ב"כ התובעים והנתבעים שכנגד: עו"ד מ. אסטרייכר

ב"כ הנתבעים, התובעים שכנגד ומודיעי צד ג': עו"ד משה בר

ב"כ צד ג': עו"ד יוסי אברהם

חלק ראשון –  פתח דבר ומסגרת המחלוקת; הצדדים להליך; תמצית פסק הדין

1. פתח דבר
   1. כללי

• עניינו של פסק דין זה הוא תביעה ותביעה שכנגד שעניינה התקשרות עסקית וכן עבודות בניה שביצעו הנתבעים בבנין ברחוב פיארברג 3 בעיר תל אביב יפו. עוד נוספה להליך הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים כנגד מי שהעניקה לטעמם כיסוי ביטוחי לחלק מרכיבי התביעה.
• התביעה העיקרית הוגשה על הסך של 1,682,396 ₪; התביעה שכנגד הוגשה על הסך של 2,000,000 ₪; הודעת צד ג' הוגשה על הסך של 350,000 ₪.
  1. מסגרת המחלוקת
• התובעים הם בעלי דירות בבנין בתל אביב. התובעת 1 היא בעלת שתי דירות ואילו התובעים 2 – 4 בעלי שלוש דירות באותו בנין.
• בתמצית ייאמר שהנתבעים התקשרו עם דיירי הבנין ברחוב פיארברג בשני הסכמים. בהסכם ראשון נרכשו מהתובעת 1 זכויות בשתיים מהדירות בבנין. בהסכם שני מול כל התובעים נרכשו זכויות הבניה בבנין וכן התחייבו התובעים להוסיף מעלית לבנין והתחייבויות נוספות.
• התובעים טוענים לשורה ארוכה של הפרות מצד הנתבעים, החל מהיעלמות שני סולמות בשווי של 800 ₪ ועד לדרישות בהיקף של מאות אלפי ₪ בגין נזקים שנגרמו על ידי הנתבעים, בגין איחור בסיום עבודות הבניה ועוד. מנגד טוענים הנתבעים כנגד התובעים לדרישות פיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט, בגין נזקים שנגרמים עקב סירובם לחתום על מסמכי רישום הבית המשותף וכן בגין פיצוי מוסכם.
• לכל האמור לעיל נוספה הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים כנגד חברה מבטחת וזאת בגין חלק מרכיבי התביעה כנגדם. בתמצית ייאמר שהנתבעים טוענים שנזקי בניה להם טוענים התובעים מכוסים בכיסוי ביטוחי שהופק על ידי צד ג'.

אין בכך כדי לפרט את כל עשרות ומאות סעיפי כתבי הטענות שהוגשו בהליך, אך די בכך כדי ליתן את המסגרת להבנת המחלוקת בין הצדדים.

1. הצדדים להליך
   1. התובעים - התובעים והנתבעים שכנגד הציגו עצמם כבעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש שומה מס' 6936 חלקה 11 חלקות משנה 1,2,3,4,5,6,8 ו-9 בבניין דירות משותף בכתובת פיארברג 3 בתל אביב (להלן: "הבניין"). בפועל התובעת 1 היא בעלת שתי דירות בקומת הקרקע בבנין. התובעים 2-4 , אשר משכו תצהיריהם וכלל לא העידו הם בעלי שלוש דירות בבנין.
   2. הנתבעים והתובעים שכנגד - הנתבעים והתובעים שכנגד התקשרו עם התובעים עמם בהסכמי מכר וכמי שביצעו את העבודות המפורטות בכתב התביעה וכמי שבנו דירות בקומות עליונות בבניין.
   3. הנתבעים שכנגד – הנתבעים שכנגד הם התובעים אליהם צורף גם הנתבע שכנגד 5, מר רועי ברנע - בנה של התובעת והנתבעת שכנגד מס' ומי שהוצג כדמות מובילה מטעם הנתבעים שכנגד.
   4. צד ג' - הצד השלישי, שירביט חברה לביטוח בע"מ הוצגה כמי שביטחה את הנתבעים (והתובעים שכנגד) בתקופה הרלוונטית בפוליסה מס ' 38187000500/11.
2. העדים בהליך
3. שבעת עדי התובעים והנתבעים שכנגד, והשלושה הנוספים שמשכו תצהיריהם - במסגרת ההליך נשמעו מטעם התובעים שבעה עדים, כאשר התובעים 2 – 4 החליטו למשוך תצהיריהם וכלל לא העידו. העדים אשר העידו ונחקרו הם - רות ברנע, רועי ברנע, יגאל בן ארי, אילנה ארבל ואבו אחמד מאמון.
4. שני עדי הנתבעים והתובעים שכנגד – מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד העידו ניסים אדרי ואבנר שמילה.
5. מומחה בית המשפט - במסגרת ההליך מונה מומחה בית המשפט צבי רון, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין.
6. תמצית פסק הדין (תוכן עניינים)
   1. טענות הצדדים יובאו בהרחבה בחלק השני לפסק הדין, כמפורט להלן:

• תמצית טענות התובעים בתביעה העיקרית - בסעיף 5 לפסק הדין;
• חמישה עשר הסעדים הכספיים וכן ארבעה סעדים נוספים שנתבעו בתביעה העיקרית, יפורטו בס"ק 5.7 ו - 5.8 לפסק הדין;
• תמצית טענות הנתבעים בתביעה העיקרית יובאו בסעיף 6 לפסק הדין;
• תמצית טענות הנתבעים כתובעים שכנגד, יובאו בסעיף 7 לפסק הדין;
• תמצית טענות התובעים כנתבעים שכנגד, יובאו בסעיף 8 לפסק הדין;
• תמצית טענות הנתבעים כמודיעי צד ג', יובאו בסעיף 9 לפסק הדין;
• תמצית טענות הצד השלישי, יובאו בסעיף 10 לפסק הדין.
  1. יש לקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי בלבד ובתשלום הסך של 110,698 ₪ (קרן) וכן 12,000 ₪ (קרן). ההכרעה בתביעה העיקרית על כל רכיביה תובא בחלק השלישי לפסק הדין, בין הסעיפים 12-24, כאשר כל סעיף עיקרי מתייחס לרכיב תביעה נפרד.
  2. יש לדחות את התביעה שכנגד. ההכרעה בתביעה שכנגד תובא בחלק הרביעי לפסק הדין, בין הסעיפים 25-31.
  3. יש לדחות את הודעת צד ג'. ההכרעה בהודעת צד ג' תובא בחלק החמישי לפסק הדין, בסעיפים 32-34.
  4. סוף דבר וסיכום ההכרעות בשלושת ההליכים יובא בחלק השישי לפסק הדין.

חלק שני –  טענות הצדדים

1. תמצית טענות התובעים בתביעה העיקרית
   1. התובעים ציינו בתביעתם כי התקשרו עם הנתבעים בהסכם לרכישת זכויות בניה וכי הנתבעים השתלטו על בניינם ועושים בו כבשלהם. לטענתם, הנתבעים עשו שימוש שלא כדין ברכוש התובעים וברכוש המשותף; גרמו למחדלים ונזקים כבדים לבניין, לרכוש המשותף ולדירות בעת ביצוע עבודות הבניין; עוד לטענתם, הנתבעים גרמו למחדלים והפרות בסיום העבודה בבניין תוך חריגה קיצונית של שנים מהמועד שבו היו אמורים לסיימם, באופן שבו עד למועד הגשת התביעה לא הסתיימו מלוא העבודות הנדרשות בהתאם להסכם שבין הצדדים. לצד זאת הוסיפו וטענו כי אף לא הושגו כל ההיתרים על פי דין בגין העבודות שבוצעו.
   2. ביחס לעבודות שבוצעו על ידי הנתבעים טוענים התובעים לשורה ארוכה מאוד של ליקויים ונזקים.
   3. התובעים טענו בתמצית כי הנתבעים התחייבו לבצע באחריותם ועל חשבונם הבלעדי, בין היתר, שיפוץ חזיתות הבניין והרכוש המשותף וכן להתקין מעלית בבניין על חשבונם ובאחריותם הבלעדית וכל זאת בתוך 15 חודשים מתחילת העבודה. עוד הפנו להתחייבות לפעול תחת כיסוי ביטוחי מתאים. התובעים אף טענו להתחייבות למניעה או תיקון כל נזק לבניין ו/או לדירות והשבת המצב לקדמותו לאחר סיום העבודות והכל תוך מזעור ההפרעה והפגיעה באיכות חייהם של בעלי הדירות ודייריהם השוכרים.
   4. התובעים הוסיפו וציינו כי ביצעו בעצמם חלק מן העבודות ותיקון הנזקים שהסבו הנתבעים לדירותיהם תוך שהם נושאים בעלויות הכרוכות בכך.
   5. זאת ועוד, התובעים הוסיפו וטענו כי , בנוסף ובניגוד מוחלט ומפורש להוראת סעיף 10.5 להסכם המכר, הנתבעים עשו משך תקופה ארוכה שימוש שלא כדין ושלא בהסכמה כאשר אכסנו כלי וחומרי בניין במחסני התובעת 3.
   6. התובעים טענו להפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. עוד טענו להפרה שלהוראות חוק וביניהן: הוראת סעיף 39 לחוק החוזים )חלק כללי), תשל"ג-1973, סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח- 1968, סעיף 35 לפקודת הנזיקין, סעיף 41 לפקודת הנזיקין, הוראות חקוקות על פי חוק התכנון הבניה תשכ"ה 1965- ותקנותיו ובכלל זאת את הוראות סעיף 145 לחוק הנ"ל וכן הוראות שונות מתוך תקנותיו וכן חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"'ט -1979.
   7. רכיבי התביעה הכספית:

התובעים עותרים לפיצוי בגין הרכיבים הבאים:

1. בגין הבניה הרשלנית, פיצוי בסך של - 567,180 ₪
2. בגין איחור בהשלמת הבניה, פיצוי בסך של 900 $ לחודש

בגין כל דירה ובסך הכל - 486,360 ₪

1. בגין ירידת ערך לדירות, סך של - 372,450 ₪
2. בגין הפרות מהותיות של ההסכם, פיצוי מוסכם בסך של - 137,600 ₪
3. בגין עגמת נפש, סך של - 50,000 ₪
4. בגין דמי שימוש במחסנים, סך של - 12,000 ₪
5. בגין אבדן דמי שכירות בדירות ברנע (דירות הקרקע), סך של - 11,300 ₪
6. בגין אבדן דמי שכירות בדירת ויסבורד (דירה מס' 6), סך של – 6,600 ₪
7. בגין תשלום דיור חלוף לשוכרים בדירה מס' 5 המשויכת לה"ה ויסבורד, סך של - 2,150 ₪
8. בגין הוצאות לתיקון המחסנים, סך של - 7,080 ₪
9. בגין פינוי המחסנים, סך של - 2,596 ₪
10. בגין שני סולמות שנלקחו ממחסן המשויך לתובעים, סך של - 800 ₪
11. בגין עבודות איטום בדירה מס' 2, המשויכת לתובעת 1, סך של - 590 ₪

ובנוסף:

1. בגין עלות חוות דעת, סך של - 13,790 ₪
2. בגין עלות חוות דעת נוספת, של שמאי, סך של - 5,900 ₪
   1. סעדים נוספים להם עתרו התובעים:

בנוסף עתרו התובעים לסעדים הבאים:

1. מתן צו המחייב את הנתבעים בביצוע העבודות שלא בוצעו עד היום וכן בהשגת ובהצגת האישורים הנדרשים על פי הדין לרבות ביחס לתקינות המערכות ביוב מים והמעלית.
2. מתן צו המורה לסלק ידם של הנתבעים משטח הגג המשותף ובתוך כך להורות לנתבעים להסיר את הקירות שהקימו על גג הבניין המשותף, לפתוח הדלת שהציבו בגג ולאפשר כניסה לתובעים ולדייריהם.
3. מתן צו המורה "לנתבעים לרשום ו/או לתקן את רישום הבית המשותף ביחס לגג המשותף של הבניין תוך התאמת הרישום להסכם המכר באופן שבו כל שטחי הגגות המשותפים החדשים שנבנו יירשמו כחלקים משותפים של כלל בעלי הדירות בבניין ובכללם התובעים".
4. קביעה לפיה יש לחייב הנתבעים בגין דמי שימוש ראויים בגין השימוש הייחודי והבלעדי שעשו בגג לצרכי דירותיהם ובכלל זאת התעשרותם על חשבון התובעים, זאת למן חודש 05/14 עת אוכלסו הדירות בסן כולל של 6,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל."

1. תמצית טענות הנתבעים בתביעה העיקרית
   1. הנתבעים 1-3 הכחישו את הנטען בכתב התביעה וציינו כי הם אינם קבלני בניין אלא מי שרכשו דירה להשקעה במטרה לבנות על הגג. לדבריהם, במסגרת זו קיבלו על עצמם לבצע תוספת מעלית על חשבונם ולשפץ את חזית הבניין.
   2. הנתבעים הכחישו את קיומם של הליקויים הנטענים בתביעה וטענו כי עמדו במלוא התחייבויותיהם. עוד הוסיפו וטענו כי לא הפרו את ההסכם הפרה יסודית וכי לא קמה לתובעים הזכות לפיצוי מוסכם. בנוסף טענו כי לא הפרו כל הוראת חוק המקנה לתובעים פיצוי כלשהו.
   3. הנתבעים הוסיפו וטענו כי על מנת לדון בסעדים אותם ביקשו התובעים יש לדון ראשית בשאלת הבעלות שלטענתם שאלה זו נתונה לבית המשפט המחוזי. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובעים טוענים בתביעתם לטובות הנאה שונות שאין להם זכר בהסכם ובוודאי שלא בתמורה. הנתבעים טענו כי לא שילמו ולא התחייבו לתת לתובעים כל תמורה מעבר לסכום ששולם במסגרת ההסכם שבין הצדדים והקמת המעלית וכן טענו כי טענות התובעים מהן עולה כאילו היו חייבים כלפיהם גם לחזק ולשפץ את הבניין ללא תמורה, אין לה יסוד. לטענת הנתבעים –על התובעים לשלם עבור כל שירותי הבניה שקיבלו מעבר לתמורה החוזית.
   4. הנתבעים ציינו שהתובעים זכו בעליית ערך דירותיהם ובביצוע עבודות בחלקם ברכוש המשותף ובדירותיהם אשר הם לא התחייבו לשאת בעלותם. עוד טענו הנתבעים, שככל ויחויבו בתשלום כלשהו אז יש לקזז מכל סכום שיפסק את עלויות הריבית העודפת ששילמו לבנק בגין מעשי ומחדלי התובעים בין היתר בכך שסירבו לחתום על מסמכים לרישום הבית המשותף (ע"ס 463,000 ₪) וכן את ההוצאות ועלויות השבחת הדירות של התובעים והעבודות שבוצעו על חשבונם (בסך כ- 1,468,000 ש"ח) כאשר לטענתם הם זכאים לתשלום ו/או לשיפוי ו/או להשבה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
2. תמצית טענות הנתבעים כתובעים בתביעה שכנגד
   1. התובעים שכנגד הפנו לכך שהבנין אליו מתייחסת התביעה נבנה בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת. הנתבעים שכנגד הם בעלי זכויות בדירות בנות למעלה מ- 80 שנה, אשר כמעט ולא שופצו במהלך השנים.
   2. התובעים שכנגד מציינים שבהתאם להסכם הרכישה שבין הצדדים, התחייבו הנתבעים שכנגד למכור להם תמורת הסך של 320,000 דולר ארה"ב את מלוא זכויות הבניה על גג הבניין שהיה רשום כבית משותף ולאפשר להם לבנות על הגג. עוד הוסיפו וטענו כי הסכימו להתקין על חשבונם מעלית חיצונית או פנימית וכן לשפץ את חזיתות הבניין, וזאת לדבריהם שלא על חשבונם הבלעדי. התובעים שכנגד הדגישו שבמועד ההתקשרות בין הצדדים לא היה ידוע להם או לנתבעים שכנגד בשלב זה מה יהיה היקף העבודות והצדדים לא התכוונו לכך שכל העלות תחול על התובעים שכנגד בלבד.
   3. עוד נטען כי במסגרת קבלת היתר הבניה קיבלו על עצמם התובעים שכנגד לבצע עבודות נוספות שאינן מחייבות שדווקא הם יישאו בעלותן במלואה ואשר הנתבעים שכנגד לא שילמו עבורן עד היום.
   4. התובעים שכנגד טענו שבהתאם להיתר הבניה ומתוך מטרה לבצע עבודה איכותית ואסתטית, ביצעו בין היתר את העבודות הבאות: עבודות לחיזוק הבניין ב- 80 עמודי כלונסאות וחגורות בטון היקפיות; יציקת רצועת בטון מחברת; שיפוץ מרפסות חיצוניות של כל דירות הנתבעים שכנגד בהתאם למתחייב מהצורך בחיזוק הבניין עפ"י היתר הבניה; רכישת חלונות אלומיניום להחלפה בדירות הנתבעים שכנגד, חלונות אשר כנטען, הנתבעים שכנגד לא אפשרו את ביצוע ההחלפה במרבית דירותיהם; התקנת מעלית משוכללת ללא חדר מכונות על הגג בעלות גבוהה במיוחד העולה על הנדרש עפ"י ההסכם; החלפת מרכזיית גז למרכזיה חדשה ומשוכללת; חיבור הבניין למערכת חשמל תת קרקעית והגדלת הספק החשמל בבניין; הקמת תשתית תקשורת ואינטרנט חדשה לבניין; חיפוי חדש לבניין כולל טיח וצבע ; החלפת מערכת הביוב הישנה במערכת חדשה; צנרת מים חדשה לבניין אשר עומדת בדרישות כיבוי האש ועירית תל אביב; מערכת משאבות לצריכה שוטפת ולכיבוי אש, המאפשרת שימוש שוטף במים בלחץ מים מעולה לעומת המצב בבניין הישן בו זרמו המים כזרזיף, ועוד.
   5. רכיבי התביעה הכספית בתביעה שכנגד

התובעים שכנגד העמידו את תביעתם על סך של 2,000,000 ₪ וטענו לרכיבי הפיצוי והתשלום הבאים:

• התובעים שכנגד טוענים שחלקם של הנתבעים שכנגד אותו הם חייבים לשלם עומד על סך של 1,468,385 ₪;
• לחילופין עתרו התובעים שכנגד לחייב את הנתבעים שכנגד להשיב ו/או לשלם להם את שווי השבחת דירותיהם כפי שעולה מחוות הדעת שלהם עצמם, וזאת לטענתם באשר התעשרו שלא כדין כתוצאה מפעולות התובעים שכנגד. לדבריהם, ב"חוות הדעת" של לאופר מפורט כי שטח דירות התובעים הינו 449 מ"ר ושווי המ"ר החדש הינו כ- 41,000 ש"ח, דבר המגלם השבחה העולה על 3,500,000 ₪;
• התובעים שכנגד הוסיפו וטענו שבשל העיכוב שגורמים הנתבעים ברישום הבית המשותף ובשמירת זכויותיהם הם נאלצים לשלם תשלומים בשיעורי ריבית גבוהה על הלוואות שנטלו לצורך הרכישה ומימון עלויות הבנייה ממוסד בנקאי, וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים בשווי המוערך ב- 463,000 ₪;
• לטענת התובעים שכנגד הפרו הנתבעים שכנגד את ההסכם עימם וכן התביעה לסילוק יד משטחים שניבנו על ידם במסגרת מימוש הזכויות שמכרו להם ואשר הם זכאים שירשמו על שמם ובבעלותם -עומדת בניגוד להסכם ומהווה הפרה יסודית שלו. לגישתם, הנתבעים שכנגד הפרו את ההסכם בהפרות שלא תוקנו ובשל כך הם חייבים לשלם להם את סכום הפיצוי המוסכם בסך של 32,000 דולר ארה"ב הקבוע בהסכם רכישת הזכויות, שהם 137,600 ₪.
• בנוסף עתרו התובעים שכנגד לחייב את הנתבעים שכנגד לפצותם בגין עגמת הנפש בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪.

1. תמצית טענות התובעים, כנתבעים בתביעה שכנגד
   1. הנתבעים שכנגד טענו שאלמלא הוגשה התביעה העיקרית, לא הייתה באה לעולם התביעה שכנגד. לגופו של ענין הכחישו הנתבעים שכנגד את כל הנטען ביחס לנשיאה משותפת כביכול בהוצאות התקנת המעלית ושיפוץ חזיתות הבניין. לטענת הנתבעים שכנגד הרי התובעים שכנגד התחייבו מפורשות לשאת בעצמם ועל אחריותם את כל הוצאות התקנת המעלית וכן העלויות שיכרכו בביצוע עבודות היתר הבניה שיינתן להם ובכלל זאת שיפוץ חזיתות הבניין.
   2. הנתבעים שכנגד שבו וציינו שהתובעים שכנגד הסבו נזקים כבדים לבניין ולדירות בעת ביצוע עבודות הבנייה על ידם ופעולותיהם לא השביחו את ערך דירותיהם אלא להיפך. לדבריהם, כפי שפורט בכתב התביעה העיקרי, הקמת המעלית באופן שבו הוקמה ע"י התובעים שכנגד הוקמה בניגוד להוראות הדין ולתקנות התכנון והבניה ותוך גרימת ירידת ערך לדירותיהם.
   3. עוד הוסיפו הנתבעים שכנגד וציינו שאף לו היו מניחים לטובת התובעים שכנגד כי אכן ביצעו עבודות לחיזוק הבניין הרי שממילא כל העבודות נעשו תוך התחייבויותיהם ע"פ הסכם המכר ובמסגרת וכתנאי למתן היתר הבניה. משכך סבורים הנתבעים שכנגד כי ממילא על התובעים שכנגד לשאת לבדם בכל העלויות מכיסם.
   4. עוד ביחס לעבודות הנוספות, הדגישו כאמור הנתבעים שכנגד שכל העבודות שבוצעו בפועל נעשו מכוח חובתם של התובעים שכנגד לבצען ולא מתוך התחייבות ו/או הסכמה מצד הנתבעים שכנגד לשאת ו/או להשתתף בעלויות בגין עבודות אלה. עוד הוסיפו וציינו ש"מעולם" לא הוסכם בין הצדדים על "עבודות נוספות" ממילא לא הודיעו להם התובעים שכנגד אילו עבודות בכוונתם לבצע בבניין; הנתבעים שכנגד לא שותפו בבחירת אנשי המקצוע ו/או בקביעת שכרם ו/או ברכישת החומרים ועליותיהם ו/או בביצוע העבודות בפועל והצורך בהן; זאת ועוד, התובעים שכנגד לא פנו בדרישה כלשהי אליהם להשתתף בעלויות העבודות והחומרים. זאת לא רק בטרם ביצוע העבודות הנטענות אלא שאף במשך שנים לאחר ביצוען.
2. תמצית טענות הנתבעים כמודיעי ההודעה לצד שלישי, בסך של 350,000 ש"ח

הנתבעים 1-3, שלחו הודעה אל הצד השלישי,, שירביט חברה לביטוח בע"מ אשר לטענתם ביטחה אותם בתקופה הרלוונטית עפ"י פוליסה מס ' 38187000500/11. לטענתם, אם למרות כל הנטען בכתב הגנתם יחויבו בתשלום כלשהו כלפי התובע בגין נזקים או אירועים המכוסים בפוליסה עד לסך של 350,000 ₪ אזי חייב הצד השלישי לפצותם, לשפותם, ו/או להשתתף עימם בכל סכום שבו יחויבו עד לסך האמור.

1. תמצית טענות הצד שלישי
   1. הצד השלישי עתר לדחות את ההודעה על הסף וטען בין היתר שהפוליסה הנטענת אשר צורפה להודעה לצד שלישי היא פוליסה לביטוח עבודות קבלנות. לדבריו הנזקים הנטענים במסגרת בכתב התביעה הם נזקים תוצאתיים ו/או נזקים אשר נגרמו כתוצאה מתכנון לקוי ומכאן טענה כי מדובר בנזקים אשר אינם מכוסים במסגרת הפוליסה הנטענת.
   2. לטענת הצד השלישי, התביעה והמחלוקת מתייחסת לנזקים הנובעים מרשלנות ולא מנזקים תאונתיים ובלתי צפויים ועל כן, אין המדובר בנזקים המכוסים בפוליסה.
   3. עוד הוסיף הצד השלישי וציין שהפוליסה הנטענת אינה מכסה את נזקי התובעים שכן, התובעים הם המבוטחים על פי הפוליסה ומעמדם אינו של "צד שלישי". בנוסף נטען כי גם פרק "חבות מעבידים" אינו חל בענייננו, באשר אין המדובר בנזקים שנגרמו לעובדי הפרויקט.

הערת מעבר - אין בתיאור שהובא לעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים בתביעה, בתביעה שכנגד ובהודעת צד שלישי. עם זאת, די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי –  התייחסות והכרעה בתביעה העיקרית

1. כללי

בפסקאות הבאות אתייחס לדרישות הפיצוי וטענות כתב התביעה השונות של התובעים. ההתייחסות תיערך לאו דווקא בסדר בו הופיעו הטענות בכתב התביעה, אלא תוך התייחסות לטענות לפי היקפן ובהתאם להקשרן.

1. רכיב כספי ראשון מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה העיקרית - הטענות לנזקי בניה בדירות התובעים (טענה ל – 567,180 ₪)
   1. כללי

התובעים טענו לרשימה ארוכה של ליקויים והפסדים שנבעו מפעולות הנתבעים שכנגד. על מנת לאפשר מיקוד המחלוקת מונה על ידי אינג' צבי רון, מהנדס ושמאי מקרקעין אשר בחן את טענות הצדדים והגיש חוות דעת בה התייחס להיקף הליקויים כפי שהם לטעמו. הליקויים הנטענים אינם בהכרח בגין שירותי בניה לתובעים. הליקויים מתייחסים לפעולות של הנתבעים אשר גרמו כנטען לתובעים לנזקים והוצאות.

• 1. בדיקות מומחה בית המשפט

בדיקותיו של מומחה בית המשפט התייחסה הן למצב הדברים כפי שהיה במועד הבדיקה והן למצגים שהוצגו בפניו ביחס לתיקונים שבוצעו על ידי התובעים ואשר בגינם הם עותרים לפיצוי. יוצא, אפוא שחוות דעת מומחה בית המשפט כללה בתוכה גם חיובים כספיים המתייחסים גם לליקויים אשר כבר לא היה קיימים במועד הבדיקה.

מומחה בית המשפט בחן את כל דירות התובעים וכן את חדר המדרגות, למעט דירה מס' 3 אשר בה שוכרת הדירה סירבה לאפשר את הבדיקה. התובעים, בסיכומיהם, עתרו לכך שיקבלו פיצוי גם בגין דירה מס' 3 בסך של 4,524 ₪, לפני מע"מ (ר' סעיף 3.8 בע"מ 9 לסיכומים, ככל הנראה הכוונה היא לסעיף 8.3 ולטעות סופר).

• 1. על מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ועל חוות דעתו של המומחה שמונה

1. אין להקל ראש במסקנות חוות דעת המוגשת על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט. החזקה היא שמומחה בית המשפט הוא גורם ניטרלי, ללא פניות, אשר בוחן את המצב בשטח וכן את התחום המקצועי עליו הוא מופקד ומוסר את חוות דעתו כקצין בית המשפט.
2. כמובן שניתן לא לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט ואולם פסיקת בתי המשפט קובעת שככל ולא מאמצים את מסקנות מומחה בית המשפט הרי הדבר יהיה במקרים חריגים, בנימוקים שיובאו וייעשה במשורה. לענין זה ר' ע"א (ת"א) 51617-10-19, לויאלטי פתרונות בע"מ ואח' נ' עמדה סוכנות לביטוח (2004) בע"מ ואח' (מיום 7/3/2021 הש' י' שבח, י' אטדגי וש' יעקובוביץ, סעיף 19 לפסק דינו של הש' י' אטדגי) שם נקבע כך - "משמונה מומחה מטעם בית המשפט, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעתו, למעט  אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן". ר' גם רע"א 6290/14, תשעה חודשים בע"מ נ' בנק דיסקונט  (הש', כתוארה אז, א' חיות מיום 4/1/2015) שם נקבע ביחס למומחה שמונה על ידי בית המשפט כך (ההדגשות לא במקור): "... חוות דעת המומחה מהווה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך כפי שנפסק לא אחת ככלל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן".

עוד ר' רע"א 9828/17, דרור אבני נגד ד. שליט בע"מ  (הש' י' וילנר מיום 18/1/18) שם נקבע כי: "מומחה מטעם בית המשפט משמש כידו הארוכה של בית המשפט, וכי סטייה מחוות דעתו תיעשה אך במקרים חריגים ובמשורה"; להרחבה ר' ע"א 5681/19, דאוד ח. אחזקות והשקעות בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ (מיום 5/11/2020, הש' י' עמית, ד' ברק-ארז וד' מינץ); וכן ע"א 4179/17, יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נגד ערן רובין, (מיום 6/12/18, כב' הש' נ' הנדל, ג' קרא וד' מינץ) וע"א 544/10, פלונית נ' עיריית כפר קאסם  (מיום 12/3/13).

1. חוות דעתו של מומחה בית המשפט סדורה, מנומקת ומאפשרת מעקב אחר דרך קבלת המסקנות.

בענייננו מומחה בית המשפט עבר בחוות דעתו על שורה ארוכה של טענות וליקויים. חלקם הם כאלה שנצפו במקום במועד הבדיקה, וחלקם הם כאלה בהם חיווה המומחה את דעתו בהתאם לתיעוד שהוצג לו. כאן ייאמר שהתובעים הקפידו להציג תיעוד על מנת להביא לידיעת המומחה את טענותיהם ואת מצב הדירות והליקויים הנטענים עוד טרם ביקורו במקום.

חוות הדעת שהוגשה ומפרטת את הממצאים העובדתיים השונים אליהם התייחס המומחה. עוד כוללת חוות הדעת תיאור הנתונים, התיעוד והעובדות שהוצגו בפני המומחה. בנוסף תיאר המומחה את ממצאיו וחוות דעתו ביחס לכל אחד מהליקויים הרלוונטיים. כאן יודגש שגם ביחס לרכיבים בהם נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לזכות המשפטית של התובעים לדרוש פיצוי – לא חסך המומחה מידע ומסקנות. במקרים כאלה חיווה מומחה בית המשפט באופן מקצועי מה הסכום בו יש לפצות, ככל שיש לפצות, וזאת בכפוף לקביעות משפטיות שייקבעו.

כל האמור לעיל אך מביא לקביעה לפיה לא נפל פגם בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. בוודאי לא פגם שיש בו כדי לפסול את מסקנותיו או לחרוג מהם. לכך מצטרף גם האמור בפסקה הבאה.

1. הן התובעים והן הנתבעים ביקשו להיבנות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט. נכון הוא ששני הצדדים להליך העלו השגות שונות ביחס לחוות דעת מומחה בית המשפט ואולם בפועל שני הצדדים ביקשו להסתמך על אותה חוות דעת. כך למשל ציינו התובעים במפורש בסיכומיהם שהם מאמצים את חוות הדעת אך מבקשים "להתאים" אותה, קרי להוסיף סכומים לאמור בה וכאמור בסיכומי התובעים (סעיף 1.10 לסיכומים בע"מ 9. ככל הנראה הכוונה היא לסעיף 10.1. ההדגשות בקו תחתי הופיעו במקור): "התובעים אינם מבקשים חלילה את פסילת חוות הדעת שלו – אדרבה, הם מאמצים חוות דעת אלה,... מבלי לפגוע במומחיותו של מר רון ניתן להתאים את חוות דעתו המקצועית לעלות האמיתית...".
2. אשר על כן, הן לאור פסיקת בתי המשפט במקרים של מינוי מומחה, הן לאור ולאחר בדיקת חוות דעתו של מומחה בית המשפט אליה התייחסתי בס"ק (ג) לעיל, ואפילו במידה מסוימת לאור עמדות בעלי הדין – יש מקום לאמץ את מסקנות מומחה בית המשפט. על כך בפסקה הבאה.
   1. הסכומים בהם יש לזכות את התובעים
3. מומחה בית המשפט חיווה דעתו לפיה יש אכן אירעו ליקויים בהיקף כולל של 86,998 ₪ (כולל פיקוח הנדסי); בנוסף קבע המומחה שככל והתיקון ייעשה על ידי צד שלישי ולא על ידי הנתבעים – יש להוסיף הסך של 23,700 ₪ (סעיף 1 בע"מ 37 לחוות דעת מומחה בית המשפט). כלומר כלל תיקון הליקויים עומד על הסך של 110,698 ₪(= 23,700 ₪ + 86,998 ₪).
4. יודגש שאין מקום לחסוך הסך של 23,700 ₪ ולאפשר לנתבעים לבצע התיקונים בעצמם, זאת בשל שניים: ראשית ועיקר – חלק מהתיקונים הנטענים כבר בוצעו על ידי התובעים או מי מטעמם, וכעת נותר רק לשפות את התובעים בגין כך. כלומר ממילא לא ניתן לאפשר כעת לנתבעים לבצע התיקונים שכבר הושלמו; שנית – גם ביחס לתיקונים נדרשים וקיימים, הנכון הוא להפריד בין הצדדים אשר במשך שנים ארוכות לא הצליחו להגיע להסכמות, לביצוע תיקונים ולסיום המחלוקות ביניהם. מתן אפשרות לתיקון חלק מהליקויים על ידי הנתבעים, רק יהווה אבן נגף נוספת עליה עלולים הצדדים להיכשל בהמשך דרכם.
5. באשר לסכומים אליהם התייחס מומחה בית המשפט בכפוף להכרעה שיפוטית

מומחה בית המשפט התייחס לסך של 79,000 ₪ בגין התקנות חלונות ותריסים אותם התקינו התובעים וכן לסך נוסף של 3,000 ₪ בגין תיקון בחדר המדרגות. אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום בגין סכומים אלה ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

• עלות התקנת חלונות ותריסים (79,000 ₪)

התובעים ציינו שהתקינו על חשבונם חלונות ותריסים במקומות בהם היה על הנתבעים לעשות כן. מנגד הפנו הנתבעים לכך שהתובעים סירבו לשתף פעולה וסירבו לאפשר התקנת חלונות ותריסים. אני מקבל עמדת הנתבעים ולא מחייב אותם בגין החלפת חלונות ותריסים וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית – ביחס לתובעים 2 – 4 (ויסבורד) הרי אין כל גרסה נגדית שכן אלה משכו תצהיריהם וכלל לא העידו;

שנית – ניתן לראות שהנתבעים החליפו תריסים וחלונות בדירות מס' 3 ו-4. נכון הוא שההתנהלות מול הדיירים בדירות אלה לא היתה בהכרח על בסיס "רצון טוב", והנתבעים אף נאלצו לשלם לדיירים בדירות אלה סכומים שונים בהיקף של כ – 100,000 ₪ (יחדיו). אך לגופו של ענין ניתן לראות שהנתבעים אכן שיתפו פעולה והתקינו חלונות ותריסים בדירות שאפשרו לעשות כן;

שלישית – אפילו התובעים מציינים, גם בסיכומיהם, שהנתבעים "פנו בחודש ינואר 2014, בשיאו של החורף בבקשה לכאורה להחליף את החלונות" (סעיף 13.4 בע"מ 5 לסיכומי התובעים, ככל הנראה הכוונה לסעיף 4.13).

רביעית – הנתבעים אף הציגו ראשית ראיה לכך ששילמו עבור התקנת חלונות ותריסים והציגו אסמכתאות, ספחי שיקים לקבלן אלומיניום.

במצב דברים כזה, אין מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים עלויות התקנת חלונות ותריסים.

• עלות שינוי בחדר המדרגות (3,000 ₪)

התובעים עותרים לפיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין הנמכות גבס בחדר המדרגות. הנמכת הגבס נעשתה לצורך חיפוי חזותי של קורות פלדה. אותה הנמכה הותירה תקרה בגובה של 2.80 מ', כאשר התקן עומד על 2.50 מ'. לטעמו של מומחה בית המשפט מדובר בהנמכה המותירה גובה "הגבוה בשיעור ניכר מגובה המינימום הנדרש בתקינה, כ – 2.50 מ' באופן שלא קיים מפגע אסתטי או פונקציונלי". מומחה בית המשפט אף הוסיף וציין (ההדגשות לא במקור) ש"טענת התובעים היא טענה דווקנית המתבססת על התחייבות הנתבעים כי חלל המדרגות לא ישתנה והיא אינה בת ביצוע בפועל" (סעיף 8.4, בע"מ 32 לחוות דעת המומחה).

אין לקבל טענות התובעים לענין הפיצוי ברכיב זה. משמדובר במצב שאינו בגדר "מפגע אסתטי או פונקציונלי" ומשמדובר בטענה שהיא "אינה בת ביצוע בפועל" – הרי ממילא אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו.

1. באשר לליקויים נטענים בדירה מס' 3

אין חולק על כך שלא התאפשר למומחה בית המשפט לבדוק טענות התובעים ביחס לדירה מס' 3. שוכרת הדירה סירבה לאפשר את הבדיקה והתובעים, בסיכומיהם, עתרו לכך שיקבלו פיצוי גם בגין דירה מס' 3 בסך של 4,524 ₪, לפני מע"מ.

במלוא הכבוד, כאשר התובעים לא פעלו להעמדתה של דירה מס' 3 לבדיקתו של מומחה בית המשפט הרי אין מקום לזכותם בסכום כלשהו.

1. באשר לחלוקת הסכום בין התובעים

הסכום בו יחויבו הנתבעים בגין הליקויים הנטענים לא ייקבע בנפרד לכל אחד מהתובעים. עם זאת, על מנת להסדיר החלוקה בין התובעים לבין עצמם יובאו הדברים הבאים:

• הליקויים בדירות ברנע בלבד עמדו על הסך של – 42,374 ש"ח(= 24,524 ₪ + 17,850 ₪);
• הליקויים בדירות ויסבורד בלבד עמדו על הסך של - 20,624 ₪ (= 5,324 ₪ + 15,300 ₪);
• מכאן סך הליקויים בכל הדירות עומד על הסך של – 62,998 ₪ (= 20,624 ₪ + 42,374 ₪);
• חלוקת התשלום בגין הליקויים בין התובעים תהא אפוא כדלקמן: התובעת 1 (ברנע) תהיה זכאית לסך השווה ל - 62,998 ₪/42,374 ₪; ואילו התובעים 2-4 (ויסבורד) יהיו זכאים לסך השווה ל – 62,998 ₪/20,624 ₪.
  1. סוף דבר באשר לחיוב הנתבעים ברכיב הראשון - בגין ליקויים

כעולה מהאמור לעיל ומסעיף 12.4(א) יש לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 110,698 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16/9/2018 ועד למועד התשלום בפועל. המועד 16/9/2018 נקבע לאור העובדה שהנתונים בחוות הדעת צמודים למדד אוגוסט 2018. למען הסר ספק נתתי דעתי שחיוב הנתבעים הוא בהתאם למדד המחירים לצרכן וכן בתוספת ריבית משפטית כחוק בה יחויבו הנתבעים ולא בהצמדה למדד הבניה.

1. רכיב כספי שני מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה העיקרית, הטענות לפיצוי בגין איחור בהשלמת הבניה (דרישת פיצוי בסך של 900 $ לחודש בגין כל דירה ובסך הכל - 486,360 ₪ בכתב התביעה או 336,600 ₪ בסיכומי התובעים)
   1. כללי, על דרישת הפיצוי ועל הסכום המקסימלי שגם אותו, במלוא הכבוד, לא זכאים התובעים
2. התובעים טוענים לפיצוי בסך של 900 דולר ארה"ב בגין כל חודש של איחור בהשלמת הבניה, זאת בגין כל דירה ובסך כולל של 486,360 ₪. בסיכומי התובעים הופחת הסכום הנדרש ל – 336,600 ₪ וחושב אף לפי סך של 3.4 ₪ לדולר (נספח ג' לסיכומי התובעים).
3. יובהר שאף אילו היו התובעים זכאים לפיצוי כלשהו בגין איחור בהשלמת הבניה, הרי בכל מקרה הסכום הנתבע הוא מופרז וגבוה. לענין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית, ההתחייבות החוזית – בהתאם להסכם בין הצדדים מיום 20/5/2007 נקבע כך (סעיף 10.9 להסכם, ההדגשות לא במקור) – "הקונה מתחייב להשלים הבניה על הממכר תוך 15 חודשים ממועד התחלתה... במקרה של איחור בהשלמת הבניה מעבר ל – 18 חודשים ישלם המוכר לכל בעל דירה בבנין פיצוי בסך של 900$ לחודש בגין כל דירה שבבעלותו". כלומר – רק וככל הבניה בממכר תימשך מעבר ל – 18 חודשים יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 900 דולר ארה"ב לכל חודש ובגין כל דירה.
• שנית, הבניה החלה בחודש פברואר 2012 וטופס 4 ניתן ביום 9/4/2014, לאחר 26 חודשים – הבניה בבניין החלה מספר שנים לאחר חתימת ההסכם ורק בחודש פברואר 2012. על כך הצהירו והעידו הנתבעים 1 ו-2 ועדותם עמדה גם בחקירה הנגדית. יתירה מכך, ההסכם עם קבלן הביצוע נחתם רק בחודש נובמבר 2011, עובדה המחזקת גרסת הנתבעים לפיה העבודות במקום החלו לאחר ההתקשרות עם קבלן המשנה ורק בחודש פברואר 2012.

טופס 4 הוצא ביום 9/4/2014. על כך למדים גם מחוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר תיאר המצב העובדתי (סעיף 9 בע"מ 4 לחוות הדעת).

• שלישית, טופס 4 מעיד על סיום עבודות הבניה - הן התובעים והן הנתבעים מבקשים להתעלם מהוצאת טופס 4 ביחס להשלמת הבניה בבנין. התובעים מצידם טוענים שהעבודות המשיכו גם לאחר קבלת טופס 4 לסיום עבודות הבניה ומכאן אין לראות בהוצאת טופס 4 כסיום הבניה בממכר. מנגד הנתבעים טוענים שהעבודות, מבחינת התובעים, הסתיימו כבר עם הסרת הפיגומים בחודש ספטמבר 2013. לטעמם של הנתבעים, יש לראות במועד הסרת הפיגומים כמועד בו הסתיימו עבודות הבניה ביחס לתובעים, שכן ממועד זה המשיכה העבודה רק בדירות שהוספו לבנין ולא בדירות המקוריות של התובעים.

יש לראות במועד בו הוצא טופס 4 כמועד בו הושלמו עבודות הבניה בממכר. הוצאת טופס 4 ביחס להשלמת עבודות הבניה נעשתה על ידי גורם אובייקטיבי, הרשות, וחזקה עליה שלא היתה מנפיקה "טופס 4" אלא לאחר שבדקה ומצאה שעבודות הבניה הושלמו. לענין זה, הלכה פסוקה היא מקדמת דנא ש"טופס 4לא ינתן אלא לאחר שנמצא שהמבנה ראוי לשימוש", ור' כבר בע"א (חי') 4826/98, קימל יהושוע נ' רבאח זיאד (מיום 27/10/1999, ד"ר ד' ביין, ש' וסרקרוג וא' רזי).

רביעית וסיכום, הבניה הסתיימה לאחר 26 חודשים – מכל האמור לעיל עולה שהבניה הסתיימה 26 חודשים לאחר שהחלה.

1. סכום הפיצוי המקסימלי, אפילו יתקבלו טענות התובעים, הוא 122,400 ₪ (קרן)

אפילו היה מקום לזכות את התובעים בפיצוי, הרי זה היה אך ורק בגין שמונה חודשים (8= 18 – 26). הפיצוי המקסימלי לו היו זכאים התובעים הוא מכפלה של שמונה חודשים בחמש דירות וב – 900 דולר ארה"ב ובסה"כ – 36,000 דולר ארה"ב (= 900$ X 5 דירות X 8 חודשים).

אם נלך לפי שער הדולר בו נקבו התובעים בסיכומיהם, הרי גם אילו יתקבלו טענותיהם הם זכאים לכל היותר לפיצוי בסך של 122,400 ₪ (= 3.4 ₪ לדולר X 36,000 $).

• 1. אין לזכות את התובעים בפיצוי

אין לזכות את התובעים בתשלום פיצוי וזאת בשל הנימוקים הבאים:

1. נימוק ראשון ועיקרי לדחיית התביעה לפיצוי, התובעים התייחסו לחודש ספטמבר 2013 כמועד סיום העבודות ואף גבו דמי שכירות גבוהים יותר החל מחודש זה

כפי שהוכח לבית המשפט, לפחות אחד השוכרים, גדעון בן ארי, החל לשלם שכר דירה בשיעור גבוה ב – 50% החל ממועד הסרת הפיגומים. קרי החל מחודש אוקטובר 2013. דמי השכירות הושפעו, כאמור בהסכם השכירות (סעיף 5) "וזאת בהתחשב בעבודות חיזוק, בינוי, שיפוץ, ובינוי ושיפוצים" לענין זה נשאל וענה השוכר בן ארי כך (ע"מ 39 לפרוטוקול שורות 8 ואילך):

עו"ד בר: אתה רואה פה שבסעיף 5.א, דמי השכירות משתנים כך שלתקופה שמסתיימת בספטמבר 2013 הם ממשיכים להיות 3,000 ₪, והחל מאוקטובר 2013 הם עולים ל-4,500 ₪, נכון?

העד, מר בן ארי: כן.

ש: עכשיו, אתה, הקפיצה הזאת היא, אני מניח, ותאשר לי אם אני צודק, שפחות או יותר הסתיימו העבודות שהפריעו למגורים.

ת: אני לא ממש זוכר להגיד לך בתאריכים ומה, יכול להיות שאתה צודק, אני לא ממש,

יוצא אפוא שהתובעים הטוענים כעת לפיצוי בגין אי השלמת עבודות הבניה, ידעו לדרוש היטב הגדלת דמי שכירות עם הסרת הפיגומים כבר בחודש ספטמבר 2013. אין לקבל כעת טענה נוגדת של התובעים העותרים לפיצוי בגין איחור בהשלמת הבניה, כאשר מנגד הוכח שבמסגרת הסכם שכירות נדרש, לפחות אחד השוכרים, לשלם דמי שכירות מוגדלים כבר לאחר 18 חודשים ובמועד התואם למועד הסרת הפיגומים. העובדה ששוכר בבנין נדרש לשלם דמי שכירות מוגדלים לאחר 18 חודשים ובמועד התואם להסרת הפיגומים, אינה רק בגדר השתק ביחס לתובעים. עובדה זו מוכיחה שגם התובעים סברו, בזמן אמת, שעבודות הבניה של הנתבעים, בוודאי בכל הקשור אליהם (לתובעים) הושלמו.

זאת ועוד, התובעים מושתקים מלטעון כנגד הנתבעים לאיחור בהשלמת הבניה, כאשר מנגד טענו אל מול שוכר נכס שעליו לשלם דמי שכירות מוגדלים לאחר 18 חודשים.

1. נימוק שני לדחיית הדרישה לפיצוי, מכשולים שהועמדו בפני הנתבעים

• כפי שהוצג בבית המשפט, הנתבעים נאלצו להתמודד עם קשיים ואף בקשה לצו מניעה שהוגשה על ידי דיירת בדירה מס' 3 – דירה המשויכת לתובעים. יוצר אפוא שהעיכוב בהליכי הבניה רובץ גם לפתחם של התובעים או של חליפיהם, והכוונה היא לשוכרת דירה מס' 3 המשויכת לתובעים 2 – 4. לענין זה טענו הנתבעים שהתובעים לא סייעו בהסרת המכשולים שהביאו לעיכוב. אותו עיכוב שכעת נדרש פיצוי בגינו.
• כל שהבניה מתעכבת בשל התובעים, או גם בשל אחת משוכרי דירות התובעים, הרי ניתן לומר, בהיקש מסעיף 43(א)(1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 שחלה מעין השעיה בחיובי הנתבעים. לענין זה קובע סעיף 43(א)(1) לחוק החוזים (חלק כללי) כך:

"המועד לקיומו של חיוב נדחה –

1. אם נמנע הקיום במועדו מסיבה התלויה בנושה – עד שהוסרה המניעה;"

לענין זה ר' למשל י' אדר, ג' שלו, דיני חוזים - התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט, שם בע"מ 122) וכן תא (י-ם) 44274-11-18‏, ישראל ניסים אהרון נ' אברהם דואיב (הש' דנה כהן-לקח) שם נקבע כך:

"סעיף 43(א)(1) הנ"ל לחוק החוזים דן בנסיבות בהן התנהגות או מצב שצד לעסקה אחראי להם, מנעו מן החייב לקיים חיוב חוזי. במצב כזה, מחיל סעיף 43(א)(1) הנ"ל דין השעיה מיוחד, שפוטר את החייב מחובתו לקיים את החיוב כל עוד נמשך האירוע המסכל שהצד האחר אחראי לו. הסדר זה מבוסס על נורמות בסיסיות של הוגנות, שכן צד להסכם שדורש קיום חוזי שעה שהוא עצמו מסכל את קיומו בידי החייב, אחראי בעצמו להפרת האיזון החוזי בין הצדדים. בנסיבות אלה, המחוקק ראה לקבוע כי החייב יהיה פטור מקיום חיובו, כל עוד הצד המסכל לא פעל להסרת המניעה"

התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין טענה לאיחור בהשלמת עבודות הבניה, כאשר אותו עיכוב נוצר בין היתר מפעולות של התובעים או שוכרת מטעמם. פעולות שגרמו להשעיית ההתחייבות החוזית כפי שהובא לעיל.

1. נימוק שלישי לדחיית הדרישה לפיצוי, למעלה מהנדרש התייחסות לפיצוי המוסכם

• הדרישה לתשלום פיצוי בסך קבוע של 900 דולר ארה"ב בגין כל דירה לכל חודש עיכוב היא דרישה לפיצוי מוסכם.
• הדיון המשפטי בנסיבות בהן בית משפט יתערב בקביעת פיצוי מוסכם יובא בהרחבה בסעיף 15 להלן. בשלב זה ייאמר שסביר ואף ברור שבנסיבות הענין הרי היו הצדדים מסכימים מלכתחילה שאין מדובר במצב בו יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כלשהו.
• ודוק – נשער מצב בו היו מציגים בפני הצדדים עם חתימת ההסכם מצב בו הנתבעים פועלים להשלמת הבניה ונתקלים בקשיים מצד התובעים או שוכרי דירות של התובעים; ובנוסף לכך, הוסרו פיגומים וניתן להמשיך להשכיר בדירות; ובנוסף לכך, אף מתקבלים דמי שכירות מוגדלים בגין סיום הבניה.

האם במצב כזה היו הצדדים מסכימים שלמרות כל האמור לעיל, עדיין ישלמו הנתבעים בגין כל דירה, מושכרת, סך נוסף של 900 דולר ארה"ב לחודש? התשובה היא שלילית. אין מקום לשלם פיצוי מוסכם בגין דירות מושכרות. במקרה כזה קם בבירור הצורך לעשות שימוש בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1971 ולבטל החיוב בפיצוי.

• 1. סוף דבר באשר לחיוב הנתבעים ברכיב השני - בגין הטענה לאיחור בהשלמת עבודות הבניה

אין לקבל טענות התובעים ואין לחייב את הנתבעים בתשלום בגין טענה לאיחור בהשלמת עבודות הבניה.

1. רכיב שלישי ביחס לתביעה העיקרית, ירידת ערך
   1. כללי
2. התובעים כללו בכתב התביעה דרישה לתשלום הסך של 372,450 ₪, זאת בשל "פגיעה ניכרת ברוחב חדר המדרגות והצרתו באופן משמעותי אף בניגוד לתקנים המחייבים", בשל הקטנת חלונות בחדר המדרגות וכן הקטנת שטח מחסן השייך לתובעת 1. בגין כך טענו התובעים ל"ירידת שווי הדירות כמפורט בחוות דעת שמאי".
3. חוות דעת מומחה בית המשפט קבעה שלא היתה כל ירידת ערך בשווי נכסי התובעים וכי אלה הושבחו בגין עבודות הנתבעים. לצד זאת נקבע שללא הצרת המדרגות, היו נכסיהם של התובעים 2 – 4, שמשכו תצהיריהם, גבוה יותר. ביחס לדירות התובעת 1 נקבע שבכל מקרה וגם ללא הצרת המדרגות, לא היה שינוי בשווי נכסיה.

לענין זה ציין מומחה בית המשפט שלטעמו ללא הצרת המדרגות היו שווי שלושת הדירות של התובעים 2-4 גבוה בסך של 167,000 ₪ המחולק בין שלוש הדירות כך - 42,000 ₪, 58,000 ש"ח ו- 67,000 ₪. סכומים אלה נכונים לערכי חודש יוני 2015.

• 1. אין לקבל טענות התובעים לירידת ערך

אין לקבל טענת התובעים לירידת ערך נכסיהם ולענין זה יובאו הנימוקים הבאים:

1. נימוק ראשון לדחיית הדרישה לתשלום פיצוי בגין ירידת ערך – לא היתה ירידת ערך

• מומחה בית המשפט, שהוא גם שמאי מקרקעין, הגיש חוות דעת נפרדת המתייחסת אך ורק לטענות בדבר ירידת ערך נכסי התובעים. במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה לשורה של שיקולים וביניהם – מיקום הנכס בשכונת לב העיר בתל אביב, רמת הפיתוח הסביבתי, שטח הדירות והחלוקה לחדרים, רמת הגימור בדירות ועוד.
• בסיומה של חוות הדעת חיווה המומחה דעתו לפיה לא קיימת ירידת ערך לנכסי התובעים, זאת תוך השוואה ל"שווי הדירות עובר לביצוע עבודות מושא ההסכם בין הצדדים". אימוץ חוות דעת מומחה בית המשפט מביאה לכך שאכן התובעים לא הוכיחו ירידת ערך בנכסיהם.
• למען הסר ספק ייאמר שנתתי דעתי לכך שהמומחה ציין ביחס לנכסי התובעים 2 – 4 שהצרת רוחב מהלך המדרגות גרם לכך ששווי נכסיהם נמוך יותר. אך זאת לא ביחס לשווי המקורי של הנכסים, אלא בהשוואה לשווי הצפוי ללא אותה הצרת מדרגות. אין בכך כדי לגרוע מהנימוק הראשון שפורט לעיל, ולענין זה תובא התייחסות בהמשך.

1. נימוק שני ומכריע לדחיית הדרישה לתשלום פיצוי בגין ירידת ערך – התובעת 1 מודה בחקירתה הנגדית שהסכימה להצרת המדרגות. התובעים 2 – 4 כלל לא העמידו עצמם לחקירה נגדית ומשכו תצהיריהם

• העובדה שמדרגות הבנין יהיו ברוחב בו נבנו בפועל היתה ידועה היטב לתובעים. כך התברר מחקירתה הנגדית של התובעת 1. כאן יודגש פעם נוספת שהתובעים 2 – 4 נמנעו בכלל מלהתייצב לחקירה נגדית שכן משכו את תצהיריהם.
• התובעת 1 הגישה תמלול שיחה שהוקלטה וממנה למדים באופן חד משמעי שידעה אודות רוחב המדרגות הצפוי. וכך נשאלה והשיבה התובעת 1 (ע"מ 50 לפרוטוקול שורות 8 – 10, ההדגשות לא במקור):

עו"ד בר: תראי, ההקלטה המצורפת כנספח ז' לתצהיר שלך, בעמ' 8, את שואלת, בעמ' 8, שורה 8, "ולמה צריך להצר את המדרגות בכניסה?"

העדה, גב' ברנע: אז, כנראה שידעתי.

והתובעת 1 מוסיפה ומתייחסת לכך שידעה היטב ומלכתחילה אודות גודלן של המדרגות, וכך נשאלה והשיבה בהמשך החקירה הנגדית (ע"מ 50, שורות 17 – 25, ההדגשות לא במקור):

ש: זה בסדר, אבל ידעת שיש כוונה כזאת, אחרת לא היית שואל.

ת: זה נודע לי,

ש: באותו מעמד.

ת: באותו מעמד.

ש: כן.

ת: לא לפני כן.

ש: לא אמרתי שלפני כן.

ת: אני אומרת,

ש: באותו מעמד, כבר ידעת, שזה חצי שנה לפני שהתחילו העבודות.

ת: אוקיי.

ואין ספק שהתובעת 1 בחנה ובדקה במיוחד את מצבו של חדר המדרגות. אין מדובר במצב בו הונחו בפני התובעת נתונים ומסמכים רבים וזו לא ידעה מה אמור בהם. הנכון הוא שהתובעת 1 התייחסה במיוחד לחדר המדרגות ומכאן גם לרוחב המדרגות. הדבר עולה בבירור מהקלטת השיחה שצירפה התובעת 1 בעצמה. הדבר עולה גם מתשובה נוספת בחקירתה הנגדית בה נשאלה והשיבה כך (ע"מ 50, שורות 27 – 30, ההדגשות לא במקור):

ש: עכשיו, בעמ' 9, את אומרת בקשר למעלית, "אני רוצה לראות את כל התכניות האלה, אני רוצה לראות גם איך אתם, בעין, את הפרופורציה של מה שנשאר בחדר המדרגות".

ת: כן

כלומר, נתוני חדר המדרגות, אותם אישרו התובעים, הובאו לידיעתם באופן ברור וחד משמעי. התובעת אף הקדישה מאמצים בזמן אמת על מנת לבחון נתונים אלה. זאת עוד טרם תחילת עבודות הבניה. חלפו שנים, עבודות הבניה בוצעו והתובעים מבקשים פיצוי על אשר היה ידוע להם מלכתחילה.

• ומה באשר לידיעת התובעים 2 – 4? תובעים אלה משכו תצהיריהם וממילא לא נחקרו בחקירה נגדית. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל טענה כאילו לא ידעו אודות גודלן הסופי של המדרגות בבנין. בוודאי לא ניתן לקבל טענה זו כאשר התובעת 1, אשר כן התייצבה לחקירה נגדית, ידעה היטב ואף ביררה באשר לחדר המדרגות ורוחב המדרגות. עוד בוודאי לא ניתן לקבל טענה זו לאחר שבא כוחם חתם על מסמכי הבקשה להיתר, ועל כך בפסקה הבאה.

1. נימוק שלישי לדחיית הדרישה לתשלום פיצוי בגין ירידת ערך – הסכמה באמצעות חתימה על בקשת ההיתר

• רוחבן הסופי של המדרגות נכלל במסמכים שהוגשו ואושרו לקבלת היתר. התובעים חתמו על מסמכים אלה, גם אם החתימה היתה באמצעות ייפוי כח ועל ידי בא כוחם לענין זה.
• אין מדובר במצב בו הנתבעים בנו בניגוד להיתר, או במצב בו לא ניתן היה לדעת מלכתחילה מה יהיה רוחב המדרגות. ההיפך הוא הנכון, רוחבן הסופי של המדרגות הופיע היטב במסמכים שאושרו על ידי התובעים באמצעות בא כוחם.
• אין מקום לאפשר מצב בו התובעים מאשרים תכנית בניה מסוימת ולאחר שזו הושלמה מגישים בקשה ודרישה לפיצוי בגין אותה תכנית בניה.
  1. סוף דבר באשר לחיוב הנתבעים ברכיב הכספי השלישי - בגין טענה לירידת ערך

מהנימוקים שהובאו לעיל יש לדחות דרישת התובעים לתשלום פיצוי בגין ירידת ערך. כאן יודגש שאפילו היה מקום להתייחס לטענה זו, הרי הפיצוי הוגבל כאמור לעיל אך ורק לנכסי התובעים 2 – 4 ובסכום נמוך בהרבה מהאמור בכתב התביעה [ר' סעיף 14.1(ב) לעיל].

1. רכיב כספי רביעי מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה הכספית, הדרישה לתשלום פיצוי מוסכם (137,600 ₪)
   1. כללי
2. התובעים עותרים לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 137,600 ₪. התובעים מפנים לסעיף 9.1 להסכם עם הנתבעים ומציינים (סעיף 92 לכתב התביעה) כך – "בהיעדר כל ספק כי הנתבעים הפרו בהפרה יסודית ברגל גסה הוראות מהותיות רבות של ההסכם הרי שמכח סעיף זה זכאים התובעים לפיצוי בשיעור של 10% מן התמורה המשולמת (סך 1,376,000 ₪ לפי 320,000$ בשער יציג שלא יפחת מן הסך של 4.3 ₪) השווים ל – 137,600 ₪".
3. התובעים יצקו תוכן לטענות ההפרה היסודית הן בסעיפים שונים בכתב התביעה וביניהם בסעיף מס' 83 והן במסגרת ההליך ועד לסיכומיהם. במסגרת הסיכומים נטען ביחס לפיצוי המוסכם שהנתבעים הפרו את ההסכם בכך שחלק מתקופת העבודות לא היה כיסוי ביטוחי בתוקף; עוד נטען שהנתבעים לא התחשבו בדיירים; בנוסף נטען שהנתבעים פלשו פגעו והרסו רכוש פרטי של התובעים ואף סירבו לתקן נזקים שגרמו; נטען שהנתבעים פגעו בחדר המדרגות; וכן נטען שהעבודה לא הושלמה תוך 15 חודשים וגם שהנתבעים אפסנו ציוד בחצר האחורית של הבנין (כל הטענות מופיעות בסעיף 16 בע"מ 13 לסיכומים, ככל הנראה הכוונה היא לסעיף 15.16).
4. חלק ניכר מטענות התובעים נדון ממילא במסגרת פסק דין זה ואף נדחה. כך או כך ובמלוא הכבוד אין מקום לקבל טענות התובעים ולענין זה יובא הדיון בפסקאות הבאות.
   1. כיצד יש להתייחס לתניות פיצוי מוסכם? המסגרת המשפטית
5. הסכמתם של צדדים לתשלום פיצוי מוסכם כפופה לדיני החוזים ולענייננו אף לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, הקובע כך - "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
6. פועל יוצא מהוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות) הוא שבית המשפט רשאי להתערב כאשר נראה שאין יחס סביר בין סכום הפיצוי לבין הציפיה הסבירה שהיתה לצדדים ביחס לנזק "שניתן היה לראותו מראש" בעת חתימת ההסכם. לענין זה ר' למשל ע"א 10208/16, קרסו מוטורס בע"מ נ' ‏Better Place Inc  (מיום 13/12/2017) שם נקבע כך: "לכלי של פיצוי מוסכם מספר השלכות חיוביות: הוא משקף את אומד דעת הצדדים במועד כריתת החוזה בדבר הפיצוי שיגיע להם בגין הפרתו; הוא יוצר ודאות יחסית לגבי תוצאותיה של הפרת החוזה; הוא חוסך משני הצדדים לחוזה את הוצאות ההתדיינות המשפטית; והוא יוצר תמריץ לשני הצדדים לקיים את החוזה". עוד נקבע כי  "לפיכך נקבע לא אחת בפסיקה כי בתי המשפט ייטו לכבד את רצון הצדדים ולהורות, ככלל, על אכיפתה של תניית פיצויים מוסכמים ככתבה וכלשונה".
7. לענין התערבות בקביעת הפיצוי המוסכם או בהיקפו, ר' ע"א 8506/13, זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ  (מיום 23.8.2015) וכן ע"א 4630/04,  קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ ,(מיום 31/12/2006). כאן יודגש שיש לבחון כאמור את השאלה האם יש יחס סביר בין סכום הפיצוי לבין ההפרה שבוצעה, כאשר המועד לבחינת השאלה הוא מועד חתימת ההסכם. ובמילים פשוטות – יש לבחון האם, בעת חתימת ההסכם, התכוונו וצפו הצדדים לשלם או לקבל פיצוי בגין ההפרות הנטענות בשלב מאוחר ועם תום ההתקשרות החוזית.
   1. אין לזכות את התובעים בקבלת פיצוי מוסכם

אין מקום לזכות את התובעים בקבלת פיצוי מוסכם ולענין זה יובאו הנימוקים הבאים:

1. נימוק ראשון לדחיית הדרישה לפיצוי מוסכם, עיקר הטענות להפרה נדחות במסגרת פסק דין זה

• נימוק ראשון ועיקרי לדחיית הדרישה לקבלת פיצוי מוסכם נעוץ בעובדה שעיקר טענות התובעים כנגד הנתבעים נדחות במסגרת פסק דין זה. גם אם בסופו של יום יחויבו הנתבעים בתשלום פיצוי מסוים בגין ליקויים שגרמה הבניה, או כל רכיב אחר – הרי אין מדובר על פניו בהפרה יסודית של ההסכם. עיקר ורוב הטענות שהעלו התובעים נדחות בפסק דין זה, למעט דרישות כספיות העומדות על אחוזים בודדים מסכום התביעה .
• התחייבות לתשלום פיצוי מוסכם אינה מעין שטר אותו ניתן לפרוע בכל מקרה של מחלוקת בין צדדים להסכם. הפיצוי המוסכם נכנס לשיח ולהתנהלות בין צדדים כאשר מופר ההסכם בהפרה יסודית, הפרה שיורדת לשורשו של ההסכם בין הצדדים. אין בפני כל הפרה כזו ומכאן יש לדחות את דרישת התובעים.

1. נימוק שני לדחיית הדרישה לפיצוי מוסכם, התערבות מכח סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)

• המבחן להתערבות בית המשפט הוא, כאמור בסעיף 15.2 לעיל, מבחן הציפיה של הצדדים בעת חתימת ההסכם. כאן ייאמר שאילו היו שואלים את הצדדים מלכתחילה האם יש ציפייה סבירה לתשלום פיצוי מוסכם בגין טענות כגון אפסון ציוד בחצר הבנין, הרי לא היו הצדדים קובעים פיצוי מוסכם.
• כך למשל, כאשר הנתבעים נטלו על עצמן עבודות אל מול התובעים וכן היה ידוע שיפעלו בעבודות הריסה ובניה של דירות וקומות נוספות, הרי אם מלכתחילה היו מתייחסים לאפסון ציוד בחצר הבנין הרי לא בהכרח אם בכלל היו הצדדים מתייחסים לכך כאל הפרה יסודית המזכה בתשלום פיצוי מוסכם. גם ליקויים שנגרמו מהבניה, בהיקף של אחוזים בודדים מסכום התביעה אינם בגדר הפרה יסודית שיש ציפייה שהצדדים יגדירו אותה מלכתחילה כמזכה בפיצוי מוסכם. כך הדבר גם ביחס לטענות האחרות, שאף נקבע פיצוי כספי בגינם, אין מדובר בטענות שאילו מלכתחילה היו צופים אותם היה נקבע שמדובר בהפרה יסודית של ההסכם. הפרה המזכה בקבלת פיצוי מוסכם.

1. נימוק שלישי לדחיית הדרישה לפיצוי מוסכם, הבניה ומבחן התוצאה בשטח אל מול המערכת ההסכמית בין הצדדים

• לגופו של ענין ההסכם קוים. עבודות השיפוץ בוצעו. מעלית הוספה לבנין. אין חולק על כך שהתובעים נהנים כעת מהשבחת נכסיהם באופן ניכר אל מול מצבם קודם ההסכם.
• אין מדובר במצב בו הופר ההסכם בהפרות יסודיות אשר הותירו את התובעים מול שוקת שבורה, או אף כזה ששינה באופן מהותי את ההתקשרות הראשונית אליה התכוונו.
  1. סוף דבר באשר לחיוב הנתבעים ברכיב הכספי הרביעי - בגין פיצוי מוסכם

מהנימוקים שהובאו לעיל יש לדחות דרישת התובעים לתשלום פיצוי מוסכם.

1. רכיב כספי חמישי מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה העיקרית, פיצוי בגין עגמת נפש ("אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש" – 50,000 ₪)
   1. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין מה שהוגדר בכתב התביעה כ"אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש".
   2. אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעים. לענין זה יובאו הנימוקים הבאים:
2. ראשית, התובעים 2 – 4 כלל לא העידו וממילא לא נחקרו ביחס לעגמת הנפש ו/או ביחס לאף אחת מטענות כתב התביעה. מכאן ממילא לא הוכחה טענתם בדבר עגמת נפש, או בדבר הזכות לקבל פיצוי כספי.
3. שנית, הן ביחס לתובעת 1 והן ביחס לתובעים 2 – 4 ניתן לומר שלא הוכחה טרדה ו/או עגמת נפש שהם מעבר להתנהלות אליה נחשפים במהלך התקשרות בה הורסים ובונים מספר יחידות דיור בבנין. גם המחלוקות והטענות שייקבעו בסופו של הליך כמזכות בפיצוי אינן כאלה שמעבר להן יש להוסיף ולזכות את התובעים בפיצוי בלתי ממוני נפרד בגין "אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש".
   1. סוף דבר ביחס לדרישת פיצוי בגין אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש

מהנימוקים שהובאו לעיל יש לדחות דרישת התובעים לקבלת פיצוי בגין אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש.

1. רכיב כספי שישי מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה העיקרית, דמי שימוש במחסנים (12,000 ₪)
   1. התובעים עותרים לקבלת תשלום בסך של 300 ₪ בגין כל חודש של שימוש בשני מחסנים השייכים להם. דרישת התובעים היא בגין שני מחסנים בשטח כולל של 20 מ"ר ולתקופה של 40 חודשים, מחודש 12/2011 ועד לחודש 3/2015.
   2. לא מצאתי כל הוכחה לכך שהתובעים הסכימו להעניק את המחסנים חינם אין כסף לנתבעים. דרישת התובעים עומדת על סך של 150 ₪ למחסן לחודש שלם. על פניו אין מדובר בדרישה מופרזת ומוגזמת ובשל כך יש מקום לקבלה.
   3. סוף דבר ביחס לדרישת דמי שימוש במחסנים

יש לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 12,000 ₪ בגין שימוש במחסני התובעים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9/11/2015, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

1. רכיבים כספיים שביעי, שמיני ותשיעי מתוך חמישה עשר ביחס לתביעה העיקרית – אבדן דמי שכירות ודיור חלוף (20,250 ₪)
   1. התובעים עותרים לפיצוי בסך כולל של 20,050 ₪ המחולקים כך:
2. בגין אבדן דמי שכירות בדירות ברנע (דירות הקרקע), סך של - 11,300 ₪
3. בגין אבדן דמי שכירות בדירת וייסבורד (דירה מס' 6), סך של – 6,600 ₪
4. בגין תשלום דיור חלוף לשוכרים בדירה מס' 5 המשויכת לה"ה ויסבורד, סך של - 2,150 ₪

לענין זה ציינו התובעים כי לנוכח היקף העבודות הנרחב שבוצעו בדירות הקרקע 1 ו-2 נאלצו הדיירים בדירות אלה להתפנות למשך חודש ימים; כך נטען גם ביחס לדירות מס' 5 ו-6 אשר בהן בוצעו עבודות חלונות ותריסים במשך שבוע (דירה מס' 5) וחודש ימים (דירה מס' 6) באופן שהתובעים סבלו מהפסד דמי שכירות.

• 1. אין מקום לקבל דרישת התובעים בגין רכיב זה

אין מקום לקבל דרישת התובעים בגין רכיב זה וזאת מהנימוקים הבאים:

1. נימוק ראשון ומכריע לדחיית דרישת התובעים לתשלום בגין אבדן דמי שכירות ודיור חלוף – התביעה כלל לא הוכחה

• התובעים כלל לא הוכיחו שאכן ויתרו על דמי שכירות בדירות הקרקע השייכות לתובעת 1 או בדירה מס' 6 המשויכת לויסבורד.
• ביחס לדירה מס' 5, טענו ויסבורד ששילמו סך של 2,150 ₪ לדיירים בגין דיור חלוף. שני כשלים בטענה זו: ראשית – ויסבורד משכו תצהיריהם ומכאן כלל אין להתייחס ל"קבלה" שצירפו על הסך של 2,150 ₪; שנית – זאת ועוד. אפילו היתה מוגשת הקבלה כדין, עדיין אין מדובר בקבלה ניתן ללמוד ממנה שהוצאה ביום 4/3/2015 כלומר כשנה לאחר שכבר התקבל טופס 4 לבנין.

1. נימוק שני לדחיית דרישת התובעים לתשלום בגין אבדן דמי שכירות ודיור חלוף –חוות דעת מומחה בית המשפט

מעבר לאמור לעיל ייאמר שהתייחסות לעבודות, לרבות ימים לפינוי נכסי התובעים, מקומה הוא במסגרת חוות דעתו של מומחה בית המשפט עליה הורחב בסעיף 12 לעיל. אין מקום לדון בפיצוי כזה או אחר בנוסף לאשר הוכרע כבר לעיל.

• 1. סוף דבר ביחס לדרישת תשלום בגין אבדן דמי שכירות ודיור חלוף

מהנימוקים שהובאו לעיל יש לדחות דרישת התובעים לתשלום בגין אבדן דמי שכירות ודיור חלוף.

1. רכיבים כספיים עשירי ואחד עשר מתוך חמישה בתביעה העיקרית, דרישת הוצאות תיקון ופינוי המחסנים (9,676 ₪)
   1. התובעים עותרים לתשלום הסך של 9,676 ₪ בגין עלויות תיקון ופינוי מחסנים וזאת בחלוקה כדלקמן:
2. בגין הוצאות לתיקון המחסנים, סך של - 7,080 ₪
3. בגין פינוי המחסנים, סך של - 2,596 ₪
   1. גם דרישה זו אין לקבל. ההתייחסות לליקויים ותיקונים הובאה בהרחבה במסגרת חוות דעתו של מומחה בית המשפט אליו התייחסתי בסעיף 12 לעיל. ככל שמומחה בית המשפט לא התייחס לעלויות הנוגעות למחסנים, ואפילו אלה לא הוצגו לו על ידי התובעים – הרי אין מקום לדון בפיצוי כזה או אחר בנוסף לאשר הוכרע כבר לעיל.
4. רכיב כספי שניים עשר מתוך חמישה עשר בתביעה העיקרית, שני סולמות שנעלמו (800 ₪)

התובעים עותרים לפיצוי בסך של 800 ₪ בגין שני סולמות שלטענתם נעלמו מהבנין. אין מקום לקבל דרישה זו של התובעים. הדרישה כלל לא הוכחה ואף לא הוכחה אחריות הנתבעים להיעלמות הנטענת של הסולמות ובכל מקרה לא הוכח שווי הסולמות בעת היעלמם.

1. רכיב כספי שלושה עשר מתוך חמישה עשר בתביעה העיקרית, תיקון איטום בדירה מס' 2 של התובעת 1 (590 ₪)

התובעים עותרים לפיצוי בסך של 590 ₪ בגין עבודות איטום בדירה מס' 2, המשויכת לתובעת 1. אין מקום לקבל דרישת התובעים בגין רכיב זה. דיון בגין עלות התיקונים והליקויים הרלוונטיים נערך במסגרת סעיף 12 לעיל תוך התייחסות אף לחוות דעת מומחה בית המשפט. ככל שמומחה בית המשפט לא התייחס לעלויות הנוגעות לאיטום דירה מס' 2, ואפילו אלה לא הוצגו לו על ידי התובעים – הרי אין מקום לדון בפיצוי כזה או אחר בנוסף לאשר הוכרע כבר לעיל.

1. רכיבים ארבעה עשר וחמישה עשר מתוך חמישה עשר בתביעה העיקרית, עלויות חוות דעת (19,690 ₪)

התובעים עותרים לתשלום הסך של 19,690 ₪ בגין שתי חוות דעת שהוגשו על ידם במסגרת ההליך, זאת כמפורט להלן:

1. בגין עלות חוות דעת, סך של - 13,790 ₪
2. בגין עלות חוות דעת נוספת, של שמאי, סך של - 5,900 ₪

אין לקבל דרישה זו של התובעים, כרכיב תביעה עצמאי. הוצאות המשפט ייקבעו בסיומו של פסק הדין ביחס להליך כולו. כבר עתה ייאמר שאף אין מקום לזכות את התובעים בתשלום בגין חוות הדעת, כאשר בפועל נקבע שהתובעים כלל אינם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך וגם ביחס לליקויים הנטענים נקבע שסכום הפיצוי נמוך בהרבה מהסכום שנתבע על ידם.

1. סעדים שבעיקרם אינם כספיים - ארבעת הסעדים הנוספים להם עתרו התובעים, מעבר לחמישה עשר הסעדים הכספיים

ומעבר לחמישה עשר הסעדים הכספיים עתרו התובעים לארבעה סעדים נוספים אליהם אתייחס להלן:

• 1. סעד נוסף ראשון מארבעה - מתן צו להשלמת עבודות

1. התובעים עתרו למתן צו המחייב את הנתבעים בביצוע העבודות שלא בוצעו עד היום וכן בהשגת ובהצגת האישורים הנדרשים על פי הדין לרבות ביחס לתקינות המערכות ביוב מים והמעלית.
2. אין מקום לקבל את דרישת התובעים. מתן הצו חופף במידה רבה את טענות התובעים ביחס לליקויים והשלמות שבגינן יש לפצותם בסכום כספי. אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום כספי בגין ליקויים או עבודות שלא בוצעו, כפי שנעשה למשל בסעיף 12 לעיל ולצד זאת להוסיף ולחייב את הנתבעים גם בביצוע העבודות.

זאת ועוד, הדרישה להצגת אישורים ביחס לתקינות מערכות שונות חופפת במידה רבה לדרישות שממילא הנתבעים צריכים היו לעמוד בהם בעת קבלת טופס 4 עם השלמת הבניה בבנין.

• 1. סעד נוסף שני מארבעה - מתן צו לסילוק ידי הנתבעים משטח הגג המשותף

1. התובעים עותרים למתן צו המורה לסלק ידם של הנתבעים משטח הגג המשותף ובתוך כך להורות לנתבעים להסיר את הקירות שהקימו על גג הבניין המשותף, לפתוח הדלת שהציבו בגג ולאפשר כניסה לתובעים ולדייריהם.
2. אין מקום להיעתר לדרישת התובעים וזאת בשל שניים: ראשית ועיקר – הכרעה ביחס לבעלות על שטחי גג הבנין המשותף אינה בסמכותו של בית משפט זה אלא בסמכות בית המשפט המחוזי, ור' סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984. לכך התייחסו הנתבעים כבר מתחילת הדיון ובמהלכו; שנית ולמעלה מהנדרש – גם דיון ביחס לשימוש בגג הבנין אינו מביא לקבלת דרישות התובעים ועל כך יורחב בסעיף 23.4 להלן.
   1. סעד נוסף שלישי מארבעה - מתן צו ביחס לרישום הבית המשותף וביחס לזכויות בגג המשותף
3. התובעים עותרים לכך שיינתן צו המורה "לנתבעים לרשום ו/או לתקן את רישום הבית המשותף ביחס לגג המשותף של הבניין תוך התאמת הרישום להסכם המכר באופן שבו כל שטחי הגגות המשותפים החדשים שנבנו יירשמו כחלקים משותפים של כלל בעלי הדירות בבניין ובכללם התובעים".
4. אין מקום להיעתר לדרישת התובעים. מתן צו המתייחס לקביעת זכויות בעלות בנכס מקרקעין אינו בסמכותו של בית משפט זה אלא בסמכותו של בית המשפט המחוזי ור' כאמור סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד - 1984. בשולי הדברים אפנה גם לאמור בסעיף 23.4 להלן באופן שגם דיון ביחס לשימוש בגג הבנין אינו מביא לקבלת דרישות התובעים.

• 1. סעד נוסף רביעי מארבעה - מתן צו ביחס לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש בגג

1. התובעים עותרים לסעד הקובע שיש לחייב הנתבעים בגין דמי שימוש ראויים בגין השימוש הייחודי והבלעדי שעשו בגג לצרכי דירותיהם ובכלל זאת התעשרותם על חשבון התובעים, זאת למן חודש 05/14 עת אוכלסו הדירות בסן כולל של 6,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.
2. אמנם גם כאן הכרעה ביחס לדרישת התובעים מערבת התייחסות לגג המשותף, אך בהינתן העובדה שמדובר בשאלת שימוש במקרקעין, הרי נתונה הסמכות לדון ולהכריע גם לבית משפט השלום. לענין זה אפנה אל רע"א 3749/12, ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (מיום 1/8/2013, הנ' א' גרוניס, ע' פוגלמן ונ' סולברג) אשר ביטלה הלכה קודמת הידועה כהילכת שמש [ע"א 37/59, אפרים שמש נ' "מפעל המים" כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ''ד יג 834] וקבעה כך – "הלכת שמש אינה תקֵפה עוד, וכי סמכות השיפוט העניינית לדון בתביעות בדבר "שימוש במקרקעין" נתונה כל-כולה לבית משפט השלום".
3. אין לקבל טענות התובעים לתשלום בגין "שימוש בגגות" וזאת מהנימוקים הבאים:

• ראשית אין לקבל דרישות התובעים בשל היעדר סבירות - טענת התובעים אינה סבירה, חותרת תחת עקרונות ההסכם ומנוגדת ללשונו. פרשנות דווקנית של טענת התובעים, אילו תתקבל תביא לכך שמרפסת השייכת לדירות הנתבעים תשמש כגג משותף לבנין.
• שנית אין לקבל דרישות התובעים בשל מילות ההסכם - דרישת התובעים אף אינה תואמת להסכם שנקשר בין הצדדים כבר ביום 30/5/2007. בהסכם זה נקבע שהנתבעים רוכשים את "הממכר" שהוגדר כך (פרק המבוא להסכם, ההדגשות לא במקור):

""הממכר" – הינו כל זכויות המוכרים ברכוש המשותף של הבנין אשר מקנות להם זכויות בניה על גג הבנין..."

ואם לא די בכך הוסכם (בסעיף 4.4 להסכם, ההדגשות לא במקור) גם כך:

"למען הסר ספק מובהר כי גג הדירות שייבנו על הגג ויחידות המשנה 10 ו-11 יהיה רכוש משותף וכן זכויות הבניה על גגות אלה..."

ולכל אלה יש להוסיף את סעיף 10.1 להסכם שהקנה במפורש זכויות לנתבעים וכלשון הסעיף (ההדגשות לא במקור):

"הקונה יהיה רשאי לנצל את שטח גג הבנין המהווה את הממכר לכל מטרה חוקית שהיא לרבות למטרת בניה נוספת באישור הרשויות המוסמכות ובכל בכפוף להוראות חוזה זה"

כלומר – על גג הבנין ייבנו דירות והגג של הדירות שייבנו, הוא ישמש כרכוש משותף. אך לא מרפסות הדירות שייבנו ובוודאי לא הדירות עצמן.

• שלישית אין לקבל דרישות התובעים בשל אישור התובעים לתכנית ההגשה – ולכל האמור לעיל יש להוסיף העובדה שהתובעים אישרו באמצעות בא כוחם את תכנית ההגשה לקבלת היתר הבניה. תכנית שמכוחה נבנה הבנין לרבות הגגות שעל השימוש בו מלינים כעת התובעים.

1. סיכום וסוף דבר ביחס לתביעה העיקרית

מכל האמור לעיל עולה שיש לחייב את הנתבעים אך ורק בסכומים הבאים:

• כאמור בסעיף 12.5 לעיל - בתשלום הסך של 110,698 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16/9/2018 ועד למועד התשלום בפועל.
• כאמור בסעיף 17.3 לעיל - יש לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 12,000 ₪ בגין שימוש במחסני התובעים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9/11/2015, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
• כתב התביעה נדחה ברובו הגדול, למעט סכומים בשיעור של אחוזים בודדים מהתביעה המקורית. בהינתן העובדה שהתביעה הוגשה על הסך של 1,682,396 ₪ ובסופו של הליך נקבע סכום בשיעור של אחוזים בודדים מדרישות התובעים. במצב דברים זה ובהינתן העובדה שגם התביעה שכנגד תידחה - הרי הנכון הוא לא לחייב בשני ההליכים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד באופן שהן התובעים והנתבעים שכנגד והן הנתבעים והתובעים שכנגד יישאו בהוצאותיהם.

חלק רביעי –  הכרעה בתביעה שכנגד

1. כללי

במסגרת התביעה שכנגד עתרו התובעים שכנגד לחיוב הנתבעים שכנגד בתשלום הסך של 2,000,000 ₪ וזאת בגין הרכיבים הבאים:

1. תשלום בגין עלויות נוספות להסכם בהם נשאו התובעים שכנגד וזאת בסך של 1,468,385 ₪;
2. לחילופין עתרו התובעים שכנגד לחייב את הנתבעים שכנגד להשיב ו/או לשלם להם את שווי השבחת דירותיהם כפי שעולה מחוות הדעת שלהם עצמם, וזאת לטענתם באשר התעשרו שלא כדין כתוצאה מפעולות התובעים שכנגד. לדבריהם, ב"חוות הדעת" שהגישו התובעים מפורט כי שטח דירות התובעים הינו 449 מ"ר ושווי בהתאם למ"ר החדש הוא כ- 41,000 ש"ח, דבר המגלם השבחה העולה על 3,500,000 ₪;
3. תשלום בגין נזקים הנגרמים בשל העיכוב שגורמים הנתבעים ברישום הבית המשותף ובשמירת זכויותיהם הם נאלצים לשלם תשלומים בשיעורי ריבית גבוהה על הלוואות שנטלו לצורך הרכישה ומימון עלויות הבנייה ממוסד בנקאי, וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים בשווי המוערך ב- 463,000 ₪;
4. תשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך של 137,600 ש"ח. הפיצוי הוא בגין הפרות "שלא תוקנו והיו ליסודיות" וכן הפרה בשל הגשת התביעה לסילוק יד משטחים שניבנו על ידם במסגרת מימוש הזכויות שמכרו להם ואשר הם זכאים שירשמו על שמם ובבעלותם.
5. חיוב הנתבעים בפיצוי בגין עגמת הנפש בסכום שלא יפחת מ- 100,000 ₪.
6. דיון ברכיב התביעה שכנגד הראשון מחמישה, דרישת תשלום עלויות נוספות (1,468,385 ₪)
   1. התובעים שכנגד עותרים כאמור לחיוב הנתבעים שכנגד בעלויות נוספות שנגרמו להם בגין עבודות הבניה. עלויות אלה הוערכו על ידם בסך של 1,468,385 ₪.
   2. אין לקבל טענות התובעים שכנגד ויובהר:

• הוראות ההסכם בין התובעים שכנגד לנתבעים שכנגד קבעו שבתמורה להתחייבויות הנתבעים שכנגד תשולם תמורה כפי שנקבעה בהסכם ובנוסף התחייבו להתקין מעלית ולשפץ את חזיתות הבנין (סעיף 10.6 להסכם מיום 30/5/2007).
• ככל שבמסגרת עבודות הבניה נאלצו התובעים שכנגד להוסיף בניה ועבודות שלא תכננו מלכתחילה, בין בשל תנאי ההיתר, בין בשל דרישות עיריית תל אביב לצורך קבלת טופס 4 ובין בשל כל סיבה – עדיין אין להשית את העלויות בהן נשאו על הנתבעים שכנגד. בוודאי אין לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלומים הקרובים לסכומים הכוללים שקיבלו כתמורה בגין הדירות וכן זכויות הבניה שנמכרו.

1. דיון ברכיב התביעה שכנגד השני מחמישה, דרישה חלופית לתשלום בגין השבחת דירות הנתבעים שכנגד (3,500,000 ₪)
   1. כנגזרת לרכיב התביעה הראשון, עותרים התובעים שכנגד לסעד חלופי בסך של 3,500,000 ₪ בגין השבחת דירות הנתבעים שכנגד.
   2. גם דרישה זו של התובעים שכנגד אין לקבל, מהנימוקים שהביאו לדחיית הדרישה בסעיף 26 לעיל. גם כאן יודגש שהוראות ההסכם בין התובעים שכנגד לנתבעים שכנגד קבעו שבתמורה להתחייבויות הנתבעים שכנגד תשולם תמורה כפי שנקבעה בהסכם ובנוסף התחייבו להתקין מעלית ולשפץ את חזיתות הבנין.

ככל שבמסגרת עבודות הבניה הושבחו דירות הנתבעים שכנגד, כנטען, עדיין אין לחייבם בתשלום כלשהו בניגוד לאשר כבר הוסכם בין הצדדים. אין להשית את העלויות בהן נשאו על הנתבעים שכנגד. בוודאי אין לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלומים העוברים את הסכומים הכוללים שקיבלו כתמורה בגין הדירות וכן זכויות הבניה שנמכרו.

1. דיון ברכיב התביעה שכנגד השלישי מחמישה, דרישה לתשלום בגין נזקים הנגרמים בשל העיכוב שגורמים הנתבעים ברישום הבית המשותף (463,000 ₪)
   1. התובעים שכנגד עותרים לפיצוי בסך של 463,000 ₪ בגין נזקי מימון והלוואות שנגרמים להם בשל עיכוב ברישום הבית המשותף. לתמיכה בטענה זו הסתפקו התובעים שכנגד בתצהירו של הנתבע והתובע שכנגד 2.
   2. אין מקום לקבל דרישה זו של התובעים וזאת בשל שניים:

• ראשית, סירוב הנתבעים שכנגד לחתום על מסמכי רישום הבית המשותף נובע בין היתר ממחלוקת ביחס לבעלות בגגות הבנין. מחלוקת שכפי שהובא גם בסעיפים 23.2 ו-23.3 לעיל אינה בסמכותו של בית משפט זה;
• שנית – זאת ועוד, הסכום הנתבע לא נתמך בכל חוות דעת מקצועית. וכאן נתתי דעתי לכך שהנתבע 2 הוא אכן רו"ח ואולם עדיין האמור בתצהירו אינו בגדר חוות דעת חשבונאית ואף לא נערך ככזה. בנוסף אף לא הובאו ראיות משכנעות ביחס לשיעורי הריבית בהלוואות חליפיות שנמנעו כנטען מהתובעים שכנגד בגין אי רישום הבית כבית משותף.

1. דיון ברכיב התביעה שכנגד הרביעי מחמישה, דרישה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם (137,600 ₪)
   1. התובעים שכנגד עותרים לפיצוי מוסכם בסך של 137,600 ₪ בגין הפרות "שלא תוקנו והיו ליסודיות" וכן הפרה בשל הגשת התביעה לסילוק יד משטחים שניבנו על ידם במסגרת מימוש הזכויות שמכרו להם ואשר הם זכאים שירשמו על שמם ובבעלותם.
   2. אין מקום לקבל דרישת התובעים שכנגד ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית – בכתב התביעה שכנגד טענו התובעים שכנגד באופן כללי להפרות "שלא תוקנו והיו ליסודיות". התובעים שכנגד לא יצקו תוכן לטענה כללית זו.
• שנית – אין לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום פיצוי מוסכם בשל עצם הגשת התביעה לסילוק יד התובעים שכנגד משטחים שניבנו על ידם. קיומה של מחלוקת כזו או אחרת והבאתה לבירור בבית המשפט אינו בגדר הפרה יסודית של ההסכם. אין לחייב צד להסכם בתשלום פיצוי מוסכם אך ורק בשל כך שהביא לבירור משפטי מחלוקת שנתגלעה בינו לבין הצד שכנגד. זאת אף אם בסופו של יום נדחית אותה תביעה.

1. דיון ברכיב התביעה שכנגד החמישי מחמישה, דרישה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש (100,000 ₪)

התובעים שכנגד עותרים לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום הסך של 100,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש. בדומה לאמור בסעיף 16 לעיל הרי לא הוכחה טרדה ו/או עגמת נפש שהם מעבר להתנהלות אליה נחשפים במהלך התקשרות בה הורסים ובונים מספר יחידות דיור בבנין. גם המחלוקות והטענות שחלקן התקבלו וחלקן נדחו אינן כאלה שמביאות לחיוב הנתבעים שכנגד בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש.

1. סיכום וסוף דבר ביחס לתביעה שכנגד

מכל האמור לעיל עולה שיש לדחות את התביעה שכנגד על כל רכיביה. בהתאמה לאמור בסעיף 24 לעיל ביחס לדחיית התביעה העיקרית - בהינתן העובדה שגם התביעה העיקרית וגם התביעה שכנגד נדחות - הרי הנכון הוא לא לחייב בשני ההליכים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד באופן שהן התובעים והנתבעים שכנגד והן הנתבעים והתובעים שכנגד יישאו בהוצאותיהם.

חלק חמישי –  הכרעה בהודעת צד ג'

1. כללי

הנתבעים הגישו הודעת צד ג' על סך של 350,000 ₪ כנגד מי שטענו שהעניקה כיסוי ביטוחי לבניה ולפועלם. הודעת צד ג' התרכזה בטענות התובעים ביחס לליקויים הנובעים מהבניה. כאן יוזכר שבפסק דין זה קבעתי שנזקים אלה עומדים על הסך של 110,698 ₪ (קרן) מכאן גם חשיפת צד ג' מצומצמת לסכום בו חויבו הנתבעים.

1. יש לדחות את הודעת צד ג'

לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם הרי יש לדחות את הודעת צד ג' מהנימוקים הבאים:

• 1. ראשית ועיקר, הפוליסה מתייחסת ל"נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרוייקט"
• הכיסוי הביטוחי שהוענק על ידי צד ג' לא היה בגין עבודות בניה או כשל בתכנון וביצוע – אלא כיסוי בגין "נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרוייקט".
• זאת ועוד, במסגרת הפוליסה הוחרגו במיוחד "... אובדן או נזק הנובעים מתאונות אשר תיגרמנה בשל חומרים או עבודה לקויים".
• הנתבעים לא הוכיחו שהליקויים הנתבעים, או אף אלה בגינם חויבו בפסק דין זה הם בגדר "נזק או אבדן... בלתי צפויים". ההיפך הוא הנכון, גם מחוות דעתו של מומחה בית המשפט עולה שמדובר בליקויים שנבעו מפעולות ועבודת הנתבעים ומי מטעמם ולא בנזק תאונתי בלתי צפוי. די בכך כדי להביא לדחיית הודעת צד ג'.
  1. שנית, היעדר הודעה של הנתבעים בזמן אמת

הנתבעים לא פנו אל המבטחת, צד ג', בזמן אמת ולמעשה כל הטענות והפניות נעשו במסגרת הודעת צד ג'. זאת למרות שהנתבעים ידעו לכל המאוחר בחודש אפריל 2014 לפחות ביחס לחלק מהליקויים הנטענים.

• 1. בשולי הדברים ולצד דחיית הודעת צד ג' ייאמר שאין לקבל טענת צד ג' לפיה הנתבעים לא היו מבוטחים ישירות, אלא רק קבלן הבניה פיקס הנדסה. לענין זה אכן הפוליסות נוקבות בשמה של "פיקס הנדסה" כ"שם המבוטח", אך בכל אחת מהפוליסות אף נרשמו שמות הנתבעים ומודיעי צד ג' גם כן תחת "שם המבוטח".

1. סיכום וסוף דבר ביחס להודעת צד ג'

מהנימוקים דלעיל הודעת צד ג' נדחית. אני מחייב את הנתבעים ומודיע צד ג' בהוצאות הצד השלישי ובשכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

חלק שישי –  סוף דבר

1. מכל האמור לעיל נקבע כדלקמן:
   1. התביעה העיקרית (סיכום מסעיף 24 לעיל)

• אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 110,698 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16/9/2018 ועד למועד התשלום בפועל.
• בנוסף אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הסך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9/11/2015, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
• איני עושה צו לחיוב הנתבעים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד וכל צד יישא בהוצאותיו.
  1. התביעה שכנגד (סיכום מסעיף 31 לעיל)

התביעה שכנגד על כל רכיביה נדחית. איני עושה צו לחיוב התובעים שכנגד בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד וכל צד יישא בהוצאותיו.

• 1. הודעת צד ג' (סיכום מסעיף 34 לעיל)

הודעת צד ג' נדחית. אני מחייב את הנתבעים ומודיע צד ג' בהוצאות הצד השלישי ובשכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.