29 ספטמבר 2016

בשם המערער עו"ד חגי פרנקל

המשיבה בעצמה

פרוטוקול

המשיבה: אני מעדיפה לייצג את עצמי גם לאחר שהוסבר לי שיש לי אפשרות לקבל ייצוג מטעם הסיוע המשפטי.

ב"כ המערער: אני שב על האמור בהודעת הערעור. לטענתנו בית הדין קמא נפל לכלל טעות הן בהתייחס לחלק הראשון במבחן הדו-שלבי שבאמצעותו בוחנים האם פעילות נלווית לעבודה עולה לכדי תאונת עבודה והן על פי החלק השני שלו. המוסד טוען שכפי שאמר בית המשפט העליון בבג"ץ זגורי נדרש כי האירוע על פי תכניו יכלול פעילות המשרתת את המטרה שלשמה הוא נועד. התוכנית תכלול מפגשים, פעילויות משותפות שיש בהם כדי לתרום להגשמת המטרה. לדידנו, ערב גיבוש שנעשה כיציאה של העובדים לבילוי משותף ללא כל תוכנית ברורה וסדורה שמלווה, אינו עולה לכדי פעילות נלווית לעבודה. על כך יש להוסיף כי גם תוכן אותו ערב לא הוברר כל צורכו במסגרת הדיון בבית הדין קמא. אין חולק כי מדובר בערב שבו הצטרפו העובדים לפעילות קריוקי שהיתה משותפת לכלל יושבי המקום. לא היתה לדידנו חובת נוכחות כפי שעלה מהעדויות השונות, יש כאלה ויש כאלה, ובשל כך יש לדחות כבר את הטענה כי מדובר בפעילו נלווית.

לחלופין, גם אם יקבע בית הדין הנכבד שאכן המבחן הראשון מתקיים, אנו סבורים כי על פי הפסיקה הענפה אין לראות בערב שבו העובד נותן דרור לעצמו לעשות ככל שהוא רוצה כדי להוות כיסוי ביטוחי מלא מפני כל תרחיש אפשרי שעלול לקרות. אני מפנה לסעיף 11 להודעת הערעור, לדוגמה שמפורטת שם.

יש פסיקה רבה ואני מבקש להפנות לכמה פסקי דין שלפיה גם עובד שנפגע כתוצאה מריקוד במסגרת ערב שאורגן, לא הוכר כנפגע בעבודה. מפנה לדב"ע נו 0-166 ששון יצחק כהן נ' המוסד. שם בית הדין ציטט מתוך דב"ע לט 0-68 פוגל נ' המוסד. שם לא הוכרה תאונה כתאונה בעבודה עקב ריקוד שייק סוער שרקד אחד העובדים שהשתתף בהשתלמות.

גם נשוא השכרות כשלעצמו זכה להתייחסות בפסיקתו של בית דין זה, כך בדב"ע לט
0-24 חטיב סאלא נ' המוסד מיום 3.7.79. מצטט. כך גם חבלה בגופו של אדם עקב שכרותו לא תיחשב כתאונת עבודה אם יוכח שהסיבה היחידה היתה שכרותו של העובד ללא כל תרומת גורם הקשור לעבודה. אין ספק כי המשיבה פעלה על דעת עצמה, גם מנהלת החנות אמרה לפקידת התביעות כי היא לא תכננה שהדברים יגלשו לסוג כזה של פעילות ומשכך כל שיכולה המשיבה הוא לזקוף את התרומה למצבה הרפואי להחלטתה לרקוד בין אם על שולחן בין אם על כיסא. אני מפנה לעב"ל 1448/04 בני חיון נ' המוסד, שם קפץ אחד העובדים לבריכה ונחבל.

המשיבה: כן דובר בערב של העבודה, חייבו אותנו להגיע, אפילו מנהלת הסניף שהיתה עדה במשך הדיונים שלנו 3 שנים לא סתם בית הדין האזורי החליט את מה שהוא החליט כי 3 שנים של דיונים והיו עדים ואפילו מנהלת הסניף אמרה שהיא חייבה להגיע וזה היה ערב צוות. לא הייתי שיכורה, אני בסך הכל רקדתי, שתיתי כוסית אחת כל הערב ואפילו לא גמרתי אותה, הייתי מאוד סחית, לא שיכורה בכלל.

אני לא שותה באירועים כי הרגל שלי נפגעה. הייתי מעדיפה להיות בבית כן חויבנו להגיע. הריקוד היה על כיסא, בסך הכל שמח ואחרי שדיברנו ועשינו עובד מצטיין ודיברנו על העבודה והכל, אז רקדנו קצת, אז מה, זאת היתה מטרת הבילוי - לגבש את הצוות. אני וחברה עלינו על אותו כיסא רחב ורקדנו.

<#2#>

החלטה

פסק הדין יינתן וישלח לצדדים בדואר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ו, 29/09/2016 במעמד הנוכחים.