השופט עודד מאור:

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת לימור ביבי-ממן) מיום 9.11.15 בתיק רע"צ 42140-03-15, לפיו נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטת לשכת ההוצאה לפועל (כבוד רשם ההוצאה לפועל עוזי מאיר) מיום 11.2.15 בתיק הוצל"פ 01-86788-09-3, לפיה נדחתה בקשת המבקשים לבטל החלטה מיום 3.7.14 לאשר מכר דירה למשיבה 4, וזאת במסגרת הליכים למימושה שננקטו על ידי המשיב 2.

רקע כללי – ההליכים בהוצאה לפועל ובבית משפט קמא

מאלדה זבאדר ז"ל, אמם המנוחה של המבקשים (להלן: "המנוחה"), עולה מאתיופיה, קיבלה הלוואה מובטחת במשכנתא מאת המשיב 1, בנק מזרחי-טפחות בע"מ, לשם רכישת דירת מגורים.

המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 11.3.08, ולה 6 ילדים בגירים, הם המבקשים.

בשל העדר תשלומים החודשיים בגין החזר ההלוואה, שלח הבנק התראה בטרם נקיטת הליכים, ובחודש יולי 2009 פתח תיק הוצאה לפועל וזאת למימוש הדירה.

תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד "עזבון מאלדה זבאדר" בלא שזהות יורשיה ידועה ורשומה.

בחודש נובמבר 2009 הוגשה בקשה מטעם הבנק למינוי כונס נכסים, אולם זו נדחתה תוך שניתנה הוראה לבנק למסור את האזהרה לבני משפחת המנוחה וכן על הדבקתה על דלת דירת המגורים נשוא ההליך.

ואכן, סמוך לאחר מכן, פנה בנה של המנוחה, אברהם מקונן, הוא המבקש 1 (להלן: "אברהם") לבא-כוח הבנק וביקש להסדיר את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, וביום 22.12.09 נחתם בינו לבין הבנק הסדר חוב לתשלום חוב פיגור ההלוואה נשוא המשכנתא, כאשר במסגרתו הביע הסכמתו למינויו של בא-כוח הבנק ככונס נכסים על הנכס (להלן: "ההסדר לתשלום החוב").

והנה, ביום 14.10.10, ומשאברהם לא עמד בתשלום על פי ההסדר לתשלום החוב, פנה הבנק וביקש למנות כונס נכסים לדירה.

ביום 3.11.10 מונה ב"כ הבנק, המשיב 2, ככונס נכסים.

ביום 29.12.10 תפס כונס הכנסים חזקה בנכס (כאשר בבקשה לפינוי לא צוין שאברהם מתגורר בדירה), ובחלוף כשנה מיום הפינוי (ביום 7.12.11) – הוגשה בקשה לאישור מכר.

בבקשה לאישור המכר ציין כונס הנכסים כי אין לחייבת ילדים או קרובים ולכן לא פעל להוציא צו ירושה, ובמצב דברים זה אושר המכר ביום 21.12.11 (להלן: "אישור המכר הראשון").

ביום 26.12.11, היינו 5 ימים בלבד לאחר אישור המכר הראשון, עתר אברהם לביטולו, תוך שהוא מציין שהוא בנה של המנוחה והיורש היחיד של הדירה מכוח צוואתה של אמו, וכי לא פעל לקיום הצוואה בשל היעדר סיוע משפטי מתאים לכך.

במצב דברים זה – ניתנה החלטה על ביטול המכר הראשון.

ביני לביני הוגשו בקשות שונות מטעם אברהם, שהיה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי בידי עורכת דין דוברת השפה האמהרית, תוך שניתנה החלטה המורה לו לסלק את חוב הפיגורים, ונתבקשה עמדת יתרת ילדיה של המנוחה; אולם - תשלומים לא שולמו, תגובות לא ניתנו והחוב לא סולק.

בחלוף חודשים של חוסר מעש – נעתרה בקשה להמשיך בהליכי מימוש הדירה, וזאת גם לאחר שנתבקשה עמדת אברהם ואחיו, משהודיעה באת כוחם כי הקשר עמם נותק – ניתנה החלטה בדבר המשך ההליכים.

ביום 30.4.14 הגיש מרלין מקונן, המבקש 2, בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, בשל סילוק חוב הפיגורים כפי שהיה מעודכן באותה עת בתיק ההוצאה לפועל, סך של כ- 14,000 ₪. כונס הנכסים התנגד לבקשה לסגירת התיק, וטען שנותרה יתרת חוב פיגורים שטרם סולקה (הסכום ברישומי ההוצאה לפועל היה נמוך בכ- 2,000 ₪ מסכום הפיגורים הנכון לאותה עת), וכי נותרו הוצאות נוספות לרבות שכר-טרחתו, שטרם שולמו.

במסגרת התנגדותו זו, הגיש כונס הכנסים גם בקשה לאישור מכר הדירה לצד שלישי, היא המשיבה 4, וזאת לאחר שהדירה פורסמה ונערכה התמחרות ביחס אליה.

ביום 11.5.14 נדחתה בקשת המבקש 2 לסגירת תיק ההוצאה לפועל, והבקשה לאישור המכר הועברה לתגובת ילדיה של המנוחה.

משהתברר כי הבקשה לאישור המכר אכן נמסרה לילדי המנוחה, ובהעדר התנגדות, אושר ביום 3.7.14 המכר.

רק ביום 15.12.14 הגיש אברהם בקשה לביטול המכר. בבקשתו העלה טענות שונות, ביניהן בין היתר, אף ביחס לשטר המשכנתא עצמו, לשאלה בדבר זכאות היורשים לדיור חלוף; קידום הליכי המכר חרף העובדה שחוב הפיגורים סולק; זכויות היורשים בהליכי ההוצאה לפועל הופרו, כאשר בקשותיהם נדחו תוך ניצול קשיי השפה ושלילת זכאותם לפרוע את החוב.

כונס הנכסים הגיש תגובה לבקשה והתנגד לה, וטעמיו עמו.

אף המשיבה 4, היא הרוכשת, הגישה תשובתה ולפיה תמורת הדירה שולמה זה מכבר על ידה, נרכשה בתום לב במסגרת הליכי הוצאה לפועל; המסים בקשר עם הרכישה שולמו על ידה, והיא אף קיבלה לחזקתה את הדירה ושיפצה אותה בסכום של 120,000 ₪, לאחר כל זאת השכירה את הדירה לצד שלישי, משפחה בת 5 נפשות שאב המשפחה הוא נכה.

הרשם דן בבקשה לביטול מכר, ודחה אותה ביום 11.2.15.

על-פי החלטת הרשם, עיקר טעמי הדחייה הם הגשת הבקשה לביטול המכר בשיהוי ניכר, היינו למעלה מ- 5 חודשים לאחר שהמכר אושר למשיבה 4, עת ההחלטה המורה על אישור המכר הפכה זה מכבר לחלוטה, וכי הטענות המועלות אינן רלוונטיות להליך המכר ולמסגרת המצומצמת בלשכת ההוצאה לפועל.

ראוי לציין שהרשם דחה את הטענות שהועלו לפניו ביחס לקשיי השפה של אברהם ואחיו, בציינו כי ילדי המנוחה צורפו כמשיבים לכל ההליכים, החלטות הועברו לידיהם והם בחרו שלא להתייחס אליה, אברהם היה מיוצג על ידי עורכת דין, כאשר שאלת השפה לא הועלתה כלל ועיקר, וממילא גם הוגשו בקשות וטענות בשפה העברית, ולא נטען כי קיים קושי של שפה.

כאמור – בעיקרה של הדחייה עמדה סופיות הליכי מכר על ידי רשות. רשם ההוצאה לפועל סקר בהרחבה את הפסיקה הנוגעת לביטול בשל פגמים בהליך כינוס הנכסים, וציין כי בהתאם לפסיקה, שיהוי בהגשת הבקשה לביטול המכר וכאשר המדובר בקונה תם לב, שהשלים את התמורה תפס חזקה, והנכס נרשם על שמו – לא יהיה מקום להחזיר את הגלגל לאחור.

רשם ההוצאה לפועל קבע, אם כן, כי ממילא לא התקיימו פגמים מהותיים שנפלו בהליכי המכר, ולא כאלה היורדים לשורש העניין, ומכל מקום בשל שיהוי ניכר ובשל מעשה עשוי, אין לפגוע ברוכש תם לב ולבטל את המכר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בהרצליה, במסגרתה נטענו פגמים בהליך מימוש הדירה, שעולים כדי עיוות דין, כך לשיטת המבקשים. טעמי המבקשים הם בעיקרם שלושה:

האחד, קיומם של הליכי המימוש נודע לזכאים לרשת את המנוחה – כלל ילדיה – רק בחלוף שנים לאחר מינוי כונס הכנסים, ובתוך כך חוב הפיגורים סולק כבר בחודש אפריל 2014, טרם אישור המכר בחודש יולי 2014, ומשלא נותר חוב פיגורים, אין תוקף לאישור המכר.

השני, עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל בלא שהבנק דאג לאתר את היורשים, פוגם בהליך מעיקרו;

והשלישי, לפגמים בהליך המכר עצמו, כאשר האזהרה לא שוגרה לכלל המבקשים; הליכי המימוש נוהלו בחלל ריק מבלי שעמדו מנגד בעלי הזכות לרשת; כונס הנכסים לא הוציא צו ירושה; לא דווחו תשלומים לתיק ההוצאה לפועל בגין תשלומי ההלוואה שנעשו לאורך השנים על ידי ילדי המנוחה; כונס הנכסים לא דיווח על מי שזכאי לרשת את המנוחה והציג מצג ממנו עולה כי המדובר בדירה של חייבת ערירית ללא יורשים; תפיסת החזקה נעשתה ללא הודעת פינוי כדין.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים, כאשר ציין שלאחר מתן אישור סופי של מכר, הרי בית המשפט ינהג בזהירות ויורה על ביטול עסקה רק במקרים חריגים. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי חלק מטענות המבקשים הובאו לפני רשם ההוצאה לפועל עוד בשנת 2012, ואכן המכר הראשון בוטל בשל המחדלים עליהם הצביעו המבקשים, ובנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי כל טענות המבקשים המבוססות על טענות טרם ביטול המכר הראשון, מוצו.

לעיצומו של עניין, דחה בית משפט קמא את טענות המבקשים בשל השיהוי "העובר 'כחוט השני' בכל התנהלותם מתחילתה ועד לאחריתה"; אף ציין כי אברהם היה מעורה בהליכי ההוצאה לפועל והיה מיוצג חלק ניכר מהזמן, ואף אישר בתצהירו לרשם מיום 27.1.13 כי יידע את אחיו ביחס להליך, ודינה של הטענה כי אחיו לא ידעו ההליך אינם עולים בקנה אחד עם תצהירו, כאמור.

בית משפט קמא ציין, כי אברהם התייצב לישיבת ההתמחרות עצמה, ולכן הטענה כי לא ידע על ההליך וטיבו תמוהה, מה גם שהמבקשים הודו שקיבלו את ההחלטה בדבר אישור הסכם המכר עוד באוגוסט 2014.

בית המשפט קמא ציין כי הוכח להנחת דעתו כי המבקשים ידעו על ההליכים ועל ההחלטות שנתנו במסגרתם, ולא פנו ולא הגישו כל התנגדות בזמן או בכלל לשם הפסקת ההליך טרם סיומו. בית המשפט ציין כי בנסיבות אלה ובשל השיהוי המהותי שהוביל לאישור ההסכם, ולאחר מכן שיהוי בפניה לביטול ההחלטה – מובילים לתוצאה הבלתי נמנעת של דחיית הבקשה.

בקשת רשות הערעור

על פסק דינו של בית המשפט מוגשת בקשת רשות הערעור שלפנינו.

המבקשים חוזרים וטוענים לפגמים שנפלו לשורש העניין, המחייבים ביטול ההליך, כך לשיטתם:

העדר מסירת אזהרה ליורשים; הוצאת צו ירושה טרם קידום הליך המכר; פינוי אברהם בלא מתן הודעה מוקדמת; הסתרת מידע מרשם ההוצאה לפועל ביחס ליורשים והעדר עדכון התשלומים שבוצעו על ידם; חוסר נכונות כונס הנכסים לחתום עם יורשי המנוחה על הסדר, בתואנה כי מעמדם כיורשים טרם הוסדר; אישור המכר חרף פירעון חוב הפיגורים.

עוד יצוין שטרם הדיון הוגשה בקשה מטעם עמותת "טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה" להצטרף לערעור כידיד בית המשפט, על מנת שיוצגו לפני בית המשפט "חומרים" מטעמה של העמותה ביחס לשוני התרבותי, למעמדם הסוציו-אקונומי הנמוך, לקשיי הסתגלותה והתמודדותה של קהילת יוצאי אתיופיה והתמודדותה עם הבירוקרטיה בישראל.

הדיון בבקשת רשות הערעור הועבר בהחלטת כבוד השופטת ע' צ'רניאק לדיון לפני הרכב; התקיים דיון כשלאחריו, ובהעדר הסכמות, נדרשים אנו לבקשת רשות ערעור זו.

זהות המבקשים

במסגרת ההליך לפני בית משפט השלום עמדו שניים כמבקשים:

מרלין מקונן ודמסשו (אברהם) מקונן.

והנה – במסגרת בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה 4 הם המבקשים – דמסשו אברהם מקונן; מרילן מקונן; גושה משה מקונן ובאביי מקונן.

ביום 13.12.16 יצא מלפני בית המשפט לענייני משפחה צו קיום צוואה, במסגרתו נלמד כי המבקש 1 הוא אברהם מקונן, הוא יורשה היחידה של המנוחה, ואכן בעת הדיון, ביקשה בא-כוח המבקשים כי יימחקו 2-4 יימחקו מההליך – כך הורינו, ומעתה אמור, הבקשה מוגשת על ידי המבקש דמסשו (אברהם) מקונן.

מתן רשות ערעור בגלגול שלישי על פסקי דין של בית משפט השלום

כאמור, העניין שלפנינו החל בלשכת ההוצאה לפועל, ועל החלטתו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, ועל פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור.

אמות המידה לדיון בהחלטות על רשמי ההוצאה לפועל הן כפי שציין בית המשפט העליון ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (2013), פורסם בנבו):

"בכל הנוגע לבירור העובדתי הנדרש לשם קיום הליכי ההוצאה לפועל, יושב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור שניה. במסגרת זאת, אף אם אמת המידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי תהיה מעט מקלה יותר, נוכח העובדה שאין עסקינן ב"גלגול שלישי" בפני ערכאות שיפוטיות, הרי שככלל יחול מבחן הלכת חניון חיפה, אף אם במתכונת מרוככת. בכל הנוגע לשאלה משפטית, ראוי להחיל אמת מידה מקלה מעט יותר. במצבים אלו, בהם בית משפט השלום הוא הערכאה העורכת בירור משפטי מקיף, ראוי שבית המשפט המחוזי יבחן האם יוּשם הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה, אף אם אין ההליך מעורר שאלה כללית החורגת מנסיבותיו של ההליך".

והנה –על אף תחושת ההבנה והסימפטיה שמעורר המצב ביחס למבקש, הרי אין בטיעוני המבקש כל שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ולא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא ביישום הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה.

ומשכך, לא נמצא לטעמי ליתן רשות ערעור.

משלדעתי אין מקום למתן רשות ערעור, ממילא התייתר הצורך להיזקק לבקשה לצירוף עמותת טבקה כידיד בית המשפט, כאשר נדמה שאין השוני התרבותי והמצב הסוציו-אקונומי של יוצאי אתיופיה, עומדים בבסיס הדיון, אשר עניינו אינו חורג מגדר הנסיבות הספציפיות.

למעלה מהצורך אוסיף אלה:

כשלים בניהול ההליך

לא נעלמו מעינינו כשלים שונים בראשית דרכו של הליך: פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד עזבון (שכידוע, אינו אישיות משפטית); עובר דרך שמות היורשים, שלכל הפחות כבר בעת החתימה על ההסדר לתשלום החוב, ידע הבנק על כך כי אברהם הוא בנה של המנוחה והוא אוחז בצוואה ממנה ניתן ללמוד כי הוא היורש היחיד.

עם זאת – אותם כשלים רופאו בהחלטת הרשם המורה על ביטול המכר הראשון, וכעת באים אנו לבחון את הליך המכר השני, כאשר למעשה המבקש ידע על ההליך מאותו שלב, הגיש בקשות בתיק, היה שותף לו וחלק ממנו.

על אישור מכר, שיהוי ומעשה עשוי

במקרה שלפנינו, אישר רשם ההוצאה לפועל את המכר, בהעדר התנגדות.

הלכה היא, שהחלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על אישור המכר, היא החלטה סופית שלאחריה לא רשאי רשם ההוצאה לפועל לחזור בו מהחלטתו, אלא אם נפלו פגמים מהותיים בהליך המכירה (ראו סקירת ההלכה המובאת ב-רע"א 2404/01, וקנין נ' בראון, פ"ד נו (1) 913 (2001)).

אין בתיק זה, עם כל ההבנה, ותוך התבוננות על הליך המכר השני, נושא הדיון, פגמים היורדים לשורשו של עניין המצדיקים את ביטול המכר לצד שלישי, כאשר בין היתר נבחן האם חל שיהוי בהגשת הבקשה לביטול המכר ואם הקונה היה תם לב.

משהעסקה הושלמה, התמורה שולמה במלואה, החזקה בקרקע נמסרה לרוכשים - הרי זו סיטואציה של "מעשה עשוי" שמשמעותה כי לא ניתן להשיב את המצב לאחור (ראו לעניין זה: ע' מאור וא' דגני, על כונס נכסים, השדה המשפטי, 2015, בעמוד 239).

כאמור, אילו נפל פגם שורשי ומהותי באחד מהליכי המכירה, ניתן היה להורות על ביטול החלטת המכר ולרפא את הפגם, אף שכבר ניתן אישור למכר, אולם לשם כך על בית המשפט להשתכנע כי המדובר בפגם יסודי ומהותי – וזאת לא נעשה.

במקרה דנן, השיהוי הרב שחל בהגשת הבקשה (ותוך התעלמות מהבקשה לאישור המכר עצמו) יכול גם ללמד על השלמה של המבקש עם הליכי המכר עצמם.

בנסיבות העניין, כאשר המשיבה 4 רכשה את הדירה בתום לב, שילמה את מלוא התמורה, הדירה נרשמה על שמה, המשיבה 4 תפסה בה חזקה ושיפצה אותה (בכספי קרן ההשלמות שלה) - ביטול המכר עלול להסב לה נזק רב, בלא כל עילה מצדיקה.

כאמור, המבקש ידע על ההליך, המבקש השתתף בהליך ההתמחרות, המבקש קיבל לידיו את ההחלטות והבקשה לאישור המכר, אולם בחר - משיקוליו וסיבותיו שעמו – שלא לעשות דבר בזמן אמת, ולהמתין עד לאחר "שהרכבת כבר יצאה לדרך ושעטה אל עבר היעד, בעוד המערער [המבקש – ע.מ.] נותר עומד בתחנת המוצא" (כדברי בית המשפט ברע"א 49241-12-10 עמרן מיכאל נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ) (ניתן ביום 14.1.13, פורסם בנבו).

דעתי היא שאין מנוס אלא לקבוע כי בנסיבות תיק זה, השיהוי הרב, כשהוא משתלב עם המעשה העשוי, אין ניתן, גם עם ההבנה למצבו הלא פשוט של המבקש – להחזיר את הגלגל אחורנית.

בנסיבות אלה, ולאור האמור אציע לחברי שלא ליתן רשות ערעור, ולדחות הבקשה. אוסיף ואציע כי בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

השופטת יהודית שבח:

אני מסכימה.

השופט שאול שוחט:

אני מסכים.

התוצאה

בקשת רשות הערעור נדחית, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ז, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.