לפני בקשת התובע למינוי מומחה נוסף בתיק, בתחום אף אוזן וגרון.

הרקע לבקשה

1. בתביעתו זו עותר מר קובאי אורי (להלן: "התובע") להכיר בטינטון התמידי ממנו הוא סובל, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
2. בפתחו של הדיון המוקדם מיום 30/10/16 הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק, על יסוד תשתית עובדתית המוסכמת אף היא עליהם, כדלקמן:
   1. התובע יליד 1955.
   2. התובע התגייס לצה"ל בשנת 1973 ושירת עד 1976 ושירת ביחידות שדה (חי"ר, טנקים וכדומה). התובע שירת לאחר מכן בשירות מילואים עד בערך גיל 45 ובשירותו זה היה סמל רכב.
   3. החל משנת 1979 ועד היום עובד התובע כמסגר ובמסגרת עבודתו זו הוא נחשף לרעש מזיק.
   4. התובע לא משתמש באמצעי מיגון לאוזניו.
   5. ועדות רפואיות של צה"ל משנת 1974 דנו בעניינו של התובע לעניין ליקוי השמיעה וחבלה אקוסטית.
   6. המוסד לביטוח לאומי הודיע לתובע במכתבו מיום 4/6/15, כי הוא מכיר בליקוי השמיעה לו טוען התובע כפגיעה בעבודה (בדרך של החמרה) אך דחה תביעתו של התובע להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה.
   7. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, האם עוד כאשר שירת התובע בצבא הוא סבל מטינטון ו/או שהטינטון הוכר כפגיעה מהצבא או אם לאו כך שניתן לקבוע שכבר בעבר סבל התובע מרעש תמידי בשתי אוזניו.
3. על יסוד הסכמת הצדדים, מונה בהחלטה מיום 24/1/17 דר' א. ברקו, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") וחוות דעתו ניתנה ביום 17/2/17.
4. בחוות דעתו פירט המומחה את הממצאים העולים מעיון בתיקו הרפואי של התובע ולסיכום ממצאים אלה קבע-

"מדובר בגבר בן 62, שכבר בשנים 1974-5 נרשמו אבחנות של חבלה אקוסטית וטינטון. כבר אז, כשנה וחצי לאחר הופעת הטינטון, דיווח שהטינטון מתמיד.

בהמשך, בהיותו אזרח, עבד כמסגר בחשיפה לרעש מזיק. החל משנת 2002 ועד שנת 2014 היה במעקב אצל ד"ר שרל חדד, רופא א.א.ג., בעיקר עקב הופעת בעיות סחרחורת, אך בביקורים אלה דיווח על החמרת ליקוי השמיעה והטינטון.

בין השנים 1970-1975, בעת שהופיעו הטינטון וליקוי השמיעה (בצה"ל) ובין שנת 2002, שבה דיווח שוב על סחרחורת, ליקוי שמיעה וטינטון, אין שום תיעוד רפואי הנוגע לבעיות אלה."

על יסוד ממצאים אלה קבע המומחה, כי-

"א. עפ"י הרשומות הרפואיות מצה''ל ובאזרחות, התובע סובל מרעש תמידי באוזניים עקב חשיפתו לרעש.

ב. עפ"י הרשומות הרפואיות העומדות לרשותי, טינטון זה, ממנו סובל, נגרם לו עוד בשירותו הצבאי.

ג. טינטון היא תלונה סובייקטיבית ולכן קשורה להוכחת רקע של חשיפה לרעש - רקע זה קיים – תמיכה של פגיעה אופיינית בשמיעה – פגיעה זו הוכחה וקיימת – ותיעוד רפואי בתיקו הרפואי – תיעוד זה קיים בתיקו הרפואי. לכן, לדעתי בדיקות נוספות לא יוסיפו ולא יגרעו."

1. לבקשת התובע, הופנו למומחה בהחלטה מיום 14/5/17 שאלות ההבהרה שלהלן, עליהן השיב המומחה בחוות דעת משלימה מיום 6/7/17, כמפורט להלן:

א. בחוות דעתך מיום 17.2.17 רשמת את הדברים הבאים:

"2. בתאריך 21.4.74 נרשם: "צלצולים באוזניים וירידה בחדות השמיעה לאחר מטווח תותחים" עבר בדיקה רפואית לשינוי פרופיל. בבדיקה רפואית נוספת לשינוי הפרופיל נרשם: "לפני כשנה וחצי הופיעו צלצולים באוזניים וירידה בחדות השמיעה לאחר תרגילי ירי. מאז הצלצולים מתמידים למרות עבודה בסביבה שאינה במיוחד רועשת." (1.9.75)".

ב"כ התובע מעלה ספק האם רישומים אלו מהצבא הם בגדר "רשומה רפואית" או אם לאו? נבקשך התייחסותך המנומקת האם ניתן לראות ברישומים אלו מהצבא כ"רשומה רפואית".

תשובה:

רישומים אלה מצה"ל הם בגדר "רשומה רפואית" לכל דבר. תלונות אלה על טינטון נרשמו לא אחת ובאו יחד עם אבחנה של חבלה אקוסטית ועם תוצאות של בדיקת שמיעה.

ב. האם עמדה לפניך בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי של התובע?

תשובה:

לא עמדה לרשותי בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי, אולם נרשמה תלונה על טינטון ותוצאות בדיקת שמיעה עם מסקנות הועדה הרפואית הצה"לית לאור הממצאים הרפואיים שעמדו לפניה.

ג. ככל שלא עמדה לפניך בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי של התובע נבקשך לנמק כיצד ניתן לקבוע כי התובע סבל אז מטינטון?

תשובה:

טינטון היא תלונה סובייקטיבית ומטבעה קשורה לכן לרישומים הרפואיים של התלונה ותמיכה בתלונה על ידי רקע של חשיפה לרעש ובדיקת שמיעה תומכת. כל אלה עמדו לפני הועדה הרפואית הצה"לית ומכאן מסקנותיה שהטינטון, עליו התלונן בצה"ל, קשור לחשיפתו לרעש בעת שירותו הצבאי עם חבלה אקוסטית אופיינית. אין שום אינטרס או סיבה לועדה רפואית צה"לית לקבל מסקנות מסוג זה אלא אם אכן יש בהן ממש. על סמך כל הממצאים האלה - רישום תלונה על טינטון, רקע של חשיפה לרעש ורישום תוצאת בדיקת שמיעה – אין אלא לקבל את המסקנה שהתובע סבל כבר אז מטינטון.

טענות הצדדים

1. בבקשתו דנן, עותר התובע כאמור למינוי מומחה נוסף בתיק בטענה, כי קביעות המומחה עומדות בסתירה עם הפסיקה והחקיקה הרלוונטיים. כך קביעת המומחה, כי הבדיקה הרפואית לשינוי פרופיל רפואי הינה בגדר "רשומה רפואית" נוגדת את ההגדרה של "רשומה רפואית", כפי שהיא מופיעה בחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 זאת משהטופס הנ"ל הינו מעין בקשה לשינוי פרופיל צבאי ולא לשם קבלת טיפול רפואי. כך גם קביעת המומחה, כי לא עמדה בפניו בדיקת שמיעה מתקופת שירותו הצבאי של התובע, משמעה, כי המומחה מנוע מלייחס את הטינטון ממנו סובל התובע לתקופת שירותו הצבאי כפי שנקבע בהלכת נג'יב עבוד (עב"ל (ארצי) 39137-06-14 נג'יב עבוד – המוסד לביטוח לאומי, 26/11/15, להלן: "עניין עבוד"). לפי עניין עבוד, השאלה העומדת להכרעה בתיק הינה, אם במועד שירותו הצבאי של התובע התקיימו בו תנאי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, או אם לאו, ובענייננו התשובה לשאלה זו הינה בשלילה.
2. הנתבע מתנגד לבקשה למינוי מומחה נוסף בתיק בנימוק, כי לא מתקיימת כל עילה לכך. המומחה שמונה בתיק ענה באופן ברור ומפורש על שאלות בית הדין ושאלות ההבהרה; מדובר בתביעה חוזרת של התובע, לאחר שגם בתביעתו הקודמת במסגרת תיק בל (חי') 1998/04 קובאי אורי – המוסד לביטוח לאומי, 28/8/05 נדחתה תביעתו הקודמת להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם סבל אז כפגיעה בעבודה, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה שמונה אז בתיק, דר' פלוטקין, אשר גם במסגרתה נקבע, כי התובע סובל מטינטון מאז שנת 1974, כתוצאה משירותו הצבאי. כעת, התובע מנסה להתבסס על חלוף הזמן מצד אחד (היעדר קיומה של בדיקת שמיעה) ועל פסיקה לא רלוונטית מצד שני, על מנת להביא למינויו של מומחה נוסף בתיק ללא כל הצדקה, זאת עת לתובע קיים סעיף ליקוי בגין חבלה אקוסטית (טינטון) עוד משירותו הצבאי. עוד נטען שלמקרא חוות הדעת של דר' ברקו עולה, כי תנאי הסף להכרה בטינטון של התובע התקיימו בו כבר במהלך שירותו הצבאי, על פי סעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי, ומשליקוי השמיעה של התובע הוכר על ידי הנתבע על פי סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, הרי שיש לבחון את התקיימות תנאי סעיף 84א(ב) לחוק בלבד, כאשר בענייננו התובע סבל מטינטון עוד במהלך שירותו הצבאי וללא קשר לתנאי עבודתו כמסגר.

באשר לפסיקה בעניין עבוד אליה מפנה התובע נטען, כי זו אינה רלוונטית, שכן היא עוסקת בשלב קביעת הנכות ולא בשלב עצם ההכרה בליקוי, כאשר בשלב זה חוות דעת המומחה מטעם בית הדין היא זו הקובעת. מכל מקום, המומחה ענה לשאלה בדבר קיומה של בדיקת שמיעה, בציינו, כי הוועדה הרפואית הצה"לית הסתמכה על בדיקת שמיעה בהחלטתה ואף רשמה את תוצאותיה. מכאן, העובדה, כי בדיקת השמיעה עצמה חסרה, אין בה כדי לפגום במסקנות הוועדה הרפואית הצה"לית.

דיון והכרעה

1. בהנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט פליטמן מיום 4/7/17, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים נקבע כדלקמן:

"16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים בהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ככל שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.

מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.

17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף אם מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו."

1. בנסיבות העניין שלפני, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק לרבות בהחלטת המינוי, בבקשת התובע ובתגובת הנתבע, בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגעתי לידי מסקנה, כי לא מתקיימת כל עילה המצדיקה מינויו של מומחה נוסף בתיק.
2. חוות דעתו של דר' ברקו ותשובותיו לשאלות ההבהרה הינן ברורות, חד משמעיות, מנומקות ולא מצאתי, כי קביעותיו עומדות בסתירה עם הפסיקה והחקיקה אליהן מפנה התובע בבקשתו.
3. בעניין עבוד עליו נסמך התובע, נדונה השאלה האם רשאית הוועדה הרפואית לעררים לקבוע, כי מועד התחולה של הטינטון אשר הוכר כפגיעה בעבודה הוא מוקדם למועד שבו הוכר ליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. באותו פסק הדין נקבע, כי על מנת להגשים את תכלית החקיקה יש להגביל במידה מסוימת את סמכות הוועדה הרפואית לקבוע מועד תחולה רטרואקטיבי. בהתחשב בעובדה שהשאלה העומדת לדיון בפני הוועדה הינה קביעת מועד תחולה של נכות מהעבודה הרי שאין הגיון בקביעת מועד תחולה המוקדם למועד שבו עמד המבוטח בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א. כך נקבע, כי ביחס לטינטון מועד תחולת הנכות אינו יכול להיות מוקדם מהמועד בו התקיים במבוטח תנאי הסף הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק, וכלשון בית הדין הארצי לעבודה:

"15. ... היינו, כשם שהוועדה הרפואית אינה מוסמכת לקבוע נכות בגין טנטון מבלי שפקיד התביעות הכיר בקיומו, כשם שאינה מוסמכת לקבוע נכות ככל שלא מתקיימים תנאי הסף וכשם שאינה מוסמכת לקבוע כי הטנטון אינו תמידי לאחר שפקיד התביעות הכיר בו - כך מנועה היא מלקבוע תחולת נכות בגין ליקוי שמיעה או טנטון בתקופה בה לא התקיימו במבוטח תנאי הסף המחייבים מינימום מסוים של פגיעה בשמיעה לצורך הכרה בו כנפגע עבודה."

1. פסק הדין בעניין עבוד אכן עוסק בשלב קביעת הנכות של המבוטח על ידי הוועדה הרפואית ולא בשלב עצם ההכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, כבענייננו. קביעת המומחה, דר' ברקו, כי הטינטון ממנו סובל התובע הינו עקב חשיפתו לרעש עוד בתקופת שירותו הצבאי וללא קשר לתנאי עבודתו כמסגר, אינה מצדיקה כשלעצמה מינויו של מומחה נוסף בתיק; כך גם לא מצאתי בטענות התובע, כי קביעת המומחה לפיה הרישומים מתיקו הרפואי בצה"ל, אליהם הופנה במסגרת שאלות ההבהרה, הינם בגדר "רשומה רפואית" ו/או בעובדה, כי בדיקת השמיעה עליה הסתמכה הוועדה הרפואית הצה"לית לא עמדה בפני המומחה- הצדקה למינוי מומחה נוסף בתיק. המומחה התייחס בחוות דעתו המשלימה לבדיקת השמיעה האמורה והעובדה, כי זו חסרה אין בה כדי לפגום/לאיין את מסקנות הוועדה הרפואית הצה"לית עליהן מסתמך המומחה.
2. על יסוד כל המפורט לעיל, ובשים לב להנחיות הנשיא ולגישה הרווחת לפיה בתי הדין לעבודה אינם נוהגים למנות מומחה נוסף או אחר כדבר שבשגרה, ובהיעדר כל טעם המצדיק זאת – דין בקשת התובע להידחות.

סוף דבר

1. על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.
2. לעיון ביום 28/9/17.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.