עפ"י הדין, משהועברה ההתנגדות לדיון בבימ"ש והמדובר בעיקול שהוטל בטרם המצאת אזהרה לחייב, יש לדון בבקשה שהוגשה בלשכת ההוצל"פ כאילו הוגשה בבימ"ש, היינו, לקיים דיון בבקשה להטלת העיקול, לרבות חקירת המצהיר וכל המתחייב מכך.

עפ"י הדין, משהועברה ההתנגדות לדיון בבימ"ש והמדובר בצו עיקול שהוטל לאחר המצאת אזהרה לחייב, יש לדון בבקשה שהוגשה בלשכת ההוצל"פ כאילו הוגשה בבימ"ש, אולם, על הזוכה בתיק ההוצל"פ מוטל להקדים לדיון הגשתו של תצהיר כאילו התבקש העיקול בהוצל"פ טרם המצאת אזהרה.

לעניין זה ראה: ע"א 20/06 (חדרה) [מאגר נבו], שם נקבע בין היתר בסעיף 19: "...לפיכך, במקרה כגון זה, וכאשר מוגשת בקשה לביטול עיקול כזה, יש לאפשר לזוכה להגיש בקשה ולפרט בה, ובתצהיר תומך, מדוע יש לאפשר את העיקול למרות שההתנגדות הוגשה, לאור האורכה, במועד. לאחר מכן, יש לקיים דיון במעמד שני הצדדים..."

מן הבקשה עולה, כי העיקול אותו מבוקש לבטל הוטל כהליך מנהלי בהוצל"פ (בלא תצהיר).

מן התיק עולה, כי הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, והיא טרם נידונה. מכאן, שלא ניתן להסתמך בבקשה לביטול עיקול, על טענות החייב בבקשתו להארכת מועד, ולהסיק מהן כי דין העיקול להתבטל.

בנסיבות אלו, יבוטל העיקול^[1] מיד לאחר הפקדת עירבון בתיק ההוצל"פ שבכותרת, בשיעור מלוא יתרת החוב כפי שתהא בעת ההפקדה.

הפקדה כאמור תשכלל עיכוב הליכי הוצל"פ, לאחר הביטול האמור לעיל ומטה (בהערת השוליים).

גורל העירבון יוכרע בהמשך ההתדיינות בתיק בימ"ש זה.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ו, 13 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

1. כמו גם כל עיקול אחר אם הוטל בתיק ההוצל"פ ↑