החלטה

1. במוקד הליך זה – זכויות במקרקעין ובקשה למתן החלטות, הגם שאין בפני בית המשפט כתבי הגנה מצד כל בעלי הזכויות ו/או שאר הנתבעים.

2. בהליך מסוג זה, נדרש בית המשפט שבפניו הליך הנוגע לזכויות במקרקעין, להתנהלות מוקפדת ביותר. זאת, לרבות, נוכחת הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, הקובע כי: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..". בתוך אך אציין, שביחס למקרקעין שאינם מוסדרים, הגם שקובע החוק, שיהווה הרישום 'ראיה לכאורה' לתוכן הדברים, בלבד, תקף כל האמור, ואולי אף ביתר שאת, בשים לב, לבעייתיות הנוגעת לקרקע שאינה מוסדרת. פשיטא, שבנסיבות אלה ייזהר בית המשפט מכל פסיקה שעלולה להוביל לשינוי לא זהיר ברישום הזכויות. אין אלה נסיבות בהן ניתן לשקול פסיקה בהעדר.

3. אף בית משפט זה פסק כבר בהקשרים רלוונטיים, כי: "בנסיבות בהן הסעד הנתבע הינו פסק דין הצהרתי המחייב כלפי כולי עלמא, יש לברר עד תום את מצב הזכויות במקרקעין בטרם ינתן הסעד ההצהרתי המבוקש" [בש"א (י-ם) 6074/07 רשם המקרקעין נ' מסרי יוסף מוסא, פורסם בנבו, 17.7.2008].

4. מגמה זו קיבלה חיזוק רב נוסף בפסיקת בית המשפט העליון [ע"א 3507/14 אורי ציפורי נ' אדמון נג'יב גרוס] ולפיה:

"לשכת רישום המקרקעין אמנם גוף שלטוני הוא, אולם מופקד הוא על אותו רישום שהינו למעשה 'חזות הכל', מעת שעסקינן במקרקעין. כך ברי הוא, כי אזרחי המדינה נסמכים על הרישום, ולא בכדי קובע הדין, כי הרישום הוא המחייב (ראו: סעיף 125 לחוק המקרקעין). מכאן שהסמכות שניתנה לפועלים בלשכת רישום המקרקעין, הינה סמכות ששוברה בצדה. לית מאן דפליג, כי טעות ברישום זה או אחר, יכול ותגרום לנזק כלכלי רב, ויכול ואף תפגע בזכויות קנייניות" [ע"א (ת"א) 1729/06 עו"ד אובניק טניה נ' בנק ירושלים בע"מ, פורסם בנבו, פסקה 26, 22.12.2008; וכן השווה: ת.א. 26181-02-12 (של בית משפט זה) מוסא חסאן עליאן ואח' נ' עזבון המנוחה כנעאן ואח' מיום 17.12.2014].

5. בתוך כך אציין גם את תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה רשאי בית המשפט לבקש מתובע להוכיח את טענותיו גם בהעדר הנתבע, וככל שעל הפרק זכויות במקרקעין, ראוי לאפשר לשופט שבפניו יובא הליך זה, לשקול את האפשרות לבקש מהתובע ראיות נדרשות, קודם שיתבקש לפסוק את דברו.

6. נוכח זאת, יועבר הליך זה לדיון בפני שופט שייקבע לכך.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.