1. עניינה של החלטה זו הינה בבקשת התובע לפסלות מותב זה.
2. לצורך הרקע הדיוני הרלוונטי להחלטה, אזכיר כי בשני הליכים שאוחדו בפניי, עותר התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לו בגין שתי תאונות דרכים שאירעו לו ביום 22/12/08 וביום 7/8/09. כן, אזכיר כי לאחר שהצהיר ב"כ התובע בדיון הקד"מ האחרון מיום 5/11/17 כי הוא אינו עומד על הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט (נוכח החומר הרפואי הדל), הוריתי בהחלטתי מאותו מועד על הגשת תחשיבים מטעם הצדדים. לאחר הגשת תחשיבי הצדדים ניתנה ביום 8/4/18 הצעת בית המשפט לסיום התיקים בפשרה, והצדדים התבקשו להודיע עמדתם בתוך 7 ו-30 יום בהתאמה. כן, אציין כי במסגרת החלטתי מיום 3/5/18 נעתרתי לבקשת ב"כ התובע להפסקת ייצוגו של התובע בהליך.
3. במסגרת בקשתו דנן של התובע שהוגשה ביום 6/9/18 (ולאחר שעד לאותו מועד טרם התקבלה כל עמדה לעניין הצעת בית המשפט), עותר התובע כאמור כי מותב זה יפסול עצמו מלדון בהליך נוכח התבטאות נטענת כלפיו מצד בית המשפט במהלך דיון הקד"מ בתיק לפיה התובע: "מצא טופס ביום האחרון באחת המגירות אמר שיגיש תביעה, וכמה שיקבל יקבל". לטענת התובע התבטאות זו פגעה לכאורה בזכותו למשפט צדק, בשמו הטוב והטלת דופי ביושרו. כן, נטען כי אין המדובר בהתבטאות לגיטימית בניסיון להביא לפשרה אלא בהתבטאות שנועדה להניא את התובע מלעמוד על זכויותיו ולדרבן אותו תחת איומים שיפוטיים שיבולע לו, אם לא ייסוג מעמדותיו וייכנע לתכתיביה ומאווייה של הנתבעת.

תחת פרק הכותרת "התנהלות המשיבה" עמד התובע בכלליות והפנה לעמדת הפסיקה באשר לתכלית איסור השימוש לרעה בהליך השיפוטי, ובהמשך טען באופן כללי כי הנתבעת בהתנהגותה ובניצול ההליך השיפוטי לרעה בחוסר תום לב מובהק, הביאה לכך שההליך שהתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט בטרם הגשת התביעה וכן ההליך השיפוטי, נגררו לאורך זמן רב ובלתי סביר דבר שממשיך לגרום לו לנזק רב.

1. לטענת הנתבעת יש לדחות את הבקשה. בהתייחס לאמירה הנטענת טענה ב"כ הנתבעת כי מאחר והיא לא נכחה באולם הדיונים במועד האמור, אין היא יכולה להתייחס אליה. מכל מקום, נטען כי נוכח התיעוד הרפואי הדל ביחס לכל אחת מהתאונות והעדר ממצאים ברשומה הקיימת, נראה כי התובע מנסה לעשות שימוש ציני בהליכי בית המשפט, כשרק כעת משנוכח כי הצעת בית המשפט אינה תואמת את רצונותיו הוא נזכר לפתע להגיש את בקשתו דנן. כן, נטען כי גם אם התובע חש "מאוים" מההתבטאות הנטענת כלפיו, הוא היה צריך לבקש בו במקום את פסלות המותב ולכל הפחות בסמוך לאחר הישיבה, ולא עתה כאשר הצעת בית המשפט אינה מוצאת חן בעיניה.

בהתייחס לטענות שהעלה התובע כנגד הנתבעת בעניין ניצול ההליך לרעה, ציינה האחרונה כי לא ברור לה מהן בדיוק טענותיו כנגדה, ומוטב היה בנסיבות כי טענה שכזאת כלל לא הייתה עולה, שעה שהתובע הוא שבחר להגיש שתי תביעות נפרדות במטרה להאדיר את נזקיו, כשאליהם צירף תעודת חדר מיון בלבד וכל זאת בסמוך לפני תום תקופת ההתיישנות.

1. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ובמסמכי התיק אותם מצאתי רלוונטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
2. ראשית ולמען הסדר הטוב, אבהיר כי לנוכח חלוף הזמן שממועד הדיון ועד למועד הגשת הבקשה חלף פרק זמן של כעשרה חודשים ולאחר שבית המשפט ניהל מאז מאות דיונים - יש קושי של ממש מצד מותב זה לזכור ברמה של "מילה במילה", את כל שנאמר בדיון האמור, לא כל שכן את האמירה הספציפית.
3. מכל מקום, דין בקשה זו להידחות בראש ובראשונה מחמת השיהוי שבהגשתה.
4. תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי:

"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות."

הפסיקה שבה וחדדה כי מקום בו צד מבקש להעלות טענת פסלות, הוא חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו מיד ולפני כל בקשה אחרת (ר' ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, מט (1) 854; ע"א 3778/94 צבי גורפינקל נ' לין, פ"ד מט(1) 309, 314). כן, הדגישה הפסיקה כי טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" שאותו שומר מי שגורס דבר קיומה של עילת פסלות עד שיבוא מועד נוח להעלותה (ר' ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' עמוס בן שלמה יהודה, פ"ד מה (3), 790, 791).

ככל שהתובע היה סבור כי ההתבטאות הנטענת בדיון מקימה לו עילת פסילה, היה עליו להגיש את בקשתו בסמוך לאחר מועד הדיון בו "צמחה" אותה עילה. משעה שלא עשה כן, יש לדחות על הסף את טענתו הכבושה המועלית רק עתה ולאחר פרק זמן כאמור כה ארוך (ר' והשווה עם ע"א 8014/14 עיזבון יוסף דזנהשווילי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם במאגרים] (10/12/14); ע"א 2066/14 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים] (10/8/14)).

1. לגופה של התבטאות אבהיר כי אף אם אכן נאמרו מפי מותב זה דברים התואמים את הציטוט המיוחס לו או התבטאות אחרת ברוח דומה, לא מצאתי כי יש בכך כדי ללמד על גיבוש דעה ברורה בעניין תוצאות ההליך ובכך לפגיעה הנטענת למשפט צדק ו/או הפעלת לחץ על התובע להיכנע לתכתיב כזה או אחר ושיש בהם להקים עילת פסילה. יש לראות את הדברים (וככל שאכן נאמרו) ככאלה שצוינו כהערה לא מחייבת ובפרט על רקע המועד בו הוגשה התביעה כמו גם הדלוּת של המסמכים שצורפו .
2. אבהיר ואדגיש כי לא רק שאיני רואה מניעה כלשהי מלדון בהליך דנן, אלא שבדעתי לבחון את טענות שני הצדדים ביסודיות, כשכל עדות וכל טענה שיישמעו יישקלו בלב פתוח ובנפש חפצה. כן, אבהיר כי אין במתן הצעת הפשרה שניתנה משום חריצת גורלו של התיק, במיוחד כאשר המדובר בהצעה שניתנה בשלב מקדמי, ועל בסיס החומר שהיה מצוי בפני בית המשפט עד למועד הינתנה.
3. לאור כל האמור הבקשה נדחית.
4. הנני מורה כי התיק ייקבע לשמיעת הוכחות וסיכומים בעל-פה ליום שעה 7.4.19 בשעה 13:00.

ניתנה היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.