1. בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן – "המבקשים/ הנתבעים") להורות על חיוב התובעת חברת ד.א. מעלה הכרמל בע"מ (להלן – "המשיבה / התובעת") להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, בסכום לפי שיקול דעתו של בית המשפט וזאת, בהתבסס על הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

הרקע העובדתי לבקשה וטענות הצדדים ב"קליפת האגוז";

1. ברקע לבקשה - תביעה על סך 1,211,978 ₪ אשר הגישה המשיבה כנגד מספר רב של נתבעים לקבלת פיצוי כספי בגין הפרת הסכם לכאורה מצד המבקשים.
2. כך, במסגרת התביעה טוענת התובעת כי התקשרה עם הנתבעים- שהינם דיירים בבניין משותף- בהסכם לעיבוי בנייה, במסגרתו התחייבה לביצוע שיפוץ בבניין ולהרחבת דירות הדיירים, כנגד קבלת זכויות לבנייה על הרכוש משותף וזכויות בבניה זו וכי התקשרות זו הופרה על ידי הנתבעים, אשר מחד התעכבו בקיום התחייבויותיהם לקידום תכנית להיתר ובמקביל, אף התקשרו, בסיכומו של יום, עם קבלן חלופי בהסכם דומה. במסגרת התביעה נתבעים נזקי התובעת ובכלל זה הוצאותיה בגין הפרויקט בעין וכן, נזקים אשר נגרמו למוניטין שלה.
3. הנתבעים מנגד התגוננו כנגד התביעה תוך שהינם טוענים, הן טענות הנוגעות להפרת ההסכם על ידי התובעת, הן טענות הנסבות על מופרכות התביעה בהינתן- בין היתר – שהתובעת טוענת לנזקי מוניטין בה בשעה שהוקמה זמן קצר קודם לחתימה על ההסכם והן, טענות הנסבות על מחדלים ראייתיים של התובעת ובכלל זה מחדלה מצירוף ולו אסמכתא אחת להוצאות הנטענות על ידה.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה :

1. לטענת המבקשים יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות וזאת, בהתבסס על שלושה טעמים מרכזיים:

האחד- הואיל והתובעת הינה חברה בע"מ, הרי שהכלל הינו שיש לחייבה בערובה ועליה הנטל להראות את יציבותה הכלכלית כתנאי לפטור מהפקדת ערובה כאמור. בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי החברה האמורה הוקמה זמן קצר קודם לחתימה על ההסכם נשוא התביעה ומשכך, ספק באם קיימים לזכותה נכסים או זכויות כלשהן מהם ניתן יהיה להיפרע. זאת ועוד, עיון באתר רשות המיסים העלה כי התובעת אינה רשומה כעוסק מורשה, אין לה תיק ניכויים במס הכנסה וממצא זה אף הוא מלמד כי אין לה כל נכסים או פעילות עסקית מהם ניתן להיפרע.

השני- לטענת המבקשים לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות יכולותיה הכלכליות, תוך הפנייה לנכסים או פעילות עסקית, אלא שהתובעת כלל לא התייחסה לטענות אלו, אלא הסתפקה בטענה ובהתאם לה שילמה בעבר הוצאות אשר הושתו עליה, טענה אשר אין לה כל רלוונטיות לעניין יכולותיה הכספיות והעתודות העומדות לזכותה.

השלישי- לטענת המבקשים סיכוי התביעה נמוכים ויתרה מכך, בהינתן שבקשתם מושתתת על סעיף 353א' לחוק החברות, הרי שממילא אין כל רלוונטיות לסיכויי התביעה, אלא שבמרכז הדיון עומדת יכולתה הכספית של התובעת, אשר לא הוכחה.

1. המשיבה מנגד טוענת כי, בניגוד לנטען על ידי המבקשים, הרי שהכלל הינו שאין לחייב בערובה והחריג לכלל הינו חיוב בערובה.

עוד טוענת המשיבה כי אין לחייבה בערובה לתשלום הוצאות בהינתן ששילמה בעבר כל הוצאות אשר הושתו עליה.

זאת ועוד, בכל הנוגע לסיכויי התביעה, לטענת התובעת מדובר בתביעה מבוססת כדבעי ובכלל זה הינה נתמכת בהסכם אשר נחתם בין הצדדים ואשר בוטל שלא כדין על ידי הנתבעים. יתרה מכך, לטענת התובעת, חיזוק לסיכויי תביעתה ניתן למצוא בהוראה אשר הוספה להתקשרות בין הנתבעים לבין הקבלן החלופי ובהתאם לה התחייב הקבלן החלופי לשפות את הנתבעים בגין כל נזק אשר יגרם להם עקב ביטול ההסכם עם התובעת. זאת ועוד, לטענתה, אותו קבלן חלופי ניהל עימה משא ומתן לשם קבלת זכויותיה בהתאם להסכם עם הדיירים וזאת, תוך שהוצע לתובעת פיצוי בדמות דירה בת 4 חדרים בשווי 900,000 ₪. בנסיבות אלו, טוענת התובעת כי סיכויי התביעה הינם יותר מטובים ומשכך, יש לדחות הבקשה.

דיון והכרעה;

המסגרת הנורמטיבית:

1. הואיל ומדובר בתובעת שהיא חברה, ההסדר הרלוונטי לענין חיוב בערובה להוצאות, הינו זה הקיים במסגרת סעיף 353 א לחוק החברות , תשנ"ט – 1999 הקובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

לעניין סעיף 353א' אפתח ואציין שבניגוד לנטען על ידי המשיבה, נקבע בפסיקה כי מקום בו מדובר בחברה הרי שסעיף 353א' לחוק החברות קובע את הכלל דהיינו – נוכח הקבוע בו, במקרה בו מדובר בחברה יטה בית המשפט לחייב בערובה להוצאות והנטל להוכיח כי אין מקום בחיוב כאמור מוטל על החברה. (ראו גם: רע"א 10905/07 - נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08) (להלן: "פרשת נאות אואזיס"); רע"א 10376/07 - ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) 11.2.09 (להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).

לעניין זה, סעיף 353א' קובע שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה:

החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין.

החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

1. בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר, בסעיף 13 לפסק הדין, את שני שלבי הבדיקה בבקשה כגון דא כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני".

בהקשר לשלב הבדיקה השני נקבע כי יש להביא בחשבון, בין היתר:

• 1. את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים – דהיינו מחד – זכות החברה לגישה לערכאות ומאידך , זכותו של הנתבע להשתפות בגין נזקי הליך סרק כאשר הנחת המוצא הינה שחיוב החברה להפקיד ערובה מבטא את הכלל והפטור הוא החריג.
  2. שאלת סיכויי ההליך (ראה בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ לעיל)- באשר אליה נקבע כי - ככל שסיכויי ההליך גבוהים יותר ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו רע"א 544/89 - אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 ).

1. לעניין שיקול הדעת של בית המשפט הוסף בפרשת נאות אואזיס האמורה לעיל כך:

"משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

מן הכלל אל הפרט :

1. כפי שפורט לעיל, הרי שעל התובעת הנטל להראות כי אין לחייבה בהפקדת ערובה. הנטל האמור מורם, מטבע הדברים, מקום בו התובעת מביאה בפני בית המשפט עובדות וראיות התומכות בטענותיה באשר לכלל שלבי הבדיקה.

במקרה המונח בפני, התובעת לא הציגה כל ראייה התומכת ביכולותיה הכלכליות ו/או בנכסים או פעילות אשר קיימת לזכותה, מהם יוכלו להיפרע הנתבעים לו יזכו בתביעה וכל טענותיה של התובעת מבוססות על כך שבעבר שילמה הוצאותיה הא ותו לא.

בנסיבות אלו, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח יכולותיה הכספיות- לא מיני ולא מקצתי.

במאמר מוסגר אציין כי באשר לטענותיה של התובעת הנסבות על זכות הגישה לערכאות המוקנית לה וכן, על כך ששילמה בעבר הוצאות משפטיות – כפי הנטען על ידה - הרי שלו כך הם פני הדברים, הרי שלא יהיה בקביעת ערובה להוצאות (שנוגעת רק לעיתוי התשלום) בכדי לחסום דרכה לבירור תביעתה.

1. מכל המורם – הבקשה מתקבלת ולאחר ששקלתי - הנני קובעת כי המשיבה (התובעת) תפקיד בקופת בית המשפט ערבון כספי להוצאות בסך של 30,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ו, 07 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.