בפני בקשת התובע להתיר לו את תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת 9 (!) נתבעים נוספים והוספת עילות של הרמת מסך ההתאגדות ועילות נוספות.

1. התביעה במקורה הוגשה כתביעה שטרית, כאשר בקשת ביצוע השטר הוגשה עוד ביום 30.4.13 וזאת בהסתמך על שיק ערוך על ידי נתבעת 1 אשר מועד פרעונו 23.4.13, ואשר הנתבע 2 חתום כערב לחיוב בשטר (יצויין כבר עתה כי הודאת הנתבע 2 בחתימתו כערב, והודאה מסויגת בחתימה בשם הנתבעת 1, ניתנה רק בישיבה מיום 27.3.18).

2. בחודש 12/15 הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן כנגד בקשת הביצוע והארכת מועד להגשתה, וזאת על רקע טענות הנתבע 2 כי לא בוצעה לו מסירה של אזהרה, בין היתר בשל שהותו בין החודשים 1/13-10/15 בכלא.

לגוף הענין נטען בבקשת הרשות להתגונן כי הנתבעת 1 לא נותרה חייבת לתובע דבר ומשכך אין מקום לחיובה על פי השיק, וממילא אין לחייב את הנתבע כערב.

3. בהחלטת כב' הרשם מיום 26.5.16 הוארך בהסכמה המועד להגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, ובהחלטה נוספת מיום 13.12.16 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן כנגד התביעה, והדיון בתביעה, בסדר דין מהיר, נקבע בפני הרשם.

ביום 24.5.17, לאחר שהתברר לרשם כי בירור התביעה אינו מצוי בסמכותו, הורה על העברתו לדיון בסדר דין רגיל.

באותו הדיון ציין ב"כ התובע כי ברצונו להגיש כתב תביעה שיכלול את מלוא טענות התובע, וכי יש צורך בצירוף כל הנתבעים הרלבנטיים, לרבות חברות נוספות שרכשו דלק מהתובע והן חייבות בחוב כלפיה.

4. ביום 8.6.17, לאחר שהתיק הועבר לטיפולי, ניתנו הוראות באשר להשלמת הליכים מקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית וזאת קודם לישיבת קדם משפט שנקבעה בתיק. בהחלטה צויין, כי כל בקשה מקדמית שברצון הצדדים להעלות יש להעלותה בכתב ואין להמתין לישיבה לצורך זה.

5. לאחר החלטה זו הגיש התובע בקשות הנוגעות לאי השלמת הליכים מקדמיים מצד הנתבע, אשר אכן התרשמתי, כפי שצויין בהחלטות, כי אינו מקיימן במועדן ובאופן מלא. בשל כך גם הוארך המועד להגשת תצהירי התובע, אשר הוגשו לבסוף ביום 19.11.17 תוך הגשת בקשה במקביל לחייב את הנתבע במתן תשובות לשאלון שטרם נענו באופן מלא.

6. בתגובה שהגיש הנתבע לבקשה לחייבו במתן תשובות לשאלון, שהוגשה ביום 3.12.17, ציין הנתבע מפורשות כי מהמסמכים שצרף התובע לתצהירו, עולה ברורות, כפי שטען מתחילת ההליך, כי החוב הנטען אינו של הנתבעת 1 אלא שהתובע עצמו ייחס את החוב בספריו, עליהם הוא הסתמך בתצהירו, לחברות אחרות.

7. ביום 27.3.18 התקיימה לבסוף ישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק (זאת לאחר שנדחתה פעמיים לאחר שיועדה כבר לחודש 11/17) ובה, לראשונה הודה הנתבע בחתימתו כערב על השיק, וכן בדמיון שבין החתימה המופיעה על חותמת הנתבעת 1 כמושכת השיק, לבין חתימתו. עם זאת חזר הנתבע על טענתו, הטענה אותה העלה ממועד הגשת הבקשה לרשות להתגונן, כי החוב הנטען, אפילו עפ"י המסמכים שהציג התובע, אינו חוב הנתבעת 1, ולפיכך אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים כאן.

8. רק לאחר ישיבה זו, ולאחר שנסיון הצדדים (פעם נוספת), להסדיר את סילוק החוב הנטען כשל, הוגשה הבקשה שלפני. בבקשתו מבקש התובע לצרף כנתבעים 9 גורמים נוספים, שהם: 2 חברות נוספות שנטען כי הינן או היו בבעלות הנתבע או מי מבני משפחתו, וכן בני משפחה ואנשים נוספים שהיו בעלי שליטה ב-3 החברות המעורבות או חתמו על תעודות משלוח לקבלת דלקים מהתובע, וזאת בטענה כי החברות הוקמו על מנת לחמוק מתשלום חוב הנתבע כלפי התובע בגין אספקת דלקים לחברות אלו, תוך שהנתבע עושה שימוש לרעה במסך ההתאגדות כדי לחמוק מתשלום החוב, והנתבעים הנוספים מסייעים לו בכך או חלקם מקבלים דלק מהתובע תוך שהנתבע מבקש לחייב את החברות בתשלום עבור אספקת הדלקים.

לבקשה צרף התובע את מאות המסמכים שיש בהם, כך לטענתו, להוכיח את החוב כלפיו של הנתבעים כולם, ביחד ולחוד.

9. נראה כי די בפירוט השתלשלות ההליך עד כה, ופירוט התיקון המבוקש, בכדי להסביר את החלטתי לפיה דין הבקשה להידחות.

לא יכולה להיות כל מחלוקת כי התיקון המבוקש משמעו למעשה הגשת תביעה חדשה לגמרי, שונה במהותה, באופן מוחלט, מהתביעה שהתנהלה בהליך זה עד כה.

אמנם נכונה טענת התובע, כי בבסיס התביעה המקורית וזו שהוא מבקש להגיש כתביעה מתוקנת קיים חוב נטען לתובע בגין אספקת דלקים שהתובע טוען כי הנתבע 2 חב בו, בין אם באמצעות חברה זו או אחרת, בין אם באופן אישי, ובין אם באמצעות חיובם של אחרים המקורבים אליו, אולם עדיין, לא יכולה להיות מחלוקת כי התביעה אותה מבקש התובע להגיש כעת, אינה דומה לתביעה השטרית המקורית שהוגשה לפני יותר מחמש שנים(!) (לפי מועד הגשת בקשת הביצוע), ואשר היא המתנהלת בפני בית המשפט מזה שנתיים ומחצה.

10. משמעות העתרות לבקשה, הינה כי כעת תתחיל להתנהל בהליך זה תביעה חדשה ושונה במהותה, כאשר רק הצורך בהמצאה ל-9 משיבים והגשת כתב הגנה מטעמם, יביא לכך שההליך לא יתחיל להתברר לגופם של דברים במשך תקופה ארוכה קדימה.

11. מבינה אני, במידה רבה, ללבו של התובע, אשר במשך תקופה ארוכה ניסה לקבל מידע מהנתבע ואף ניסה לקבל את הודאתו בחתימתו על השיק (על מנת להסיר מעל הדרך טענה המכחישה את החתימה, דבר שכאמור לעיל קרה רק בישיבה מיום 27.3.18), ולשם כך נדרש להגיש בקשות שונות. אולם בכל אלה אין הסבר של ממש לעיכוב הממושך בהעלאת הבקשה לתיקון כתב התביעה, עיכוב שיש למנותו כבר מתחילת ההליך או לכל המאוחר מחודש 5/17, אז כבר ציין ב"כ התובע באופן מפורש כי החוב הנטען אינו מיוחס, אפילו אליבא התובע, לנתבעת כאן, אלא לחברות שונות, תוך שימוש הנתבע בחברות "קש" לצורך הונאת רשויות המס.

נסיון התובע להטיל על הנתבע את ה"אחריות" לעיכוב בהגשת הבקשה, לא יצלח שכן חרף כל נסיונות התובע לקבל מסמכים או מידע מהנתבע, בסופו של יום, הוא לא קיבל מידע כזה, ותצהירו נסמך בעיקרו על מסמכים הנמצאים ברשותו (וחלקם אפילו לא אותרו על ידו קודם להגשת התצהירים כפי שעלה מדברי ב"כ בדיון בפני), ועל מידע הקיים ברשותו באשר לבקשות הנתבע, הטענות בבקשה, להוציא חשבוניות או תעודות משלוח לחברות שונות בגין חיובים בדלק שלא סופק לחברות דווקא, מידע שבוודאי היה קיים ברשות התובע כבר במועד הגשת השיק לביצוע!! מכאן שברשות התובע, אף ללא קשר למחדל כלשהו מצד הנתבע, היה או צריך היה להיות, מלכתחילה, כל המידע שכעת משמש בסיס לבקשה לתיקון כתב התביעה.

אין זאת אלא שהתובע ביקש "לקצר" את הליך הגבייה (של חוב אשר נראה על בסיס הנטען בתצהירים כי אכן קיים כלפיו) בהגשת שיק הבטחון שהופקד בידיו, אולם משנתקל ב"התנגדות" הנתבע, בין אם היא התנגדות טקטית (במובן זה שהיא נסמכת על טיעון משפטי בדבר זהות החייב בחוב), ובין אם היא נובעת ממחלוקת אמתית בדבר גובה החוב כלפי התובע, לא פעל התובע, תוך זמן סביר, להעמיד את התביעה על העילות המשפטיות ה"נכונות".

12. גם באם תאמר, ויש לכך בסיס, כי הנתבע הראה נכונות בשלבים מוקדמים יותר, לבוא בדברים בנסיון להגיע להסכמות בין הצדדים, ובכך אולי "הרדים" במידת מה את התובע וגרם לו להאמין שאכן מדובר בכוונה כנה מטעם הנתבע (ולא רק צעד טקטי) אך התברר שאין הדבר כך, הרי שגם בכך לא ניתן למצוא הסבר מספק להשתהות בהעלאת הבקשה לתיקון התביעה, נוכח העובדה כי טענות הנתבע פורטו באופן מפורש מלכתחילה, והתובע היה למעשה מודע או צריך היה להיות מודע לקושי בהוכחת התביעה השטרית, מלכתחילה.

13. אמנם נכון כי עפ"י ההלכה הפסוקה אין להכביד את היד על מי שמבקש לתקן את כתבי הטענות על מנת להביא בפני בית המשפט את המחלוקת האמיתית בין הצדדם, וכך לכאורה מבקש התובע לעשות כעת, אולם כאשר בקשה כזו מוגשת שנתיים וחצי לאחר פתיחת ההליך בפני בית המשפט, ללא הסבר מניח את הדעת, וכאשר התיקון משמעו למעשה הגשת תביעה חדשה אשר אין כל זיקה בינה לבין התביעה המקורית, שהיתה תביעה שטרית, אין מקום להתיר זאת.

14. על אף שהתובע לא טען זאת בבקשתו בחנתי באם אין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בזכות כלשהי העומדת לו בשל סיכון של התיישנות התביעה, אולם לאחר בחינת המסמכים שצורפו מצאתי כי אין הדבר כך, שכן כמעט כל החיובים הנטענים הינם בתקופה של פחות מ-7 שנים אחורה (למעט אולי חיובים בודדים זניחים בסכומם), כך שאין בדחיית הבקשה כדי לפגוע בזכות התובע בשל חשש להתיישנותה.

לאור כל האמור אני דוחה את בקשת התובע להתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש. על אף דחיית הבקשה אין צו להוצאות לנוכח המפורט לעיל באשר להתנהלות הנתבע בהליך.

לאור החלטה זו, ומאחר וגם התובע למעשה אינו רואה תוחלת בהמשך ניהול התביעה השטרית, מוצע לצדדים להסכים למחיקת התביעה, תוך שהתובע יחוייב בהוצאות הנתבע במשורה בגין ההליך בסך של 5,000 ש"ח אשר ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך הנוסף שינקוט התובע, באם ינקוט, או בתוך 180 יום, ככל שלא ינקט הליך כאמור בתוך אותו פרק זמן.

התובע יודיע עמדתו עד ליום 6.9.18.

ככל שזו תהא חיובית יודיע הנתבע עמדתו בעד ליום 20.9.18.

התיק יעלה לעיוני עם קבלת הודעות הצדדים ולכל המאוחר ביום 20.9.18

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ח, 09 יולי 2018, בהעדר הצדדים.