כנגד הנאשם נרשמה, ביום 8.11.15, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 30.12.15, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ל מוטי אלקובי, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 8.11.15, בסמוך לשעה 09:31, נהג הנאשם באופנוע בתל אביב, ברחוב לה גוורדיה, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לבית מספר 51, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא סוטה מנתיב נסיעתו, עוקף 5 כלי רכב, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף וממשיך בנסיעה, עד שהעד הורה לו לעצור, בסמוך לבית מספר 47.

העד רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים:" אני לא יודע למה עצרת אותי. אני נוהג 20 שנה, פעם ראשונה שעוצרים אותי על דבר כזה. אין לי עבירות משנת 2006".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך, לא חצה קו הפרדה. לטענתו, העד טעה לחשוב, כי כיוון שהאופנוע בו נהג הוא בעל שני גלגלים מלפנים ולכן, רחב יותר מאופנוע רגיל, הוא עבר את הקו הרצוף. עוד טען, כי העד לא עצר רוכבי אופנוע נוספים שהיו במקום אותה עת.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1. עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, כיוון נסיעת הנאשם, המקום בו יצא לעקיפה, מספר כלי הרכב שעקף, המקום בו חזר לנתיבו, היכן נעצר וכיצד.
2. עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשם נמנע מלשאול כל שאלה רלוונטית לעבירה עצמה.
3. גרסת הנאשם, מאידך, לא הייתה עקבית. מחד, טען הנאשם כי לא ביצע כל עבירה ולא חצה את קו ההפרדה הרצוף ומאידך, הלין על העד כי לא עצר רוכבי אופנוע נוספים, שנהגו כמוהו, כאשר לא ברור מדוע היה מקום לעצרם, אם כולם נהגו כדין, כמו הנאשם, לטענתו וכן, כאשר נעצר על. ידי העד, לא הכחיש את ביצוע העבירה, אלא טען שזו פעם ראשונה שעוצרים אותו על "דבר כזה" – אם לא עבר כל עבירה, לא ברור למה התכוון במילים "דבר כזה".
4. טענת הנאשם כי העד עצר אותו ללא כל טעם וסיבה, לא הוצגה בפני העד והוא לא נדרש להתייחס אליה ולא התרשמתי כי יש בה ממש.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ו, 12 ינואר 2016, במעמד המאשימה בלבד