<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת: רס"ב דורגם עלימי

החשודים: מובאים ע"י שב"ס

ב"כ החשוד 1: עו"ד שירה קידר (ס. ציבורית)

ב"כ החשוד 2: עו"ד ענת חולי (ס. ציבורית)

פרוטוקול

נציג המבקשת מוזהר כדין.

מצהיר כי יש יסוד סביר להניח שהחשודים עברו העבירה וכי יש עילה למעצרם, מגיש את תיק החקירה וחוזר על הבקשה. בתיק קיימת הצהרת תובע.

עו"ד קידר:

אין לי שאלות.

נציג המבקשת בתשובה לב"כ החשוד 2:

ש: אני מבינה שהחשוד נחקר ביום שישי.

ת: אמת.

ש: הוא ביקש בדיקה פסיכיאטרית.

ת: את ביקשת ממני ואני עניתי לך שהוא מטופל, הוא היה בבדיקה, יש רופא בבית מעצר קישון, הוא מקבל תרופות לפי מרשם, ככל שהרופא מחליט.

ש: אתה יודע שהוא מקבל תרופות. הוא לא מקבל מאז שהוא נעצר שום תרופה.

ת: נכון, זה החשוד מס' 1 וטעיתי, אבל רופא בדק גם את החשוד 2.

ש: הוא לא ביקש בעצמו בחקירה ולא ביקש שלא להמשיך בחקירה עד שלא יעבור בדיקה

ת: לא ויש תיעוד של החקירה בענבל.

נציג המבקשת:

חוזר על הבקשה.

ב"כ החשוד 1 מסכמת:

מדובר בתיק של התפרצות לבית עסק. יחד עם זאת, העבירות הן לא טריות. המעצר שלהם הוא טרי אבל ההתפרצויות היה ידוע עליהן מראש, החקירה לא התחילה מיום המעצר כך שגם הדבר הזה משליך על המסוכנות הלכאורית. שני החשודים מתגוררים בהוסטל. אין מניעה שהם יחזרו לאותו הוסטל בתנאים של הרחקה, של מעצר בית, של איסור יצירת קשר וכו'. בנוסף לגבי האמור בס' 3 להצהרת התובע, הרי שאין שום עילת מעצר סטטוטורית מהסוג של חשש לסיכון של אדם ובטחונו של הציבור, זה פשוט לא נכון וגם בנוגע לחשש ששחרורם יביא לשיבוש והשפעה על עדים ופגיעה בראיות, כאשר מדובר באדם, לפחות החשוד 1, שהודה בעבירה, ששיתף פעולה, לכן לא ניתן לומר את הדברים האלה בעלמא, גם בהתייחסות להלכת רוסלן.

ב"כ החשוד 2 מסכמת:

מצטרפת לדברי חברתי. גניבת כרטיס האשראי והשימוש שנעשה בו שהם הודו בו היה לקניית דברים מינימליים, כלומר אין כאן תחכום. לא כל עבירה דינה מעצר או דינה חלופת מעצר עם כל הכבוד. יבוא יומם בבית המשפט, יוגש כתב אישום, לא על כל תיק צריכים לעצור, יודעים איפה למצוא אותם. הם במסגרת ההוסטל יקבל את הטיפול שהם זכאים לו וצריכים אותו ולכן אני סבורה שלמרות שמדובר בהצהרת תובע ניתן להורות על שחרורם, אם יידרשו לחקירה יתייצבו במידת הצורך.

(ב.ב.)

(ר.א.)

ב"כ המבקשת:

לשאלת בית משפט – לגבי הזיהוי – בו היום שנודע על הזיהוי החשודים נעצרו. לשאלה – מה קשר אתם – אני אומר שיש ט"א אבל זה נעשה השוואה רק מאוחר יותר. אנחנו זיהינו אותם לפי צילומים.

נכון שהתמונות הגיעו לידינו ביום 29/11/15 אבל הזיהוי של החשודים נעשה רק ביום 8/12/15 ואז הם נעצרו.

לשאלה למה הזיהוי נעשה רק ביום 8/12/15 – אני אומר שהפצנו את זה ואחרי זה זה הגיע למערכת ואז זיהו אותם עבורנו ועצרנו אותם.

<#3#>

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרם של החשודים עד מחר, לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בתיק הצהרת תובע.

הסנגוריות טוענות כי יש להורות על שחרורם של החשודים לאלתר. לטענתן, חרף האמור בבקשה, אין עילת מעצר סטטוטורית ואין גם חשש לכך ששחרורם של החשודים יביא לשיבוש החקירה או יביא לפגיעה בראיות בדרך אחרת.

עיינתי בתיק החקירה. לחשוד 2 עבר פלילי. לחשוד 1 אין עבר פלילי ואולם, מהדברים שנאמרו בדיון בתשובה לשאלות החשוד 2, נראה כי הוא נוטל תרופות פסיכיאטריות. שני אלה מקימים, לפחות לכאורה ולצורך השלב שבפני, חשש למסוכנות, אף שמדובר בעבירות רכוש. ויודגש, הדברים אמורים לצורך השלב שבפני ואילו בחינה מעמיקה יותר של הדברים תבוצע, אם וכאשר תוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים. בעת הזאת גם לא הוצעה שום חלופה שהיא למעט חלופה שתסמוך אך ורק על החשודים, דבר שאין לו מקום, על כל פנים לאור החומר שהוצג בפני עד כה ולאור הדברים שנאמרו לעיל.

יחד עם זאת, יש ממש בדברי הסנגוריות בכל הנוגע לאופן בו נוסחה הצהרת התובע. ככל הנראה נעשה שימוש בטופס סטנדרטי מבלי להתאים אותו למקרה שבפני שכן יש הפניה לסעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה, מעצרים) תשנ"ו – 1996, שאינו מתאים למקרה שבפני.

כך גם לעניין הטענה כי השחרור יביא לשיבוש הליכי משפט, טענה שנטענה באופן סתמי וללא פירוט. אני מעלה על הכתב את הדברים האלה על מנת שעניין זה יילקח בחשבון על ידי החותמים על הצהרות תובע שכן אם התנהלות כזו תשנה, יילקח הדבר בחשבון בעת שקילת הבקשה להארכת מעצר שתתבסס על הצהרה כזו.

בשלב זה, אני מאריכה את המעצר עד מחר, 14/12/15 בשעה 11:00, לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, ככל שיוגשו.

החלטה זו מהווה צו למעצר.

מזכירות – הפרוטוקול מהווה צו מעצר ואין צורך בהוצאת צו נפרד.

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"ו, 13/12/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ריקי אלקובי