19 דצמבר 2017

1. 1. לפנינו תביעת התובע, איש אחזקה בבית הנוער "עין ורד", להכיר בפגיעה שעבר במהלך חודש מרץ 2012 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. ביום 10.5.15 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה על מנת להכיר בפגיעתו הנפשית הנטענת כפגיעה בעבודה. בתאריך 7.9.15 נדחתה התביעה על ידי פקיד התביעות מן הנימוק לפיו לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לבין האירוע הנטען וכי מחלתו התפתחה על רקע תחלואתי טבעי.
3. טענות הצדדים
4. טענות התובע
5. 2. במהלך חודש מרץ 2012 נכנס התובע למקרר בבית הנוער על מנת להוציא ירקות להכנת סלט, כאשר לפתע נסגרה דלת המקרר. התובע, כך לטענתו, שהה בעלטה מוחלטת ונתקף חרדה איומה עד שלאחר דקות ארוכות עובד שעבר במקום שמע את צעקותיו ודפיקותיו על דלת המקרר ופתח לו את הדלת (להלן: "האירוע").
6. 3. לטענת התובע, פקיד התביעות שדחה את תביעתו התעלם מהנסיבות שגרמו להתמוטטותו הנפשית ו/או לא בדק את החומר שהוגש לו לעומק, ונתן החלטה מבלי לזמן את התובע לוועדה תוך העלאת טענות בעלמא, ללא פירוט או נימוק מדוע החליט כי מחלת הדיכאון התפתחה על רקע תחלואתי.
7. התובע לא נבדק על ידי מומחה לבחינת קיומו של קשר סיבתי והציג מסמכים שמראים על התדרדרות במצבו מאז האירוע ועד היום.
8. 4. בתצהירו ובעדותו מתאר התובע באופן קוהרנטי את נסיבות התרחשות האירוע. לאחר האירוע התובע עבר בנוסף אירוע מוחי והוא סובל מחרדות רבות. ממסמך שהוצג בפני הדין הומלץ כי התובע יימנע מלהעיד, אך התובע בחר לעלות לדוכן העדים ונתן עדות מהימנה ועיקשת.
9. התובע לא נחקר כלל על נסיבות התרחשות האירוע ונראה שהנתבע התמקד בדיווח על מעסיקו מבלי לרדת לשורש העניין.
10. 5. כבר בשלב האשפוז מיום 29.5.13 היו סימפטומים נפשיים מאפיינים לפוסט טראומה שהתייחסו למרץ 2012, אך באותו שלב לא ידעו להניח את האצבע במדויק על האירוע. ברגע שהסוגיה הגיעה לפסיכיאטר ולמרכז הבריאות לב השרון, בבדיקה הראשונית מיום 18.6.13 אובחן התובע כלוקה בפוסט טראומה על רקע אירוע טראומתי בעבודה.
11. 6. במקרים של פוסט טראומה, ההתדרדרות במצב הנפשי יכולה להתפתח שנים לאחר המקרה והתובע ו/או עדיו לא יכולים היו לדעת שהאירוע הוא שיגרום להתדרדרות. לכן, לא ניתן לצפות ממנו שיזכור את יום האירוע שנים לאחר שהתרחש.
12. 7. הנתבע לא סתר את נסיבות האירוע בשום שלב, ואף לא חקר בעניין את התובע ואת עדיו. העדויות מצביעות על קשר ישיר בין האירוע לבין התפרצות המחלה הנפשית.
13. טענות הנתבע
14. 8. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות בשל שיהוי בהגשת התביעה לנתבע בהתאם להוראות סעיף 296(א) להוראות החוק ומשחלפו מעל 12 חודשים בין קרות האירוע ובין הגשת התביעה. התובע הגיש תביעתו לנתבע מעל שנתיים לאחר סיום עבודתו ומעל שלוש שנים לאחר מועד האירוע, מה שיוצר גם שיהוי מהותי המשפיע על היכולת לברר את הזכאות מבחינה עובדתית.
15. 9. בנוסף, התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומו של אירוע תאונתי מחודש מרץ 2012 ומועד האירוע לא הוכח, לכן פעל הנתבע כדין משדחה את תביעתו, לאחר שעניינו נבדק בדיקה עניינית וראויה בהתבסס על המסמכים הרפואיים הנמצאים בידי הגורמים הרלבנטיים ולפיהם נקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת והאירוע.
16. 10. טופס התביעה שהוגש לנתבע ביום 16.6.15 ציין כי התובע מסר הודעה למעסיק על האירוע רק כעבור כשנה ו- 9 חודשים, בדצמבר 2013, ועד מאי 2013 המשיך לעבוד. מדובר בתקופות זמן ארוכות באופן קיצוני, יוצאות דופן בתיקי פגיעה בעבודה, וארוכות מפער הזמנים המקסימלי שנקבע בהלכה.
17. 11. התובע לא הוכיח מתי הודיע למעסיק על האירוע, מתי הופסקה עבודתו ומתי הסתיימה העסקתו באופן רשמי. בחקירתם הנגדית לא ידעו התובע ועדיו להסביר את הדברים והתחמקו מרוב השאלות שנשאל.
18. מאחר שמועד האירוע אינו ידוע - לא ניתן למנות מומחה.
19. המסגרת המשפטית
20. 12. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. 13. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

1. 14. בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה.
2. 15. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד ונזק או פגיעה מאידך. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה ועל כן על התובע להוכיח עובדה זו (דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241).
3. 16. על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע וכי הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הדחק הנפשי האמור מוערך "בסבירות העולה על 50%" (ר' עב"ל 201/10 לוי - המוסד, 7.3.11; עב"ל 502/09 סידה - המוסד, 21.10.10).
4. 17. כן נפסק כי אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא כאירוע חיצוני שניתן לקשור בינו ובין פגיעה נפשית. לעניין זה די באירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום-יום רגילה (עב"ל 1434/04 עדה זהבית - המוסד, 14.3.06; עב"ל 36321-04-11 מרגלית בנט - המוסד, 31.1.2012). על מנת שיהיה ניתן לקשור אירוע בעבודה לפגיעה נפשית, "מן ההכרח שאותו אירוע יהא מוגדר במקום ובזמן, ועל פני הדברים יהא ניתן להעריך כי הוא הטביע חותם על התובע וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו. אותו דחק נפשי בלתי רגיל צריך להיקבע קודם כל סובייקטיבית לגבי התובע עצמו, דהיינו, יש לבחון כיצד השפיע עליו האירוע בעבודה ולא כיצד ראוי היה שאותו אירוע בעבודה ישפיע עליו." (עב"ל 497/99 ישעיהו יוסף - המוסד, 10.12.2002; עב"ל 1003/02 לוזיאנה בנשטרית - המוסד, 29.3.2006).
5. 18. סיווג האירוע כ- "אירוע מיוחד" מצריך בשלב הראשוני קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה משגרת העבודה הרגילה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי.
6. דיון הכרעה
7. 19. תחילה נציין, כי אף כי הנתבע העלה טענת שיהוי, לאור הגשת התביעה 3 שנים לאחר המועד הנטען לקיום האירוע, לא מצאנו כי יש בה להביא לדחיית התביעה על הסף ללא בחינתה לגופה.
8. 20. ראשית, מהטעם המעשי מאחר ולא פוצל הדיון וממילא הובאו ראיות ונשמעו עדויות לגופו של עניין, נכון בעינינו היה לבחון את הדברים לגופם. שנית, סעיף 296 לחוק קובע כי המגיש תביעתו בשיהוי לא יהיה זכאי לתשלום הגמלה לתקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לחודש בו הוגשה התביעה ואין בו לבדו כדי להביא לדחיית התביעה מטעם השיהוי.
9. 21. משכך אף כי חלף פרק זמן ארוך ביותר בין מועד האירוע הנטען ליום הגשת התביעה, לא מצאנו מקום לדחותה על רקע טענת השיהוי, ונפנה לבחנה לגופה.
10. 22. האם עלה בידי התובע להוכיח כי האירוע הנטען אכן התרחש? נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לטעמינו יש להשיב על שאלה זו בחיוב. נסביר מסקנתנו להלן.
11. 23. המבחן הראשוני והיסודי לבחינת קיומו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", משמע כי ניתן לאתר את האירוע במישור הזמן והמקום. זאת לעומת מחלה אשר את ראשיתה אכן ניתן להגדיר במונחים של זמן ומקום אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (ר' דב"ע נו/103-0 שלמה עטר - המוסד, 20.12.96).
12. 24. נכון הוא כי על פי ההלכה יש ליתן משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט 0-23 המוסד - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349; עב"ל 12-07-3592 יצחק עזרן - המוסד, 29.11.12; ר' עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה - המוסד, 13.12.08; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה - המוסד, 10.5.07; עב"ל 51252-09-11 ורד לוי - המוסד, 25.8.13).
13. עוד נכון, כי אין במסמכים הרפואיים עד לחודש מאי 2013 תימוכין לגרסת התובע באשר לקרות האירוע במועד בו נטען שכן אין בהם כלל אזכור לאירוע, מה גם שהתובע לא הציג תאריך מדויק לקרות האירוע.
14. 25. יחד עם זאת, התובע ועדיו היו קוהרנטיים בעדותם בפני בית הדין וכלל לא נשאלו על עצם קרות האירוע.
15. 26. העד מטעם התובע, מר יוסף וקנין, הצהיר כי התובע שהה במקרר החשוך זמן רב של דקות וכאשר שמע את דפיקותיו ופתח לו ראה את התובע מותקף חרדה ומתנשם כאדם במצוקה. כאשר נשאל כיצד הוא זוכר כי האירוע התרחש במרץ 2012 הסביר כי האירוע התרחש בין פורים לפסח, אך הוא טרם החל בניקיונות לפסח (שלושה שבועות) ולכן האירוע התרחש בחודש מרץ (עמ' 4, ש' 1-10 לפרוטוקול הדיון).
16. 27. היות שהתובע והעדים מטעמו כלל לא נחקרו אודות קרות האירוע ונסיבותיו, לטעמנו גרסתם לא נסתרה ואנו מוצאים לנכון לקבלה ולקבוע כי אכן האירוע התרחש בחודש מרץ 2012 וכי הוא מהווה חריגה משגרת העבודה הרגילה של התובע.
17. 28. לעניין ההשפעה של אירוע זה על התובע, נראה כי מיד לאחריו מצבו החל להתדרדר, אך קרוביו לא ידעו לשים את האצבע למקור העניין.
18. גב' מזל אלהרר הצהירה כי מאז אותו אירוע למעשה הפסיק לתפקד, היה רוב הזמן במיטתו, בחרדות ומבוהל ולא תקשר עם הסביבה כלל- וסרב להסביר את המצב. רק כשנה לאחר האירוע, במהלך טיפול פסיכיאטרי שם שאלה גב' אלהרר את התובע פעם נוספת מה קרה - הוא החל לספר לה אודות האירוע.
19. 29. אומנם עדותו של התובע מעט מבולבלת, אך הוא ידע לעמוד על עיקרי הדברים ולדעתנו הרים את הנטל הנדרש להוכחת קרות האירוע.
20. 30. אשר לשאלת הקשר הסיבתי, יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע לאחר התרחשותו. זאת על יסוד התשתית העובדתית שלהלן:
21. א. התובע עבד איש אחזקה בבית הנוער "עין ורד".
22. ב. במהלך חודש מרץ 2012 נכנס התובע למקרר בבית הנוער על מנת להוציא ירקות להכנת סלט, כאשר לפתח נסגרה דלת המקרר.
23. ג. התובע שהה בעלטה מספר רב של דקות עד שעובד שעבר במקום שמע את צעקותיו ודפיקותיו על דלת המקרר ופתח לו את הדלת.
24. סוף דבר:
25. 31. על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום הנפשי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מצבו הנפשי של התובע והתופעות מהן סבל לאחר האירוע החריג.
26. 32. החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן במסמך נפרד ותישלח לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ח, (19 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.