1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות, ו/או העדר עילה בהתאם לתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת לתשלום סך של 48,330 ש"ח, בגין אספקת שירותי הובלות ו/או שירותי עבודות עפר למבקשת על ידו בתאריך 10.11.12.

הליך זה נפתח בתחילתו כהליך לביצוע תביעה על סכום קצוב ,ולאחר מכן ,ומשנטען כי

החשבונית שצורפה אינה חתומה על ידי המבקשת, נתקבלה ההתנגדות והצדדים התאימו את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר.

1. בבקשה זו עותרת המבקשת לסילוק התביעה על הסף.

ראשית, טוענת המבקשת כי אין יסוד לטענות המשיב כלפיה וכי על סמך נספח שהינו חשבון מס 80 (להלן: "החשבונית") אין עילה כנגדה ,כיוון שאינו חתום בכלל על ידיה ,וכטענתה הינו יציר של המשיב וכי בהעדר חתימתה, אין בסיס לתביעה.

עוד טוענת המבקשת כי אין לה כל קשר עם המשיב וכי היה ראוי להפנות את הטענות בתביעה לקבלן בשם דרור גנזי (להלן: "מר דרור "), שאתו סיכם המשיב ,לטענתה ,את הדברים ואשר

הוא זה שהתחייב כלפי המשיב.

המשיב מתנגד לסילוק התביעה על הסף. לדבריו, על אף שהמבקשת טוענת כי החשבונית אינה חתומה על ידה הרי מקום שהיה דיון למחיקת הכותרת והתקבלה הבקשה ומקום שהדיון מתנהל בשלב זה בהליך של סדר דין מהיר אין מניעה לתבוע בגין החשבונית עצמה על אף שהמבקשת טוענת שאין חתימה על החשבונית.

עוד טען המשיב כי המבקשת היא מזמינת העבודה מהמשיב וכי המבקשת לא הזכירה את היות מר דרור בן זוגה בתקופה הרלוונטית, וכי הוא הוצג כבן זוגה בפני ספקים שונים ולא כישות נפרדת או כקבלן ראשי.

ביום 01.03.17 התקיים דיון בבקשה במהלכה חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם.

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
2. הלכה פסוקה היא, כי סילוק תובענה על הסף הוא אקט קיצוני אשר השימוש בו יהא מצומצם ביותר ויבוצע רק כאשר נעלה מעל לכל ספק כי לתובע אין כל סיכוי להצליח בתביעתו. כאשר קיים סיכוי כלשהו, ולו קלוש, אין לנקוט בצעד זה (ע"א 7218/10 שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו)
3. אשר לשאלת היריבות בין הצדדים, המשיב עתר בתביעה זו כנגד המבקשת, מקום שלטענתו היא שהזמינה את העבודה ומקום שהעביר לידה חשבונית שהוצגה בתיק. הטענה כי החשבונית אינה חתומה על ידי המבקשת אין בה, כשלעצמה ,כדי לדחות את התביעה בשלב זה ,מקום שמצד המשיב יש טענות שצריך לדון בהן לגופן ולעומק ,כגון הטענה, כי ההזמנה בוצעה ישירות דרך המבקשת, וכגון הטענה כי מר דרור לא הוצג כקבלן אלא כבן זוגה באותה העת ומקום שהוצגו מסמכים שונים ביחס לעסקה שיש לדון בהם לגופם.
4. כידוע, בחינת השאלה בדבר קיומה של עילת תביעה תעשה אך ורק על יסוד האמור בכתב התביעה (ראו: ע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 185, 187). הלכה היא, כי אין למחוק ו/או לדחות תביעה מקום שיש אפשרות כלשהי שאם יוכחו העובדות המתוארות בכתב בתביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש. לעניין זה ראה א. גורן סוגיות בסדר דין האזרחי, עמ' 138 וכן ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז (721) שם נקבע כי:

"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה".

עוד נקבע, כי הדיון בבקשת המחיקה ו/או הדחייה אינו מתייחס לאמיתות העובדות הנטענות, אלא עוסק בבדיקה פורמאלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312).

1. במקרה שלפניי, לאחר שעיינתי בכתב התביעה על כלל נספחיו, שוכנעתי כי אין זהו המקרה בו יש להורות על סילוק תובענה על הסף.
2. זאת ועוד ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי אין זהו המקרה בו אין למשיב, התובע, כל סיכוי להצליח בתביעתה, שהרי ככל שיוכחו טענות המשיב ביחס לגורם שדרכו הוזמנה העבודה וכן את אי קבלת התמורה הרי שיוכל לקבל את הסעד הנדרש.
3. אשר על כן, הבקשה נדחית.

פוסק הוצאות הליך זה סך של 1,200 ₪ ואשר ישולם בהתאם לתוצאה הסופית בתביעה העיקרית.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.