מבוא

1. גב' עיטל ומר דני זילברשלג (להלן: "התובעים"), הינם בעלי זכויות בדירה המצויה בעיר רמת-גן, אשר הועמדה למכירה במסגרת הליך כינוס נכסים בלשכת ההוצאה לפועל, לסילוק חוב מובטח במשכנתא לבנק הפועלים. גב' סיוון ומר יונתן אביטבול (להלן: "הנתבעים"), רכשו את הדירה של התובעים בהליך כינוס נכסים.

עניינה של תביעה זו, בדרישת התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי מוסכם בטענה, כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית לאחר שלא עמדו במועדים הקבועים בתנאי התשלום תמורת המכר.

הנתבעים טוענים, כי טרם הגשת תביעה זו היה על התובעים לקבל את אישורו של ראש ההוצאה לפועל, ועל-כן התביעה הוגשה בחוסר סמכות. עוד טוענים הנתבעים, כי לא התקיימה הפרה יסודית של הסכם המכר, ואין לחייבם בפיצוי מוסכם, שכן הם שילמו את כל התשלומים עבור רכישת הדירה כולל ריבית פיגורים בסכום של 20,000 ₪, לאחר שניתנו אורכות כדין על-ידי רשם ההוצאה לפועל.

תביעה זו הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, ובהחלטת יום 21.6.16 נקבע על-ידי בית-משפט דנן, כי התנאי למתן רשות להגן יהיה באמצעות הפקדת ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪. ביום 8.9.16 ניתן פסק-דין הדוחה את בקשת הרשות להגן לאחר שהנתבעים לא הפקידו את הערובה כנדרש.

על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על-ידי הנתבעים (ע"א 33441-10-16), וביום 3.1.18 ניתן פסק-דין הקובע, כי הערעור התקבל, פסק-הדין מיום 8.9.16 מבוטל וניתנה לנתבעים רשות להגן, ללא הפקדת ערובה.

טענות הצדדים

2. התובע טוען, כי הוא והתובעת בעלי זכויות פורמליות בדירת דופלקס ברחוב מעלה הבנים 27 ברמת-גן אשר נרכשה בשנת 2006 (להלן: "הדירה"). בינם לבין בנק הפועלים בע"מ התגלע סכסוך משפטי מורכב בקשר למכירת הדירה. הבנק, פנה בהליך מימוש משכנתא במסגרת תיק הוצל״פ מספר 01-78154-11-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ") .

הבנק העמיד את הדירה למכירה בהליך כינוס באמצעות עו"ד דלית לב (להלן: "כונסת הנכסים"). ביום 9.5.12 מונתה כונסת הנכסים לצורך מכירת הדירה. כונסת הנכסים ערכה ביום 10.5.15 התמחרות (נוספת), ובה הכריזה על הנתבעים כזוכים בהתמחרות השניה, בגובה ההצעה הזוכה של הנתבעים בסך של 3,400,000 ₪.

רשם ההוצל"פ בתל-אביב, כבוד הרשם דניאל הורביץ אשר דן בתיק כינוס הדירה, הכשיר אישור עסקת המכר של הדירה בהחלטתו מיום 29.5.15, וביום 12.6.15 אישר את עיסקת המכר של הדירה באופן סופי לנתבעים.

הנתבעים חתמו ביום 12.6.15 על הסכם המכר של הדירה (להלן:"הסכם המכר"), והסכימו בחתימתם לשלם פיצוי מוסכם, במקרה של הפרות הסכם המכר.

התובע טוען, כי תביעה זו הוגשה לאור החלטות רשם ההוצאה לפועל בתל-אביב, כבוד הרשם דניאל הורוביץ בתיק הכינוס אשר הבהירו לצדדים, כי הסמכות לפסוק בעניין הפיצוי המוסכם לאור ההפרות היסודיות של הנתבעים את הסכם המכר, נשוא הדירה בתביעה זו נתונה לבית-המשפט.

תביעה זו, הוגשה לטענת התובע, גם לאור פסק-דינו של כבוד השופט משה סובל בבית- המשפט השלום בתל-אביב מיום 17.9.15 במסגרת תיקי הערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל. לטענתו, כבוד השופט סובל קבע, כי הנתבעים ביצעו הפרות יסודיות של הסכם המכר, וכי עליהם לשלם לתובעים את הפיצוי המוסכם בהתאם לקבוע בהסכם המכר מיום 12.6.15.

הנתבעים לא ביצעו במועד את התשלום הראשון המשמעותי בסך של מיליון ₪, ולמעשה הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר לפי החלטת של רשם ההוצאה לפועל מיום 15.7.15.

כמו-כן, הנתבעים מעולם לא קיבלו רשות לפצל התשלום הראשון בסך של מיליון ש״ח, אותו בפועל פיצלו ושילמו ב- 2 חלקים, באיחור רב של מועדי הסכם המכר. הנתבעים לא טרחו לשלם התשלום העיקרי והשלישי בגובה של 2,110,000 ש"ח כעבור 60 יום מיום 12.6.15 (מועד אישור ההסכם). כל יתר התשלומים לא שולמו על-ידי הנתבעים במועדם ולא בהיקפם כנקוב בהסכם המכר, ובכך ביצעו, בין היתר, הפרות יסודיות של הסכם המכר, לפי ההגדרות המוסכמות בו.

הנתבעים, לטענתו, הסכימו לשלם את הפיצוי המוסכם במלואו, נוכח הצעת בית-המשפט הנכבד בדיון שנערך ביום 10.9.15 מפי כבוד השופט סובל לפיה על הנתבעים להחליט האם הם עומדים על ביצוע העסקה של רכישת הדירה ובלבד שישלמו את הפיצוי המוסכם והריביות על האיחורים, או שמא תבוטל עסקת המכר נוכח ההפרות היסודיות של הנתבעים.

בסעיף 6 לפסק דינו של כבוד השופט סובל קבע באופן חד משמעי, כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית אשר לפי סעיף 8 להסכם מחייב בפיצוי מוסכם של 10% מסכום התמורה. פסק-דינו של כבוד השופט סובל חלוט והנתבעים לא טרחו לבטלו או לבקש לתקנו.

על-פי הסכם המכר גובה הפיצוי המוסכם עומד על סך של 340,000 ₪ שהינו שיעור של 10% משיעור תמורת הדירה בסך של 3,400,000 ₪.

התובע טוען, כי הנתבעת בעדותה לפני בית-המשפט הודתה בדיון שנערך ביום 17.4.16, כי על התביעה להתקבל במלואה, והודתה בדיון שנערך ביום 10.9.15 לפני כבוד השופט סובל, כי אכן הוסבר לה באופן מפורש, כי עסקת המכר של הדירה תבוטל או שהיא תקוים, אך יהיה עליהם לשלם פיצוי מוסכם.

עוד טוען התובע, כי כונסת הנכסים לא התנגדה להגשת תביעה זו בשום שלב ולא הביעה התנגדות לניהול הליך זה בעל-פה או בכתב, ואף תמכה בתביעה זו כשהגישה הודעות לתיק דנן לרבות ביום 6.9.16 לפיהן ביקשה, כי הכספים שיפסקו בתביעה זו יועברו לתיק הכינוס.

כונסת הנכסים העבירה תגובה לבית-המשפט המפרטת בסעיף 8 לתגובה את העובדות המפרטות את ההפרות היסודיות של הנתבעים, וכי הנתבעים מתעלמים ממנה ואינם משתפים פעולה עמה.

עוד טוען התובע, כי הנתבעת עצמה מפרטת במכתבה לרשם ההוצאה לפועל מיום 6.8.15 בדבר האזהרות הרבות שקיבלו בכתב מכונסת הנכסים, וכן בדבר ידיעתם, כי עליהם לשלם את הפיצוי המוסכם בסך של 340,000 ₪, וכן גם במכתבים מיום 19.8.15 ו- 30.7.15 המלמדים על ידיעתם, כי עליהם לשלם את הפיצוי המוסכם.

לטענת התובע, הודאותיה של הנתבעת, הן במכתביה והן בחקירתה הנגדית בתיק זה מספיקות על-מנת להוכיח את הידיעה הברורה של הנתבעים בדבר חובתם לשלם את הפיצוי המוסכם.

התובע טוען, כי אף החלטות רשם ההוצאה לפועל מלמדות על הפרות יסודיות של הנתבעים. כבוד רשם ההוצאה לפועל דחה בהחלטה מנומקת מיום 26.8.2015 את טענות הנתבעים וכונסת הנכסים בדבר העיכובים בתשלומים של הנתבעים, ובין היתר, קבע כי עיכובים בקבלת כספי משכנתא לצורך מימון הרכישה על-ידי הרוכשים איננה מהווה עילה לדחייה בתשלומי תמורת המכר.

רשם ההוצאה לפועל הבהיר להם, לכונסת הנכסים ולנתבעים בהחלטתו מיום 15.7.2015, כי לא יתיר הפרות מצד הנתבעים, וכי היה על כונסת הכנסים לפעול בהתאם כנגד הנתבעים, ולמעשה קבע, כי לא יינתנו אורכות לנתבעים.

רשם ההוצאה לפועל דחה את טענות הנתבעים בהחלטתו מיום 27.8.2015 וקבע, כי אין לתלות את האיחורים בכונסת הנכסים, וכי היה על הנתבעים לטפל בקבלת ההלוואות שלהם לצורך רכישת הדירה בחודש יוני 2015 בסמוך לחתימה על הסכם המכר.

בהחלטת יום 20.9.15 הורה רשם ההוצאה לפועל, כי גם עניין סוגית הפיצוי המוסכם תידון בבית המשפט. כמו-כן הורה רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו זו, כי על כונסת הנכסים להגיע להסכמות עם הצדדים לעניין הפיצוי של התובעים, ובהעדר הסכמות, תפנה כונסת הנכסים לבית המשפט המוסמך, בעתירה לסעד הצהרתי/צו עשה מתאים.

רשם ההוצאה לפועל קיבל טענות התובעים ודחה בהחלטה מנומקת בקשת הכונסת להעברת הדירה על שם הנתבעים, והורה כי לא יינתן צו לפי סעיף 34א לחוק המכר, אלא לאחר שהנתבעים יסדירו התשלום של הפיצויים שזכאים התובעים לקבל עקב הפרות יסודיות מוכחות של הנתבעים את הסכם המכר כאמור לעיל.

ביום 2.11.15 התיר רשם ההוצאה לפועל לתובעים להגיש תביעה זו.

3. הנתבעת טוענת, כי היא ובעלה פנו לרכוש את הדירה מכונסת הנכסים, הצעתם הייתה ההצעה השנייה בהתמחרות שזכתה, לפיה היה עליהם לשלם סך של 3,400,000 ₪ לרכישת הדירה. לטענתה, הם לא היו מיוצגים בהסכם המכר שערכה כונסת הנכסים בעצמה, והם שמו בה את מלוא מבטחם שהיא תייצג גם את האינטרסים שלהם, במיוחד בשל ידיעתה, כי הנתבע הוא עולה חדש מצרפת שאינו בקיא בשפה העברית.

ביום 12.6.15 נחתם בחופזה הסכם המכר בינם לבין כונסת הנכסים. מכר זה אושר על-ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל בתל-אביב ובו התחייבו לשלם תמורת הדירה סך של 3.4 מיליון ₪, בתוך חודשיים ימים המהווה פרק זמן דל ביותר. לטענתה, כונסת הנכסים הבינה, כי הם היו תחת גיוס כספים ולכן הוסכם על פריסה מחודשת של תשלומי התמורה והארכת מועדיהם. כונסת הנכסים אישרה להם את הארכה הנדרשת וסברה בעצמה, כי אין מקום לחייבם בפיצוי מוסכם.

הנתבעים מיד פנו לגיוס כספים הנדרשים ומנזקקו לשהות נוספת לביצוע יתרת התשלומים, פנו מספר פעמים לכונסת הנכסים ולרשם ההוצאה לפועל להארכות מועד. הנתבעים טוענים, כי הם שילמו את מלוא התמורה בתוספת מלוא ריבית הפיגורים וכלשון כונסת הנכסים מבקשותיה לכבוד רשם ההוצאה לפועל: "5. כאמור החייבים שילמו את מלוא התמורה החוזית בסך של 3,400,000 ₪ לרבות הריבית בגין האיחור בתשלומים של התמורה בסך של 20,813 ₪, כל זאת מבלי שנתנו בשלב זה הוראות באשר לשאלת פיצוי המוסכם."

ביום 30.7.15 כבוד הרשם שרון קרן התחשב במצב הקשה והחריג ועל-מנת לסייע להימנע מלהפר את הסכם הרכישה בהפרות יסודיות, קבע כי המועד לתשלום האחרון של יתרת הכספים יוארך עד ליום 10.8.15. כבוד הרשם האריך את המועד לתשלום כדי להימנע מהפרה יסודית של הסכם המכר.

מועד זה הוארך על-ידי כבוד הרשם עד ליום 20.8.16 ועל-פי החלטה שיפוטית המלמדת, כי מטרת הארכה הייתה למנוע הפרה יסודית של תנאי תשלום הסכם המכר וזו לשונה: "..אני מאפשר לכונסת הנכסים ליתן תגובה בתוך 3 ימים להתנהלות של הרוכשת עד כה. במידה וכונסת הנכסים סבורה, כי אין מקום להתנגד לארכה המבוקשת, היא פטורה מהגשת תגובה כלשהי." כונסת הנכסים לא התנגדה לפניותיה לאורכות אלה וכאמור אישרה אותן.

הנתבעת טוענת, כי הם הצליחו לשלם את יתרת התמורה עד ליום 27.8.16 גם בשל עיכוב מצד כונסת הנכסים באי מתן המסמכים המתאימים לבנק למשכנתאות ממנו נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא לתשלום יתרת התמורה.

להוכחת העיכובים שלא היו בשליטתה, אלא בשליטת כונסת הנכסים שעכבו אותה בגיוס כספי ההלוואה בנסיבות שלא היו בשליטתה, מפנה הנתבעת לתכתובות מייל בינה לבין כונסת הנכסים לבין בנק מזרחי טפחות ממנו נטלו ההלוואה שדרש מכונסת הנכסים תיקון של הרישום בטאבו עד ליום 24.8.15. יוצא אפוא, כי עד למועד התשלום המוארך – לא היה בידי כונסת הנכסים המסמכים החסרים לה לגיוס הכספים שלא באשמתה.

הנתבעת טוענת, כי למרות ששילמו לכונסת הנכסים את ריבית הפיגורים בגין האיחור בתשלום התמורה, ועל אף שכונסת הנכסים התנגדה לתבוע אותם בגין הפיצוי המוסכם בסך 10% מסכום התמורה, התובעים הגישו תביעה כספית נגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר לחייבם בפיצוי מוסכם של 10% מסכום התמורה, כשהם נשענים על פסק-דינו של כבוד השופט משה סובל מיום 17.9.15, שדן בערעור שעמד תלוי ועומד בינם לבין כונסת הנכסים.

הנתבעת טוענת, כי התביעה דנן היא תביעת סרק משום שכונסת הנכסים התנגדה לה והיא היחידה שהייתה רשאית להגישה בעילת הפרת תנאי תשלום הסכם המכר. לא זו בלבד שכונסת הנכסים התנגדה להגשת תביעה זו, הרי משמונתה על זכויות התובעים בדירת המגורים נשוא הליך הכינוס, ומשאושר הסכם המכר, על כל תנאיו על-ידי רשם ההוצאה לפועל, עולה כי זכות התביעה ביחס להסכם המכר, לרבות ביחס לשאלת הפיצוי המוסכם בגין הפרת תנאי התשלום, הייתה מסורה אך ורק לכונסת הנכסים שמונתה על זכויות התובעים בדירה. הפיצוי הנתבע אם בכלל שייך לנושים של התובעים.

כבוד רשם ההוצאה לפועל מעולם לא אישר לתובעים להגיש תביעה זו, וכל שקבע בהחלטה מיום 2.11.15, כי: "החייבים רשאים לפעול כפי שימצאו לנכון וברוח ההחלטות הקודמות בתיק". כבוד הרשם העניק את הזכות הפנייה לערכאות המשפט לסעד הצהרתי בנושא שאלת הפיצוי החוזי המוסכם, לכונסת הנכסים בלבד.

הנתבעת טוענת, כי מעולם לא הודתה, כי היא חייבת בפיצוי המוסכם או שיש לכונסת הנכסים זכות לבטל את ההסכם.

פסק דינו של כבוד השופט סובל מיום 17.9.15 כלל אינו קובע, כי הנתבעים הפרו את תנאי התשלום הפרה יסודית. קביעת כבוד השופט סובל בעמוד 4 לפסק-דינו בשורות 18-19 לפיה: "הפרת תנאי התשלום על ידי הרוכשים מהווה הפרה יסודית אשר ע"פ סעיף 8 להסכם מחייב בפיצוי מוסכם בשל של 10% מסכום התמורה", אינה אלא ציטוט של סעיף 8 להסכם המכר.

כמו-כן, אין לראות בה משום קביעה שיפוטית בדבר הפרת הסכם יסודית, משום שבהמשך פסק-הדין נקבעה קביעה נוספת שדרה בכפיפה אחת עם החלטת כבוד הרשם שרון קרן המאריכה את מועדי התשלום עד ליום 20.8.16, מבלי שהדבר ייחשב להפרת הסכם יסודית ולפיה: "מכל מקום, בנסיבות, אין באיחורים הזניחים גם אם מהווים באופן עקרוני הפרה יסודית של ההסכם כדי להביא לביטולו של ההסכם" (עמוד 4 לפסק-הדין שורות 25-26).

מציאות משפטית זו מתיישבת עם העובדה שהאיחורים הזניחים בתשלומי התמורה – לא נחשבים כהפרת הסכם יסודית לפי סעיף 8 להסכם המכר מכוח החלטת כבוד הרשם שרון קרן שהאריך עוד קודם לכן את מועדם כדי להימנע מהפרת הסכם יסודית. מסקנה זו, מתבקשת גם נוכח קביעת כבוד השופט סובל לפיה סוגיית תנאי התשלום צריכה להתברר באמצעות כונסת הנכסים בבקשה מתאימה למתן ולקבלת הוראות מרשם ההוצאה לפועל.

הנתבעת טוענת, כי אין להתעלם מהסיפא של סעיף 8 להסכם המכר אשר קבע, כי שבעה ימי איחור במילוי התחייבויות הצדדים לפי הסכם המכר, לא יהוו הפרה יסודית ולא יחייבו בפיצוי מוסכם. משמע, שתשלום התמורה ביום 27.8.16 לא היה מקום לראות בו משום הפרה כלשהי של תנאי הסכם המכר גם לפי הוראת סעיף 12 להסכם המכר אשר קבע שניתן יהיה לשנות את הוראותיו אם הויתור ו/או השינוי שבהוראותיו נעשו בכתב ונחתמו בחתימת ידם של הצדדים.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים ובסיכומי הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

בתיק דנן, השאלה הראשונה הדרושה בה הכרעה היא, האם התובעים במעמדם כחייבים במסגרת הליך כינוס נכסים בלשכת הוצאה לפועל, קיבלו את אישורו של רשם ההוצאה לפועל להגשת תביעה זו לתשלום פיצוי מוסכם כנגד הנתבעים-הרוכשים. אם התשובה לכך חיובית אז השאלה השנייה שיש לבחון היא, האם הוכח על-ידי התובעים, כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר, באופן שמזכה את התובעים לפיצוי מוסכם מהם.

המסגרת המשפטית

5. כידוע, כונס הנכסים משמש פקיד בית-המשפט (Officer of the Court), והוא פועל באובייקטיביות בשמו, כזרועו הארוכה של בית-המשפט ושל ראש ההוצאה לפועל, במטרה לקדם את האינטרסים של כלל הנושים-הזוכים (ראו ע"א 8410/06 נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ, סעיף ט"ז ([פורסם בנבו], 28.12.08); 1034/92 רמות זיכרון בע"מ (בכינוס) נ' וולף [פורסם בנבו], 20.1.93).

כונס נכסים שמונה לצורך מימוש שיעבוד של נכס פועל כ"ידו הארוכה" של בית-המשפט או של רשם ההוצאה לפועל שמינה אותו לתפקיד, והוא בא בנעליו של החייב:

"כונסים המתמנים על-ידי בית-המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. גם כונס שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית-המשפט, ובידי בית-המשפט ההחלטה הסופית מה ייעשה בו. בעצם הכונסים באים בנעלי החייב שעל כינוס נכסיו הם ממונים..." (ראו: ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון בע"מ, פ"ד כז(2) 393, 398 (1973)).

אף הוראת סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), המסדירה את סמכויותיו וחובותיו של כונס הנכסים נקבע באופן מפורש בסעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, כי: "(א) כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב."

במסגרת ע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים, סו(3) 1 (2013), [פורסם בנבו] (להלן: "עניין שעלים")), עלתה השאלה מהו המועד שבו הושלמה המכירה באופן שמתחוללת התמורה במערך הזכויות של המוכר והרוכש, ובפסקה 21 לפסק דינו קבע כבוד השופט זילברטל, כי:

"... אכן, הזכות שקמה למוכר-החייב בהליכי הוצאה לפועל אינה שוות-משקל, מבחינת הזכויות המשניות הנגזרות ממנה, לזכות שקמה למוכר בעסקת מכר "רגילה". המוכר-החייב בהליכי הוצאה לפועל לא יכול לדרוש, על דעת עצמו, את אכיפתו של הסכם המכר שהופר, גם אם ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל בהתאם לתקנה 68(ב) לתקנות ההוצאה לפועל והמכירה היא לכאורה סופית; זאת, משום שהנכס הופקע מידיו לצרכי הליך המכירה בהוצאה לפועל, ורשם ההוצאה לפועל וכונס הנכסים שמונה (אם מונה) לצורך מכירת הנכס צריכים לפעול בדרך שתשרת גם את האינטרסים של הנושים. יחד עם זאת, זכותו של המוכר-החייב אינה "חסרת שיניים" לחלוטין. כונס הנכסים שמונה בהליך, ושבא בנעליו של המוכר-החייב בהליכי ההוצאה לפועל, יכול (באישור רשם ההוצאה לפועל) לתבוע פיצויים בגין הפרת חוזה מקונה שהפר את הסכם המכר לאחר אישורו על-ידי רשם ההוצאה לפועל (ראו למשל ת"א 2423/06 (מחוזי-ת"א) עו"ד פרום נ' גלובוס [פורסם בנבו] (23.6.2010), שם התקבלה תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה שהוגשה על-ידי כונס הנכסים שמונה בהליך המכירה בהוצאה לפועל נגד קונה שהפרה את הסכם המכר לאחר אישורו על-ידי רשם ההוצאה לפועל ובטרם שולמה התמורה וניתנו צווי המכר; כמו כן ראו תא"ק 154162/09 (שלום-ת"א) עו"ד אור נ' ג'אן [פורסם בנבו] (17.12.2009)). אגב, במקרים בהם התרשל כונס הנכסים, יכול המוכר-החייב להגיש תביעה נגדו (ראו: סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל; ע"א (מחוזי-ב"ש) 1116/02 עו"ד כהן נ' הררי [פורסם בנבו] (22.9.2003); בר-אופיר, בעמ' 934-928(1))."

יוצא אפוא, כי לאחר מינויו של כונס הנכסים, הזכות הקניינית בנכס עוברת אליו, והחייב אינו רשאי לנקוט בפעולות או להגיש תביעות בגין הנכס ללא אישורו של רשם ההוצאה לפועל.

בבע"מ 7358/14 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2014) (להלן: "עניין פלוני"), הרחיב בית המשפט העליון את יריעת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, וקבע כי אף אם כונס הנכסים מכר את הנכס בהליך הכינוס וסיים את תפקידו - לא עומדת לחייב הזכות לפנות בתביעת פיצויים עצמאית כנגד הרוכש בשל הפרת הסכם המכר, ללא אישורו של רשם ההוצאה לפועל. להלן דבריו המלומדים של כב' השופט אלייקים רובינשטיין (עמוד 5-6):

"ח. מעבר לצורך אציין, כי בשאלת זכות החייב להגיש תביעת פיצויים עצמאית בתום הליך הכינוס, דעתי כדעת שופטי הרוב בבית משפט קמא; דומני, בכל הכבוד, כי גישה זו עולה בקנה אחד הן עם התכליות שביסוד הליך מכירה בידי לשכת ההוצאה לפועל, הן עם הסמכות הרחבה המסורה לרשם ההוצאה לפועל כעולה מסעיף 54(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (למגמת ההרחבה הכללית בסמכויות הרשם להוצאה לפועל ראו שחר קטוביץ' סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל 26 (תשס"ט-2009)), והן עם מינויו של כונס הנכסים, הפועל מתוך ראיה רחבה של כלל השיקולים והאינטרסים הקיימים במסגרת הליכי הכינוס.

ט. ודוק, עסקינן בהליך כפוי השונה במהותו מהליך מכירה רגיל, ושמטרתו בראש וראשונה להשיא את הרווח הגבוה ביותר ממכירת הנכס לשם כיסוי חובות החייב לנושים. מינוי כונס הנכסים לצורך ההליך נעשה מתוך ההכרה, כי להבדיל מן הצדדים הישירים למצב שנוצר, יוכל הוא לפעול למטרה זו תוך איזון בין כלל האינטרסים, הן של החייב – בקבלת מירב התמורה, הן של הקונה – שלא יהיה צפוי לסכנה שרכישתו תיטרף לאחר זכייתו, והן של הנושים – שיזכו לפרעון החוב או חלק משמעותי ממנו. אמנם, כפי שנקבע בענין שעלים הנזכר, זכות החייב אינה "חסרת שיניים" – הוא עדיין בעל הנכס, ומן הרגע שבו אושר הסכם המכר על ידי ראש ההוצאה לפועל, קמה לו זכות לקבל תמורה בעבורו; כנגזרת מזכותו זו, עומדת לו הזכות לתבוע פיצויים מן הרוכש; ואולם לצורך תביעה זו על כונס הנכסים – או על החייב, אם מבקש הוא להגיש את התביעה בעצמו – להצטייד באישורו של רשם ההוצאה לפועל, שביכולתו כאמור להתחשב באינטרסים של כלל הצדדים למשוואה. הדברים אמורים ביחס לתביעת פיצויים תוך כדי הליך הכינוס – אך לטעמי גם בתום הכינוס ולאחר שפג תוקף מינויו של הכונס, אין החייב רשאי להגיש תביעת פיצויים ללא צורך באישורו של רשם ההוצאה לפועל. כאמור, מכירת הנכס וזכות החייב בפיצוי נולדו בהליך הוצאה לפועל; והנה, גם בתום הכינוס אין החייב נותר לבדו בתמונה – יתכן כי הנושים לא קיבלו את מלוא החוב ומעוניינים בפירותיה של תביעת הפיצויים, כדי שכספים שעילתם בהפרת חוזה המכר, ייכנסו לקופת הכינוס, ולא לכיסו של החייב; ויתכן כמובן גם כי הקונה התנהל כראוי ובתום לב. אין הכוונה לומר, כי זכות החייב לתבוע פיצוי "מתיישנת" או "פוקעת" בתום הליך הכינוס, אלא עודנה תחומה באותם שיקולים ואינטרסים שעמדו כנגדה בהליך שבעקבותיו נולדה, ומרגע בו חפץ המבקש לממשה, עליו לעשות זאת בתנאי הליך המכר הכפוי, דהיינו באישור רשם ההוצאה לפועל. לכן, כשם שעל רשם ההוצאה לפועל לאשר הגשת תביעת פיצויים תוך כדי הכינוס, כך נדרש אישורו לאחריו."

מן הפרט אל הכלל.

לטענת התובעים, תביעה זו הוגשה על-ידם לאחר שפנו לכבוד רשם ההוצאה לפועל בבקשה דחופה למתן הוראות להגשת תביעה זו כנגד הנתבעים, עליה ניתנה החלטת כבוד הרשם דניאל הורוביץ מיום 2.11.15, כי הוא מתיר להם להגיש תביעה זו (ראו: נספחים ח'1 ו- ח'2 לכתב התביעה).

כמו-כן, טוענים התובעים, כי אף כבוד השופט משה סובל במסגרת פסק-דינו בבית-המשפט השלום בתל-אביב מיום 17.9.15 (ראו: נספח ז' לכתב התביעה), על תיקי ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל (רע"צ 34948-06-15 וברע"צ 39912-06-15 זילברשלג נ' בנק משכן – בנק הפועלים בע"מ), התיר להם הגשת התביעה דנן.

לאחר עיון בהחלטת כבוד הרשם הורוביץ ובהחלטות נוספות אשר ניתנו על-ידו, ולאחר עיון בפסק-דינו של כבוד השופט סובל, עולה כי לתובעים לא ניתן כל היתר או אישור להגשת תביעה זו כנגד הנתבעים.

על-פי החלטת כבוד הרשם הורוביץ מיום 20.9.15 (החלטה מספר 83), אשר ניתנה לאור בקשת כונסת הנכסים למתן הוראות – האם על הרוכשים לשלם את הפיצוי המוסכם אשר נקבע בהסכם המכר נשוא הנכס שבכינוס, קבע בסעיף 7 להחלטה, כי: "כונסת הנכסים תמציא הבקשה למתן הוראות במסירה אישית כדין לרוכשים ולחייבים ותגיע עם הצדדים להסכמות. בהעדר הסכמות, תפנה כונסת הנכסים לבית המשפט המוסמך, בעתירה לסעד הצהרתי/צו עשה מתאים." (ראו: נספח ח' לתצהיר התובעים).

באותו מועד ה- 20.9.15 ניתנה החלטה נוספת על-ידי כבוד הרשם הורוביץ אשר קבע, כי הוא מוסר את החזקה בנכס לרוכשים (הנתבעים), אך מעכב את העברת הזכויות בנכס, ומפנה את כונסת הנכסים לפעול על-פי הוראות ההחלטה 83 דלעיל.

מן האמור עולה, כי כבוד הרשם הורוביץ קבע ברחל בתך הקטנה מי הוא הגורם שיוכל לפנות אל בית-המשפט בשאלה האם על הרוכשים לשלם את הפיצוי המוסכם אשר נקבע בהסכם המכר, קרי, כונסת הנכסים, וכן קבע מהו סוג התביעה שעליה להגיש, ובמקרה דנן- עתירה לסעד הצהרתי. לפיכך, כבוד רשם ההוצאה לפועל לא התיר לתובעים להגיש את התביעה דנן, אלא לכונסת הנכסים בלבד אשר תפעל להגשת עתירה לסעד הצהרתי.

אף מהחלטת כבוד הרשם הורוביץ מיום 2.11.15 לא ניתן ללמוד, כי הוא אישר לתובעים באופן פוזיטיבי ומפורש את הגשת התביעה דנן, ואף לא במשתמע. כל שכתוב בהחלטתו הוא כי: "החייבים רשאים לפעול כפי שימצאו לנכון, וברוח ההחלטות הקודמות בתיק". כבוד הרשם הורוביץ לא קבע, כי הוא מאשר לתובעים להגיש את התביעה דנן, אלא הבהיר, כי הם רשאים לפעול ברוח ההחלטות הקודמות שלו בתיק, היינו, ההחלטות בהן קבע באופן נהיר וברור, כי בהעדר הסכמות בין הצדדים, כונסת הנכסים זו שתפעל בשם התובעים ותגיש תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המוסמך.

חיזוק לכך, ניתן לראות בעדותו של התובע עצמו כנשאל האם קיבל רשות מרשם ההוצאה לפועל להגיש את התביעה דנן וענה: "אנחנו נפעל ברוח ההחלטות", וכנשאל למה הכוונה לרוח ההחלטות הקודמות העיד: "ההחלטות הקודמות צרפתי אותן לתצהיר. בהן יש התייחסות לבקשות של כונסת הנכסים עצמה שפנתה לראש ההוצל"פ בבקשה למתן הוראות מה לעשות בקשר לפיצוי המוסכם." (ראו: פרוטוקול 9.9.20 עמוד 8 שורה 6-7, ושורות 30-33).

מן האמור לעיל עולה, כי לא ניתן כל היתר או אישור לתובעים מאת רשם ההוצאה לפועל להגשת תביעה זו כנגד הנתבעים, וככל שניתן אישור להגשת תביעה, הרי שהוא ניתן לכונסת הנכסים בלבד.

יתרה מכך, אף מעיון בפסק-דינו של כבוד השופט סובל לא עלה, כי הוא אישר לתובעים להגיש תביעה זו כנגד הנתבעים, נהפוך הוא, כבוד השופט סובל קבע באופן מפורש בסעיף 6 לפסק-דינו, כי הסמכות ליתן רשות להגיש תביעה בגין פיצוי מוסכם מצויה בידיו של רשם ההוצאה לפועל: "הפרת הסכם לא מחייבת את ביטול ההסכם וניתן לבצעו ובמקביל לתבוע מהרוכשים לשאת בתשלום פיצוי מוסכם. על רשם ההוצל"פ יהיה להחליט בנדון לכשידרש לכך ואולי יהיה צורך בהגשת תביעה לביהמ"ש."

במאמר מוסגר יצוין, כי כבוד השופט סובל דן בבקשות רשות ערעור מטעם התובעים על החלטות רשם ההוצאה לפועל, ולא עמדה לפניו השאלה האם ליתן היתר לתובעים להגיש את התביעה דנן.

לאור כל האמור לעיל, משמונתה כונסת הנכסים על זכויות התובעים בנכס נשוא הליך הכינוס ומשאושר הסכם המכר על כל תנאיו על–ידי רשם ההוצאה לפועל, הרי שזכות התביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת תנאי התשלום בהסכם המכר הייתה מסורה לכונסת הנכסים בלבד ומכאן, שלתובעים שלא הייתה כל סמכות להגיש את התביעה דנן.

בהקשר זה יובהר, כי אף טענת התובעים לפיה כונסת הנכסים לא התנגדה להגשת תביעה זו ואף אישרה אותה, אינה יכולה להועיל להם, ויוסבר.

התובעים נשענים על סעיף 8 לתגובתה של כונסת הנכסים לבית-המשפט המחוזי (תיק פש"ר 30628-09-16), לפני כבוד השופטת איריס לושי-עבודי, בעניין יתרת הכספים המצויים בקופת הכינוס במסגרת תיק ההוצאה לפועל (ראו: נספח ו' לתצהיר התובע), לפיו אישרה כונסת הנכסים, כי התובעים הגישו תביעה זו לתשלום פיצוי מוסכם - כדין - על פי הסכם המכר. עוד מפנים התובעים להחלטת בית-המשפט זה מיום 8.9.16 על בקשת כונסת הנכסים להורות, כי ככל שיתקבלו כספים בתביעה דנן מטעם הנתבעים יועברו הם לקופת הכינוס. על-כן, לטענתם, ניתן ללמוד מכך, כי התביעה דנן הוגשה בידיעתה ובאישורה של כונסת הנכסים (ראו: נספח ג'1 לתצהיר התובע).

כפי שהובהר לעיל, וכפי שנקבע בהחלטתו של כבוד הרשם הורוביץ, הרשות להגשת תביעה כנגד הנתבעים לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם המכר, ניתנה אך ורק לכונסת הנכסים, ועל-כן אין כל רלוונטיות לטענה, כי כונסת הנכסים לא התנגדה להגשת התביעה דנן או הסכימה בעל-פה או בכתב להגשת התביעה, שכן הסמכות הבלעדית להגשת התביעה בשמם של התובעים הייתה מוטלת עליה.

לא זו אף זו, לו חפצה כונסת הנכסים לייפות את כוחה לתובעים או לבאי-כוחם, היה עליה לפנות בבקשה לרשות המשפטית שמינתה אותה, קרי, רשם ההוצאה לפועל, ולבקש את אישורו להסמיך את התובעים להגיש את התביעה במקומה. מעיון בראיות התביעה בתיק עולה, כי לא רק שלא נמצא ייפוי כוח כנדרש מטעם כונסת הנכסים, אלא שמעיון בחקירתו הנגדית של התובע כנשאל האם מונה כבעל תפקיד או מיופה כוחה של כונסת הנכסים העיד: "אני לא מוניתי לייצג את עו"ד דלית לב. עו"ד דלית לב ייצגה את המוכרים, זה רשום בהסכם המכר. אני לא בעל תפקיד. אני לא מיופה כוח." (ראו: פרוטוקול מיום 9.9.20 עמוד 7 שורה 32 ועמוד 8 שורות 1-2).

כמו-כן, ובניגוד גמור לטענת התובעים, לאחר עיון באמור בסעיף 8 לתגובת כונסת הנכסים, לא עלה ממנו כל אישור או הסכמה מטעם כונסת הנכסים להגשת תביעה זו, ואף לא נכתב על-ידה, כי התביעה דנן הוגשה כדין. כונסת הנכסים ציינה טענה עובדתית, כי התובעים הגישו תביעה זו, הא ותו לא.

מעיון בראיות התביעה דווקא עולה תמונה עובדתית שונה בנוגע לעמדת כונסת הנכסים ביחס להגשת התביעה דנן. כנשאלה כונסת הנכסים על-ידי כבוד השופט סובל בדיון מיום 10.9.15, מהי עמדתה ככונסת לתבוע מהרוכשים פיצוי מוסכם, ענתה: "עדיין לא גיבשתי עמדה בשאלת הפיצוי המוסכם. בכוונתי לגבש עמדה ולבקש הוראות מרשם ההוצל"פ." (ראו: פרוטוקול מיום 10.9.15 בעמוד 7 שורות 1-2, מוצג יד' לסיכומי התובע).

לאחר שהוגשה על-ידה בקשה למתן הוראות, ולאחר שרשם ההוצאה לפועל נתן החלטה, כי בהעדר הסכמות רשאית כונסת הנכסים להגיש תביעה הצהרתית כנגד הנתבעים, הגישה כונסת הנכסים הודעת הבהרה מיום 24.9.15 בה טענה, כי:

"המבקשת הבהירה הן לרוכשת 2 – בטלפון והן לרוכש 1 במעמד מסירת המסמכים כי כל עוד לא יוסדר תשלום הפיצוי המוסכם על-ידם לא, יינתן צו פורמאלי בהתאם לס' 34א' לחוק המכר"...

ובהמשך:

"כונסת הנכסים מתכבדת להבהיר כדלהלן:

בבקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י המבקשת ביום 20.9.15 בה נתבקש כב' רשם ההוצל"פ להורות באם על המבקשים לשאת בתשלום הפיצויי המוסכם הנקוב בסעיף 8 להסכם המכר, פרסה כונסת הנכסים את היריעה במלואה לרבות נסיבות העיכוב בתשלום התמורה ע"י הרוכשים, על מנת ליתן תמונה שלמה ומלאה קודם למתן הכרעה בשאלת .

לא מדויק יהיה לומר כפי שנאמר ע"י כב' רשם ההוצל"פ בסעיף 6 להחלטה מיום 20.9.15 כי, '.....כונסת הנכסים סבורה שאין מקום להורות לרוכשים לשלם את הפיצוי המוסכם.......'

כונסת הנכסים הביאה את הסוגיה, תוך תיאור נסיבותיה, לפתחו של כב' רשם ההוצל"פ למתן הוראותיו. כונסת הנכסים תפעל בהתאם להוראות שנתנו בהחלטה מיום 20.9.15." (ראו: מוצג ת/1).

מן האמור עולה, כי כונסת הנכסים ביקשה להבהיר, כי הסוגיה בדבר השאלה - האם על הנתבעים לשלם פיצוי מוסכם לתובעים, הובאה לפני הכרעתו של רשם ההוצאה לפועל אשר יקבע מתוקף סמכותו כיצד עליה לפעול. בסופו של דבר, כונסת הנכסים לא הגישה תביעה לסעד הצהרתי כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל ואף לא הגישה תביעה זו מסיבותיה שלה, ועל-כן לא ניתן להישען על הצהרתה, כי החלטת הרשם בעניין עמדתה אינה מדויקת.

זה המקום להדגיש, כי כונסת הנכסים היא גורם מרכזי ומשמעותי בתיק דנן, ובנסיבות אלה היה על התובעים לצרף את כונסת הנכסים כבעלת דין וכצד להליך זה, או לכל הפחות היה על התובעים לזמנה לעדות לפני בית-המשפט אשר יכולה הייתה לשפוך אור אודות המחלוקת בתיק. אי הבאת עדותה של הכונסת נזקפת לחובתם של התובעים.

אשר על-כן, ולאור כל האמור לעיל, בהעדר אישור או היתר מאת רשם הוצאה לפועל להגשת התביעה דנן -לא הייתה לתובעים סמכות להגיש תביעה זו, ועל-כן דינה להידחות.

7. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, ייאמר, כי אף אם היה ניתן לראות בהחלטת הרשם הורוביץ מיום 11.2.15 כאישור או סמכות שהוקנו לתובעים להגשת תביעה כנגד הנתבעים להפרת יסודית של הסכם המכר וזכאותם לפיצוי מוסכם, הרי שאף טענה זו לא הוכחה על-ידי התובעים, כפי שיפורט להלן.

התובעים טוענים, כי הנתבעים בהתנהלותם הפרו את סעיף 6 להסכם המכר הקובע את מועדי התשלום של התמורה החוזית בהפרה יסודית, ועל-כן עתרו לפיצוי מוסכם על יסוד סעיף 8 להסכם המכר בסך של 340,000 ₪.

על-פי סעיף 6 להסכם המכר אשר מסדיר את תנאי התשלום נקבע, כי:

"תמורת הדירה וכל הזכויות החייבים בו ישלם הקונה לכונסת הנכסים סך של 3,400,000 שח' (שלושה מליון וארבע מאות אלף ₪). (להלן "התמורה")

התמורה תשולם ע"י הקונה במשרד כונסת הנכסים עד השעה 12.00 במועדים הנקובים לתשלום להלן:

א. במעמד החתימה על ההסכם סך של 290,000 שח' (מאתיים ותשעים אלף שח') בשיק בנקאי לפקודת דלית, עורכת דין.

ב. סך של 1,000,000 שח' (מליון שח') בשיק בנקאי לפקודת דלית לב, עורכת דין ו/או בהעברה בנקאית לחשבון שתפתח כונסת הנכסים בבנק הפועלים בע"מ סניף 753 שמספרו 232952 (להלן: חשבון הכינוס) תוך 20 ימים מיום אישור ההסכם ע"י ראש ההוצאה לפועל.

ג. סך של 2,110,000 שח' (שני מליון מאה ועשר אלף שח') בשיק בנקאי לפקודת דלית לב עו"ד ו/או בהעברה בנקאית לחשבון הכינוס תוך 60 יום מיום אישור ההסכם ע"י ראש ההוצל"פ וכנגד מסירת החזקה בדירה לידי הקונה."

בסעיף 8 להסכם המכר נקבע, כי:

"מוסכם בזאת כי התחייבויות הקונה כמפורט בהסכם זה לרבות ההתחייבויות בסעיפים 2,6, 7.ג., 7.ד. ו- 7.ה, מהווים תנאים עיקריים ויסודיים היורדים לשורשו של הסכם זה אשר הפרתם מהווה הפרה יסודית של הסכם זה.

באם הקונה יפר תנאי יסודי של ההסכם, ישלם לכונסת פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסכום של 10% מסכום התמורה על פי הסכם זה. ובלבד שנתנה לקונה ו/או לבכ' הודעה מהכונסת על ההפרה והוא לא תיקן ההפרה תוך 14 יום מיום משלוח ההודעה ע"י הכונסת.

הזכות לפיצויי מוסכם אינה מותנת בביטול ההסכם והכונסת תהייה זכאית לאכוף אותו על הקונה. למרות האמור לעיל 7 ימי איחור במילוי התחייבויות הצדדים על פי הסכם זה לא יהוו הפרה יסודית ולא יחייבו בפיצויי המוסכם."

לטענת התובעים, יתר התשלומים לא שולמו על-ידי הנתבעים במועדם ולא בהיקפם כפי שנקבע בהסכם המכר. התובעים מבססים את עילת תביעתם על מכתבה של כונסת הנכסים אל הנתבעים מיום 27.8.15 (ראו: נספח יד' לתצהיר התובע), בו היא מפרטת בסעיף 4 למכתבה את האיחורים בתשלומים של הנתבעים (3 ימים, 14 ימים, 19 ימים ו- 15 ימים).

כמו-כן, הפנו התובעים לתגובתה של כונסת הנכסים מיום 25.12.16 לבית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר, לפיה טענה, כי הרוכשים אינם משתפים עמה פעולה ומתעלמים מפניותיה, וכי הרוכשים הפרו את הסכם המכר עליו חתמו עמה, בגין איחור בביצוע התשלומים הנקובים כמפורט במכתבה מיום 27.8.15 (ראו: נספח ו' לתצהיר התובע).

אין חולק, כי הנתבעים לא עמדו בתנאי התשלום אשר נקבעו בסעיף 6 להסכם המכר, ומכאן עולה השאלה האם האיחורים בתשלומים על-ידי הנתבעים מהווים הפרה יסודית של הסכם המכר.

יובהר כבר עתה, כי בגין האיחורים שפורטו על-ידי כונסת הנכסים במכתבה מיום 27.8.15 התבקשו אורכות לפני כבוד רשם ההוצאה לפועל. החלטה אחת ניתנה ביום 30.7.15 על-ידי כבוד הרשם שרון קרן אשר האריך את המועד עד ליום 10.8.15, והחלטה נוספת ניתנה ביום 9.8.15 על-ידי כבוד הרשם קרן אשר האריך את המועד התשלום עד ליום 20.8.15 (ראו: נספח ז' לתצהיר הנתבעת).

הואיל ורשם ההוצאה לפועל האריך את מועדי התשלום לפי הסכם המכר, הרי שאיחורים אלו אינם מהווים הפרה של הסכם. חיזוק לכך עולה אף מהחלטת הרשם קרן עצמו אשר קבע בהחלטת יום 30.7.15, כי: "יחד עם זאת, ועל מנת לסייע לרוכשים להימנע מלהפר את הסכם הרכישה בהפרות יסודיות, דבר שיגרור קנסות על פי המוסכם בהסכם המכר...הרי שאני קובע כי מועד התשלום האחרון לתשלום יתרת הכספים בהתאם למכתבה של כונסת הנכסים יוארך עד ליום 10.8.15". עיננו הרואות, כי רשם ההוצאה לפועל היה מודע לכך כי הארכת מועד התשלום על-ידו תמנע את הפרת הסכם המכר באופן יסודי.

עמדה זו אף הובאה על-ידי כונסת הנכסים בפרוטוקול הדיון מיום 10.9.15 לפני כבוד השופט סובל כשנאלה מה עמדתה ככונסת נכסים לתבוע מהרוכשים פיצוי מוסכם: "...אני משיבה, השאלה אם יש פה הפרה יסודית או לא. השאלה טעונה בירור ועיון. עד ליום 20.8.15 ניתנה לרוכשים אורכה ע"י ראש ההוצל"פ והם באיחור של 7 ימים, ואיחור של 7 ימים בהתאם להוראות המכר."

בהקשר זה, התובעים טוענים, כי הנתבעת הודתה בהתחייבותה לשלם את הפיצוי המוסכם במלואו הן בחקירתה הנגדית מיום 17.4.16 (ראו: מוצג א'), כשנשאלה האם זה נכון שכבוד השופט סובל הבהיר להם, כי או שמבטלים את העסקה או שיש פיצוי מוסכם, והנתבעת ענתה "כן" (ראו: פרוטוקול מיום 17.4.16 עמוד 2 שורות 27-29), והן במכתבים שנכתבו על-ידה לרבות מכתב מיום 6.8.15 לרשם ההוצאה לפועל בה כתבה: "אם לא נשלם את ה- 350 אלף ₪ עד יום שני הקרוב 10.8.15 אנחנו ניקנס ב- 340 אלף ₪ פיצוי פלוס ריבית פיגורים – ע"פ דבריה של כונסת הנכסים עו"ד דלית לב..", ובהמשך: "עורכת הדין דלית לב לא מפסיקה לצלצל אלי – כל יום ולצעוק לי בטלפון ולאיים עלי שילכו לי ה- 340,000 ₪ - אם לא אשלם את ה- 350,000 ₪ הנותרים עד יום ראשון." (ראו: נספח כ' לכתב התביעה).

לאחר עיון במכתבי הנתבעת ובחקירתה הנגדית, עולה כי לא עלתה מהם כל הודאה מצדה להפרת הסכם המכר באופן יסודי ולהתחייבות הנתבעים לשלם פיצוי מוסכם. אין חולק, כי הנתבעים היו מודעים לכך וזאת אף על-פי הוראות ההסכם, כי אם לא יעמדו במועדי התשלום, התוצאה תהא הפרת הסכם המכר ותשלום פיצוי מוסכם, יחד עם זאת, מכתבי הנתבעת הופנו לרשם ההוצאה לפועל על-מנת לקבל אורכות במטרה למנוע את הפרת ההסכם, אורכות שבפועל ניתנו, ועל-כן אף דין טענה זו להידחות.

קביעה זו יפה אף לעניין טענת התובעים, כי בדיון שנערך ביום 3.1.18 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הנתבעים ובא-כוחם הסכימו לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך של 100,000 ₪, במסגרת ערעור שהגישו על פסק-דין שניתן על-ידי בית משפט זה (ראו: מוצג ד'). כידוע, הצעת פשרה אין בה משום הודאה בקיום הזכות, ומכאן שלא ניתן לראות בהצעה שהוצעה כהודאה בזכותם של התובעים.

משנקבע, כי האיחורים בתשלומים אינם מהווים הפרה יסודית של הסכם המכר לאור האורכות שניתנו בהחלטות רשם ההוצאה לפועל, הרי שנותר לבחון האם האיחור בתשלום של 7 ימים אשר שולם ביום 27.8.15 מהמועד האחרון שקבע רשם ההוצאה לפועל - 20.8.15 הוא למעשה איחור העולה לכדי הפרה יסודית של הסכם מכר.

סעיף 8 להסכם המכר קובע, כי: "7 ימי איחור במילוי התחייבויות הצדדים על פי הסכם זה לא יהוו הפרה יסודית ולא יחייבו בפיצוי מוסכם", לפיכך, תשלום התמורה ששולם על-ידי הנתבעים במועד 27.8.15 אינו מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר, ועל-כן אין מקום לחייב בפיצוי מוסכם.

אף לעמדת כונסת הנכסים מדובר באיחור זניח כאמור בסעיף 13 לבקשתה למתן הוראות מיום 20.9.15 בה ציינה כי: "האיחור בתשלום יתרת התמורה ע"י הרוכשים, איחור של 7 ימים מהיום האחרון שנקבע לתשלום בהחלטת כב' הרשם שרון קרן (20.8.2015), הינו זניח, כפי שאף נאמר ע"י כבוד השופט סובל בסעיף 6 לפסה"ד, זאת בנוסף לנסיבותיו של תיק זה לרבות: נסיבות רפואיות.." (ראו: נספח ה' לתצהיר הנתבעים).

לא זו אף זו, אף אם היה ניתן לראות באיחור תשלום התמורה על-ידי הנתבעים של שבעה ימים כהפרה יסודית, הרי שבנסיבות התיק דנן, תחולתו של תשלום הפיצוי המוסכם לפי סעיף 8 להסכם המכר מתקיים: "ובלבד שנתנה לקונה הודעה מהכונסת על ההפרה והוא לא תיקן את ההפרה תוך 14 יום מיום משלוח ההודעה של הכונסת". לפיכך, היה על כונסת הנכסים להמציא לנתבעים הודעה בכתב על החובה בתיקון ההפרה תוך 14 ימים ממועד המכתב כתנאי לזכות לדרוש את הפיצוי המוסכם. אלא, שמכתב זה לא הוצג לתיק, ועל-כן, אף מסיבה זו אין מקום לפסוק פיצוי מוסכם כנגד הנתבעים.

אשר לטענת התובעים לפיה כבוד השופט סובל קבע מעשה בית-דין מסוג השתק פלוגתא בפסק-דינו, לפיה הנתבעים הפרו הפרה יסודית את הסכם המכר של הדירה, ועליהם לשלם לתובעים את הפיצוי המוסכם– אף דין טענה זו להידחות.

להלן מלוא סעיף 6 לפסק דינו של כבוד השופט סובל מיום 17.9.15 (ראו: נספח ז' לכתב התביעה):

"6. הרוכשים לא עמדו במועדי התשלום שנקבעו בהסכם המכר ובתוספת מיום 28.6.15. המועדים והסכומים פרטה הכונסת בדיון ואין מחלוקת על כך.

בהחלטת כב' הרשם שרון קרן מיום 30.7.15 הוארך לרוכשים המועד לתשלום עד ליום 10.8.15 ובהחלטה נוספת מיום 9.8.15 ניתנה אורכה נוספת עד ליום 20.8.15.

בפועל שולמה יתרת התמורה ביום 27.8.15 באיחור של 7 ימים לגבי הסכום העיקרי ולכן הורה הרשם לרוכשים לשלם ריבית כפי שנקבע בסעיף 9 להסכם המכר.

הרוכשים הבהירו מדוע התעכבו בביצוע התשלומים ובין היתר הצורך בהעברת כספים מחו"ל, ומצב בריאותי של הרוכשת שאף ילדה לאחרונה.

הפרת תנאי התשלום ע"י הרוכשים מהווה הפרה יסודית אשר עפ"י סעיף 8 להסכם מחייב בפיצוי מוסכם בשל 10% מסכום התמורה. כונסת הנכסים הודיעה בדיון כי עדיין לא גיבשה עמדה בשאלת הפיצוי המוסכם וממילא זכותם של המבקשים לפעול בנדון.

הפרת הסכם לא מחייבת את ביטול ההסכם וניתן לבצעו ובמקביל לתבוע מהרוכשים לשאת בתשלום פיצוי מוסכם.

על רשם ההוצל"פ יהיה להחליט בנדון לכשידרש לכך ואולי יהיה צורך בהגשת תביעה לביהמ"ש.

מכל מקום, בנסיבות, אין איחורים הזניחים גם אם מהווים באופן עקרוני הפרה יסודית של ההסכם כדי להביא לביטולו של ההסכם."

לטענת התובעים כבוד השופט סובל קבע, כי: "הפרת תנאי התשלום ע"י הרוכשים מהווה הפרה יסודית אשר עפ"י סעיף 8 להסכם מחייב בפיצוי מוסכם בשל 10% מסכום התמורה.", וכן: "מכל מקום, בנסיבות, אין איחורים הזניחים גם אם מהווים באופן עקרוני הפרה יסודית של ההסכם כדי להביא לביטולו של ההסכם." (ראו: עמוד 4 לפסק-הדין, שורות 25-26), ועל-כן מדובר בקביעה מחייבת ומכריעה בתיק דנן, ומהווה מעשה בית-דין מסוג השתק פלוגתא.

כבוד השופט זוסמן הגדיר מהו ממצא "חיוני" לצורך "השתק פלוגתא":

"אימתי חיונית עובדה לתוצאה סופית? יש ובית-המשפט במהלך הדיון דן בשאלה פלונית ואף מחווה דעה עליה בפסק-דינו, בעוד שההכרעה באותה שאלה לא היתה דרושה לביסוס מסקנתו. ... המבחן הוא אם פסק הדין יעמוד בעינו, אף אם תמחק ממנו את ממצאו של בית-המשפט ..." (ראו: בע"א 581/72 יוסף ארביב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 513, עמ' 525). עוד נקבע, כי:"פלוגתה אינה חיונית, אם ממצא השופט לגביה הוא בבחינת אימרת-אגב, תוספת-חינם שהוסיף לאותה הכרעה שהיתה באמת דרושה כדי לפסוק בענין" (ראו: ע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1) 372, עמ' 380).

בענייננו, יובהר כבר עתה, כי קביעה זו דלעיל, אינה מהווה השתק פלוגתא המחייבת ומכריעה באופן מלא וישיר בשאלה נשוא תיק זה, אלא אמרה שנכתבה על-ידו בגדר אמרת-אגב בלבד לשאלה בעניין אכיפת הסכם המכר, כפי שבית-משפט זה קבע בהחלטה מיום 21.6.16 (ראו: עמוד 2 שורות 21-23).

הדיון ברשות הערעור שנדון לפני כבוד השופט סובל, לא עסק ואף לא נדרש בשאלה האם הנתבעים הפרו את הסכם המכר באופן יסודי, והאם יש לחייבם בתשלום פיצוי מוסכם, ושאלה זו אף לא הוכרעה בפסק-דינו. נהפוך הוא, כבוד השופט סובל קבע, כי האיחורים בתשלום התמורה הם זניחים, וכי מי שיהיה עליו להחליט בשאלת הפיצוי המוסכם וליתן הוראות הוא רשם ההוצאה לפועל.

חיזוק לכך ניתן לראות בסעיף 5(ג) לדו"ח כונסת הנכסים מיום 20.9.15 (ראו נספח ה' לתצהיר הנתבעים), אשר חזרה על פסק-דינו של כבוד השופט סובל וטענה: "עוד יאמר כי, בפסק הדין לא נתנה הכרעה בשאלת הפיצוי המוסכם: (1) השאלה לא הובאה לפתחו של כב' בית המשפט בבקשות רשות הערעור שהונחו בפניו והוא לא נדרש בה על מנת להכריע בבקשות הרשות ערעור שהוגשו. ומכאן שהאמירה בכל הקשור לפיצוי המוסכם בפסק הדין היתה אגב אורחא."

סוף דבר

8. אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, דין התביעה להידחות.

התובעים יחד ולחוד ישלמו לנתבעים יחד ולחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לכל הצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, ד' שבט תשפ"א, 17 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.