בפניי תביעה הנוגעת לתאונת דרכים שאירעה ביום 31.12.2014 בכביש 4 בסמוך לצומת רעננה (להלן: "התאונה").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את עדותם של הנהגים המעורבים, את סיכומיהם של ב”כ הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הצבעוניות שהוגשו לאחר הדיון שהתקיים החלטתי לדחות את התובענה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. הרכבים המעורבים בתאונה הינם רכבה של התובעת מס’ רישוי 5503968 (להלן: "המשאית") אשר הייתה נהוגה ע"י מר גושן שלמה (להלן: “נהג התובעת") ורכבו של הנתבע 1 מס' רישוי 1965567 (להלן: "רכב הנתבע") אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1.
2. הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח והיא ביטחה את הנתבע 1 במועד התאונה.
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי בעת שרכב התובעת עמד בעצירה מוחלטת בנתיב הימני בכביש 4 מכיוון צומת רעננה צפון לכיוון צומת רעננה דרום הגיע הנתבע 1 מכיוון רעננה צפון “וניסה להשתלב בנתיב הנסיעה כאשר מצד ימין של הנתבע 1 היה מעקה בטיחות ומצד שמאל עמדה המשאית”.

התובעת טענה כי הנתבע 1 ביקש להשתלב התנועה בנתיב בו עמדה המשאית “ופגע בדופן ימין קדמי של המשאית עם צידו השמאלי של הרכב בו נסע”.

1. התובעת תמכה את כתב התביעה בחוות דעת של שמאי מטעמה ובתצהירים של הנהג מטעמה ושל מנהל התובעת.
2. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי “התאונה ארעה עת עמד הנתבע 1 בפקק עם הרכב המבוטח…כאשר לפתע רכב התובעת פגע ברכב המבוטח בחלקו האחורי שמאלי”. הנתבעים הכחישו גם את הנזקים להם טענה התובעת.
3. ביום 26.05.2016 התקיים דיון בתובענה. בתחילת הדיון הודיע ב”כ התובעת כי הנהג מטעם התובעת לא יוכל להתייצב עקב מחלה. ב”כ הנתבעים פעל ביעילות והסכים לחקירתו של מנהל התובעת אולם ביקש כי הנהגים המעורבים ייחקרו בצוותא חדא.

בקשתם של הנתבעים לדחות את התובענה מחמת אי התייצבות נהג התובעת נדחתה.

1. בדיון הנוסף שהתקיים נשמעה חקירתם של שני הנהגים המעורבים ובאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם. בין הצדדים הוסכם כי קודם שיינתן פסק דין יגישו הצדדים תמונות צבעוניות של הרכבים המעורבים: התובעת תגיש את התמונות שצילם השמאי מטעמה ואילו הנתבעים יגישו את התמונות שצילם הנתבע 1 במקום התאונה. התמונות כאמור אכן הוגשו.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לשאלת האחריות לתאונה והן לשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת לטענתה. נדון תחילה במחלוקת הנוגעת לאחריות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של שני הנהגים המעורבים ועיינתי בתמונות הצבעוניות לא עלה בידי להעדיף את גרסתו של אחד מהנהגים על פני רעהו. שני הנהגים הותירו עליי רושם מהימן ולא הגעתי לכלל מסקנה כי אחד מהם אינו, ביודעין, דובר אמת.
2. בהתחשב באפשרות כי אין מחלוקת כי הכביש בו היו שני הרכבים היה עמוס באותה עת ובהתחשב בכך כי התאונה אירעה מצדה הימני קדמי של המשאית, מקום שהוא בבחינת “שטח מת” מבחינת נהג התובעת, לא מן הנמנע כי נהג התובעת סבר כי הנתבע 1 הוא שפגע במשאית עם רכבו שעה שבפועל יכול וקרה אחרת.
3. נהג התובעת בעדותו של על גרסתו ולפיה עמדה המשאית בעצירה מוחלטת. עוד טען נהג התובעת כי “הפגיעה אצלי הייתה במדרגה ימנית כולל טמבון ושלו בטמבון שמאלי אם איני טועה”.

נהג התובעת נשאל בחקירתו מתי הבחין בנתבע 1 והוא השיב כי “כשהוא פגע בי לא ראיתי את הפגיעה עצמה כאשר היא התרחשה”.

דברים אחרונים אלו של נהג התובעת מחזקים את מהימנותו אולם לגופו של עניין הם מקשים על קבלת גרסתו ביחס לתאונה שכן נהג התובעת לא ראה את עצם קרות התאונה.

נהג התובעת העיד אמנם כי עמד בעצירה מוחלטת אך בעניין זה לא ראיתי להעדיף את גרסתו על פני גרסתו של הנתבע 1.

1. הנתבע 1 גם הוא שב על גרסתו ולפיה עמד רכבו בעצירה מוחלטת וציין כי “לפניי היתה מכונית ואחריי היתה מכונית ולא יכולתי לזוז, הרגשתי מכה מאחור המכונית זזה, ראיתי משאית דבוקה בדלת קדמית שלי, הנהג ירד התנצל ואמר שלא ראה אותי, החלפנו פרטים”.
2. אומר כבר עתה כי לא שוכנעתי כלל כי נהג התובעת אכן התנצל ועניין זה לא הוכח די צרכו.
3. הנתבע 1 נשאל בחקירתו כיצד מתיישבת הגרסה ולפיה “המשאית היתה משמאלי בנתיב והגיעה מאחור ופגעה בי” עם הגרסה המופיעה בטופס ההודעה שמסר לנתבעת 2 שם צוין “רכב צד ג’ פגע במבוטח מאחור” והוא הסביר כי “הכוונה היא שהפגיעה החלה מאחור”. עדות זו מהימנה בעיניי ושוכנעתי די הצורך כי הנתבע 1 לא כיוון לכך כי הפגיעה עצמה היא רק בחלקו האחורי של רכבו.

ממילא גם שתמונות הנזק של רכב הנתבע מדברות בעד עצמן והנזקים שנגרמו לרכב הנתבע לא הוכחשו כשלעצמם.

1. עדותם של נהגים לא נסתרה וכל אחד מהם דבק באדיקות בגרסתו.
2. נבחן אפוא האם קיימים מרכיבים אחרים שיכולים לסייע בהכרעה. נזכיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת התאונה מדובר בתנועה ערה ולעניין זה הוצג סרטון ע”י הנתבע 1 וגם התמונות שהוצגו, מוצג נ/1, תומכות בעניין זה.
3. כאשר באים אנו לחפש מרכיבים חיצוניים מעבר לעדויות הצדדים יש לבחון האם הנזקים לרכבים המעורבים תומכים בגרסה זו או אחרת או שמא הם יכולים לדור עם כל אחת משתי הגרסאות הקוטביות וכן יש לבחון את ההיתכנות של כל אחת מהגרסאות, קרי האם היא עולה בקנה אחד עם השכל הישר.
4. באשר לנזקים שאירעו: התובעת טוענת לנזקים בתושבת בית המדרגה התחתונה בצד ימין של המשאית כפי שצוין בחוות הדעת של השמאי מטעמה. התמונות שצורפו לאחר הדיון ואשר צולמו ע”י השמאי ביום בו נבדקה המשאית מדגימות שבר בבית המדרגה. נזק זה תומך לכאורה בטענה כי הנתבע 1 הוא שפגע עם רכבו במשאית אולם לא זו בלבד שאותו שבר המודגם בתמונות שצילם השמאי אינו נראה בתמונות שצילם הנתבע 1 מייד לאחר התאונה כפי שהוגשו לאחר הדיון אלא גם שאין כל עדות לנזק בדופן הקדמי שמאלי של רכב הנתבע.

לא סביר כי הפגיעה של רכב הנתבע במשאית כפי הנטען ע”י התובעת החלה דווקא ממרכז דופן שמאל של רכב הנתבע.

ועוד, הנזק ברכב הנתבע הינו לאורך דופן שמאל של רכב הנתבע, ממרכז דופן שמאל ועד לחלקו האחורי שמאלי של רכב הנתבע (או בכיוון ההפוך, בתלות כמובן בגרסתו של כל אחד מהצדדים). בחקירתו נשאל נהג התובעת האם נכון שפגע ברכב הנתבע מהחלק האחורי ועד החלק הקדמי והוא השיב בשלילה וציין כי “הפגוש של הרכב השני נתלש החוצה וזה לא מצאים לפגיעה שלי בו”. אין בידי לקבל טענה זו. תלישתו של הפגוש ברכב הנתבע אפשרית גם כתוצאה מפגיעה של המשאית ברכב הנתבע כפי שנטען ע”י הנתבעים.

סיכומו של דבר, לא הוכח כי הנזקים שאירעו מתיישבים באופן חד משמעי עם גרסה אחת ולא עם רעותה.

1. באשר להיתכנות: הנתבע 1 טען לעומת זאת כי “הפגיעה החלה בצד שמאל אחורי והסתיימה בדלת קדמית שלי” וציין כי “בזמן שישבתי במכונית פתאום הרגשתי מכה מאחור המכונית זזה, ראיתי משאית דבוקה בדלת קדמית שלי”. אף כי הנתבע 1 ציין כי ראה את התאונה במו עיניו, בניגוד לנהג התובעת, יש קושי מסוים בגרסה זו שכן אם המקום בו אירעה ההתנגשות הוא “שטח מת” מבחינתו של נהג התובעת כפי שטען הנתבע 1 מדוע תיעצר המשאית דווקא במרכז דופן שמאל של רכב הנתבע ולא תמשיך את הפגיעה לכל אורך דופן שמאל? יש קושי מסוים בגרסה זו של הנתבעים.

ועוד, כאשר בוחנים את ההסתברות של הגרסאות הרי שמה שמכריע את הכף לטובת הקביעה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה הינם דבריו של הנתבע 1 ולפיהם “לא סביר שאני יחלוף עם החלק הקדמי שלי על פני המשאית ואז אפגע במשאית באזור הדלת שלי ולמרות שאני יכול לעצור באופן מידי כי אני רכב פרטי, אני אמשיך את הפגיעה עד לסוף הרכב שלי”. דברים אלו מקובלים עליי והם אינם מאפשרים לקבל את גרסת התובעת ביחס להתרחשות התאונה.

אין בהם כמובן כדי לקבוע כי דווקא גרסתו של הנתבע 1 היא הנכונה אולם לצורך התובענה שבפנינו די אם נאמר כי גרסת התובעת לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט האזרחי.

1. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל עדות שתאפשר לתמוך, ולו ברמה הראייתית הנדרשת במשפט האזרחי, דווקא בגרסתו של אחד מהנהגים, לרבות נהג התובעת.
2. תוצאת הדברים היא כי התובענה נדחית.
3. אין צורך אם כך לדון בנזקי התובעת אך אציין רק כי הנזקים בדופן ימין של המשאית כפי שעולים מהתמונות שצורפו לאחר הדיון, תמונות הנושאות תאריך 11.02.2015, שהוא מועד הבדיקה ע”י השמאי מטעם התובעת, אינן תואמות את התמונות שצילם הנתבע 1 במקום התאונה. בתמונות שצירפה התובעת נראה בבירור שבר בבית המדרגה כך שחסרה חתיכה בין חלקו הימני של בית המדרגה לבין הפגוש הקדמי ואילו בתמונות שצילם הנתבע 1 לא נראה חוסר כאמור. לא ניתן לשלול את האפשרות כי מאז התאונה נושא התובענה ועד למועד בו צולמו התמונות עברה המשאית תאונה נוספת.

סיכומו של דבר

1. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 כפי שנפסקו בדיון הראשון בסך של 400 ש”ח. לא ראיתי לנכון לפסוק לנתבע 1 שכר נוסף בגין התייצבותו לדיון השני שכן לטעמי, חרף העובדה כי מדובר בזכותם של הנתבעים, ניתן היה לייעל את הדיון ולשמוע את הנתבע 1 כבר בדיון הראשון.
3. עוד תישא התובעת בשכר טרחת ב”כ הנתבעים בסך כולל של 1,000 ש”ח וזאת בהתחשב בסיבה שבשלה נדחתה התובענה וכן בהתחשב בחובה לפסוק במידתיות ולנוכח סכום התביעה.
4. התשלומים יבוצעו לידי ב”כ הנתבעים עד ליום 10.04.2017.
5. התובעת תדאג לתשלום המחצית השנייה של האגרה עד ליום 10.04.2017 שאם לא כן יעבור החוב לגבייה במרכז לגביית קנסות.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ז, 11 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.