ביום 17/11/2015, הגישה החייבת בקשותיה בתיק ההוצל"פ שבכותרת, כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ, מיום הגשת הבקשה. ההחלטה קבעה, כי להתנגדות שהוגשה, צורפה בקשה להארכת מועד. כמו כן נקבע בה: "...עפ"י הנתונים המעודכנים במערכת המחשב נמסרה האזהרה ביום 19.7.2015...".

כתב התביעה מציין, כי הצדדים התקשרו בהסכם ביום 9/1/2013 ובהמשך, 11/7/2013 "הצדדים שינו את מקום מודעת הפרסום בעתון ואת העלות בהתאם לסך 300 ₪ בתוספת מע"מ".

לכתב התביעה צורף נספח א' הנושא תאריך 9/1/2013 וכן העתקן של שתי חשבוניות ותצלומי מסך מטלפון סלולארי של דיאלוגים ומסרונים.

עוד צורף לכתב התביעה תיעוד שמקורו בזוכה וכותרתו "דו"ח מסמכים שטרם שולמו מרוכז" וחישובי ריבית והצמדה, כמו גם מענה החייבת מיום 23/3/2015 המביע אי הסכמה לאמור בכתב התביעה ועותר לראות הזמנה חתומה במחיר אחר מן המוסכם וכן מציין, כי הדרישה היא עבור שני עמודים שנעשו בלא הסכמה ועל תשלום ששולם זה מכבר על 4,018 ₪ בניגוד לסכום החוב המיוחס ע"י הזוכה לחייבת העולה עליו בהרבה.

בקשת המבקשת (להארכת מועד) נסמכת בתצהירו של מר יצחק סבן המצהיר, כי הוא מוסמך ע"י המבקשת להגיש תצהיר זה.

עוד מוצהר, כי לא הוגשה התנגדות במועד כיון שהמבקשת לא ידעה, כי נפתח נגדה תיק הוצל"פ, מעולם לא קיבלה מסירה בתיק, ולראשונה נודע לה דבר קיומו, בשבוע השני של חודש נובמבר, עת פנה נציג בנק הפועלים (שם מתנהל חשבון המבקשת) ועדכן את המצהיר אודות קיומו של עיקול בחשבון הבנק בגין תיק ההוצל"פ שבכותרת.

בקשת המבקשת (ההתנגדות) מציינת, כי היא עוסקת בשירותי פרסום, בבעלותה עיתון בשם מבט מקומי וכי המשיבה יצרה קשר עם המצהיר והציעה, כי המבקשת תפרסם בעיתון המשיבה.

הוסכם בין הצדדים, כי המבקשת תפרסם בעיתון קוביית פרסום בשווי של 200 ₪.

לא נחתם כל הסכם בין הצדדים.

ביום 19/3/2015 הזוכה שלחה אל החייבת מכתב התראה אותו קיבלה ביום 23/3/2015 ועוד באותו יום השיבה, כי האמור במכתב הוא שקרי ומעולם לא נתנה החייבת הסכמתה למחיר מודעת פרסום הגבוה מ-200 ₪ ואם נכונה טענת הזוכה, הרי היא מוזמנת להמציא סימוכין אודות הסכמת החייב למחיר החדש בכלל, ולפרסום על גבי עמוד כפול, בפרט.

המכתב האמור לא זכה למענה כלשהו.

לא הזמנת העבודה (נספח א לתביעת הזוכה) ולא חשבונות העסקה חתומים בידי החייבת וממילא לא ניתן היה לכתחילה להגיש תביעה על סכום קצוב.

ההזמנה מתייחסת לחודש ינואר 2013 שעה שבשנה זו לא היה כל חוב בנמצא.

ביום 7/1/2016 עמד המצהיר לחקירה נגדית וציין, כי מנהל הוא את חשבונות המבקשת הן בבנק מזרחי והן בבנק הפועלים וכי הוא המתנהל אל מול הבנק. את זאת הוא עושה לעיתים כל יום ולעיתים מדי פעם. וכשנשאל, מדוע נודע לו העיקול בבנק הפועלים ענה, בתחילת נובמבר.

כשהוצג לו אישור מסירה ונאמר לו, כי המסירה הומצאה ברח' העצמאות אור עקיבא למנהל החברה ענה:"...זה שקר. השליח שלך שקרן. אין שום מנהל בחברה למעט אני ואף אחד לא מקבל דואר בשמי...אני מוכן להתעמת עם השליח".

כשהוצג לו עמ' 9 של נספח א' והוא התבקש לציין אם אישר את ההודעה ענה: "...אם יש מה שרשום שאני מאשר כן, אם לא, אז כנראה לא. אני מאשר".

כשנשאל מה לדעתו כיום הוא חייב למשיבה ענה, 4,014 ₪.

כשהתבקש לפרט כיצד חישב סכום זה ענה, כי ההזמנה המאושרת התייחסה לפרסום לפי 200 ₪ לקובייה כפול מספר הפעמים בהם בוצעה ההזמנה.

כשנשאל כמה פעמים שילם וכמה לא ענה, כי לא ספר וכן ציין, כי אינו מתנגד לפרסומים אלא אך למחיר.

כשנאמר לו כי במשך 84 שבועות פורסמו קוביות בסך 300 ₪ כל אחת ומתוכן שילמה החייבת בעבור 47 קוביות ענה, אני לא מכיר מחיר של 300 ₪. אם יש אישור שאני חתום אני מוכן לשלם ושב על עמדתו, כי אמור היה לשלם אך 200 ₪.

כשנשאל, מה בנוגע לפרסום של עמוד שלם מה סוכם, אם אני טועה 700 או 800 ₪ אותם שילם.

כשהתבקש להציג קבלה ענה שאינה ברשותו.

סיכומי המבקש מיום 27/1/2016 שבים על הנטען בתצהיר כפי שנסקר לעיל, לרבות, המענה למכתב ההתראה.

בהתייחס לדיון ולעדות המצהיר נקבע בסיכומים, כי טענת המבקשת בדבר אי קבלת מסמכי אזהרה לא נסתרה.

עוד מציינים הסיכומים, כי המשיבה לא הציגה כ לסימוכין לכך שהמבקשת אישרה תשלום בן 300 ₪ עבור כל קוביית פרסום ואף לו כך היה, הרי שחשבון שנעשה בדבר יתרת החוב אינו נכון.

סיכומי המשיבה מיום 16/2/2016 מציינים בקשר להארכת המועד, כי התצהיר בעניין זה סתמי וחוזרת על כל שביום 19/7/2015 בוצעה אזהרה למנהל המבקשת באמצעות שליח ובהתאם לדין ומשלא פעלה המבקשת לזימון המצהיר לחקירה, מושתקת היא מלטעון לגבי כשרות המסירה.

בחקירה הוצג לעד אישור מבנק הפועלים לפיו, העיקול נרשם ביום 20/10/2015.

ההתנגדות לביצוע שטר^[1] הוגשה אך ביום 17/11/2016.

באשר להתנגדות סבורה המשיבה, כי המדובר בהגנה בדים, שכן גרסת המשיבה התבדתה בחקירה הנגדית בעוד שבהתנגדות צוינה אך הסכמה ביחס לפרסום מודעות בעלות 200 ₪ בחקירה הנגדית אישר המצהיר, כי היו גם פרסומים בעלות בן 700 ל-800 ₪ ואף שולמה התמורה.

סיכומי התשובה מיום 17/2/2016 קובעים, כי כל הטענות שנטענו בסיכומי המשיבה חסרות ממשות. מלכתחילה לא נסמכה התביעה במסמכים חתומים בידי המבקשת.

בחנתי את מכלול הכתבים ובולטים בהעדרה מתיק זה אישור מסירה של האזהרה לחייבת בתיק ההוצל"פ ותצהיר מוסר.

בחנתי את כל 60 עמודי ההתנגדות ובקשת הביצוע על צרופותיה ולא מצאתי סימוכין כלשהם לקיומו של אישור מסירה. בנוסף אציין, כי איש מהצדדים לא טרח להגישו כמוצג במהלך הדיון הגם שהמצאו אינו שנוי במחלוקת ע"י הצדדים, אלא רק עובדות המסירה.

בהתאם להוראות סעיף 7(ד) בחוק ההוצל"פ הנטל לסתור את חזקת נכונות המסירה (זו עולה מהחלטת רשם ההוצל"פ המעבירה את ההתדיינות בביהמ"ש) רובץ לפתחו של הטוען לקיומן של עובדות שונות מן הנקוב בתיק ההוצל"פ.

יחד עם זאת, החזקה מתבססת על הערת פקיד הדואר או המוסר ועל כן, בהעדר אישור מסירה לא אוכל לקבוע חד משמעית דבר ביחס לנסיבות המסירה.

התייחסות הזוכה למועד אישור הבנק אודות העיקול שהוטל על חשבון החייבת אינו מעלה ואינו מוריד, שכן לא קיימת חזקת ידיעה בדבר הגשת תביעה לביצוע בהוצל"פ והמצאה אזהרה לחייב אינה מהותית לצורך הקביעה מתי יש להגיש התנגדות.

כך או אחרת, בפי המבקשת טענות אשר לו התברר כי נכונות הן, יש בהן כדי להקנות לה רשות להתגונן, בין היתר משום שנספחי כתב התביעה אינם נושאים את אישורה הכתוב של החייבת על גבי ההתקשרות משנת 2013 עם הזוכה וגם לא על החשבונית שנשלחה לה.

בהתאם להוראות סעיף 81א1 בחוק ההוצל"פ על התביעה המוגשת לביצוע להיות הן על סכום קצוב והן "...מכוח חוזה והתחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב".

לא אלו פני הדברים כניכר בצרופות בקשת הביצוע.

בנסיבות אלו אקבע, כי הארכת המועד להגשת ההתנגדות נתונה, אולם כיון שלא עלה בידי מי מהצדדים להראות את נתוני אישור המסירה לא אקבע מועד אחר מזה שקבע רשם ההוצל"פ בהחלטתו.

המשמעות היא, כי הארכה נתונה, אולם הליכי שננקטו שרירים וקיימים עד מתן החלטה זו, ולמן החלטה זו, יעוכבו כל הליכי ההוצל"פ כנגד החייבת.

באשר להתנגדות עצמה, הרי שהיא מתקבלת במובן זה, שנפלו פגמים בכתב התביעה ואין הוא מקיים את הוראות סעיף 81א1.

יחד עם זאת, איש לא עמד בדרכה של החייבת מלהגיש בקשה לרשם ההוצל"פ בהתאם להוראות תקנה 109ז בתקנות ההוצאה לפועל שעניינה בהעברת התביעה לביהמ"ש בשל אי קיום תנאים להגשתה בהוצל"פ.

משלא נעשה כן וביכרה המבקשת להגיש התנגדות לצד הבקשה להארכת מועד, הרי שזו התוצאה דלעיל.

נתונה למבקשת הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ו, 08 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.

1. ההתנגדות עניינה בתביעה על סכום קצוב ולא בשטר – ש.ר. ↑