07 אוגוסט 2018

1. 1. לפנינו תביעת התובע, איש אחזקה בבית הנוער "עין ורד", להכיר בפגיעה שעבר במהלך חודש מרץ 2012 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. 2. בתאריך 7.9.2015 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מצבך הנפשי (חרדות, פחד, דכאון) לבין הארוע הנטען.

3. מחלתך (דיכאון ממושך) התפחתה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לאירוע הנטען.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

1. 3. ביום 25.9.2017 התקיים דיון הוכחות בתיק והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
2. 4. בהחלטה מיום 19.12.2017 קבענו כי שוכנענו שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח שבחודש מרץ 2012 אירע לו אירוע חריג בעבודה (ננעל בתוך מקרר מספר דקות) תוך כדי ועקב עבודתו.
3. 5. לפיכך, בית הדין מינה מומחה רפואי בתחום הנפשי אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין מצבו הנפשי של התובע, על פי העובדות הבאות:
4. 5.1 התובע עבד איש אחזקה בבית הנוער "עין ורד".
5. 5.2 במהלך חודש מרץ 2012 נכנס התובע למקרר בבית הנוער על מנת להוציא ירקות להכנת סלט, כאשר לפתח נסגרה דלת המקרר.
6. 5.3 התובע שהה בעלטה מספר רב של דקות עד שעובד שעבר במקום שמע את צעקותיו ודפיקותיו על דלת המקרר ופתח לו את הדלת.
7. 6. בהתאם לאמור, מונה ד"ר טל אילן כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות:

6.1 מהי המחלה ממנה סובל התובע בתחום הנפשי, כעולה מהתעודות הרפואיות?

6.2 האם קיים קשר סיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע לבין האירוע מחודש מרץ 2012, כפי שתואר בעובדות שלעיל?

7. ביום 7.2.2018 הגיש המומחה הודעה לבית הדין ולפיה ביקש לבדוק את התובע טרם חוות הדעת. הבדיקה התבצעה ביום 18.2.2018.

8. ביום 21.3.2018 התקבלה חוות דעתו של ד"ר טל, לאחר שבדק את התובע, והוא השיב לשאלות בית הדין כך:

"הבדיקה הקלינית מדגישה מצב נפשי בו קיימים תסמינים דיכאוניים המתגבשים לידי מצב של דיכאון מזורי. כמו כן קיימים תסמינים פוסט טראומתיים המקיימים את הקריטריונים להפרעה פוסט טראומטית וקיימים שינויים קוגניטיביים כמפורט.

קיים שינוי תפקודי, בעיקר ביכולת העסקה עצמית ובקשרי משפחה. חלק מהשינויים התפקודיים ככל הנראה החריפו בעקבות האירוע המוחי

סך הנכות הכללית הנה כ- 30%, מתוכה הנני נוטה לייחס כ- 20% (שני שליש) לאירוע נשוא התביעה. שאר הנכות מיוחסת לירידה התפקודית בגין האירוע המוחי".

1. 9. ב"כ הנתבע הגיש למומחה ביום 10.4.2018 שאלות הבהרה, כדלקמן:

9.1 הנך מופנה לכך כי בניגוד לאמור בחווה"ד (עמ' 3 פסקה שניה) החלטת המינוי לא קבעה שלתובע ארע ארוע מוחי במרץ 12', אלא קבעה שארע לו ארוע חריג בעבודה. האם יש בכך כדי להשפיע על מסקנותיך? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9.2 הנך מופנה לכך כי בעמ' 4 (פסקה שלישית) לחווה"ד כתבת שהארוע המוחי התרחש לא בשנת 12' אלא בשנת 14'. האם יש בכך כדי להשפיע על מסקנותיך? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

9.3 נא הבהר מתי, לדעתך, התפרץ אצל התובע המצב הנפשי אותו אבחנת. הנך מופנה לכך שהמסמך הרפואי המוקדם ביותר אותו ציטטת בחווה"ד הינו מיום 18.8.13.

9.4 אנא הסבר ונמק מסקנתך לעניין הקש"ס החלקי (עמ' 5, פרק הדיון, פסקה שלישית). מדוע הנך סבור כי קיים קש"ס בין הארוע החריג המתואר בהחלטת המינוי לבין מצבו הנפשי של התובע?.

9.5 אנא הסבר ונמק מסקנתך לעניין מאזן ההשפעות (שם) מדוע הנך קובע כי השפעת הארוע אחראית לשני שליש מהמצב הנפשי?.

10. ד"ר טל, בחוות דעתו המשלימה מיום 2.5.2018, השיב לשאלות ההבהרה כך:

"א+ב. מובהר כי האירוע המוחי התרחש בשנת 2014 וכי מר אלהרר תיאר אירוע בעבודה שהופיע בשנת 2012. הוא עצמו התבלבל ביניהם בשיחה ומכאן הציטוט.

ג. המצב הנפשי הופיע בהדרגה לאחר האירוע בעבודה. כאמור, בדיון, השינוי התפקודי בגין המצב הנפשי הופיע בחלקו לאחר האירוע בעבודה והוחמר לאחר האירוע המוחי.

ד+ה. כאמור בפרק הרקע; המצב הנפשי החל להתדרדר אחרי האירוע בעבודה. כאמור בפרק הדיון; התדרדרות תפקודית נוספת חלה לאחר האירוע המוחי ומשום כך, חלק מהנכות, שהינה תפקודית, מיוחסת לאירוע בעבודה וחלק לאירוע המוחי"

1. 11. ב"כ הנתבע הגיש למומחה ביום 15.5.2018 שאלות הבהרה נוספות, כדלקמן:

11.1 לגבי שאלות א-ב כתב המומחה כי התובע "התבלבל" בין הארוע בעבודה לבין האירוע המוחי. עם זאת, הוא לא התייחס לסייפת השאלות, דהיינו להבהרה אם ה"בלבול" הנ"ל משפיע על מסקנותיו, ואם לא – מדוע לא.

11.2 לגבי שאלה ג' קבע המומחה כי המצב הנפשי הופיע "בהדרגה". אולם הוא לא ציין מתי הופיע המצב, למעט המילים המעורפלות "לאחר הארוע". כמה זמן לאחר הארוע? לא ידוע.

11.3 לגבי שאלות ד-ה ענה המומחה באופן לקוני ביותר, ללא כל נימוק והסבר מלבד חזרה על המילים המעורפלות "אחרי הארוע".

12. ד"ר טל, בחוות דעתו הנוספת מיום 14.6.2018, השיב לשאלות ההבהרה כך:

"הבלבול אינו משפיע על המסקנות, שכן מהחומר הנלווה (הרפואי והמשפטי) היה ברור מה קרה ומתי.

אני מבין את רצון כבודו לקבל לוח זמנים ברור אך לצערי קשה לקבוע זאת. "בהדרגה לאחר האירוע" – הכוונה בחודשים שלאחריו – בין חודשיים לשנה. כפי שאכן קורה במקרים של פוסט טראומה עם דיכאון – התסמינים יכולים להתגבש בהדרגה.

הסיבה לקשר הסיבתי אינו רק לוח הזמנים אלא כפי שמופיע בדיון – צבר התסמינים המתגבש לידי הפרעה פוסט טראומתית, שהיא בהגדרתה; תגובה נפשית לארוע מסויים"

1. 13. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין הינה ברורה וחד משמעית ולפיה קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג והבלתי רגיל שעבר התובע (כאשר נסגר במקרר בעלטה מוחלטת למשך מס' רב של דקות) לבין התפרצות מחלתו. שאלות ההבהרה עליהן נתבקש המומחה להשיב לא ערערו את עמדת המומחה. לפיכך התבקש בית הדין לקבל את תביעתו של התובע.
2. 14. בסיכומי הנתבע נטען, כי לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה מלכתחילה. עוד מציין הנתבע כי בחוות הדעת הראשונה מציין המומחה, ללא נימוק או הסבר, כי שני שליש ממצבו הנפשי נובע מהאירוע הנטען. בנוסף, המומחה לא ידע להשיב על שאלות ההבהרה שהוצגו לו. רק בחוות הדעת השלישית השיב המומחה כי המצב הנפשי החל להופיע בין חודשיים לשנה לאחר האירוע. לגישת הנתבע מדובר בפער זמנים רב פי כמה מהפער המקסימאלי שהוכר בהלכה המחייבת ומכאן שלא הייתה סמיכות זמנים בין האירוע הנטען לבין התפרצות המצב הנפשי ועל כן לא ניתן להכיר באירוע הנטען כתאונת עבודה. בסיכומו של דבר טוען הנתבע, שהמומחה לא סייע לתובע להרים את נטל ההוכחה, הן מאחר שלא נימק כלל את קביעותיו לגבי קשר סיבתי ומאזן ההשפעות והן משום שקבע פער זמנים העולה בהרבה על הפער המקסימאלי המאפשר הכרה באירוע הנטען כתואנת עבודה.
3. הכרעה
4. 15. הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374).

1. 16. מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה עולה, כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי ישיר בין האירוע החריג שעבר התובע (סגירתו בתוך מקרר למספר דקות) לבין מצבו הנפשי ("סך הנכות הכללית הנה כ- 30% מתוכה הנני נוטה לייחס כל 20% (שני שליש) לאירוע נשוא התביעה. שאר הנכות מיוחסת לירידה התפקודית בגין האירוע המוחי").
2. גם בחוות הדעת המשלימות שניתנו במענה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע, מציין המומחה כי "המצב הנפשי החל להתדרדר אחרי האירוע בעבודה". עוד מציין המומחה "הסיבה לקשר הסיבתי אינו רק לוח הזמנים אלא כפי שמופיע בדיון – צבר התסמינים המתגבש לידי הפרעה פוסט טראמותית שהיא בהגדרתה תגובה נפשית לאירוע מסויים" . הנה כי כן, המומחה שמונה מטעם בית הדין סבור, גם לאחר שענה על שאלות ההבהרה שהופנו אליו, כי יש קשר סיבתי בין האירוע החריג שעבר התובע במרץ 2012 לבין מצבו הנפשי.
3. 17. קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. בהקשר זה אף נרחיב ונציין, כי חוות דעת המומחה ניתנה לאחר שהמומחה בדק קלינית את התובע והתרשם ממנו באופן ישיר.
4. (עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994; דב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי - נחתום פד"ע כד' 89; דב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)).
5. 18. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק (עב"ל 110/98 זאב מנדל - המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)).

בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05), נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין...".

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377)".

סוף דבר:

19. התביעה מתקבלת.

20. אנו קובעים כי האירוע החריג שאירע לתובע בחודש מרץ 2012 במהלך עבודתו הינו בגדר תאונת עבודה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי. הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.

21. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, (07 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.