל 2016

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת רוית צדיק ונציגי הציבור מר גביאל נבו ומר משה הרץ; סע"ש 62815-10-15; החלטה מיום 13.1.16) אשר דחתה את בקשת המבקש למתן סעד זמני להורות למשיבה 1 להימנע משינוי במבנה הארגוני שבאגף הרכב במשרד התחבורה, לרבות הקפאת מכרז מנהל/ת אגף א' (פיקוח, רישוי והסמכה), וכן להוציא מתיקו האישי של המבקש מסמכים שהוכנסו אליו על ידי המשיב 2.

הרקע לבקשת רשות הערעור

1. המבקש עובד במשיבה 1 החל משנת 2003 בתפקיד ראש תחום ייצור סחר וייבוא באגף הרכב. המבקש הגיש תלונה נגד המשיב 2, אשר שימש כמנהל בכיר באגף הרכב ומשמש כיום כסמנכ"ל תנועה. יצוין כי תלונתו של המבקש נגד המשיב 2 נחקרה על ידי נציבות שירות המדינה, וממתינה להכרעת אגף המשמעת. לטענת המבקש, המשיב 2 מתנכל לו ומקצץ בסמכויותיו.
2. לטענת המשיבה, חל באגף הרכב תהליך שינוי מבנה ארגוני מזה למעלה משנתיים, שמטרתו ייעול תהליכי העבודה והגברת מקצועיות האגף, אשר אף זכה לאישור נציבות שירות המדינה וההסתדרות הכללית ליישומו.
3. יש לציין, כי במקביל להליך דנן הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני להפסקת ההתנכלות כלפיו מצד המשיב, ולהעברת המשיב 2 מתפקידו (סע"ש 50225-04-15). בהחלטת השופט לובוצקי מיום 20.10.15 נדחתה בקשת המבקש בנימוק שמדובר במעשים שנעשו לכאורה זמן רב טרם הגשת הבקשה, ועל כן אינם מתאימים להתברר במסגרת הליך לסעד זמני. במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית דין זה על החלטת השופט לובוצקי (ברע 11974-11-15) התקבל הערעור ונקבע "שכתב התביעה בתיק העיקרי יוגש תוך 7 ימים מהיום, ובית הדין האזורי ינהל ויסיים את הדיון בתובענה העיקרית בדחיפות ובהקדם האפשרי וככל שניתן בתוך ששה חודשים."
4. במסגרת ההליך בבית הדין האזורי עליו סבה בקשת רשות הערעור שלפניי, עתר המבקש למתן סעד זמני שעניינו תהליך שינוי המבנה הארגוני שחל במשיבה, ובאופן ספציפי הקפאת המכרז למשרת מנהל/ת אגף א' (פיקוח, רישוי והסמכה), המחליף, לטענת המבקש, את תפקידו הנוכחי. כן עתר המבקש למתן צו שיורה על הוצאת מכתבים שהוכנסו, לטענתו, לתיקו האישי על ידי המשיב 2, מתוך כוונה להתנכל לו.

החלטת בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש. בית הדין האזורי ציין בהחלטתו כי דרישת ההשכלה על פי המכרז הינה תואר ראשון בהנדסת מכונות או הנדסאי/טכנאי מוסמך בתחום מכונות, רצוי במגמת רכב, וכי המבקש לא עמד בדרישת סף זו. בית הדין האזורי ציין, כי על פי עדותו של המבקש עצמו, שונתה דרישת הסף בעניין ההשכלה הנדרשת מדרגת מהנדס לדרגת הנדסאי, על פי בקשת המבקש, ומתוך רצון לאפשר לו להגיש מועמדותו למשרה. בית הדין האזורי קיבל את עדות המשיבה כי לגורמים במשיבה לא היה מידע מוקדם לגבי השכלתו של המבקש.
2. בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו לעובדה, כי המשיבה בחרה שלא להגיש תצהיר מטעם המשיב 2, כי אם מטעם מחליפו בתפקיד מאז חודש מרץ 2015, מר וייצמן, ודחה את טענת המבקש כי בהעדר תצהיר מטעם המשיב 2 נפגעה זכותו של המבקש לחקור אותו. בית הדין האזורי קבע, כי המשיבה הייתה רשאית לנהל את פרשת ההגנה כהבנתה, והוסיף שלא הוכח בפניו שהגשת תצהיר מטעם המשיב 2 עשויה הייתה להוכיח את טענת המבקש כי יסודה ומטרתה של דרישת ההשכלה, ברצון המשיבים להתנכל למבקש.
3. אשר לבקשה להוצאת מכתבים מתיקו האישי של המבקש, קבע בית הדין האזורי, כי עניין זה נשמט מסיכומי המבקש והעדים אף לא נחקרו בעניין זה, וכי הואיל ומדובר בהליך הזהה להליך העיקרי, אין ליתן סעד ביניים בעניין זה.
4. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ובה טען המבקש כי המשיב 2 הינו בעל דין עיקרי בתיק, וכי בית הדין האזורי הורה לו, בהחלטה מיום 8.11.15, להגיש תצהיר במסגרת ההליך, דבר שלא נעשה. עוד טען המבקש, כי הגדרת דרישות הסף למכרז נעשתה תוך התאמה להשכלתו של המתמודד השני על המשרה, וכי שגה בית הדין האזורי כאשר לא הורה על הקפאת המכרז עד להכרעה בהליך העיקרי. כן טען המבקש כי דחיית בקשתו להוצאות המכתבים מתיקו האישי פוגעת ביכולתו להתמודד על משרות אחרות, שיכולות היו להיות לו כ"בחירה טבעית" אלמלא היו נחסמות בפניו בעקבות המסמכים בתיקו האישי.

השתלשלות העניינים בהליך

1. בהחלטתי מיום 17.2.16 הצעתי לצדדים להסכים לכך שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך הגשת תצהיר מטעמו של המשיב 2 ושמיעת עדותו.
2. בתגובתו הודיע המשיב 2 כי נטל לעצמו ייצוג עצמאי, בנפרד מן המשיבה, והתנגד להצעה בנימוק שיש בה למעשה משום קבלת בקשת רשות הערעור. המשיב 2 טען, כי בית הדין האזורי קבע שדי היה בעדותו של מר משה וייצמן, מחליפו של המשיב 2 החל מחודש מרץ 2015, כדי לבסס את טענת המשיבים כי לא נפל פגם בהגדרת המכרז, ומשכך לדחות את בקשתו של המבקש למתן סעדים זמניים.
3. בתגובת המדינה נטען, כי ככל שהיו למבקש טענות לגבי אי הגשת תצהיר על ידי המשיב 2 ואי הזמנתו להעיד, היה עליו להעלותן במסגרת הליך ולא להמתין לסיומו. לגופה של ההצעה הודיעה ב"כ המדינה, כי היא משאירה אותה לשיקול דעת בית הדין.
4. ביום 28.3.16 הגישה המדינה לבית הדין "הודעת עדכון ובקשה מטעם המדינה" בה פרטה המדינה, כי בהתאם להחלטת השופטת צדיק מיום 13.1.16, מושא בקשת רשות הערעור, היה על המבקש להגיש כתב תביעה עיקרי עד ליום 12.3.16, ולאחר שהמבקש לא הגיש הוארך המועד עד ליום 23.3.16. ביום 21.3.16 הגיש ב"כ המבקש הודעה, לפיה כתב התביעה העיקרי הוגש בתיק שמתנהל בפני השופט לובוצקי (סע"ש 41701-12-15). ביום 22.3.16 נתנה החלטה על ידי השופטת צדיק לפיה, בשים לב לכך שמתנהל הליך נוסף בפני השפוט לובוצקי, הדיון הקבוע ליום 5.6.16 בהליך דנן מבוטל. לטענת המדינה, לאור האמור יש לראות במקש כמי שחזר בו מההליך המתנהל בפני השופטת צדיק, וכפועל יוצא מכך נשמטת הקר'קע תחת בקשת רשות הערעור שלפניי.
5. המבקש בתגובתו מיום 4.4.16 הודיע, כי איננו חוזר בו מכתב הערעור, והוא עומד על זכותו לחקור את המשיב 2. המבקש הבהיר, כי הגיש ביום 29.4.15 את בקשתו הראשונה לצו מניעה אשר התבררה בפני השופט לובוצקי (סע"ש 50225-04-15). לאחר שזו נדחתה הגיש את בקשת ערעור לבית דין זה (בר"ע 11974-11-15). בטרם נתנה ההחלטה בבקשת רשות הערעור, הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה שנייה למתן צו מניעה (סע"ש 62815-10-15), אשר נדונה בפני השופטת צדיק, והיא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי. ביום 2.12.15 נתנה החלטת בית דין זה בבר"ע הראשונה שהוגשה, בה נקבע כי כתב התביעה העיקרי יוגש בתוך 7 ימים, ואכן כתב התביעה הוגש בתיק המתנהל בפני השופט לובוצקי והוא כולל גם את הסעדים שנתבקשו בבקשה לסעד זמני שנדונה בפני השופטת צדיק.

אשר להכרעתי

1. נוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, אני סבורה כי אין טעם בנסיבות העניין, להמשיך ולקיים את ההליך הזמני, כפי שטוען המבקש.
2. מעיון בכתב התביעה שהוגש בתיק העיקרי עולה, כי הסעדים המבוקשים במסגרת הבקשה לסעד זמני זהים לסעדים שנתבעו במסגרת כתב התביעה בהליך העיקרי.

על כן, מאחר שכתב התביעה העיקרי כולל את הסעדים המבוקשים במסגרת הבקשה לסעד זמני מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, ומאחר שדיון בהליך העיקרי קבוע ליום 17.5.16, הרי שבקשת המבקש למתן סעד זמני תתברר למעשה במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום בנסיבות הללו לפצל את הדיון, ולקיים דיון נפרד בבקשה לסעד זמני בפני מותב אחר כאשר הסעד הזמני והעיקרי זהים וההליך העקרי יתברר במועדים קרובים ביותר.

1. לא למותר לציין, כי בהתאם להחלטת בית דין זה מיום 2.12.15, על בית הדין האזורי לנהל ולסיים את הדיון בתובענה העיקרית, בדחיפות ובהקדם האפשרי וככל שניתן בתוך ששה חודשים.
2. המשיב 2, מר אבנר פלור, שהוא צד להליך העיקרי, יגיש תצהיר במסגרת ההליך העיקרי, וייחקר על תצהירו.
3. סוף דבר - הבקשה נדחית, הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון על ידי בית הדין האזורי בפסק הדין במסגרת ההליך העיקרי, ובשים לב לתוצאותיו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ו (10 אפריל 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.