לפני בקשה לזמן לעדות את עו"ד רון ברנט אשר ייצג את הנתבעים בעת המשא והמתן והעסקה נשוא תיק זה וכן משמש כאחד ממייצגי הנתבעים בהליך זה.

רקע

1. תיק זה עניינו הסכם ל- "עיבוי ובינוי" שנחתם בין התובעת לנתבעים ביום 7.5.2012, כאשר אין מחלוקת שביום 3.6.2013 הודיעו הנתבעים לתובעת כי הם מבטלים את ההסכם.

מכאן המחלוקת המרכזית בתיק זו הינה: האם הנתבעים ביטלו את ההסכם כדין, או שמא ביטול ההסכם מהווה הפרה של ההסכם.

עוד אין מחלוקת כי במשא והמתן לקראת חתימתו של ההסכם, כמו גם במגעים לאחר חתימת ההסכם ואף לאחר ביטולו, ייצג עו"ד רון ברנט את הנתבעים.

1. ביום 29.1.17 נתן בית המשפט צו להגשת ראיות בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית בכתב. הנתבעים לא הגישו תצהיר של עו"ד ברנט ולא ביקשו להעיד אותו מטעמם.

ביום 13.7.17 התקיים קדם משפט לאחר הגשת הראיות במסגרתו ביקשה התובעת לזמן את עו"ד ברנט. בית המשפט קבע בהחלטתו לעניין זה כי מדובר בסוגיה מורכבת ולכן ככל שהתובעת עומדת על זימון עו"ד ברנט עליה להגיש בקשה מסודרת בכתב.

1. הבקשה אכן הוגשה, כן הוגשה תשובה ותגובה לתשובה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. הכלל להזמנת עדים קבוע בסעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971:

"סמכות להזמין עדים

1.

(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת."

כלומר, הכלל הינו כי מותר להזמין כל אדם לעדות וזאת בכפוף לרלוונטיות של העדות ולקבילותה.

וכן ר' תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר משלימה סעיף זה, וקובעת:

"אם נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים".

בית המשפט נתן פרשנות רחבה לדרישת הרלוונטיות דנא, ר' רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מגי גלזר (פורסם במאגר נבו, 29.7.15):

"ס"ק 1(ב) לפקודה מאפשר לבית המשפט לעשות שימוש ב"מסננת" הרלוונטיות כאשר בהזמנת עדים עסקינן, בדומה להלכות הנהוגות לגבי גילוי מסמכים, שהרלוונטיות של מסמך היא התנאי המקדמי לגילוי. אך כפי שהרלוונטיות לצורך גילוי מסמכים מתפרשת בצורה רחבה, כך גם לצורך הזמנת עדים..."

וכן ר' לעניין הרלוונטיות הרחבה ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאדר נאצר (פורסם במאגר נבו, 22.11.2007):

"כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה.

בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות (ראו: ע"א 424/62 שמורי פריתז בע"מ נ' התאגדות למוצרי הדר ושמורים בע"מ, פ"ד יז(1) 116 (1963); ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369, 375 (1988); י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, 2003) 386; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 304)." (הדגשה שלי -ג.ה.).

1. כלומר הפסיקה קבעה כי די ברלוונטיות לכאורית, או אף העדר שלילת הרלוונטיות, על מנת להורות על זימון עד.
2. למדנו, אפוא, כי על מנת להורות על זימון עד יש לבחון בשלב הראשון - האם העדות רלוונטית, כאשר המבחן לרלוונטיות הינו מקל. לאחר שהכרענו כי העדות רלוונטית, יש לבדוק כשלב שני - האם קיים אינטרס נוגד המצדיק את אי זימון העד, כגון חסיון, העדר כבילות וכיוצא בזה, ר' ברע"א 2124/13 יעקב רבינוביץ נ' הפטריארך היווני האורתודוקסי (פורסם בנבו, 21.07.2013).

מן הכלל אל הפרט

רלוונטיות

1. אני סבור כי עדות עו"ד ברנט עומדת באופן מובהק במבחן הרלוונטיות. עו"ד ברנט ניהל את המשא והמתן בשלבים שלפני חתימת ההסכם, במהלך תקופת ההסכם ואף לאחר הביטול של ההסכם, וזאת כפי שניתן ללמוד מהתצהירים והראיות שכבר הוגשו בתיק זה.

מכאן, ברור כי עדותו של עו"ד ברנט יש בה לשפוך אור על המחלוקות בין הצדדים או חלקן, וזאת לכל הפחות באופן לכאורי.

1. אחזור ואציין כי המבחן לרלוונטיות הינו מבחן מקל, כך שדי בכך שאי אפשר לשלול את הרלוונטיות על מנת להורות על זימון העד, וכאמור בענייננו בוודאי שלא ניתן לשלול את הרלוונטיות של עדות עו"ד ברנט.

חסיון

1. הנתבעים טוענים כי אף אם עדות עו"ד ברנט רלוונטית, הרי היא חסויה מכוח ס' 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 הקובע את החיסיון המפורסם שביחסים בין עורך דין – ולקוח.
2. אני מקבל את טענת הנתבעים כי באופן עקרוני קיים חסיון של עורך דין - לקוח לגבי השירות שנתן עו"ד ברנט לנתבעים לאורך התקופה כולה. אני גם מוכן לקבל כי יש לפרש חסיון זה באופן רחב כאשר המונח "דברים" מתייחס גם לדברים שבעל פה, ר' רע"פ 751/15 אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.12.2015).

אלא, שחסיון זה חל רק לגבי שירותים שנתן עו"ד ברנט לנתבעים במובן הרחב של מונח זה והוא אינו חל על דברים שעו"ד ברנט יודע מידיעה אישית כעד לסיטואציה מסוימת.

כך, לדוגמא, נניח כי קיימת מחלוקת מסוימת לגבי מה נאמר בפגישה מסוימת בה נכח עו"ד ברנט באופן אישי. בסיטואציה שכזו ברור כי לעו"ד ברנט חיסיון מלהעיד על מה תדרכו אותו הנתבעים טרם הפגישה ואף על מה שוחחו לאחריה, אולם אין כל חיסיון המונע מעו"ד ברנט להעיד מה שמע באופן ישיר בפגישה ובוודאי מה הוא אמר באותה פגישה לצד שכנגד (אולם לגבי דברים שאמר ללקוחותיו - הרי אלו חסויים).

1. הנתבעים הפנו בתשובה מטעמם לת"א (ת"א) 24606-02-13‏ ד"ר חיים זקלד נ' לב לבונטין בע"מ (פורסם במאגר נבו, 14.1.2016) שם לא נעתר בית המשפט לבקשה להזמנת עד שהינו עו"ד, בין היתר מטעמי חיסיון. אלא שמדובר בסיטואציה שונה לגמרי מהסיטואציה שלפניי, כאשר שם זומן עורך הדין להעיד לגבי השירות המקצועי שנתן ללקוח, וזה כמובן חסוי, ואצטט:

"השאלה אותה עותרים המבקשים לברר, בעניין מעורבותו של עו"ד בר-נתן בהכנת והגשת כתב ההגנה בשם עופרי, נוגעת בבירור לשירות המקצועי ולייעוץ המשפטי שהעניק עו"ד בר-נתן לעופרי. כמפורט לעיל, הייעוץ המשפטי הזה חסוי בחיסיון מוחלט מסגרת חיסיון עו"ד-לקוח."

בענייננו, מבוקש לזמן את עו"ד ברנט לא ביחס לשירות שנתן לנתבעים, אלא ביחס לאירועים ממש, שהולידו את ההסכם ואת ביטולו.

1. לאור האמור לעיל יש לערוך הבחנה בין עדות עו"ד ברנט שתהיה מותרת והיא נוגעת רק לידיעתו האישית לגבי מאורעות שאירעו, שאינו מהווים שירות לנתבעים והוא יכול להעיד עליהם מכוח ידיעה אישית, לבין כל נושא הנוגע לשירות המקצועי שנתן לנתבעים, אשר לגביו חל חיסיון עו"ד-לקוח שהינו חיסיון מוחלט.
2. אציין כי הנתבעים לא טענו לפגיעה בייצוגם בתיק זה לאור זימון עו"ד ברנט לעדות, ובכל מקרה כאשר קיים ייצוג של משרד אחר לא מצאתי פגיעה שכזו.

סיכום

1. לאור האמור לעיל, אני מורה על זימונו של עו"ד ברנט כעד מטעם התובעת.
2. אני מבהיר כי במסגרת עדותו לא יידרש עו"ד ברנט לענות על שאלות הנוגעות לשירותים, במובנם הרחב, שנינתו לנתבעים, אלא רק על דברים הידועים לו מידיעה אישית ואינם קשורים לשירות שנתן לנתבעים (כאמור, כגון דבריו בישיבה מסוימת עם התובעת).
3. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.