1. התובעת הינה חברה העוסקת בהסעות וטיולים לכל חלקי הארץ ובין יתר לקוחותיה הנתבעת מס' 1.

2. נתבעת 1 הינה רשות מקומית אשר קיבלה מעמד של עירייה לאחר הגשת התביעה.

נתבעת 2 הינה עמותה רשומה ובין יתר מטרותיה קידום ענפי הספורט בעיר עראבה והיא אחראית על קבוצת כדורגל בעיר שכוללת מועדון אחווה לכדורגל.

נתבעת 3 הינה עמותה רשומה המנהלת קבוצת כדורגל בעיר עראבה.

3. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעות ע"ס 47,000 ₪.

4. התובעת טענה בתביעתה כי בעונת משחקי כדורגל 13/14 היא הסיעה את שחקני קבוצת כדורגל בני עראבה המנוהלת ע"י נתבעת 3 ליעדים שונים ובתאריכים שונים כמפורט ברשימה שהוגשה ע"י התובעת ולטענתה מגיעה לה תמורה בגין כך בסך 19,234 ₪, כמפורט בחשבון 0002 שצורף לכתב התביעה.

התובעת טענה גם כי באותה עונת משחקים היא הסיעה את שחקני בני עראבה ליעדים שונים ובתאריכים שונים, כמפורט ברשימה שצורפה לכתב התביעה ובגין כך מגיע לה מנתבעת 3 סך של 21,582 ₪, כמפורט בחשבון מס' 001 שצורף לכתב התביעה.

5. נטען ע"י התובעת כי מבין תפקידיה של נתבעת 1 גם מימון קבוצות ספורט הפועלות בתחום שיפוטה בעיר עראבה וכי נתבעת 1 התחייבה לשלם לה עבור הסעת שחקני כדורגל במשך שנים רבות ונוצר ביניהן הסכם ונוהג בפועל וכי בשנים קודמות נתבעת 1 שילמה את אשר הגיע לתובעת בגין הסעת השחקנים ולפיכך היא חייבת לשלם לה את הכספים המגיעים לה מנתבעות 2-3 בגין ההסעות שנעשו בעונת המשחקים 2013-2014.

6. כנגד נתבעת 3 ניתן פסק דין מיום 11/12/16 בהעדר הגנה ע"ס 19,234 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/12/15 ועד למועד התשלום בפועל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין כנגד נתבעת 3").

7. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי לא קיימת כל חבות מטעם הנתבעת 2 לתשלום כלשהו לתובעת וטענה כי מי שהתחייבה לשלם את עלות ההסעות היא נתבעת 1 וכי החשבוניות הוגשו לנתבעת 1 באמצעות מחלקת הספורט.

8. הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וטענה, בין היתר, כדלקמן:

א. הנתבעות 2-3 הינן קבוצות כדורגל שבניהול הנתבעות 2-3 שהינן עמותות פרטיות ולא קשורות לנתבעת.

ב. הנתבעת 1 אינה המפעילה ו/או המנהלת של העמותות הנ"ל.

ג. הנתבעת 1 לא מצאה כל טענה כנגדה שתחייב אותה בגין החוב הנ"ל שכן הנתבעות 2-3 הינן עמותות פרטיות אשר מגישות כל שנה בקשה לנתבעות לתמיכה תקציבית בהתאם לחוק ולחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/2006, נוהל תמיכות במוסדות ציבור ע"י הרשויות המקומיות (להלן: "הנוהל") אולם אין בהענקת תמיכה לנתבעות 2-3 משום התחייבות מולן או מול הספקים מטעמן.

ד. טענת התובעת לפיה כביכול במשך שנים הנתבעת 1 התחייבה לשלם עבור הסעות שחקני כדורגל ונוצר כביכול הסכם ונוהג בפועל, אין לו בסיס משפטי ועובדתי כאחד מאחר ולא קיים הסכם כזה וכי אסור לרשות מקומית להתקשר עם ספק כלשהו אלא בהסכם בכתב החתום ע"י מורשי החתימה של הרשות.

ה. החשבת המלווה של נתבעת 1 מנעה ממנה להעביר כספי תמיכה ישירות לספקים מחשש לעקיפת הנוהל.

ו. הנתבעת 1 מעולם לא הזמינה כל שירות שהוא מהתובעת עבור הנתבעות 2-3 וכי היא לא חתמה על הזמנה כלשהי וכי היא אינה מחוייבת לשלם עבור שירות שהיא לא הזמינה.

ז. נטען כי התחייבות כספית מטעם נתבעת 1 חייבת להיות חתומה ע"י מורשי החתימה שהם ראש המועצה/העיר הגזבר והחשבת המלווה וכל הזמנה שאינה חתומה כאמור, אינה מחייבת את נתבעת 1.

ח. נטען כי בדיקת החשבוניות ע"י מחלקת הספורט במסגרת הליך התמיכה בשנת 2012 אינה יוצרת התחייבות כלשהי כלפי התובעת ואין לה כל נפקות משפטית.

9. מנהל התובעת מר דראושה חאלד (להלן: "מר דראושה") הצהיר והעיד כדלקמן:

א. תחילה הוא עסק בתור עצמאי בהסעות לפי התאגדות התובעת והתנהל על שמו אצל נתבעת 1 כרטיס 60080205000 עבור כל שנת פעילות.

ב. בשנים 2008-2011 הוא ביצע הסעות שונות עבור נתבעת 1 אשר כללו הסעות חינוך, הסעות חינוך מיוחד וגם הסעות ספורט כולל הסעות שחקני כדורגל, הכל כמפורט בכרטסת שצורפה לתצהירו.

ג. הסעות שחקני כדורגל נעשו לפי הזמנת הנתבעת 1 אשר שילמה בגין ההסעות הנ"ל.

ד. בשנת 2012 הוא הקים את התובעת אשר על שמה התנהל כרטיס לקוח שונה אצל הנתבעת 1 שמספרו: 605147302 ובכרטסת שצורפה מופיעים פרטי תנועה בשנה הנ"ל.

בשנת 2012 הנתבעת 1 שילמה לתובעת בגין שירות והסעות שנעשה בשנת 2012 לשחקני כדורגל.

ה. הנתבעת 1 מעולם לא העלתה כל טענה או סירוב לשלם עבור השירות הנ"ל ומעולם לא טענה שהיא אינה מזמינת השירות.

ו. מנהל התובעת והתובעת נהגו להגיש לנתבעת 1 פעם למספר חודשים חשבונית בגין השירותים והנתבעת היתה משלמת את התמורה שהגיעה ממנה.

ז. בעונת המשחקים 13/14 התובעת המשיכה לתת שירות הסעות לשחקני כדורגל של נתבעות 2-3 עפ"י תעריף שהיה מוסכם עם מחלקת הספורט, כאשר התובעת ניהלה חישוב להסעות החתום ע"י המנהל של הקבוצה ו/או של המאמן.

ח. נטען כי מעולם הנתבעת 1 לא הודיעה לתובעת מראש שהיא אינה מוכנה לשלם עבור הסעות הקבוצות של הנתבעות 2-3 וכי היא שילמה את מלוא התמורה עבור שנים קודמות, הכל בידיעת ראש הרשות והגזבר והחשב.

ט. נטען שנתבעת 1 היתה צד פעיל בכל תהליך ההסעות, ידעה פרטי ההסעות ועקבה ופיקחה ואישרה את ההסעות וכי מחלקת הספורט של נתבעת 1 היתה מעורבת ישירות כולל שלב אישור התשלום.

י. בשנת 2016 התובעת זכתה במכרז מטעם נתבעת 1 והמשיכה לתת את השירות לשחקני כדורגל

10. מטעם נתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עאסלה מוניר אשר לא התייצב לישיבת ההוכחות על מנת לאפשר ליתר הצדדים לחקור אותו על תצהירו ועקב כך הוחלט להתעלם מתצהירו.

דיון והכרעה:

הכרעה בתביעה כנגד הנתבעת 2:

11. ביהמ"ש קובע כי בעונת המשחקים 13/14 התובעת העניקה לשחקני קבוצת כדורגל אחווה עראבה המנוהלת ע"י הנתבעת 2 שירותי הסעות, כמפורט ברשימה שצורפה לכתב התביעה.

מר דראושה העיד כי מי שהיה מתקשר לתובעת ומתאם את הנסיעה היה מנהל הקבוצה או המאמן של הקבוצה שהם מר עבד דבאח ועו"ד גמאל נג'אר.

12. נכון הוא שמר דראושה העיד כי לא היה כל הסכם עם נתבעת 2 וכי הכל התנהל מול נתבעת 1, כגון קביעת מחירי ההסעות.

13. כל עוד והנתבעת 1 היתה משלמת עבור השירותים שהתובעת העניקה לקבוצה של נתבעת 2, לא היתה מתעוררת כל בעיה והנתבעת 2 לא היתה נדרשת לשלם סכום כלשהו ע"י התובעת.

הבעיה התעוררה כאשר נתבעת 1 סירבה לשלם לתובעת את המגיע לה בגין השירותים שהוענקו לנתבעת 2 בעונת המשחקים 13/14.

14. המצהיר מטעם נתבעת 2 לא התייצב לדיון ותצהירו הוצא מהתיק ונתבעת 2 לא טרחה לזמן אף עד נוסף מטעמה.

15. יוצא שהתובעת סיפקה את השירות לשחקני הנתבעת 2 על סמך הסכמה משולשת לפיה התובעת תבצע את השירות עבור שחקני הנתבעת 2 לפי תיאום עם מנהל הקבוצה והמאמן כאשר היה ברור ומוסכם שהנתבעת 1 תישא בשכרה.

16. כאשר הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את המגיע לה, היא זכאית לקבל את שכרה מהנתבעת 2, אשר קיבלה את השירות וזאת מכח דיני עשיית עושר שלא במשפט וכשכר ראוי עבור שירותים שניתנו לה.

17. לפיכך, ביהמ"ש מקבל את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבעת 2 ומחייבה לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן:

א. סך של 21,582 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/12/15 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ב. סך של 776 ₪ בגין אגרת משפט חלקית.

ג. סך של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעות, שאם לא כן, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

דיון והכרעה בתביעה כנגד נתבעת 1:

18. ביהמ"ש נותן אימון מלא בעדותו של מר דראושה ומקבלה כנכונה.

19. שיטת העבודה שתוארה ע"י מר דראושה בתצהירו ובעדותו החלה משנת 2008 והמשיכה שנה אחרי שנה, כאשר מר דראושה/התובעת היו נותנים שירותי הסעות לנתבעות בשנים 2013, 2014, מגישים חשבון לראש מחלקת הספורט שהיה מאשר אותו ומעבירו לגזבר הנתבעת 1, שהיה מבצע את התשלום בגין אותם שירותים.

20. ברור שבבחירות הרשויות המקומיות שהתקיימו בחודש 11/13 נפל דבר אצל הנתבעת 1, עת נבחר ראש מועצה חדש, אשר החליט לא לעמוד מאחורי התחייבויות המועצה וראש המועצה שקדמו לו.

21. הוגש תצהיר מטעם גזבר הנתבעת 1 מר חניף חניפה (להלן: "מר חניף") שמרביתו מדבר על נוהל התמיכות והוראותיו וכאילו שהנוהל נקבע רק בעונת המשחקים 13/14, הרי, הנוהל קיים מאז 2006 וברור שהוא היה מחייב את נתבעת 1 במשך כל התקופה שבה מר דראושה והתובעת העניקו את שירותיהם לנתבעות 2,3 .

מר חניף היה מבצע תשלומים בגין ההסעות במשך כל השנים בהיותו גזבר הנתבעת, מבלי לעורר כל שאלה או התנגדות מהנימוק שהדבר מנוגד להוראות הנוהל.

22. מר חניף ציין בסעיף 22 לתצהירו מה השתנה בעונת המשחקים 13/14 והצהיר:

"יודגש כי החשבת המלווה בנתבעת 1 מנעה מהנתבעת 1 להעביר כספי תמיכה ישירות לספקים כפי שעתה בשנת 2012, מחשש לעקיפת נוהל התמיכות וביקשה מהנתבעת 1 להעביר את התמיכות אך ורק לחשבון העמותה הנתמכת בהתאם לסעיף 16.2 לנוהל התמיכות וכך עשתה נתבעת 1 בשנת 2015, בעת שאישרה לנתבעת 2 תמיכה כאמור".

עינינו רואות שהמדיניות השתנתה לאחר קבלת הוראה מהחשבת המלווה של נתבעת 1 וזו הסיבה שגרמה שנתבעת 1 לא שילמה לתובעת את המגיע לה.

23. תמוה שמר חניף הצהיר בסעיף 23 לתצהירו שנתבעת 1 לא הזמינה שירות כלשהו מהתובעת עבור נתבעות 2-3 ולא חתמה על הזמנה כלשהי ועל אף זאת הוא נתן את ברכתו לביצוע תשלומים בגין השנים שקדמו לעונת 13/14!

24. בנוסף, מר חניף העיד כי בשנת 12/13 הנתבעת 1 כן שילמה לתובעת שכר עבור שירות הסעות לנתבעות 2-3 והוסיף כי באותה שנה התחלף ראש הרשות וראש הרשות החדש לא אישר לשלם הסעות כדורגל והורה למתן תמיכה לנתבעות 2,3 בהתאם להוראות הנוהל בלבד.

מר חניף העיד מפורשות כי לפני ראש הרשות הנבחר המדיניות היתה אחרת ואישר כי התובעת מבצעת הסעות עבור הנתבעת 1 "לפני שנולד" כאשר כוונתו לפני שנים רבות ואף לפני כניסתו לתפקיד.

25. מר חניף העיד שהחשבוניות הנתבעות לא הגיעו אליו לתשלום מאחר והן לא אושרו ע"י ראש מחלקת ספורט, כפי שהיה מקובל.

26. כשהוצגו למר חניף חשבוניות שהוצאו בשנים קודמות ששולמו ע"י נתבעת 1 הוא הגיב מה שאושר שולם וזו היתה המדיניות.

כאשר מר חניף נשאל שהוא פעל בניגוד להוראות הנוהל, הוא השיב: "לך תתבע אותי".

27. מר מוחמד נסאר (להלן: "מר נסאר") המכהן כמנהל מחלקת הספורט אצל נתבעת 1 העיד כי בשנים 2008-2011 הופנו אליו רשימות של הסעות שנעשו ע"י מר דראושה, הוא בדק אותן ובדק את החשבוניות ואשרן.

מר נסאר העיד שנתבקש ע"י הנהלת הרשות (הנתבעת 1) לבצע את הבדיקות ולאשר.

28. מר נסאר העיד (בעמ' 12 לפרוט' שורה 23):

"הנהלת הרשות ביקשה ממני לעשות בדיקת התאמה בין רשימת ההסעות שבוצעו לבין החשבוניות מבחינת עלות, אבל זה לא אומר שאני אישרתי, היו הצעות מחיר, בין הרשות, היו עושים 6 הצעות וועדת הרכש עושה פרוטוקול וממליצה איך להעסיק את האנשים לפי המחיר הנמוך".

עדותו הנ"ל של מר נסאר מוכיחה שהנתבעת 1 אכן היתה מעורבת בקביעת המחירים של ההסעות ובהענקת הזכות למי מהמציעים לבצע את השירות.

29. מר נסאר העיד (עמ' 12 לפרוט' שורות 29-35):

"ת. בדקתי רשימת ההסעות מול החשבונית, אנחנו אחרי זה קיבלנו הוראה מהחשב המלווה של העיריה להפסיק זאת והחתים אותנו על חיוב אישי. זה היה בשנה שהפסיקו התשלומים, אני לא זוכר איזה שנה, אם היה באותה שנה שנבחר ראש העיר החדש, יכול להיות.

ש. לפני שנתנה את ההוראה, העיריה שלמה בלי בדיקה?

ת. בדיקת התאמה ביקשו ממני, מי ששילם זה אמור להיות הנהלת הרשות, אני התבקשתי לבדוק את תקינות ההסעות מול החשבונית. זה בשנים שאתם טוענים. יכול להיות חלק מהשנים כן וחלק לא."

מעדותו הנ"ל של מר נסאר ניתן ללמוד מה היה מקובל אצל נתבעת 1 עד לבחירת יו"ר חדש של הרשות ועד אשר הוא אישית הוחתם על טופס "חיוב אישי".

30. מר נסאר העיד כי אחרי שהוא קיבל הוראה לפעול בהתאם לנוהל והוחתם על "חיוב אישי" הוא הודיע לגזבר הרשות לא להעביר אליו רשימות לבדיקה, כי אין להם קשר אליו וכאשר נשאל אם בשנת 2013 הוא ידע שהתובעת מסיעה שחקני הקבוצות, הוא השיב "אני צריך לדעת".

31. מכל האמור לעיל, ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שהתקיימו יחסית בין מר דראושה/התובעת לבין נתבעת 1 (למשך שנים 2008-2012) והיה מוסכם שהתובעת תבצע את השירות עבור הנתבעות 2-3 לפי המחיר הנקבע דווקא ע"י נתבעת 1, כאשר נתבעת 1 היתה נושאת בתשלומים.

32. אין חולק ששיטת העבודה הנ"ל שנמשכה מספר שנים, היא מנוגדת להוראות הנוהל ולהוראות סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות ולהוראת סעיף 203(א) לפקודת העיריות.

ב"כ נתבעת 1 בסיכומיו טען כי גם אם ייקבע שהיה הסכם בעל פה בין הצדדים, כפי שנטען ע"י התובעת, הרי הוא בלתי חוקי ונטול תוקף משפטי, כפי שנקבע בפסיקה (ע.א. 3005/11 קריסטל נ' עירית באר שבע).

33. על אף האמור, ביהמ"ש קובע כי במקרה זה הנתבעת התנהגה כלפי התובעת בחוסר תום לב משווע, הרי, התקיימו בחירות ונבחר ראש מועצה חדש אשר נתן הוראות חדשות והחליט להפסיק את שיטת העבודה שהיתה קיימת למשך שנים וכל זאת מבלי ליידע את התובעת ואת הנתבעות 2-3 בתוכן החלטתו.

פקידי הרשות הוחתמו על טופס "חיוב אישי" והחשבת הורתה להפסיק עם שיטת העבודה, דבר שראוי ואף חובה להביאו לידיעת התובעת אשר היתה מפסיקה את מתן השירות או דואגת לקבל את שכרה מנתבעות 2-3 עפ"י בטחונות אחרים.

התובע סמך על שיטת העבודה שהיתה קיימת למספר שנים ולא נודע לו על "שינוי המדיניות" שדיבר עליה מר חניף בעדותו.

34. הנתבעת ידעה או היתה צריכה לדעת שהתובעת ממשיכה לתת שירותים לנתבעות 2-3 גם לאחר בחירת ראש מועצה חדש ולא עשתה דבר עד אשר הוגשה אליה חשבונית לתשלום!

התנהלות זו הינה מחוסרת תום לב.

35. ביהמ"ש קובע שהנכון הוא לפעול בהתאם להוראות הנוהל והחוק, אולם, אין לאפשר לרשות מקומית להתנער מקיום התחייבויותיה כשהיא מתנהלת בחוסר תום לב כלפי צד תמים כמו התובעת במקרה שבפנינו.

36. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה כנגד נתבעת 1 ומחייבה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 40,816 ₪ בגין 2 החשבוניות שהוצאו עבור השירותים שניתנו לנתבעות 2,3 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/12/15 ועד למועד התשלום בפועל.

ב. סך של 1,176 ₪ בגין אגרות משפט ששולמו.

ג. סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעות,

שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יודגש כי חיוב הנתבעת 1 הנ"ל הינו חופף (ביחד ולחוד) לחיובים שהוטלו על נתבעת 2 לפי פסק דין זה ולחיובים שהוטלו על נתבעת 3 לפי פסק הדין שניתן נגד נתבעת 3 בתיק זה מיום 11/12/16.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1-ת/4 בתיק.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.