טוען...

פסק דין שניתנה ע"י אלי ברנד

אלי ברנד06/05/2018

בפני

כבוד השופט אלי ברנד

תובעים

עאדל עודה

נגד

נתבעים

1.טי.אי. תעשיות אנרגיה (1989) בע"מ

2.שלמה בורובסקי

ב"כ התובע: עוה"ד נועם אייל ורועי אייל

ב"כ הנתבעת 1: עו"ד יוסף אלקריף

ב"כ הנתבע 2: עו"ד אדי לזר

פסק דין

מבוא ותמצית טענות הצדדים

לפני תביעת התובע לתשלום סך 45,201 ₪ בגין שני דודי קיטור שסיפק לנתבעת 1 ולא קיבל תמורה.

התובע טוען כי במהלך ינואר 2014 התקשר עם הנתבעת 1, באמצעות נתבע 2 שהיה עובד החברה באותה תקופה, ולטענתו סוכם בעל פה בינו לבין הנתבע 2 כי יספק לנתבעת 1 באמצעותו שני דודי קיטור ישנים אותם יפרק מחברת "משען" בירושלים ויעביר אותם למחסני החברה, כל זאת בתמורה לסך של 41,300 ₪ אשר ישולמו לו מיד לאחר האספקה.

לטענת התובע, בהתאם להסכם האמור סיפק לנתבעת 1 את הדוודים ביום 19.1.15. נספח א' לתצהיר התובע הוא שטר המטען בגין הובלת הציוד אל מחסני הנתבעת 1 והחשבונית שהונפקה ונמסרה לנתבעים בגין אספקת הדוודים מהווה נספח ב' לתצהיר.

בחלוף שנתיים, ולאחר שלטענתו פנה התובע אל הנתבעים במספר הזדמנויות והללו סרבו לשלם את התמורה המגיעה לו ולא כיבדו את שהוסכם בין הצדדים, הפרו הנתבעים את ההסכם ביניהם.

התובע טוען כי הנתבעת 1 או הנתבע 2 או שניהם יחד עשו שימוש בציוד שסיפק להם התובע ובכך התעשרו, שלא כדין, על חשבונו.

הגנת הנתבעת 1 התבססה על מספר טענות עיקריות:

  1. כי לא הוכחה אספקת הדוודים לידיה. לטענתה הדוודים הנזכרים בחשבונית שבנספח ב' לתצהיר התובע כלל לא הוזמנו על ידה ולא סופקו לה. לטענת הנתבעת 1 אין שום תיעוד ביומניה על ביצוע הזמנה שכזו וכן אין תיעוד לאספקה של דוודים מהדגם אותו סיפק לה התובע, לטענתו.
  2. באשר לטענת התובע כי הנתבעת 1 עשתה שימוש בדוודים שסופקו וקיבלה בגינם תמורה. נתבע 2 אישר טענה הזו ופירט כי נעשו שתי עסקאות עם חברת "מעדני מיקי" וחברת "טיב שתיל", להן מכרה הנתבעת 1 את הדוודים שסיפק התובע. הנתבעת 1 הכחישה את האמור וטענה כי אכן בוצעו עסקאות עם שתי החברות הנ"ל אך בעסקאות אלו סופקו דוודים חדשים ולא הדוודים שהתובע טען שסיפק לה.
  3. כמו כן, טוענת הנתבעת 1 כי גם אם יוכח כי אכן סופקו בעסקאות האמורות דוודים ישנים, מאותו דגם שסיפק התובע בעסקאות הנ"ל, אין הוכחה כי אלו אותם הדוודים בדיוק, שכן ישנם דוודים נוספים כאלה בארץ ולא הוצגה כל הוכחה לכך שמדובר באותם הדוודים בעלי אותו מספר יצרן.
  4. לטענת הנתבעת 1 הנתבע 2, ביצע עסקאות פרטיות מאחורי גבה, תוך שימוש במידע חסוי אליו הוא נחשף כעובד החברה וכי היא מנהלת נגדו הליך נפרד בגין מרמה זו. לטענתה, גם עסקה זו היא עסקה שנערכה בצורה דומה, התקיימה בין התובע לנתבע 2 בלבד, כאשר הנתבעת 1 לא הייתה מעורבת בה כלל. על כן החובה לשלם את התמורה לתובע מוטלת על נתבע 2.

הגנת הנתבע 2 התבססה על הטענה כי העסקה נושא תובענה זו אכן התקיימה בין התובע לנתבעת 1, כאשר הנתבע 2, שבאותה עת היה עובד של הנתבעת 1, ניהל וערך אותה מטעמה כנציגה. לטענתו התובע סיפק את הדוודים לנתבעת 1 וזו מכרה אותם לחברת "מעדני מיקי" וחברת "טיב שתיל" וקיבלה בגינם תמורה ועל כן החבות לשלם לתובע מוטלת עליה בלבד1.

המחלוקת העובדתית המרכזית, כפי שיובהר להלן, נסבה סביב השאלה האם העסקה התבצעה כאשר נתבע 2 פעל כנציג הנתבעת 1 והתשלום בגין מכירת הדוודים לצדדי ג' התקבל לידיה או האם העסקה התבצעה כאשר נתבע 2 ניהל את העסקה לצורך עסקיו הפרטיים ויצר מצג כוזב כאילו הוא עורך את העסקה כנציג הנתבעת 1, וכאשר קיבל את הדוודים העביר אותם לצדדי ג', גרף את התמורה לכיסו או התכוון לעשות כן אך את התשלום על האספקה הוא מבקש להשית על הנתבעת 1 .

דיון והכרעה

האם הוכחה אספקת הדוודים לנתבעת 1

הנתבעת 1 טענה כי לא סופקו לה הדוודים בגינם הונפקה החשבונית, נספח ב' לתצהיר התובע.

התובע צירף לתצהירו הן את החשבונית שהונפקה לנתבעת 1 בגין הדוודים והן את שטר המטען המצביע על משלוח הדוודים אל מחסניה (נספחים א' ו-ב' לתצהירו).

מנגד, מר ציון סוקי, שהיה בעת הרלוונטית לתביעה מנהל הנתבעת 1, העיד הן בתצהירו והן בחקירתו לענין דוודים אלה כדלקמן (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 20-16) –

"ש. אתה מספר פה בתצהיר שאתה יום אחד מגיע לחברה ורואה שני דוודים.

סעיף 2 לתצהיר (מקריא) (נוסח הסעיף המצוטט: "את הדוודים נשוא כתב התביעה ראיתי לפתע פתאום בחצר החברה ולא ידעתי כלל על קיומם" – א.ב.) אני מבין שנודע לך לראשונה על קיומם שראית אותם?

ת. כן.

ש. קודם לכן לא ידעת על קיומם?

ת. נכון."

כשנשאל מה עשה עם הדוודים לאחר שגילה אותם במחסני הנתבעת 1 ענה מר סוקי –

"ש. מצד אחד אתה אומר שמה ששלמה אומר לא בהכרח נכון ומצד שני אתה לא עושה שום פעולה ואתה רואה לסחור בהם ולא לשלם לתובע שהוא אומר לך שלמה הטעה אותך מגיע לי כסף על זה?

ת. מה שתארתי קודם אני לא יחזור. שהתקשר אלי התובע אמרתי לו מבחינתי כמנכל אין פה הצעת מחיר, אין לי הצעת רכש, אין לי שום תיעוד לגבי קניה מכירה של הדוודים האלה ומבחינתי לא קיימת עסקה.

...

ש. תאורטית יכול להיות שהדוודים האלה מחכים בחצר של החברה?

ת. אני כבר לא נמצא שם מעל שלוש שנים.

ש. בזמנים הרלבנטיים היית שם?

ת. כן.

ש. אתה מנכל של חברה, ציוד נכנס לחברה ויש רישום, ציוד יוצא מחברה יש רישום?

ת. אז זהו שלא היה רישום.

ש. בדקת?

ת. וודאי.

ש. ולא מצאת שום רישום לגבי הדוודים האלה?

ת. לא.

ש. נראה לך תקין?

ת. לא."

מכאן עולה כי שני הדוודים הגיעו אל חצרי הנתבעת 1, אך משום מה לא רשמה הנתבעת 1 את קבלתם אך אין כל עדות פוזיטיבית מטעם הנתבעת 1 ביחס לשאלה האם מכרה דוודים אלה.

מאחר שנוכחות דוודים בלתי רשומים בחצרי הנתבעת 1, העוסקת בתחום זה מעוררת תמיהה, נשאל מר סוקי בענין זה על ידי ב"כ התובע בחקירתו כדלקמן (עמ' 39 שורה 33 – עמ' 40 שורה 16) –

ש. אחרי שראית את שני הדוודים הנתבע אומר לך שהוא קיבל אותם חינם אתה רואה אותם כדוודים שאפשר לסחור בהם?

ת. מאחר וניסיון העבר מול שלמה שאני מאוד מכבד אותו, מוכיח שלעיתים הדברים לא כפי שנאמרים בהתחלה אז הנחתי שאולי הדברים ישנו גם בהמשך במקרה הזה.

ש. אתה כמנכל החברה אומר שיש לך גורם בעייתי שמכניס סחורה יד שניה כמה שהוא רוצה, מאז שאתה רואה את הדוודים אתה לוקח את הדברים שלו כערבון מוגבל, ועדיין אתה רואה את עצמך בחברה רשאית לסחור בדוודים האלה?

ת. זה אתה אמרת.

ש. לפני רגע אמרת שראית את הדוודים האלה...

ת. המקרה הזה הוא לא מקרה בודד שקרה באופן חד פעמי שבו הובאה סחורה יד שניה לחצר החברה ביוזמה של שלמה זה קרה מספר פעמים. במקרה הזה כמו שאמרתי קודם הדוודים הגיעו דיברתי עם שלמה והוא אמר לי שהוא קיבל אותם בחינם. מהכרותי עם שלמה ומניסיון העבר, הנחתי שאולי במקרה הזה כמו במקרים אחרים אין מדובר במצב כזה וזה לא נכון, מה קרה עם זה אחר את זה אני לא זוכר.

ש. לא חתרת לעומק עם שלמה כמנכל של חברה ממי הוא הביא אותם או ליצור קשר עם אותו גורם כדי לברר האם אני יכול למכור את הדוודים האלה, האם אני צריך להשלים פעולה ששלמה התחייב אמרת נשאיר בחצר ונתגלגל איתם?

ת. מפנה לסעיף 4.

למען ההבהרה, סעיף 4 לתצהירו של מר סוקי מפרט את יצירת הקשר של התובע עם מר סוקי ובקשתו לקבל תמורה בגין הציוד שסופק וסירובו של מר סוקי לשלם בהעדר עדות להצעת מחיר, חשבונית וכדומה (עמ' 40, שורות 16-13).

נמצא כי גם על פי העד מטעם הנתבעת 1, מנכל"ה במועד הרלוונטי, הגיעו הדוודים נושא התובענה אל חצריה וקיים רק ספק לענין הרישומים בקשר אליהם, אולם אפילו מי שהיה בתפקיד כה בכיר בנתבעת כלל לא טרח לברר את המצב הרישומי לגביהם, הוא מאשר אי תקינות ביחס לרישומי המלאי אצל הנתבעת 1 ואינו יכול לתת מענה חד משמעי ביחס לשאלה האם היתה לנתבעת 1 זכות לסחור בהם.

בהקשר זה יש להעיר כי הנתבעת 1 אף לא הציגה את תיעוד כלל הרכישות שביצעה במועדים הסמוכים לאחר מועד האספקה הנטענת באופן שהיה מאפשר לה להראות כי דוודים אלה נעדרו מתוך התיעוד שלה, הגם שלאור עדותו של מר סוקי בדבר הכשלים בתיעוד זה ספק אם היה בכך כדי לספק.

לכך יש להוסיף שמר סוקי אישר בעדותו כי אין זה מקרה בודד וכי הנתבע 2 הביא בעבר לחצרי הנתבעת 1 דוודים משומשים (עמ' 39 לפרוטוקול שורות 25-22 ועמ' 40 שורות 12-8).

מנגד כשנשאל מר סוקי בענין זכותה של הנתבעת 1 למכור דוודים אלה לא היתה תשובתו פוזיטיבית והוא הסתפק בתשובה "זה אתה אמרת" (עמ' 40 שורה 6) הנראית בעיקר כחוסר רצון להשיב.

לאור האמור, לכאורה אין בפי הנתבעת 1 גרסה ממשית כנגד גרסת התובע כי הדוודים סופקו לה, גרסה הנתמכת גם, אך לא רק, על ידי הנתבע 2.

לפיכך, יש לקבל את טענת התובע כי סיפק את הדוודים נושא התובענה לנתבעת 1.

האם הנתבעת 1 מכרה את הדוודים לצדדי ג' וקיבלה בגינם תמורה?

כאמור, התובע טוען בתצהירו כי הנתבעת 1 עשתה שימוש בדוודים שסופקו לה, מכרה אותם לצדדי ג' וקיבלה בגינם תמורה (סעיף 11 לתצהיר).

בחקירתו העיד נתבע 2 כי הדוודים אכן נמכרו לצדדי ג' (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 26-21) –

"ש: בכתב ההגנה צרפת כנספחים מס' מסמכים המעידים על כך שהדוודים נמכרו לצדדי ג'.

ת: נכון.

ש: אתה זוכר את הסכומים?

ת: סכום אחד – טיב שתיל – נמכר ב-50,000 ₪ + מע"מ; הדוד השני נמכר במסגרת עיסקה כוללת של מעדני מיקי. מכרו להם אוטוקלאב. כדי להפעיל אותו צריך קיטור ולכן מכרו להם אוטוקלאב ודוד קיטור וצנרת לדוד. הדוד הוא חלק מהמערך."

בחקירתו הנגדית ציין מר סוקי כי אינו זוכר האם הדוודים האמורים נמכרו (עמ' 40, שורות 22-23).

עם זאת, כאשר הוצג בפניו הסכם הרכישה בין נתבעת 1 לבין חברת "מעדני מיקי" אודות רכישת אחד מהדוודים, ציין כי הוא זוכר שאכן נערכה עסקה בין הצדדים שכללה מכירה של דוד, אך לטענתו מדובר היה בדוד חדש (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 22-18) –

"ש. אתה זוכר עסקה נוספת עם מעדני מיקי?

ת. אני זוכר עסקה אחת עם מעדני מיקי.

ש. את העסקה הזאת?

ת. העסקה הזאת בסך 220,000 שח. העסקה הזאת אם זכרוני אינו מטעה הוא ודעתי הוא לא מטעני, העסקה עם דוד חדש. זה מה שאני זוכר."

אולם בנספח ב' לתצהירו של נתבע 2 מוצג הסכם הרכישה בנוגע לאותה עסקה שנערכה בין נתבעת 1 לבין חברת "מעדני מיקי" ביום 4.3.14. שם מפורט כי הדוד שנמכר בעסקה הוא דוד ישן, משנת 1998 התואם לתיאור הדוד אותו סיפק לכאורה התובע לנתבעת 1.

אודות הדוד שנמכר לכאורה לחברת "טיב שתיל", טענה הנתבעת 1 בסיכומי התשובה שלה כי "אף בהתייחס לטיב שתיל וכפי שנטען, לא הותקן מי מהדודים הנטענים בכתב התביעה אלא דוד קיטור חדש !!" (ההדגשה במקור, א.ב).

בנספח ז' לתצהירו של הנתבע 2, הוגשה כרטסת הנהלת החשבונות של חברת "טיב שתיל", שם נראה כי בין הנתבעת 1 לבין "טיב שתיל" נערכו שתי עסקאות, האחת נערכה ביום 25.4.14 בנוגע לדוד קיטור לחממות והשנייה נערכה ביום 17.9.15 עבור דוד קיטור חדש.

בנספח ה' לתצהיר הנתבע 2 מובאת חשבונית בנוגע לעסקה הראשונה עם "טיב שתיל" שהונפקה ביום 25.4.14 ושם, בתיאור המוצר, מדובר בדוד משומש מאותו דגם שסופק על ידי התובע.

קשה להלום עם ראיות אלה את הטענה כי הדוודים שסופקו במועד האמור לחברות אלה הם חדשים.

כמו כן, בנספחים ג' ו-ה' לתצהירי הנתבע 2 מוצגות החשבוניות אודות שתי העסקאות עם "מעדני מיקי" ו"טיב שתיל" המעידות כי הנתבעת 1 היא זו שדרשה את התמורה בגין מכירת דוודים אלה.

על החשבוניות מופיעה חתימה של הגב' שוש אביטל אשר על פי עדותו של הבעלים של נתבעת 1, מר ציון בדש, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהלת החשבונות של נתבעת 1 (עמוד 23, שורות 14-15). כך אישר גם ציון סוקי, מנכ"ל הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה (עמוד 45, שורות 1-2).

סקירה זו מלמדת כי הנתבעת 1 קיבלה את התמורה בגין שתי עסקאות במסגרתן נמכרו שני דוודים משומשים מאותו הדגם שסיפק התובע, על אף שלנתבעת 1 לא היה כל תיעוד מאין הגיעו.

לאור האמור הוכח ברמה הנדרשת להליך אזרחי כי מדובר בעסקאות שבוצעו עם "מעדני מיקי" ו"טיב שתיל", להן מכרה הנתבעת 1 דוודים משומשים זהים לאלה שסיפק התובע.

האם הדוודים שנמכרו בעסקאות הם אותם הדוודים אותם סיפק התובע?

בעדותו, טען התובע כי הדוודים אותם סיפק הם דוודים ישנים (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 21-15) –

"ש. אלה שני הדוודים היחידים מהסוג הזה בארץ.

ת. קשה לי לומר, צרי לעשות מחקר לבדוק.

ש. יש עוד דוודים כאלה בארץ.

ת. אני מניח שקיימים.

ש. אתה יודע איפה צולמו התמונות האלה.

ת. ניתן לצלם אותם בכל מקום בארץ. "

באשר לזיהויים המדוייק של הדוודים העיד התובע כדלקמן –

"ש. איזה דודים מכרת.

ת. זה דודי קיטור שהיו מותקנים במשען גונן בירושלים, רשת בתי אבות, שפרקתי והתקנתי במקומם משאבות חום והמשאבות הם תחליף לדודי קיטור וההפעלה שלהם הרבה יותר זולה, הם עובדים על חשמל במקום סולר. אז העלות של ייצור מים חמים הרבה יותר זולה.

ש. איזה דודים פרקת.

ת. שני דודי קיטור, מיכל הזנה, משאבות וברזים.

ש. איזה גודל הדודי קיטור.

ת. משקל של כמעט 2 טון כל אחד, קוטר 1.30 מ', אורך 2 – 2.5 מ'.

ש. אני מראה לך תמונה שצרפנו בתצהיר של שלמה, נספח א' 1, 2. תאשר לי אם אלה הדודים שפרקת.

...

ת. לפי השילוט, זה הדוד. מסמן את השילוט בתמונה א1 על עותק ביהמ"ש. אין הרבה דודים כאלה בכלל. דודי קיטור היום מעטים מאוד.

ש. לגבי תמונה א2.

ת. אני מניח שכן, מסיבה אחת כיוון שזה אותו סוג של הדוד. גם הצנרת שהיא צמודה אליו. הבקבוק שמשמאל לדוד הוא גם נראה כמו שהיה שם.

ש. אלה דודים מתוצרת קלוריטרמה.

ת. כן.

ש. כתוב שהם בהספק של 650 ק"ג.

ת. כן.

ש. גם ראינו מהפתק שזה מדגם hdr65.

ת. יכול להיות שכן. אני לא נכנס עמוק לזה, אבל זה מבחינת הגודל. פרטים קטנים כאלה לא נכנסתי אליהם על גבי הנתונים שמופיעים על לוחית הזיהוי שעל הדוד."

בעל מניות הנתבעת 1, מר ציון בדש, העיד כי לא ניתן לדעת שהדוודים שנמכרו בעסקאות עם "מעדני מיקי" ו"טיב שתיל" הם אותם הדוודים המדויקים אותם סיפק התובע (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 8-1) –

"ש. כשאני מסתכל על פרטי הדוד אני רואה כי זה אותה חברה ואותו שנת ייצור כמו הדוודים שהתובע טוען שסיפק לשלמה. כמדברים על אותו דוד ואותה שנת ייצור, בהנתן שכבר הבנו ממך שהאנשים הרלוונטים שהחזיקו בידיים והעמיסו למשאית לא הבאתם לעדות. בהגיון שלך סביר כי זה אותם דוודים.

ת. אם יש 100 דוודים כאלה אז הסיכוי אחד ל – 100.

ש. את זה אתה אומר גם שהוכח לנו שאותם דוודים ידים ישבו קודם לכן במשען, שעדל אומר כי פירק משם וסיפק לשלמה?

ת. התובע לא אמר שזה אותם דוודים, אלא שזה אותו שם."

כאן המקום להדגיש כי מר בדש לא העיד כי ישנם 100 דוודים מסוג זה אלא אמירתו היא אמירה מותנית – "אם יש 100 דוודים כאלה אז הסיכוי אחד ל – 100" ההדגשה שלי – א.ב.) אך בכך לא סתר מר בדש את גרסת התובע על פיה – "אין הרבה דודים כאלה בכלל".

בהמשך חקירתו נשאל התובע על דו"ח בדיקה המתייחס לאחד משני הדוודים (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 33-22) אולם הדו"ח לא הוגש אגב חקירתו.

ביום 1.2.18 הגיש הנתבע 2 בקשה לצירוף ראיות אשר נעתרתי לה ביום 16.3.18. נספח א'1 לבקשה מהווה אותו דו"ח, או בשמו הרשמי – תסקיר, על בדיקת דוד קיטור שנערך בתאריך 18.3.13 במשען בע"מ, מספר היצרן המופיע על דוח הבדיקה הוא 2725-2 ופרט זיהוי ייחודי זה תואם לדוד אותו הציג התובע כאחד מן הדוודים שסיפק למחסני הנתבעת 1. הבדיקה נערכה ב"משען" מהם העיד התובע כי רכש את הדוודים.

בנספח ב' מוצג תסקיר בדיקה נוסף שנערך לאותו הדוד, בעל אותו מספר יצרן בתאריך 7.12.15. כאשר הפעם בעלת הדוד היא "מעדני מיקי" בכתובת א.ת הרטוב בית שמש.

פרטים אלה תואמים לעדותו של נתבע 2 בדבר העסקה עם "מעדני מיקי", אשר אף טען כי בעקבות עסקה מוצלחת מוקדמת יותר, התקשרו הצדדים בעסקה נוספת והזמינו דוד נוסף שהוצב בבית שמש (עמוד 33 לפרוטוקול שורות 7-1).

דהיינו – לפחות בכל הנוגע לעסקה עם "מעדני מיקי" נראה באופן קרוב לודאי כי מדובר באותו דוד אשר סיפק התובע לנתבעת 1.

כפי שכבר צויין לעיל, לא יכול היה אף אחד מעדי הנתבעת 1 לסתור באופן ודאי את טענת התובע כי הדוודים שסופקו למעדני מיקי וטיב שתיל היו אלה שסיפק התובע לנתבעת 1.

הפועל היוצא מן האמור הוא לא רק כי הוכח, לפחות ברמה הנדרשת להליך אזרחי ברמת וודאות קרובה, כי הדוד אשר סופק למעדני מיקי הוא זה שסיפק התובע לנתבעת 1 אלא הדבר גם מהווה אישוש למהימנות מכלול גרסתו.

לאמור לעיל יש לצרף את טענת התובע, אשר כלל לא הועלתה גרסה נגדה, כי קיימים מעט מאוד דוודים מסוג זה בארץ ואת עדותו התומכת הפוזיטיבית של הנתבע 2 לעומת העדויות של עדי הנתבעת 1 שלא ידעו לומר אמירות וודאיות על עסקת מכר זו המתיישבות עם הראיות, ולעובדה שגם הדוד שנמכר לטיב שתיל הוא דוד מדגם זהה לזה שנמכר למעדני מיקי.

מכלול האמור מהווה לטעמי בסיס מספיק לקביעה כי יש לקבל את גרסת התובע גם לגבי הדוד שנמכר לטיב שתיל ולקבוע כי הוא אותו דוד שסופק לנתבעת 1 על ידי התובע.

טענת ביצוע העסקאות על ידי הנתבע 2 מאחורי גבה של הנתבעת 1

הנתבעת 1 טענה כי הנתבע 2 ביצע את העסקה נושא תובענה זו, כמו גם עסקאות נוספות, במסגרת עסקים פרטיים שניהל מאחורי גבה מבלי שהיא נהנתה מפירות העסקה, וזאת בידיעת התובע.

הנתבעת 1 ביססה טענה זו על העובדה שלטענתה התובע התנהל לכל אורך הדרך רק מול הנתבע 2 וכי לא פנה אל הנתבעת 1 בדרישת תשלום רק 20 חודשים לאחר ביצוע העסקה.

כן בקשה הנתבעת 1 לתמוך טענתה זו בעובדה שהתובע העיד כי סבר במשך תקופה מסויימת כי הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1.

אין כמעט צורך לציין כי הנתבע 2 מכחיש טענות אלה מכל וכל.

תחילה יש להבהיר כי טענה זו של הנתבעת 1 היא למעשה טענה המייחסת לנתבע 2 מעשי מרמה והטעיה בעלי אופי פלילי, שלא לומר מעבר לכך.

בית המשפט העליון קבע ביחס לטענות מרמה וזיוף המועלות כנגד צד במסגרת הליך אזרחי (ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' אמנון מלחי (11.4.2013) פסקה 15 לפסק הדין) כי –

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו למשל: ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין [פורסם בנבו] (18.4.2012), פסקה 14; ע"א 3725 חזן נ' חזן [פורסם בנבו] (3.2.2011), פסקה 31; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986) (להלן: עניין זיקרי)]."

להלן החלקים מחקירת התובע העוסקים בטענות אלה (עמ' 4 שורה 7 – עמ' 7 שורה 19) –

"ש. בעבר עשית עסקאות עם הנתבעת 1.

ת. כן.

ש. בזמנו שולמו לך כל הכספים.

ת. כן.

ש. אתה אומר בתצהיר שלך כי במהלך ינואר 2014 התקשרת עם הנתבעת 1.

ת. התקשרתי עם החברה דרך שלמה. אני יודע כי שלמה עובד בחברה הזו, תמיד אנו נפגשים בסיורי קבלנים והוא תמיד הציג את עצמו כנציג של הנתבעת 1.

ש. האם יש לך טופס הזמנה של החברה.

ת. לא.

ש. האם פנית לחברה באיזה דרך חוץ מלפנות לשלמה.

ת. לא.

ש. רק דרך שלמה נעשתה התקשרות.

ת. גם כשעשינו את העבודה בשנת 2011 זה היה דרך שלמה.

ש. אתה בטוח שהעבודה בשנת 2011 נעשתה דרך שלמה.

ת. כן. הוא היה קשר בינינו אבל השיק יצא מהחברה.

ש. אתה אומר שסיפקת לחברה את הסחורה.

ת. כן. לחברה, למפעל של החברה וכשהסחורה הגיעה שלמה התקשר ואמר כי הסחורה הגיעה והנהג הוריד אותה אישר שהוא הוריד בחצר של המפעל.

...

ש. גם על שטר המטען החברה לא חתומה.

ת. נכון.

ש. יש לך הסבר מדוע החברה לא חתמה על שטר המטען.

ת. אני חושב שזו היתה רשלנות של הנהג שלא החתים מישהו שהוריד את הסחורה שם.

...

ש. אתה אומר יותר מזה, שלמה ביקש להוציא חשבונית לחברה.

ת. כן.

ש. אתה הצגת את החשבונית לחברה.

ת. אני נתתי את החשבונית לשלמה. אבל החשבונית על שם החברה.

...

ש. כשראית שהתשלום לא מגיע, העברת חשבונית לחברה.

ת. החשבונית היתה אצל החברה.

ש. אצל החברה או אצל שלמה.

ת. אני מכיר את שלמה כנציג של החברה, היתה תקופה חשבתי כי הוא מנהל החברה, לא חששתי לרגע אם להעביר לחברה או לא.

ש. כלומר העברת הכל לשלמה.

ת. נכון.

ש. בדוח החוקר שלך שהוא מיום 30.8.15, שנה ו – 8 חודשים אחרי ההתקשרות שלך עם שלמה עדיין לא העברת חשבונית לחברה.

ת. מי אומר? אני רואה את שלמה כנציג החברה.

ש. חוץ מלשלמה לא העברת למישהו אחר בחברה.

ת. אני לא יכול להעביר חשבונית פעמיים.

ש. כששלמה לא משלם לך, אתה לא חושב לפנות לחברה.

ת. אני פניתי הרבה פעמים מהמנכ"ל, ועד הפקידה ומנהלת חשבונות.

...

ש. אמרו שיש חשבונית כזו.

ת. בשלב מסויים הגעתי למנהלת החשבונות והיא הבטיחה לבדוק והיא ענתה לי שאין לי חשבונית כזו. באותו רגע נדלקה לי נורה אדומה ואמרתי שאין לי מה לעשות אלא ללכת לעו"ד.

ש. האם נכון ששלמה התחייב באופן אישי לשלם לך את הכסף.

ת. שלמה לא יכול להתחייב באופן אישי כי הוא לא הבעלים של החברה. הוא נציג.

...

ש. עד אוגוסט 2015 לא פנית לחברה עם החשבונית.

ת. כי כל הזמן היה לי דו שיח עם שלמה, הוא אמר לי עכשיו אני בקזחסטן, אני בחופש, כל הזמן דחה שוב ושוב.

ש. כשדוחים אותך במשך שנה ו – 8 חודשים למה פנית רק באוגוסט ולא קודם.

ת. כל הזמן היה לי תשובות מרגיעות משלמה לכן הבנתי שהוא מסדר את העניינים ולא פניתי. ברגע שראיתי שהם מכחישים שיש להם חשבונית אז הלכתי לעו"ד.

...

ש. שלמה אמר לך שידאג לחוב באופן אישי האם אני צודק.

ת. באופן אישי דרך החברה. הוא כבר הסביר לי פעם אחת שהוא דואג לי אבל לא יכול להוציא מהכיס שלו את הכסף.

ש. בדוח החוקר צרפת תמליל, בשיחה אומר שלמה "אני מבטיח וגם אני אדאג לך" "תן לי עד סוף השבוע ואני אטפל בזה" "אני חזרתי עכשיו מחו"ל ואני מטפל בזה" "אני מבטיח לך אישית ואני גם חוזר אליך" "לשלם כי אתה יכול להיות בטוח שתקבל את הכסף" האם שלמה הבטיח באופן אישי או לא.

...

ת. מעולם לא התחייב באופן אישי, הוא התחייב אישית שידאג לי לתשלום.

ש. אתה עושה עסקים מאז ינואר 2014 עם שלמה.

ת. מאז המקרה הזה אני לא עושה איתו עסקים.

...

ש. האם זה יכול להיות ששלמה הזמין את הדודים באופן אישי לעצמו בעסקאות שלו.

ת. תשאל אותו. ממני הוא הזמין את זה עבור החברה.

...

ש. נשאלת מספר פעמים ששלמה הבטיח לך באופן אישי, אמרת כי הוא הבטיח לדאוג לך באופן אישי למה?

ת. שהתשלום יעבור אלי דרך החברה."

הבאתי באריכות את החלקים הרלוונטיים מחקירת התובע בנושא זה על מנת להדגיש כי בניגוד לטענת הנתבעת 1 אין חקירתו הנגדית של התובע מבססת בכל צורה שהיא את הטענה כי הנתבע 2 פעל עימו בעצה אחת מאחורי גבה וביצע את העסקה כחלק מעסקים פרטיים תוך שהוא מנסה להטיל שלא כדין את עלותה על הנתבעת 1.

גרסתו של התובע נותרה אחידה וברורה על פיה גם בעסקאות קודמות בהן פרעה הנתבעת 1 את חובה כלפיו היה הדבר לאחר שכל הקשר היה מול הנתבע 2, וכי כך היה גם ביחס לעסקה דנן.

הבעלים של הנתבעת 1 העיד כי אינו מעורב בעסקאות בהיקף של פחות מ-100,000 ₪ (עמ' 12 שורות 29-28) וגם מנכ"ל הנתבעת 1 באותה עת, מר ציון סוקי, אשר טען תחילה כי אמור היה לחתום על כל עסקה, אישר כי הוא מכיר את העסקה עם מעדני מיקי הגם שחתימתו אינה מתנוססת על מסמכיה (עמ' 41 שורות 26-10).

נוכח האמור, קשה להטיל ספק בטענת הנתבע 2 כי עסקאות בהיקף העסקה דנן נוהלו מטעם הנתבעת 1 על ידי גורמים זוטרים יותר דוגמת הנתבע 2 בתפקידו כמנהל שיווק (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 30).

אין זה המקרה הראשון בו נציג מוכר של חברה עימו עובד ספק במשך תקופה לא מבוטלת מהווה עבורו הכתובת הכמעט בלעדית מטעם חברה וגם כאשר המגיע לו אינו משולם במועד לוקח זמן עד שהוא "מדלג מעליו" אל גורמים אחרים בחברה. בדרך כלל הדבר בולט יותר ביחס לספקים קטנים אשר תלותם באנשי הקשר שלהם בחברות גדולה יותר.

הנתבעת 1 לא הצליחה להביא ראיות מספקות על מנת להוכיח כי במקרה זה הנתבע 2 פעל מאחורי גבה במרמה, ביחוד לאור העובדה כי הוכח שהנתבעת 1 מכרה את הדוודים וקיבלה בגינם תמורה ונוכח הדרישה הראייתית הקבועה בפסיקה ביחס לטענות מסוג זה.

אדגיש כי אין בדברים אלה משום קביעה פוזיטיבית בנוגע לשאלה האם הנתבע 2 אכן פעל מאחורי גבה של נתבעת 1 וביצע עבירות מרמה תוך שהוא מבצע עסקאות שונות כביכול בשם הנתבעת 1 אך בפועל נהנה מהן באופן פרטי תוך שימוש במידע שנחשף אליו כחלק מעבודתו אצל הנתבעת 1.

הקביעה דלעיל עוסקת אך ורק בעסקה דנן וכל שנקבע הוא שבחומר הראיות שלפני אין ראיה פוזיטיבית לכך שהעסקה דנן היתה עסקה פרטית של הנתבע 2 מאחורי גבה של הנתבעת 1 ועל כן לא הוכחה טענה זו ביחס לעסקה נושא תובענה זו, הא ותו לא.

סיכום
התובע זכאי לתשלום עבור דוודים שסיפק, והשאלה העובדתית שהיתה צריכה להתברר היא על מי מבין הנתבעים חובת התשלום בגין הציוד שסיפק התובע.

לאחר שקבעתי לעיל כי התובע אכן סיפק את הדוודים לחצרי הנתבעת 1 ולא קיבל בגינם תמורה, כי הנתבעת 1 מכרה שני דוודים אלה וקיבלה בגין מכירה זו את התשלום ולא הוכחה טענת המרמה שלה כלפי הנתבע 2, חובת התשלום בגין הדוודים שסיפק התובע מוטלת על הנתבעת 1.

לאור האמור אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את התמורה בגין הדוודים שסיפק לה התובע, אשר עמדה במועד הגשת התביעה על סך 45,201 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 1,130 ₪, כשלסכומים אלה יתוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 13.1.16.

כמו כן, בשים לב להוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 19.7.16, לאמירה בנושא זה בהחלטה מיום 16.3.17 ולאופן ניהול ההליך בכללותו, לרבות צירוף הראיות בשלב מאוחר של ההליך, תישא הנתבעת 1 בשכ"ט ב"כ התובע בסך 6,000 ₪.

לאור העובדה שלנתבע 2 אחריות משלו לאי הסדר בכל הקשור בעסקה ולאי התשלום במועד אינני עושה צו להוצאות לטובתו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ח, 06 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
19/07/2016 החלטה שניתנה ע"י אלי ברנד אלי ברנד צפייה
06/05/2018 פסק דין שניתנה ע"י אלי ברנד אלי ברנד צפייה