העובדות

1. זוהי בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

על פי האמור בכתב התביעה, בין התובע לבין הנתבע נחתם הסכם למכירת זכויות בדירת מגורים (להלן: ההסכם). הזכויות בדירה רשומות על שם הנתבע ואשתו. במועד חתימת החוזה התעורר קושי לתאם מועד לחתימה שבו יהיו כל הצדדים נוכחים, ולכן נחתם החוזה ביום 25.9.15 על ידי התובע והנתבע בלבד. במועד זה אף שולם תשלום ראשון בסך 30,000 ₪. לאור העובדה שההסכם נחתם בתקופת החגים הוסכם בין הצדדים כי אשת הנתבע תחתום על החוזה בתוך 30 יום, אולם הדבר לא נעשה. בכתב התביעה נטען כי הנתבע הודיע לתובע שיסכים לכך שאשתו תחתום על החוזה רק בתנאי שישונו תנאי החוזה.

2. התובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם ופיצויים, וביקש להורות לנתבע להסיר את המניעה ולאפשר לאשתו לחתום על ההסכם, להורות על אכיפת ההסכם ולהשלים את מנגנון התשלומים כאמור בחוזה, וכן לשלם את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בגין איחור בחתימת האישה על ההסכם.

3. כתב התביעה הומצא לנתבע על פי אישור מסירה מיום 8.11.15. לא הוגש כתב הגנה והתובע ביקש פסק דין בהעדר הגנה. נקבע דיון במעמד הצדדים, והנתבע לא התייצב גם לדיון היום.

ב"כ התובע הבהיר כי אינו מבקש סעד של אכיפת חוזה המכר, כי אם אכיפה של חובת הנתבע לדאוג לכך שאשתו תחתום על ההסכם. לחלופין ביקש להורות על השבת הסכום של 30,000 ₪ ששולם על חשבון החוזה, וכן ביקש לפסוק את הפיצויים המוסכמים בסך 95,000 ₪.

ב"כ התובע הוסיף ועוד וביקש להורות על רישום הערת אזהרה על הדירה, בין מכח ההסכם ובין מכח סעיף 130 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין).

דיון והכרעה

4. כתב התביעה הומצא כדין לנתבע ביום 8.11.15. לא הוגש כתב הגנה ,ועל כן התובע זכאי לקבל פסק דין בהעדר הגנה.

הוגשה תגובה מאת רשם המקרקעין, אשר הודיע כי אין לו עמדה בסכסוך.

5. הפיצוי המוסכם: בסעיף 14(א) לכתב התביעה נקבע כי הפרה יסודית מזכה את הצד שכנגד בפיצוי בסך 10% מהתמורה. עוד נכתב שם כי "למען הסר ספק אי חתימת המוכרת על ההסכם מהווה הפרה יסודית של ההסכם ויזכה את הקונה בכל סעד לו הוא זכאי על פי דין". לנוכח הוראה זו, התובע זכאי לפיצוי מוסכם בסכום של 95,000 ₪ בשל ההפרה היסודית שבאי חתימת אשת הנתבע על הסכם המכר.

6. אכיפת החוזה – ב"כ התובע טען כי הוא זכאי לסעד של אכיפה, כסעד הראשוני והעיקרי הניתן במקרים של הפרת חוזה.

אינני סבורה שניתן להורות על אכיפה במקרה זה: כאמור, אשת התובע היא מבעלי הדירה נשוא החוזה, אולם אינה חתומה על חוזה המכר, לא נטען שנכחה במשא ומתן לקראת כריתתו וכלל איננה צד לחוזה. משכך, לא ניתן לייחס לה גמירות דעת, רצון וכוונה להתקשר בחוזה (ראו ע"א 8430/06, ‏ אמנון שבתאי נ' משה ספני).

ככל שהסעד של אכיפה מכוון כנגד הנתבע, החתום עלה חוזה, לא ניתן להורות לו לגרום לחתימת האישה על החוזה. שכן ברור כי לאשת הנתבע רצון ודעה העומדים בפני עצמם ולא ניתן להורות לבעלה לגרום לכך שתחתום על החוזה.

7. במצב המתואר אשת הנתבע אינה צד פורמלי להליכים, ובאופן מהותי לא הוכחה גמירות דעת מצידה. על כן אין מקום להורות על אכיפת החוזה. עם זאת, התובע זכאי להשבת הסכום ששולם על ידו במסגרת החוזה.

8. רישום הערת אזהרה - סעיף 10 להסכם בין הצדדים מסדיר את שלבי התשלום. התובע עמד בשלב הראשון של תשלום סכום של 30,000 ₪. רישום הערת האזהרה מופיע בהסכם בשלב השני, במקביל לתשלום סכום נוסף של 220,000 ₪ וביצוע פעולות נוספות. מאחר שהצדדים לא הגיעו לשלב זה של קיום החוזה, אין עילה לרישום הערת אזהרה מכח החוזה.

באשר לבקשה החלופית לרישום הערת אזהרה מכח סעיף 130 לחוק המקרקעין, סעיף זה מאפשר לבית המשפט להורות על רישום הערת אזהרה "בכל הליך שלפניו בעניין זכות במקרקעין". אולם משקבעתי כי אין תובע זכית לאכיפת ההסכם, כך שזכותו כלפי הנתבע היא כספית בלבד ואין חשש לעסקאות סותרות בדירה וכדומה, אין עילה לרישום הערת אזהרה.

9. לאור האמור אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בסך 95,000 ₪.

לנוכח אי קיום החוזה זכאי התובע גם להשבת הסכום ששילם בסך 30,000 ₪, כערכו ביום התשלום 21.9.15.

בנוסף על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט שהוצאו בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום וישאו הצמדה וריבית כדין מהיום (ולגבי הסכום של 30,000 ₪ מהמועד ששולם כאמור לעיל) עד תשלומם בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.