לפניי תביעה כספית על סך 604,514 ₪ שהגישה התובעת, חברה בע"מ, נגד הנתבעים.

1. התובעת היא חברה העוסקת ביבוא, ייצור שיווק מכירה ושירות למוצרי עישון של סיגריות אלקטרוניות, חומרי המילוי והאביזרים הנלווים הקשורים בכך.
2. הנתבעים הפעילו חנות למכירת סיגריות אלקטרוניות, חומרי מילוי ואביזרים נלווים בעיר ראשון לציון.
3. התובעת טוענת כי הפעלת החנות של הנתבעים הייתה כזכיין של התובעת. הנתבעים מכחישים טענה זו. לטענתם בהתאם למוסכם בין הצדדים הציבו שלטי פרסום של התובעת בחנות ומכרו מתוצרתה, הא ותו לא.
4. התביעה הוגשה בגין חובות נטענים בגין סחורה, והתחשבנות שבין הצדדים בגין הסכם הזכיינות הנטען, נזקים שהנתבעים גרמו לתובעת לטענתה עקב הפרת ההסכם שבין הצדדים, וכן נזקים שהנתבעים גרמו לתובעת בשל שימוש בשלטים שלה וסממנים אחרים של מוצריה, תוך הטעיית הלקוחות לסבור כי הם קונים מתוצרתה של התובעת.

טענות התובעת

1. התובעת בעלת מוניטין רב והיא המובילה את השוק בישראל בתחום הסיגריות האלקטרוניות, נוזלי המילוי ואביזרים נלווים.
2. התובעת פועלת להפצת מוצריה בין היתר באמצעות רשת חנויות בכל רחבי הארץ, המופעלת על ידי זכיינים, המוכרים אך ורק את תוצרתה של התובעת.
3. התובעת דואגת לעיצוב חנויות הרשת כולל הריהוט והתאורה המתאימים, שילוט מתאים מחוץ לחנות ובתוכה, הדרכה, אספקת (מכירת) כל הטובין הנמכר בחנות בהנחה לזכיין כך שימכור אותה בחנות ברווח, אספקת שירותי פרסום, העמדת מוקד טלפוני ארצי למכירות אשר מפיץ את הביקוש לזכיינים, מתן אחריות למוצרים וחלפים חינם בתוך תקופת האחריות, חלפים ותמיכה טכנית, וכן נהנה הזכיין מהמוניטין שצברה התובעת והמותג TakeAir.
4. הנתבעים הפעילו את חנות החברה כזכיינים בעיר ראשון לציון מיום 12.12.2012.
5. במהלך שנת 2014 אם לא קודם לכן, החלו הנתבעים, ללא ידיעתה והסכמה של התובעת למכור בחנות TakeAir בראשון לציון מוצרים מתחרים לתובעת, מזויפים, והנחזים להיות מתוצרת TakeAir כשאינם כאלה, או שלא סופקו על ידי התובעת, בניגוד למוסכם.
6. התובעת מסרה לנתבעים הודעה על סיום ההתקשרות ודרישה להסיר את השלטים וסימני הזיהוי המשייכים אותם לרשת חנויות התובעת, אך הנתבעים התעלמו מהדרישה.
7. הנתבעים ממשיכים להשתמש במוניטין ובשילוט של התובעת, מציגים עצמם כחלק מהרשת באינטרנט ובפני הלקוחות הבאים בשערי החנות, מעמידים פנים כמוכרים את מוצריה ונהנים מהמוניטין הרב שצברה התובעת. בנוסף, את הבקבוקים של נוזל המילוי המזויפים שהם מוכרים, עצבו הנתבעים בדיוק באותה הצורה והגודל של בקבוקי המילוי של TakeAir על מנת ליהנות מהמוניטין של TakeAir , לגנוב את עין הלקוח ולהטעותו, והתעשר על חשבונה של התובעת.
8. הנתבעים פוגעים במוניטין של התובעת ובצרכנים.
9. הנתבעים נותרו חייבים לתובעת סכומים גדולים עבור טובין שהזמינו וקיבלו אך לא שילמו עבורם.
10. הנתבעים ביטלו שיקים שמסרו לתובעת.
11. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצו מניעה וצו עשה המורים לנתבעים לחדול משימוש בשמה של התובעת ובשלטים הנושאים את שמה והלוגו שלה, והמורה להם לחדול ממעשי גניבת העין והזיוף כאשר הם מציגים ומוכרים בקבוקי נוזל מילוי לסיגריות אלקטרוניות הנחזה להיות מתוצרת התובעת.
12. מתחילת פעילותה של התובעת ועד היום השקיעה התובעת ממון רב ועמל מרובה בייצור ויבוא של מוצרים מהאיכות הטובה והגבוהה ביותר, בשיווק נמרץ, פרסום במדיות שונות, יחסי ציבור, שירות מהיר ומסביר פנים, קבלת גושפנקא מגורמי מקצוע, ובין היתר של רופאים ופרופסורים יידועי שם ועצבה מוניטין רב. שמה של TakeAir הפך לשם דבר לאיכות גבוהה אמינות בטייחות בשימוש ושירות מעולה, למצער בקרב קהילת המעשנים בכלל ומעשני הסיגריות האלקטרוניות בפועל ובכוח בפרט.
13. הצדדים הגיעו להסכמה כי התובעת תישא במחצית העלות של השיפוץ בחנות (למעט שלטים).
14. עלות השיפוץ עמדה על 28,000 ₪, וחלקה של התובעת בסך של 14,000 ₪ שולם לנתבעים בהנחה על חובם בגין סחורה שסופקה להם בנוסף לסחורה שסופקה בקונסיגנציה.
15. התובעת מימנה שילוט מחוץ לחנות ובתוכה, שירותי פרסום מוקד טלפוני ארצי חלפים וכן הדרכה לנתבעים על המוצרים וטיעוני מכירה בזכות הסיגריות האלקטרוניות.
16. התובעת מסרה לנתבעים הסכם המצורף כנספח י"ג לכתב התביעה. ההסכם לא נחתם בפועל על ידי הזכיינים, לרבות הנתבעים, שכן באותה העת לא הקפידה התובעת להחתים את הזכיינים, גם בשל העובדה שמקום מושבו של עורך הדין של התובעת היה בירושלים דבר שהקשה על הצדדים להגיע למשרדו ולחתום בנוכחותו, וגם מפני האמון שנתנה בזכיינה. כך או כך, נהגו כל הזכיינים, כולל הנתבעים והתובעת בהתאם להסכם גם אם לא נחתם.
17. בנוסף חתם כל זכיין וכך גם הנתבעים, על שטר ערבות והתחייבות לפרוע את כל חובותיו כלפי התובעת כפי שהם מופיעים בספרי התובעת. התובעת מצדה דאגה לרישום קפדני .
18. הנתבעים הם שותפים שפנו אל התובעת בשנת 2012. התובעת הציגה בפניהם את ההסכם, והם הסכימו לחתום עליו ופעלו לפיו, הגם שלא חתמו עליו.
19. בדרך כלל נהגה התובעת להזמין את השילוט עבור הזכיינים אצל ספק שלה. הואיל ובמועד הרלוונטי, זמן האספקה עמד על 60 יום, והנתבעים הפצירו בתובעת לאפשר להם לפנות לספק שלהם, מסרה להם התובעת את כל הנתונים הדרושים, הנתבעים הזמינו את השלט אצל ספק שלהם, והתובעת נשאה בעלות השלטים בסך 16,000 ₪ באמצעות מתן הנחה בגין סחורה שסופקה לנתבעים. השלטים הם רכושה של התובעת כמו בכל המקרים עם שאר הזכיינים.
20. בנוסף התובעת סיפקה לנתבעים שלט שמוצב בתוך החנות ושוויו 2,000 ₪.
21. עם פתיחת החנות סיפקה התובעת לנתבעים סחורה בקונסיגנציה בשווי של 111,712 ₪ כמפורט בתעודת משלוח 04/001003 מיום 11.12.2012.
22. כבטוחה לאספקת הטובין הפקידו הנתבעים בידי התובעת שיק על סך 110,000 ₪.
23. סוכם כי כעבור זמן מוסכם תיערך ספירת מלאי בחנות ותיערך התחשבנות בהתאם לסחורה שנמכרה, הסחורה שהנתבעים ירצו להחזיר וסחורה נוספת שתסופק עד אז.
24. בנוסף סיפקה התובעת לנתבעים סחורה בשווי של 17,833.50 ₪ בתעודת משלוח מספר 04/001004 מיום 3.2.2013 אשר טרם שולם תמורתה, והיא איננה חלק מן המלאי שסופק בקונסיגנציה.
25. כמו כן התובעת סיפקה לנתבים סחורה במספר הזדמנויות נוספות, והנתבעים שילמו לתובעת את תמורתה.
26. במהלך חודש אפריל 2014 התעורר אצל התובעת החשד כי בניגוד למוסכם, החלו הנתבעים למכור בחנות טובין שאינם מתוצרת TakeAir. החשד התעורר בשל פנייה של לקוחות אל התובעת, בטענה כי קנו מוצרים לא תקינים מהנתבעים, וכאשר הציגו את המוצרים בפני נציגי התובעת, עלה החשש שהמוצרים מזויפים.
27. נציגי התובעת, עמי מזרחי וכפיר יוסף פנו אל הנתבע 1 , איציק סויסה, אולם הוא הכחיש כי הנתבעים מוכרים טובין ממקור אחר.
28. בעקבות זאת בדקה התובעת את ספרי החשבונות, תמהיל המוצרים ומחזורי המכירות, ובדיקה זו ביססה את המסקנה כי הנתבעים מוכרים סלילי אידוי, מכלי אידוי, ושאר אבזרים שאינם של התובעת.
29. ביום 20.10.2014 נערכה בחנות ספירת מלאי בנוכחות נציגי התובעת והנתבעים. מקצת מהסחורה בחנות נלקחה על ידי התובעת לאור טענת הנתבעים שאין לה ביקוש, ועל החלק החסר, היינו שנמכר על ידי הנתבעים, נערכה התחשבנות שכללה מתן ההנחה על חשבון השיפוץ וכן הנחה נוספת, והנתבעים מסרו בידי התובעת 7 שיקים, האחד לפירעון מיידי ליום 20.10.2014 ו- 6 שיקים מעותדים, אשר בסופו של דבר לא נפרעו שכן בוטלו על ידי הנתבעים ללא כל הצדקה.
30. בגין חילול 6 השיקים, לאחר דין ודברים עם הנתבעים, הגישה התובעת ביום 20.7.2015 את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל.
31. בנוסף נותרו הנתבעים חייבים את הסך של 17,833.50 ₪ בגין תעודת משלוח מספר 04/001004 מיום 3.2.2013.
32. עוד בטרם חוללו השיקים, כאשר התובעת סברה כי תיעשה התחשבנות והעניין ייושב, ולאור תוצאות ספירת המלאי והצורך לספק לנתבעים סחורה אשר יש לה ביקוש והיא חסרה במלאי של החנות ולדרישתם, סיפקה התובעת לנתבעים טובין כמפורט בחשבונית מספר 100075 מיום 1.1.2015 על סך 4,412 ₪ וכן בחשבונית מיום 12.1.2015 מספר 100078 על סך 2,900 ₪.
33. יוצא איפוא כי התחייבותה של התובעת בגין השלטים ובגין השיפוץ מולאו וטובין בשווי 58,945 ₪ (28,500 ₪ בגין חילול השיקים, 17,833.5 ₪ בגין טובין מתעודת משלוח 04/001004, 4,412 ₪ בגין חשבונית מספר 100075 וכן 2,900 ₪ בגין חשבונית 100078) המצוי או נמכר על ידי הנתבעים, ואילו עבור הטובין שולם בפועל רק 5,300 ₪, וזאת באמצעות השיק לפירעון מיידי ליום 20.10.2014 אשר נפרע).
34. לפיכך נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך של 53,645 ₪ בגין הטובין.
35. ביום 26.1.2015 הגיעה למשרדי התובעת לקוחה גב' בר אידליץ והתברר כי מוצרים שנקנו על ידה בחנות הנתבעים והיו בידיה, אינם ממוצרי התובעת. כשטלפן מזרחי לסויסה ושאל אותו בעניין זה, אמר לו האחרון 'תעשה מה שאתה רוצה אני מוכר מה שבא לי' וניתק את הטלפון.
36. הנתבעים קיבלו מהתובעת הודעה על סיום ההתקשרות ודרישה להסיר את השלטים וסימני הזיהוי שמשייכים אותה לרשת חנויות התובעת, אך התעלמו מהדרישה, והמשיכו בשלהם.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים משווקים ללקוחותיהם סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים משנת 2011. במסגרת פעילותם רכשו סיגריות ומוצרים נלווים מהתובעת ומיבואנים אחרים.
2. בשלהי 2012 פנתה התובעת אל הנתבעים בהצעה לשיתוף פעולה, שבמסגרתו יוצב שלט המפרסם את התובעת בחנות הנתבעים. השלט יוזמן על ידי הנתבעים, והתובעת תשפה את הנתבעים עבור הוצאה זו. הנתבעים הסכימו לשיתוף הפעולה ואף הסכימו כי יקראו לחנות שלהם "טייק אייר ראשון לציון".
3. מעולם לא נחתם בין הצדדים הסכם זכיינות והצדדים לא התנהגות במהלך עסקיהם בהתאם להסכם הזכיינות הנטען על ידי התובעת.
4. בשלהי שנת 2014 החלו הנתבעים לייבא סיגריות אלקטרוניות ומוצרים נלווים שנשאו את שם היצרן ואת שם החנות "אגו שופס". כמו כן הודיעו לתובעת כי כשתשלם את עלות השלט, היא מוזמנת לקחת אותו.
5. הדבר העלה את חמתם של מנהלי התובעת, ובעקבות זאת הם פתחו במסע של בריונות משפטית שכתב תביעה זה מהווה חלק ממנו (כמו גם תביעה בהוצאה לפועל והגשת קובלנה פלילית).
6. התובעת אינה יצרן. התובעת והנתבעים מזמינים את אותם מוצרים מאותם יצרנים בחו"ל.
7. אין ממש בטענה התובעת כי מוצרי הנתבעת הם "מזויפים".
8. התובעת לא השתתפה בשיפוץ החנות ולא השקיעה בעיצובה.
9. בתחילת הפעילות משכו הנתבעים מהתובעת סחורות בסך של בסך 111,712 ₪, ועבור זה הפקידו בידי התובעת שיק ביטחון בסכום של 100,000 ₪. לאחר מכן, כשהנתבעים מסרו לתובעת שיקים מעותדים, הבטיחו מנהלי התובעת כי יחזירו לנתבעים את שיק הביטחון. משלא הוחזר שיק הביטחון, הודיעו הנתבעים לתובעת כי יאלצו לבטל את השיקים.
10. הנתבעים מייבאים את תוצרתם ואינם מזדהים כחלק מחנויות טייק אייר ישראל.
11. הנתבעים והתובעת מייבאים את תוצאתם מאותו מקור אשר משווק את בקבוק הנוזל האמור והוא המעצב של הבקבוק ומשווק אותו למספר יבואנים בארץ.
12. התובעת תובעת מכוח זכות ל"שם שאינו רשום סימן מסחרי" שם שאינו רשום ואינו נחלתה הבלעדית.
13. התובעת תובעת מכוח זכות יצרן למוצריו בעוד שהיא אינה יצרנית, והיא תובעת זכות לעיצוב בקבוק שלא היא עצבה.
14. התובעת תובעת מכוח זכות לבלעדיות שלא קיימת, ומכוח הסכם זכיינות שמעולם לא נחתם.
15. חוות הדעת הוזמנו על ידי התובעת אל על מנת לקדם את המותג או את המוניטין של החברה אלא, כפי שמפרטת התובעת באתר האינטרנט שלה "... בעקבות הודעה של משרד הבריאות כי הוא שוקל לאסור על ייצור יבוא ושווק סיגריות אלקטרוניות בישראל. זאת בעקבות המלצה של ועדה מקצועית של משרד הבריאות לאסור על ייצור ייבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות בישראל בהוראת שעה ל חמש שנים" אזהרה שריסקה את שוק הסיגריות האלקטרוניות בכלל ואת המוניטין של התובעת ככל שהיה קיים.
16. הסכומים ששילמה התובעת למשרד יחסי ציבור (סעיף 28 לכתב התביעה) שולמו עבור מאבק בהודעת משרד הבריאות ולא כחלק מבניית מוניטין.
17. השיק והערבות הם בעבור הסחורה בסך 111,712 ₪ ששולמה לתובעת בשיקים מעותדים, והובטח לנתבעים כי שיק הביטחון יושב לידיהם.
18. הנתבעים מכחישים כי בנוסף לסחורה בסך 111,712 ₪ (שסופקה בתעודת משלוח מיום 11.12.2012), סיפקה התובעת לנתבעים טובין בשווי 17,833.50 ₪ בתעודת משלוח מיום 3.2.2013 שטרם שולם ואינו חלק מהמלאי שסופק בקונסיגנציה.
19. ככל שנמכרו בחנות מוצרים שאינם של התובעת, ככל שהלקוחות שאלו, מסרו להם הנתבעים כי אלה מוצרים זהים. בכל מקרה התובעת לא יכולה לתייג אותם מוצרים כמזויפים שכן היא אינה היצרן.
20. לגבי המוצרים שנמכרו אשר התובעת טוענת כי 'התברר כי הם אינם מוצרי התובעת', העובדה שהם אינם מוצרי התובעת רשומה עליהם.

דיון והכרעה

1. לאור טענות הצדדים יש להכריע בשאלות כדלקמן:
   1. האם בין הצדדים נכרת הסכם זכיינות, ואם כן, האם במסגרתו התחייבו הנתבעים למכור אך ורק את מוצרי התובעת (בלעדיות).
   2. בין שנכרת בין הצדדים הסכם זכיינות ובין שלא, יש לערוך התחשבנות בין הצדדים ביחס לסחורה שהתובעת סיפקה לנתבעים.
   3. ככל שבין הצדדים נכרת הסכם זכיינות יש להכריע בשאלת הפרת ההסכם והחיובים הנובעים מכך.
   4. בנוסף, יש לבחון את טענות התובעת בדבר פגיעה במוניטין וגניבת עין.
2. מטעם התובעת העידו עמי מזרחי, ממייסדי התובעת, בעל מניות ומנהל פעיל, שניר שמקה, עובד של התובעת, ליאור לוי, זכיין של התובעת בחנות בירושלים, כרמית חלואני נשלחה מטעם התובעת לרכוש מוצרים בחנות הנתבעים, ואשר רכשה בחנות סיגריות אלקטרוניות שלא מתוצרת התובעת ביום 8.11.2015, ורו"ח יצחק בן שושן, מומחה מטעם התובעת אשר ערך מטעמה חו"ד אודות הפסד ההכנסות שנגרם לתובעת עקב מכירת סיגריות שלא מתוצרתה על ידי הנתבעים במשך כשנה, והפגיעה במוניטין התובעת. מטעם הנתבעים העידו הם עצמם.

ההסכם שבין הצדדים

1. אין מחלוקת כי ההסכם שהוגש על ידי התובעת לא נחתם על ידי הצדדים.
2. עוד בכתב התביעה טענה התובעת כי הסכם הזכיינות שצורף לכתב התביעה ולאחר מכן לתצהירים מטעמה, לא נחתם על ידי הנתבעים, כפי שלא נחתם על ידי זכיינים נוספים, אולם, כי ההסכם הועבר לעיון הנתבעים לפני ההתקשרות, כי זהו ההסכם ששימש את הצדדים בהתקשרות, וכי הנתבעים נהגו על פיו עד שהחלו להפר אותו.
3. התובעת טוענת, הן בכתב התביעה והן בתצהירים מטעמה כי רשת Take Air פעלה על ידי זכיינים כאשר על הזכיין היה לדאוג לשכירת החנות והוצאותיו כשוכר (שכירות חשמל וכדומה), וכי היה עליו למכור את תוצרתה של Take Air בלבד. לא היה מוטל על הזכיין לשלם דמי זיכיון או להתחייב למינימום רכישה וכדומה. על התובעת היה לדאוג לעיצוב החנות כאחת מחנויות הרשת, כולל ריהוט ותאורה מתאימים, שילוט מחוץ לחנות ובתוכה, הדרכה, אספקה (על דרך מכירה) של המוצרים הנמכרים בהנחה לזכיין כך שימכור אותם ברווח, אספקת שירותי פרסום, מוקד טלפוני ארצי, מתן אחריות למוצרים וחלפים בחינם בתקופת האחריות, חלפים ותמיכה טכנית, וכי הזכיין נהנה מהמוניטין שצברה התובעת והמותג Take Air בזכות העמל והממון שהוציאה לשם כך התובעת וכבעלת שם לאיכות ובטיחות.
4. בכתב ההגנה הנתבעים הכחישו את היותם זכיינים של התובעת וכי החנות שלהם הייתה סניף של התובעת. כן הכחישו כריתת הסכם זכיינות, או כריתת הסכם כלשהו עם התובעת. למעשה גרסתם היא כי הם מכרו מוצרים של התובעת, ותו לא.
5. עמי מזרחי, בעל מניות ומנהל בתובעת העיד כי לכל הזכיינים, וכך גם לנתבעים, ניתן עותק של ההסכם (נספח י"ג לתצהיר מזרחי), וכי הנתבעים, כמו יתר הזכיינים, לא חתמו עליו אבל התנהלו על פיו. עפ"י עדותו, התובעת לא הקפידה עם הזכיינים, לרבות הנתבעים, על חתימה על ההסכם, גם בשל כך שמשרד בא כוחה של התובעת היה בירושלים דבר שהקשה על הזכיינים להגיע אליו כדי לחתום על ההסכם, וגם משום שנתנה אמון בזכייניה.
6. בחקירתו הנגדית נשאל והעיד כי מסר את ההסכם לנתבעים והוסיף "אני אפילו זוכר שעברנו עליו (על החוזה – ר.פ.א) ביחד" (עמ' 10 לפרוטוקול). כן העיד: "ישבנו מספר פעמים (על החוזה – ר.פ.א). עברנו על הכל..." (עמ' 11 לפרוטוקול).
7. בנוסף הגישה התובעת תצהירו של ליאור לוי (מוצג ת/3), זכיין של הרשת בירושלים מאז חודש אפריל 2012, היינו מאותה שנה שבה החלו גם הנתבעים לעבוד עם התובעת. לוי העיד כי: "מסגרת ההתקשרות ביני ובין טייק אייר הינה החוזה המצורף כנספח יג' (הוא ההסכם שהוגש על ידי התובעת כהסכם שבין התובעת לבין זכייניה בכלל, ובינה לבין הנתבעים בפרט) וכתב הערבות המצורף כנספח יד' לתצהיר מזרחי (אף הוא כתב הערבות שבין הצדדים שלפני, החתום על ידי הנתבעים). אמנם לא חתמנו על החוזה אבל אנחנו מתנהלים על פיו מן היום הראשון ועד עתה, וככל הידוע לי כך גם שאר הסניפים של טייק אייר".
8. בחקירתו הנגדית (החל מעמ' 18 לפרוטוקול), חזר על גרסתו והעיד כי חלק מההסכמה הוא שהזכיין ימכור אך ורק מוצרים של התובעת.
9. אל מול התובעת אשר הגישה תצהירים רבים עם אסמכתאות רבות, הנתבעים הגישו אך ורק תצהירים שלהם עצמם, תצהירים כלליים ולא מפורטים, וללא כל אסמכתאות, וזאת גם לגבי עניינים שבהם לא הייתה צריכה להיות להם כל בעיה להציג אסמכתאות.
10. בעוד שהתובעת טענה כי היא עובדת אך ורק עם זכיינים המתחייבים למכור בחנות אך ורק תוצרת שלה, הנתבעים שטענו כי הם מכרו תוצרת שלה וגם של אחרים, לא טרחו לזמן לעדות מישהו שעובד באופן זה עם התובעת. הנתבעים אף לא טענו כי ישנם אחרים שעובדים באופן זה עם התובעת. הנתבעים גם לא הביאו שום ראייה על כך שמתחילת עבודתם עם התובעת, בשנת 2012, הם מכרו תוצרת אחרת בנוסף לזו של התובעת, וזאת למרות שגם לא טענו כי אופן העבודה שלהם מול התובעת השתנה במהלך השנים.
11. עדויותיהם של הנתבעים בחקירתם הנגדית היו מתחמקות, ניתנו בלשון רפה, תוך שהם נמנעו ממתן פרטים כלשהם שיהיה בהן לסייע להם להוכיח את גרסתם. אין זאת אלא שחששו כי מתן פרטים יוסיף ויחשוף את חוסר המהימנות של גרסתם.
12. הנתבע 2 , אפי בלס, העיד כי לא קרא כלל את תצהירו, דבר שיש בו כדי להשמיט את האמור בו כיסוד לגרסת הנתבעים, כמו גם לפגוע במהימנותו. בעוד שבסעיף 3 לתצהירו העיד "הוצג בפני הסכם זכיינות שלא הסכמתי לחתום עליו שכן החוזה היה דרקוני מידי לטעמו (כך במקור – ר.פ.א) וכלל חיובים שאין בכוונתנו לעמוד בהם כגון תשלומים ובלעדיות לסחורה" הרי שבחקירתו הנגדית בעמ' 35 לפרוטוקול העיד:

"ש. אני מציג לך את נספח י"ג, הסכם זיכיון?

ת. לא מכיר אותו, לא קיבלתי אותו...

ש. תעיין שוב בהסכם

ת. אף פעם לא נגעתי בזה

ש. אני מפנה אותך לסעיף 3 לתצהירך. אתה כתבת אתו?

ת. לא.

ש. קראת אותו? זו החתימה שלך ?

ת. זו החתימה שלי.

ש. קראת לפני שחתמת עליו?

ת. לא.

ש. אני מפנה אותך לסעיף 12, "הריני מצהיר... ותוכן תצהירי זה אמת". כל מה שכתוב כאן אמת או שקר?

ת. אמת, אך לא קראתי.

ש. איך אתה יודיע?

ת. סומך על ביהמ"ש שרשם את כל מה שאמרתי.

ש. התצהיר נרשם, אני מעריך, על בא כוחך. אם לא קראת אותו, אני לא יודע מה ערך התשובות שתיתן, אך אני מפנה בכל זאת. בתצהירך בסעיף 3 אתה טוען שהוצג בפניך הסכם זכיינות שלא הסכמת לחתום עליו. ההסכם היה דרקוני מדי לטעמך.

ת. זה לא קיבלתי. לא קראתי. אך פעם לא קיבלתי את זה".

1. עדות זו משמיטה את היסוד מתחת לגרסת הנתבעים, וודאי בכל האמור להסכם שהוגש על ידי התובעת.
2. סויסה העיד בסעיף 3 לתצהירו "הוצג בפני הסכם זכיינות שלא הסכמתי לחתום עליו שכן יש לי ניסיון מר עם זכיינויות והחוזה היה דרקוני מידי לטעמי וכלל חיובים שאין בכוונתי לעמוד בהם כגון תשלומים ובלעדיות לסחורה". בלס חוזר בתצהירו על אותו נוסח.
3. בחקירתו הנגדית העיד סויסה כי הכיר את ההסכם וכי "לא הייתי אמור לחתום עליו. לא היה שום נושא של זכיין, לא הייתי אמור לחתום... החוזה לא היה רלוונטי עבורי מהסיבות שנימקתי בתצהיר. לא הייתי אמור לחתום. כשאני עובר על חוזה, שאם אני לא מסכים לו, מבחינתי התשובה לא... אם אני לא חתמתי, אז אני לא מעוניין לחתום כי אני לא מעוניין בעסק הזה" (עמ' 31 לפרוטוקול). מגרסתו שלעיל עולות שתי טענות שונות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת: האחת כי לא היה אמור לחתום על החוזה שלא היה רלוונטי עבורו, והשנייה כי תניות ההסכם לא היו מקובלות עליו. כן לא הביא ראיות כלשהן לטענתו העובדתית כי בעבר התחייב בהסכם זכיינות כלשהו ומה הן הנסיבות שבהן נכווה ממנו.
4. גרסה זו של הנתבעים גם לא עולה בקנה אחד עם הפרסומים שביצעו הנתבעים עצמם ובה הציגו את החנות שלהם כחנות של רשת Take Air.
5. הנתבעים לא סיפקו הסבר משכנע למראה של החנות, התואם את יתר סניפי הרשת, אלא אם החנות הייתה חלק מרשת זכיינות של התובעת.
6. החנות של הנתבעים נשאה שלטים גדולים של TakeAir , מחוץ לחנות ובתוך החנות, ולא נשאה שום שלטים אחרים, בין אם של יצרנים אחרים ובין אם של השם "אגו שופס".
7. בסעיף 4 לתצהירו, העיד סויסה: "סוכם כי מתכונת העבודה בינינו לבין התובעת תהייה על בסיס קנייה וככל שהקנייה תהיה גדולה יותר נקבל גם מוצרי קדם לתמיכה במוצרים". היינו, הטענה היא כי הנתבעים קנו סחורה מהתובעת כאשר חפצו בכך, וכמובן היו חופשיים במקביל לקנות סחורה של אחרים או לייבא סחורה בעצמם. למרות זאת, כאשר התובעת הודיעה לנתבע במכתב בא כוחה מיום 26.1.2015 על הפסקת ההתקשרות ביניהן ודרישות נוספות שלה כלפי הנתבעים (נספח כב' לתצהיר מזרחי) השיב בא כוחם של הנתבעים לעניין הפרת הסכם התקשרות – בטרם תינתן תגובה עניינית ... דורשת מרשתי לקבל לידיה העתק מהסכם ההתקשרות שקיים – לטענת מרשתך", וכן כתב: "לידיעתך – הודעת מרשתך באופן חד צדדי על הפסקת ההתקשרות וכן מעשים/מחדלים שעשתה מרשתך לפני מתן הודעה זו – גרמו וממשיכים לגרום למרשתי נזקים קשים רבים". למרות ההתחמקות של הנתבעים מלתת גרסה שלהם במכתב, עולה מהאמור כי קיים הסכם התקשרות בין הצדדים, למצער, בעל פה. בנוסף, ההתחמקות של הנתבעים החל מהפנייה שקיבלו עוד בטרם פתיחת ההליכים, וכך גם בהמשך ההליכים, במיוחד על רקע הפירוט שנתנה התובעת, פוגעת במהימנות שניתן לייחס לגרסתם. מכל מקום ברור כי בהתקשרות שהיא על בסיס קניית מוצרים מעת לעת, תוך שהנתבעים מוכרים תוצרת שלהם או של אחרים, אין הסכם שאותו אפשר להפסיק ולא יכול להיגרם לנתבעים נזק כתוצאה מביטולו של אותו הסכם.
8. לאור האמור לעיל אני מקבלת את גרסת התובעת כי בין התובעת לבין הנתבעים היה הסכם זכיינות, ולא רק קנייה של מוצרים על ידי הנתבעים מהתובעת, מעת לעת, תוך שבמקביל הם רוכשים מוצרים מאחרים.
9. כמו כן, לאור חומר הראיות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים התחייבו כזכיינים של התובעת, לתת לה בלעדיות, היינו התחייבו למכור בחנות אך ורק את מוצריה.
10. על כך העיד מזרחי, ובעדות זו תמך גם הזכיין מחנות בירושלים, ליאור לוי, אשר גם הוא לא חתם על הסכם הזיכיון שבכתב, וחתם, כמו גם הנתבעים, על כתב הערבות.
11. כאמור, הנתבעים לא הוכיחו את שלכאורה היה קל עבורם להוכיח והוא כי כבר בהתחלה עבדו במקביל עם משווקים אחרים או כי מישהו אחר עבד עם התובעת באופן זה. בנוסף לחסר הראייתי, הרי שהנתבעים הכחישו את גרסת התובעת הכחשה חזיתית את עצם קיומו של הסכם זכיינות בינם לבין התובעת וממילא לא העלו גרסה כלשהי באשר לתוכנו של הסכם כאמור בין הצדדים.

מכירת מוצרים שאינם של התובעת תוך הצגתם כמוצרי התובעת

1. אין מחלוקת כי הנתבעים מכרו בחנות מוצרים שאינם של התובעת. מעבר לקביעה שלעיל כי מכירת מוצרים של אחרים על ידי הנתבעים היוותה הפרה של ההסכם שבין הצדדים, טוענת התובעת כי הנתבעים הטעו את הלקוחות לחשוב כי הם מוכרים ללקוחות מוצרים של התובעת. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי 'מי מהלקוחות ששאל' קיבל מהם תשובה כי מדובר במוצרים זהים. עוד טענו כי על המוצרים שלהם ישנו כיתוב של 'העסק שלהם': "EgoShopes" ולכן לשיטתם כשהם מכרו מוצרים אלו הם לא התיימרו למכור מוצרים של התובעת. עוד הוסיפו וטענו כי אין מדובר במוצרים של התובעת וכי הנתבעים והתובעת רוכשים את נוזלי המילוי מאותה חברה בסין המוכרת נוזלי מילוי לחברות שונות ברחבי העולם.
2. כעולה מחומר הראיות, התובעת רכשה את נוזלי המילוי מחברה בסין, שמוכרת את תוצרתה למשווקים שונים ברחבי העולם, ובשלב כלשהו החלו הנתבעים לרכוש ממנה נוזלי מילוי.
3. עם זאת עולה מחומר הראיות שהוגש על ידי התובעת כי אין מדובר בהכרח בנוזל מילוי זהה אחד ויחיד הנמכר על ידי החברה בסין, וכי לכאורה, ביקשה התובעת שינוי בחומר בעקבות חוות דעת מומחים שקיבלה, וכתנאי לאישור אותם מומחים על בטיחות או איכות נוזל המילוי של התובעת.
4. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת כי מדובר באותו חומר ממש הנמכר לכל המשווקים וגם לתובעת ולנתבעת, ומבלי שלתובעת יש יד ורגל בקביעת חומר המילוי.
5. עוד עולה מחומר הראיות כי כל חברה המשווקת את נוזלי המילוי, מעצבת לעצמה את הבקבוק והאריזה, והחברה הסינית מייצרת את הבקבוק והאריזה בהתאם.
6. הנתבעים ניסו לטעון כי עיצבו את הבקבוק והאריזה במשותף עם החברה הסינית, וכי העיצוב של החברה הסינית הוא שגרם לדמיון הרב שבין הבקבוקים של הנתבעים לאלו של התובעת. הנתבעים לא הביאו ראייה כלשהי לטענה זו.
7. עם זאת, ראשית, אין זהות מלאה בין האריזות, ובאחת מפאות האריזה, במקום הכיתוב: "TakeAir" מופיע הכיתוב: "EgoShopes".
8. למרות היעדר הזהות המוחלטת והכיתוב האמור, קיים כאמור דמיון לא קטן בין האריזות והעיצוב שלהן, החנות של הנתבעים נחזתה להיות חנות רשת של התובעת והנתבעים נתנו לקונים ששאלו תשובה מעורפלת שיש בה כדי להטעות את רוב הצרכנים. כך עולה מתמלול הקלטת השיחה שבין עת/5 ,כרמית חלואני, לבין סויסה (תמלול השיחה צורף כנספח תצהירה של העדה).
9. השיחה התקיימה בחנות הנתבעים כאשר כרמית נכנסה לחנות לקנות מוצרים של התובעת. בשיחה זו נאמר בין היתר:

כרמית: "אני לא מאמינה... הייתי נוסעת לחנות הזאת מרמת גן עד אשדוד.

מוכר: באמת?

כרמית: כן מצאתי אתמול פתאום בפייסבוק...

מוכר: אנחנו פה כבר שנים...

כרמית: לא יודעת. אני עושה חיפושים בפייסבוק... לא הגיוני שאני נוסעת עד... לא הגיוני

מוכר: ולא שאלת שמה?

כרמית: לא. לא שאלתי.

מוכר: כמה זמן את נוספת לשם?

כרמית: הרבה. מוכר באמת?" ובהמשך "כרמית: מה אתה אומר? זה בדיוק כמו באשדוד נכון מה שאני קונה מה שכאילו הפרופסור אמר שזה... שזה בריא יותר?

מוכר: בואי נגיד שזה באמת לא... לעומת הסיגריות זה.

כרמית: מה? מוכר: הרבה הבדל יש ביניהם כרמית: זה יותר בריא?

מוכר: יותר טוב. לא בריא... אבל יותר טוב מסיגריה...

כרמית: אוקיי, זה כמו באשדוד?

מוכר: אותו חומר, כן".

ובהמשך: "כרמית: אמרתי, הפרופסור הזה ככה וזה, אמרת לי, נראה לי בסוף אני כמו אלה שמאמינים לכל דבר

מוכר: אני כבר עם זה, כמה שנים את מעשנת את זה

כרמית: אההה... בשנה האחרונה התחלתי...

מוכר: אני מעשן את זה ארבע שנים..".

בהמשך אומר המוכר "הכל אותו דבר מבחינת החומרים זה הכל אותו דבר אחד לאחד" ו"אין הבדל בין החומרים אותו יצרן אותו דבר".

קונה רגיל ששומע תשובות כאלו, כאשר הוא קונה בחנות שנראית כמו סניף של התובעת, ומתפרסת באינטרנט כאחד הסניפים של התובעת, מבין שמדובר במוצרים של התובעת. גם כאשר המוכר שאל את כרמית "ולא שאלת שמה", הרי הכוונה היא האם לא שאלה בחנות (שהיא סניף/זכיין של התובעת) האם אין סניף קרוב יותר למקום מגוריה, ומדוע שחנות שמוכרת רק את מוצרי התובעת תפנה את הקונה לחנות של הנתבעים אם היא אינה סניף של התובעת המוכרת רק ממוצריה? דיבורו של המוכר (ככל הנראה סויסה), מהווה הליכה בין הטיפות כך שיטעה את הלקוח מבלי שיאמר שקר חד משמעי וברור. הטעיה זו לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל אלמלא הסכם הזכיינות שבין הצדדים שאפשר לנתבעים לפעול מחנות שנראתה כמו סניף של התובעת, עם שלטים של התובעת ומוצרים של התובעת.

גם החשבונית שקיבלה חלואני מהנתבעים בחנות היא כפי שכתוב בראש החשבונית, של "טייק אייר", ומתחת לכך רשום "לישנסקי 20 ראשון לציון" ומתחת הטלפון של החנות ויתר הפרטים (ואפילו לא "טייק אייר ראשון לציון" כטענת הנתבעים".

1. הנתבעים הציגו בעמוד ה- פייס בוק שלהם או של החנות את דו"חות הפרופסורים שהזמינה התובעת בדבר בטיחות נוזל המילוי של Take Air, למרות שמכרו נוזלי מילוי שאינם שלה, וכאשר הם כאמור באריזה דומה. הנתבעים גם הציגו את החנות שלהם כחלק מהרשת של Take Air, ובין היתר פרסמו את החנות כ: "סניף של טייק אייר נפתח בראשון לציון", ציינו מבצעים בחנותם "התקפים בכל סניפי הרשת" ו"רק בסניפי Take Air ", ותוך שמחוץ לחנות ובתוך החנות נמצא שילוט של Take Air .
2. לאור האמור לעיל אני דוחה את גרסת הנתבעים כי מכרו מוצרים "שלהם" תוך שהקונים ידעו שהם רוכשים מוצרים שאינם של Take Air. דומה כי לרוב, סברו הקונים שהם רוכשים ממוצרי Take Air.
3. מזרחי ושניר שמקה מטעם התובעת העידו על התקרית עם הגב' בר אידליץ אשר טענה כי ביום 26.1.2015 רכשה סיגריה אלקטרונית בחנות Take Air של הנתבעים, ורצתה לרכוש גם סליל אידוי, אך המוצר היה חסר בחנות. לכן נסעה לחנות Take Air במושב רווחה, שם פגשה את מזרחי ושמקה, וסיפרה להם כי רכשה את הסיגריה האלקטרונית בחנות הנתבעים והיא מבקשת סליל אידוי. מזרחי ושמקה בחנו את הסיגריה האלקטרונית והתברר שהיא אינה מתוצרתם. בתגובה היא אמרה להם ש'זה לא יכול להיות' שכן קנתה את הסיגריה לפני כשעה בחנות של הרשת בראשון לציון ומזרחי ושמקה החליפו לה את הסיגריה בסיגריה מתוצרת Take Air. גב' אידליץ לא הגיעה בסופו של דבר לעדות ותצהירה אינו חלק מחומר הראיות אולם מזרחי ושמקה העידו על תקרית זו, ואפילו לא נחקרו על כך, על המשמעות הראייתית שיש לכך.
4. מכל מקום, גם אם אין מקום לקבלת טענות התובעת לגניבת עין, בין היתר בשל ההבדלים העיצוביים, ורישום השם "EgoShopes" וכן תוצאות הקובלנה הפלילית שהגישה התובעת נגד הנתבעים, הרי שעצם מכירת נוזלי מילוי שאינם של התובעת מהווה הפרה של ההסכם שבין התובעת לבין הנתבעים, הפרה שגרמה לתובעת נזק של מכירת כמות קטנה יותר של מוצרים שלה. נזק זה כומת על ידי המומחה מטעם התובעת, רו"ח יצחק בן שושן בחוות דעתו, כמו גם פגיעה במוניטין (אף היא נשוא חוות הדעת האמורה).

התחשבנות ורכיבי הנזק

עלות השלטים

1. התובעת טוענת בכתב התביעה כי התקינה בחנות הנתבעים שלט אלקטרוני שהיה מוצב בתוך החנות בשווי של 2,000 ₪. עם זאת עוד במסגרת דיון קדם משפט לפני המותב הקודם שדן בתובענה, הודיעה התובעת כי בהתערבות בית המשפט שלט זה הוחזר לידיה.
2. משכך הדיון ברכיב תביעה זה התייתר.
3. כן טוענת התובעת כי נשאה בעלות שלטים נוספים בסך של 16,000 ₪ בכך ששיפתה את הנתבעים בעלות זו שבה נשאו הנתבעים באמצעות מתן הנחה על המוצרים.
4. התובעת טוענת כי בדרך כלל נוהגת התובעת להזמין את השלט אצל ספק שלה, לפי המידות שהיו דרושות לכל זכיין, וסיפקה לזכיין את השלט. זמן האספקה עבור השלט עמד על 60 יום בעת ההתקשרות בין הצדדים. לכן ביקשו הנתבעים מהתובעת כי הם יתקשרו עם ספק שלהם והתובעת תשפה אותם על ההוצאה, והתובעת הסכימה.
5. הנתבעים הכחישו כי התובעת שיפתה אותם בגין השלט. עם זאת לא הכחישו את ההסכמה כי השלט יוזמן על ידם והם ישופו על ידי התובעת על הוצאה זו (סעיף 2 לכתב ההגנה).
6. התובעת הגישה נספח ט"ז לתצהיר מזרחי, והיא מפנה להנחה המופיעה בחשבוניות אלה, וטוענת כי מדובר בהנחה עבור השלטים, וכן לחשבונית מספר 100082 נספח כ"ה, שם הסכום עבור השילוט החיצוני והפנימי מופיע במודפס בחשבונית עצמה.
7. אין חולק כי הכיתוב בכתב יד "הנחה על שלט" בחשבוניות שבנספח טז' לתצהיר מזרחי אינו חלק מהחשבונית המקורית שהוצאה אלא הערה שרשם מי מטעם התובעת לצורך המשפט. אולם, לנוכח ההסכמה שבין הצדדים אשר הוכחה, ההנחה המופיעה בחשבוניות אלו, העובדה שבחשבוניות האחרות אין הנחה, וודאי שלא בשיעור כזה, כך שאין מדובר באיזו הנחה קבועה שנתנה התובעת לנתבעים, וכן ההנחה המפורשת לשילוט בחשבונית נספח כ"ה לתצהיר מזרחי, הסכום המצטבר של ההנחה, העדות הברורה והחד משמעית של מזרחי עליה עמד גם בעדותו בחקירתו הנגדית וכן העובדה שהנתבעים לא נתנו פירוט כלשהו לגרסתם או הסבר להנחות אלו וכן לא נתנו הסבר או פירוט מדוע ויתרו לכאורה לפי גרסתם על קבלת הסכומים שהגיעו להם, אני מקבלת את גרסת התובעת בעניין זה.
8. הנתבעים לא החזירו שילוט זה לתובעת ולפיכך היא זכאית להחזר הסכומים ששילמה בגין השילוט.
9. אשר על כן, בגין השילוט, ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת סך של 16,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים.

התחשבנות בגין מוצרים שהתובעת סיפקה לנתבעים

1. התובעת נתנה פירוט של מלוא ההתחשבנות שבין הצדדים תוך התייחסות לכל רכיב ורכיב בחשבון, תוך פירוט הדברים שהנתבעים התחייבו לשלם בגינם ולא שילמו או שילמו באופן חלקי או זוכו בגין השיפוץ או השלט, ותוך שציינו מלכתחילה כי בנוסף התובעת מכרה לנתבעים פריטים נוספים שעבורם שילמו הנתבעים.
2. התובעת נתנה את הפירוט המלא עוד בכתב התביעה ולאחר מכן בתצהירו של מזרחי שאף נחקר עליו ועמד על גרסתו בעדותו בחקירתו הנגדית. התובעת אף תמכה את טענותיה באסמכתאות חשבונאיות.
3. גיבוי נוסף מסוים לכך ניתן על ידי הזכיין מירושלים ,ליאור לוי, אשר העיד כי התובעת ניהלה את רישומי ההתחשבנות כראוי.
4. הנתבעים לא טרחו לתת פירוט כלשהו של ההתחשבנות שבין הצדדים, כל שכן אסמכתא כלשהי.
5. כמו כן הנתבעים לא שילמו לתובעת את השיקים המעותדים שמסרו לה לצורך תשלום החוב שלהם כלפיה בעקבות ספירת המלאי שביצעו יחד, למעט השיק הראשון שאותו מסרו לתשלום מידי.
6. הנתבעים אף לא הבהירו מדוע מסרו את השיקים הללו ומה השתנה מעת שמסרו את השיקים לתובעת ועד שהגיע מועד פירעונו של השיק המעותד הראשון לתשלום שבגינו חוללו השיקים.
7. אין מחלוקת כי בתחילת הדרך התובעת סיפקה לנתבעים סחורה בקונסיגנציה בסך של 111,712 ₪ (נספח יח' לתצהיר מזרחי).
8. הצדדים כאמור ביצעו ספירת מלאי והתחשבנות שבגינה מסרו הנתבעים לתובעת שיקים (אך שילמו רק את שבהם), בחודש אוקטובר 2014.
9. התובעת טוענת כי היא סיפקה בנוסף סחורה כאמור בסעיפים 46, 54 – 56 לתצהיר מזרחי (נספחים כא', כא'1, כא'2 לתצהירו), וכי סכום החוב עמד על סך של 53,645 ₪ כפי שפורט בתצהירו של מזרחי. בהתאם להודעת התובעת, מסכום זה יש להפחית סך של 28,500 ₪ אשר שולם בגין השיקים במסגרת הליכי הוצל"פ שהתובעת פתחה בהם כנגד הנתבעים. לפיכך עומד החוב על סך של 25,145 ₪ (עבור סחורה שסופקה בסך 17,833 ₪ ביום 3.2.2013, סחורה בסך 4,412 מיום 1.1.2015 וסחורה בסך 2,900 ₪ מיום 12.1.2015), וכאשר סכום זה הוא מעבר לתביעה בגין חלקה של התובעת בשיפוץ (14,000 ₪) והשילוט (16,000) ₪.
10. הנתבעים כאמור לא הגישו שום חשבון נגדי, לא פירטו את מצב החשבון בין הצדדים והספקו בהכחשות כלליות.
11. עם זאת באפריל 2014 התעורר החשד אצל התובעת כי הנתבעים מפרים את ההסכם שבין הצדדים ומוכרים בחנות סחורה שאינה של התובעת. ביום 20.10.2014 התבצעה ספירת המלאי (שהייתה מתוכננת למעשה להתבצע בשלב כלשהו, מתחילת הפעילות). בסיומה של ספירת המלאי מסרו הנתבעים את השיקים שמסרו בהתאם לאותה ספירת מלאי.
12. לא הוברר מדוע בשלב של ספירת המלאי לא ניתנו שיקים גם עבור הסחורה שסיפקה התובעת בסך של 17,833 ₪ ביום 3.2.2013, שהרי סחורה זו סופקה לפני עריכת ספירת המלאי.
13. לפיכך אני דוחה את התביעה ברכיב זה.
14. לאחר עריכת ספירת המלאי, סיפקה התובעת סחורה בסך של 4,412 ₪ מיום 1.1.2015 וסחורה בסך של 2,900 ₪ מיום 12.1.2015.
15. לפיכך אני מקבלת את התביעה בגין שני סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.
16. סכומים אלה הם בנוסף לסכום השיקים שנתבעו בהוצאה לפועל ואשר שולמו בחלקם במהלך ההתדיינות בתובענה שלפניי.

עלות מחצית שיפוץ

1. התובעת טענה כי עלות השיפוץ עמדה על סך של 28,000 ₪ וכי חלקה עמד על סך של 14,000 ₪. לטענתה, סכום זה (14,000 ₪) שולם לנתבעים בהנחה על חובם בגין הטובין שסופרו להם).
2. השיפוץ שימש את התובעת לפחות בחלק מהתקופה בה נמכרו מוצריה, ולנתבעים לא הייתה התחייבות להיות זכיינים של התובעת לתקופה מינימלית מסוימת.
3. לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה.

הפסד רווח ופגיעה במוניטין

1. התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך של 60,869 ₪ בגין נזק ממוני ישיר שנגרם לה בגין ההפסד במכירת מוצרים שלה, בשל מכירת מוצרים של אחרים תוך הפרת ההסכם, בהתאם לתחשיב רואה חשבון.
2. הנתבעים הכחישו כי קיימת התחייבות שלהם למכור אך ורק את מוצרי התובעת בחנות, וממילא הכחישה את הנזק הנטען. כן הכחישו את הפגיעה במוניטין.
3. כמו כן שיעור הנזק תמיד שנוי במחלוקת בין הצדדים.
4. בשלב הגשת הראיות הגישה התובעת חו"ד מומחה, רו"ח יצחק בן שושן, בעוד שהנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית.
5. רו"ח בן שושן נחקר ארוכות על חוות דעתו ובעדותו בחקירתו הנגדית ביסס ביתר שאת את האמור בחוות הדעת.
6. לאור האמור לעיל, מתקבלת התביעה בגין הפסד במכירת המוצרים לתקופה נשוא חוות דעת המומחה בסך של 60,869 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.
7. כמו כן מתקבלת התביעה בגין פגיעה במוניטין בסך של 259,736 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבת כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.

רכיבי תביעה נוספים

1. התביעה בגין שימוש שלא כדין במוניטין התובעת נדחית בהיותה כפל תביעה.
2. התביעה בגין גניבת עין, נדחית כפי שפורט לעיל.

פסיקתא

1. לאור כל האמור לעיל ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד לתובעת:
   1. בגין השילוט - סך של 16,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים.
   2. בגין סחורה - סך של 4,412 ₪ וסך של 2,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים (כאשר סכומים אלה הם בנוסף לסכום השיקים שהתובעת הגישה לביצוע בהוצאה לפועל ואשר שולמו בחלקם במהלך ההתדיינות שלפניי).
   3. בגין הפסד במכירת מוצרים לתקופה נשוא חוות דעת המומחה - סך של 60,869 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.
   4. בגין פגיעה במוניטין - סך של 259,736 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל על ידי הנתבעים.
   5. בנוסף ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.