1. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה בית המשפט יתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984. בהתאם להסכמת הצדדים, סמכות בית המשפט תוגבל באופן שפסק הדין יכלול אפשרות דחיית התביעה ועד לפסיקת סכום מרבי של 18,000 ₪. בהודעת הנתבעות מיום 7/11/18 צוין כי התקרה המרבית היא סך של 18,000 ₪ (כולל) בעוד שלפי החלטתי מיום 1/5/18, הובהר כי הסכום המרבי אינו כולל שכ"ט והוצאות. עם זאת, נוכח הפיצוי שראיתי לפסוק בסופו של דבר, לא ראיתי להתעכב על נקודה זו. יצוין כי הסכמת הצדדים באה לאחר שהתקיימה ישיבה לשמיעת ראיות, בה העידו התובעת, אמה, אחותה וחברתה ובטרם יובאו ראיות הנתבעות.
2. עסקינן בתביעתה של התובעת – ילידת 2013 - לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בגין תאונה מיום 25/8/13. לטענת התובעת, במועד הנ"ל בשעת ערב הלכה עם חברתה, אחותה ואמה לקנות בגדים בחנות המנוהלת על ידי נתבעת 1 (להלן: הנתבעת). לדבריה, באותה עת החנות היתה הומה אדם בשל מבצע מכירות, מה שגרם לצפיפות רבה בתאי המדידה. לדברי התובעת, התאונה אירעה בזמן שאמה נכנסה לתא המדידה והיא חיכתה מעבר לדלת, או אז נדחפה על ידי אחת הלקוחות שהיו בחנות, היא נאחזה במשקוף הדלת של תא המדידה, תא המדידה נסגר עד ידה וגרם לה שבר באצבע.
3. לטענת התובעת, יש לקבל את גרסתה ולהטיל את מלוא האחריות לאירוע התאונה על הנתבעת. לדבריה, הנתבעת הפרה חובת זהירות עת לא הגבילה את מספר המבקרים בחנות, איפשרה נוכחות מסיבית של אנשים ויצרה סביבה מסוכנת, וכן לא דאגה להתקנת אביזרים בדלת, שימנעו את הפגיעה. במישור הנזק טענה התובעת כי לאחר התאונה נגרם לה שבר בגליל המרוחק של האצבע והיא הובהלה לבית חולים, שם טופלה והותקן סד לאצבע. התובעת טענה כי המשיכה לקבל טיפולים רפואיים ותרופות וכן עברה טיפולי פיזיותרפיה. לשיטת התובעת יש לפצותה בגין כאב וסבל בסך 15,000 ₪, בגין עזרת צד ג' בסך 2,000 ₪ ובגין הוצאות בסך 1,000 ₪. במלים אחרות התובעת מבקשת לפסוק פיצוי ברף הגבוה של גבול הסכמת הצדדים.
4. הנתבעת ביקשה בסיכומיה לדחות את התביעה. לדבריה, אין לקבל את גרסת התובעת כי היתה צפיפות במקום, שכן מדובר בטענה לא נכונה עובדתית שנולדה לצורך המשפט. בעניין זה מפנה הנתבעת לכך שמטעמה לא העיד אף עד בשל קשיים באיתור עדה שכנחה במקום, וכי היא הסכימה לטעון על דרך הפשרה רק מסיבה זו. עם זאת, הנתבעת מפנה להודעה שנמסרה על ידי העדה מטעמה לחוקר. לשיטת הנתבעת, גם אם יוכח שהיתה צפיפות, המדובר במעשה פתאומי שהנתבעת לא יכלה למנוע. בעניין זה מפנה הנתבעת לחלק מהעדויות שנשמעו בישיבת ההוכחות וכן הפנתה לפסיקה שלדידה תומכת בעמדתה.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בראיות שהוגשו על ידם, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2000 ₪ וכן הוצאות בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
6. ניתן פטור מיתרת אגרה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ט, 02 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.