בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו מיום 6.12.15 ציין התובע, בין השאר, את קיומן של שלוש ראיות שלגביהן טען לחסיון – דו"ח חקירה, הקלטות שיחה ותמליליהן ותצהיר מתמלל.

במהלך הישיבה המקדמית שהתנהלה היום נדרשתי על ידי הצדדים להכריע בשאלת האפשרות להותיר חלק מראיות אלה חסויות באופן שיאפשר הגשתן רק לאחר או במהלך חקירת המצהירים מטעם הנתבעים – לפי הענין.

במהלך הדיון צומצמה המחלוקת בין הצדדים, לאחר שב"כ התובע חזר בו מבקשתו לדחות את גילוי תמליל השיחה שבידיו ובקשתו לדחות את מועד הגילוי התמקדה רק בדו"ח החקירה.

ב"כ התובע טוען כי חשיפת דו"ח החקירה טרם חקירת הנתבע 2 תשבש את חקירתו ואת היכולת לעשות בדו"ח שימוש אפקטיבי לשם חקר האמת ומבקש לאפשר את חשיפתו רק לאחר חקירה זו.

ב"כ הנתבעים טענו מנגד כי אין כל מקום להשארת החסיון על הדו"ח במקרה זה, הן בשים לב לאופי המחלוקת והיקפה, הן בשים לב לעובדה שמדובר בראיה מטעם התובע ולא מטעמם – מה שיביא לשיבוש סדר הבאת הראיות והן בשים לב לעובדה שמדובר בהליך בסדר דין מהיר בו הכלל הנוגע לניהול ההליך ב"קלפים גלויים" משמעותי אף יותר מהליך בסדר דין רגיל.

האפשרות להשהיית גילויה של ראיה מסויימת לאחר השלב בו היה על הצדדים לגלות את ראיותיהם גובשה ועוגנה בהלכת סויסה (רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ. הכשרתה ישוב חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(1) 515), פסק דין בו קבע בית המשפט העליון, בין היתר, את העקרונות הבאים –

"לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל-דין לקבל מידע על מסמכי היריב בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים". "מסמכים מועילים" הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש, ו"מסמכים מזיקים" הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק "בקלפים גלויים" עשוי, בדרך-כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל-הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי-הדין לכלל פשרה. הכלל האמור אין כוחו יפה, בהכרח, לגבי מי שכל גירסתו במשפט כוזבת והוא מבקש את הגילוי כדי להכין ראיות כוזבות שיש בהן כדי לסתור את הראיות שבידי יריבו. מטרתו של גילוי מסמכים הוא, כרגיל, להביא לחקר האמת, ואם סבור בית-המשפט כי הגילוי לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו." (שם עמ' 520).

"חרף הגישה הכללית המחייבת, בדרך-כלל, משחק בקלפים פתוחים, עדיין נותרה שיטת המשפט הדיונית בישראל – בבסיסה – שיטה אדברסרית ואין היא מונעת – במקרים רבים ואולי ברובם – הפתעת היריב." (שם עמ' 521).

"...

(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ועל שאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות.

(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת.

(ה) החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים." (שם עמ' 527).

נמצאנו למדים כי ככלל לבית המשפט קיימת סמכות, הנגזרת מנסיבותיו של כל מקרה, מן המחלוקות העומדות להכרעה ומטיב הראיה בה מדובר, לאפשר לצד המבקש זאת לעכב חשיפת ראיה לטובת שיפור הכלים העומדים לרשותו להגיע בסוף ההליך לחשיפת האמת.

נשאלת השאלה האם המקרה דנן הינו אחד מן המקרים בהם יש מקום לאפשר חריגה שכזו, בשים לב לטיב הראיה ולטענות שכנגד שבפי ב"כ הנתבעים.

טענה רלוונטית אחת שהעלו ב"כ הנתבעים, ואשר הפסיקה נתנה עליה כבר דעתה, הינה עובדת היות דו"ח החוקר ראיה של התובעים ובשל כך עיכוב חשיפתו יביא לשינוי סדר הבאת הראיות הרגיל.

ברע"א 6155/14 רשות שדות התעופה נ. דק איירפורט יזמות בע"מ (22.10.2014) קבע בית המשפט העליון כדלקמן –

"החלטת בית המשפט המחוזי מביאה בפועל לכך שיהא על המבקשת, הנתבעת בהליך העיקרי, להגיש את תצהיריה בטרם תעיין בראיות המשיבה במלואן. בכך יש סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, לפי הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ... בהתאם, הכלל הוא כי על המשיבה-התובעת להגיש את תמלילי השיחות ביחד עם ראיותיה, אף אם אין הדבר נוח לה מבחינה טקטית (עניין פלוני, בפסקה 5; רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' גאון, [פורסם בנבו] פסקה 3 (5.11.2009) (להלן: עניין הרשות הפלסטינית)). יושם לב לכך שהמצב בענייננו, הנוגע הלכה למעשה לדחיית העיון בתמלילי השיחות שבידי התובעת עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, שונה מזה שנדון בעניין סוויסה, שנגע לדחיית העיון המוקדם במסמכי הנתבע עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, מצב בו נשמר סדר הבאת הראיות הרגיל ... הבאת ראיות בדרך של תצהירים, כבענייננו, אינה משנה את סדר הבאת הראיות הרגיל (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639 (1994)). אמנם יתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, ואולם מדובר במצבים חריגים בהם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, לאור חשיבות הכלל ובשל הפוטנציאל לפגיעה מהותית, ולעיתים בלתי הפיכה, בזכויות הדיוניות של נתבעים (עניין פלוני, בפסקה 5. כך למשל אין די בסיכון הכללי שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים כדי לשמש לבדו הצדקה להפעלת החריג: רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל, [פורסם בנבו] פסקה יג (10.8.2011) (להלן: עניין בר עידן); ... אין בעצם הותרת פתח לנתבע להגיב בהמשך ההליך לראיות שיובאו על-ידי התובע כדי לרפא בהכרח ובכל מצב את הפגיעה הנגרמת מעצם שינויו של סדר הבאת הראיות. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין." (ההדגשה שלי – א.ב.)

נמצא, איפוא, כי האבחנה בין שימוש בפתח שפתחה הלכת סויסה כאשר אין הדבר משבש את סדר הבאת הראיות לבין מקרה בו השימוש באפשרות זו, שהינה חריגה ממילא, תביא גם לשיבוש סדר הבאת הראיות התקבלה על ידי בית המשפט העליון.

ברור כי לאור פסיקה זו יש לשקול ביתר זהירות האם לעשות שימוש באפשרות זו כבקשת ב"כ התובע.

לכך יש להוסיף את ההתייחסות לניהולו של הליך זה בסדר דין מהיר.

תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת חובת גילוי מסמכים סטטוטורית כללית כבר בשלב הגשת כתבי הטענות בהליכים בסדר דין מהיר ותקנה 214ט קובעת כי תצהירי העדות הראשית בהליך כזה , אליהם יש לצרף את כל המסמכים עליהם מסתמך עד בתצהירו, יוגשו באופן סימולטני תוך 45 יום ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון.

נמצא כי מחוקק המשנה ביקש לייחד את ההליך המתנהל בסדר דין מהיר ולקבוע לגביו העצמה והקדמה של כלל ניהול ההליכים "בקלפים גלויים" לעומת הליך בסדר דין רגיל, מתוך מטרה ברורה לזרז ולקדם את ניהול ההליך ולייעלו – מגמה הבאה לידי ביטוי גם בתקנות נוספות העוסקות בהיבטים אחרים של ההליך (כגון – 214י, 214יד, 214טו ו-214טז).

לאור מגמה זו סבור אני כי יש להתייחס אל הליך המתנהל בסדר דין מהיר ככזה בו על בית המשפט לשקול ביתר זהירות מתן אפשרות לצד לעכב חשיפת ראיה בפני צד שכנגד, ושבעתיים מקום בו מבוקש לשבש את סדר הבאת הראיות ולעכב חשיפת ראיה אף לעומת סדר הדין הרגיל באופן שראיה של התובע תחשף רק לאחר סיום פרשת ההגנה.

על כל האמור לעיל יש להוסיף עוד נדבך – על מנת לשקול את הבקשה באופן ממוקד הוריתי לב"כ התובע להגיש לעיוני עותק של דו"ח החוקר באופן חסוי ומבלי שזה יסרק למערכת נט המשפט.

נוכח שביתת המזכירויות עשה זאת ב"כ התובע באופן ידני בתום הדיון, והדו"ח מצוי בפני.

לאחר שעיינתי בדו"ח נושא בקשה זו אינני סבור כי על פי תוכנו מדובר באחד מאותם מקרים בהם יש הצדקה מיוחדת לדחות את חשיפתו בפני ב"כ הנתבעים ולא אכביר נימוקי בענין זה על מנת שלא לפגוע בחקירות הצפויות להשמע.

סוף דבר, לאור כל האמור לעיל ומאחר שתוצאת העתרות לבקשת ב"כ התובע תביא לשיבוש סדר הבאת הראיות, כאשר מדובר בהליך בסדר דין מהיר ונוכח תוכנו של הדו"ח אינני נעתר לבקשת ב"כ התובע לדחית חשיפת דו"ח החוקר לאחר חקירת הנתבע 2.

ב"כ התובע יגיש כדין לתיק בית המשפט וימציא לצדדים שכנגד עותק של דו"ח החקירה עד יום 15.8.16.

בשים לב לתוצאה ולאופן התנהלות הצדדים, לרבות לענין צמצום המחלוקת, אני פוסק את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו בהתאם לתוצאה הסופית בהליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.