בפני תביעה ע"ס 65,098 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר.

התביעה

התובע מפרט בכתב התביעה כי עיסוקו תיווך במקרקעין, במשרד התיווך כלל נכסים בעיר רחובות וכי הנתבע הינו לקוחו שביקש לרכוש נכס מקרקעין.

ביום 31.8.15 נפגשו הצדדים לצורך הצעה והצגה של מגרש לרכישה בישוב גני הדר בשטח של 2003 מ"ר והידוע כחלקה 131 בגוש 3709 (להלן – "המקרקעין").

הנתבע חתם על טופס התחייבות לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% ומע"מ.

המגרש הוצע למכירה בתמורה לסך של 4,700,000 ₪ ולאחר מו"מ סוכם על מחיר של 2,285,000 ₪ לדונם, כך שהמחיר שהתבקש עבור 2003 מ"ר היה 4,576,855 ₪.

התובע טוען כי על פי כתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע התובע זכאי לעמלת תיווך בסך של 107,098 ₪ שהם 2% בצירוף מע"מ.

הנתבע שילם לתובע ביום 18.10.15 סך של 42,000 ₪ ע"ח חובו והתובע הסכים לבקשת הנתבע להמתין ליתרת התשלום כחודש ימים.

לאחר מכן הנתבע סירב לשלם את היתרה, בסך של 65,098 ₪.

התובע טוען כי הנתבע חייב לשלם לו את הסכום הנ"ל שכן אין חולק שהתובע היה הגורם היעיל בעסקה והנתבע חתם והתחייב לשלם את שכר הטרחה.

ההגנה

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן.

הנתבע טוען את הדברים הבאים:

1. כי הוחתם על טופס שהפרטים בו מולאו לאחר מכן ע"י התובע אשר לא מסר לו העתק ממנו.

2. כי סוכם שלאחר רכישת שני מגרשים ע"י הנתבע, התובע ידאג למכור אחד מהם לאחר מכן.

3. כי סוכם שמעבר ל- 42,000 ₪ ששולמו לתובע הנתבע ישלם דמי תיווך נוספים רק ולאחר שהתובע ימכור את אחד המגרשים לצד שלישי.

הנתבע מפרט את העובדות בתצהיר שצירף לבקשתו, כי ראה מודעה למכירת דונם לבנייה מיידית ועל כן התקשר למספר המופיע במודעה. התובע ענה לשיחה זו ומסר על מגרש לבניה של 350 מ"ר מתוכם 200 מ"ר עיקרי ו- 150 מ"ר מרתף, קו בניה 40 מ"ר ממרכז הכביש. הנתבע שאל לגבי דמי התיווך והנתבע השיב: "נסתדר".

ביום 10.8.15 נפגשו הצדדים במגרש והתובע אמר לנתבע שהמוכרים מעוניינים לקבל 2,300,000 ₪ ואולי אפשר להוריד את המחיר.

ביום 17.8.15 בפגישה במשרדו של עו"ד ניר לוי סוכם ע"ס 2,285,000 ₪ והובהר לנתבע כי המוכרים מעוניינים למכור 2 הדונם שברשותם ולא כל דונם בנפרד. הנתבע מסר שאין בידיו כספים לכך וכי אין לו צורך ב- 2 דונם אך התובע ושותפו התחייבו שהדונם הנוסף יימכר.

הנתבע מאשר כי חתם על התחייבות לתשלום 2% משווי העסקה בשל הלחץ שהופעל עליו כאשר מדובר בעסקה של ע"ס 2,285,000 ₪ בלבד. הנתבע הוחתם על טופס שעליו היו הפרטים היחידים המילה מגרש, המחיר המבוקש בקירוב לדונם – 2,350,000 ₪ ופרטיו האישיים. לאחר הגשת התביעה ראה הנתבע כי הוספו יתר הפרטים לאחר מכן.

התובע התחייב כלפי הנתבע לקזז סך של 3,427 ₪ היה והנתבע יחויב בו כלפי המוכרים. התובע עוד דרש מהנתבע שישלם סך של 300,000 ₪ ע"ח התמורה "בשחור" כתנאי לקידום העסקה והנתבע סירב לכך.

לפיכך סוכם כי רק את דמי התיווך ישלם הנתבע במזומן שהם 2% מ- 2,285,000 ₪ ובניכוי 3,427 ₪ = 42,273 ₪.

לאחר מכן ובהסתמך על הבטחת התובע כי ימכור את הדונם השני שיירכש ע"י הנתבע, הנתבע פעל להשיג מימון ולבסוף נחתמה העסקה ביום 13.10.15 לרכישת 2 הדונם בתמורה לסך של 4,576,855 ₪ וזאת כאמור בהסתמך על התחייבות התובע למכור הדונם הנוסף מידית לצד שלישי.

הנתבע מוסר עוד כי ביום 18.10.15 שילם לתובע במזומן 42,000 ₪ ולא קיבל חשבונית מס וסוכם כי היה והתובע ו/או שותפו יסייעו במכירת הדונם הנוסף, יקבלו דמי תווך נוספים.

לאחר מכן הסתבר כי התובע הטעה את הנתבע לאחר שאמר שקו הבניה הוא 40 מ' והנה מתברר כי קו הבניה המאושר הוא 65 מ' ממרכז הכביש מה שגורם לכך שבפועל אי אפשר כל למכור את הדונם השני מאחר שלפי המגבלות לא ניתן כלל לבנות עליו. מעשי התובע ושותפו גרמו לנתבע לנזקים רבים.

ההליך

לאחר דיון בבקשת רשות להתגונן, בפני כב' הרשם אייל דוד ניתנה ראשות להתגונן בהחלטה מיום 18.9.16.

בישיבה מקדמית מיום 9.4.17 הוריתי על העברת ההליך בשל מורכבותו, לסדר דין רגיל.

בק"מ מיום 31.5.18 נקבע התיק להוכחות.

בישיבה מיום 20.9.18 שמעתי עדויות מר נועם זינגר, התובע והנתבע.

לאחר תום שמיעת הראיות הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

התובע ביקש להגיש סיכומי תגובה ובהחלטתי מיום 7.12.18 אפשרתי לו לעשות כן בתוך 7 ימים. החלטה זו נצפתה ע"י ב"כ התובע ביום 9.12.18 ועל כן היה עליו להגיש את סיכומי התגובה עד ליום 16.12.18. עד למועד חתימת פסה"ד, סיכומים אלה לא הוגשו.

הכרעה

אין חולק כי התובע פרסם מודעה בדבר מכירת דונם אחד, הנתבע פנה אל התובע בעקבות פרסום זה ולאחר מכן, רכש 2 דונם.

הצדדים חלוקים על הנסיבות של הרכישה, רצונו וכוונותיו של הנתבע, והאם עמלת התיווך המגיעה לתובע הינה בגין דונם אחד בלבד או בגין 2 הדונם שנרכשו ע"י הנתבע.

האם היה לחץ??

הנתבע טוען טענות של לחץ כי רכש את 2 הדונם תוך לחץ שהופעל עליו ע"י התובע (סע' 10 לתצהיר עדות ראשית).

טענה זו דינה להידחות על אתר.

אין חולק כי לא הוצמד אקדח לרקתו של הנתבע וכפי שהנתבע עצמו מעיד בדיון בבקשת רשות להתגונן בפני כב' הרשם דוד:

"נכון שאף אחד לא עמד לי עם אקדח לרקה. כל הזמן נאמר לי שיש עוד קונים...".

בסיכומיו הנתבע זונח את טענת הלחץ ומסב אותה לטענה של הטעייה ומרמה.

מן המקובץ, עדותו של הנתבע ומעיון במסמכים שהוגשו לתיק אני דוחה את טענת הלחץ שאין לה מקום.

הנתבע בחר לרכוש את 2 הדונם מרצונו החופשי ואין לו להלין על כך אלא על עצמו.

שיעור דמי התווך המוסכם

התובע הציג מסמך טופס התחייבות לתשלום עמלת תיווך מיום 31.8.15 (נ/1).

אין חולק כי הנתבע חתום על גבי מסמך זה.

הצדדים חלוקים לגבי תוכן ההתחייבות והאם יש חלקים שהוספו בו לאחר חתימתו של הנתבע, שלא בנוכחותו ושלא בידיעתו.

הנתבע טוען כי חתם אך ורק על הרישום בשורה הראשונה בטבלה לגבי המילים: "מגרש", המחיר המבוקש בקירוב הינו 2,350,000 ₪ לדונם. הא ותו לא.

הנתבע טוען כי לאחר מכן הוספו ע"י התובע הפרטים:

"גוש 3709

חלקה 131

סה"כ 2 דונם

המחיר המבוקש

4,700,000

4,570,000 ₪ מחיר מוסכם".

לאחר שעיינתי במלוא טיעוני הצדדים, העדויות והסיכומים, איני יכול לקבל את טענות הנתבע בעניין זה, ואסביר.

אם היה מדובר בהתחייבות לתשלום עמלת תיווך עבור דונם אחד בלבד, מדוע היה צורך לרשום כי מדובר על מחיר ,2,350,000 לדונם ?? לו היה מדובר על דונם אחד, היה נרשם בכתב ההתחייבות מחיר עבור דונם אחד בלבד ללא הותרת פתח להוספת דונם נוסף.

כמו כן, לו סבור היה הנתבע כי התובע זייף המסמך והוסיף הפרטים לאחר חתימתו, מדוע לא ביקש להגיש חוו"ד מתאימה להוכחת מועדי הרישום על גבי הטופס.

ראיתי את טענת הנתבע כי הטופס המקורי לא היה בידיו אלא הוגש לתיק ביהמ"ש בשלב מאוחר, אך עדיין באותו מועד של הצגת כתב ההתחייבות המקורי יכול היה הנתבע לעתור לארכה להגשת חוו"ד מתאימה מטעמו.

כמו כן, לא ברור מדוע הנתבע בחר שלהשאיר את העותק המקורי של כתב ההתחייבות בידי התובע ולא לקחו אליו.

ואם לא די בדברים אלה לא ניתן להתעלם מהתמליל שהוגש לתיק (ת/1). הנתבע לא הכחיש תמליל זה אלא טען כי הדברים הוצאו מהקשרם וכי יש לשמוע את מלוא ההקלטה.

ובכן בשיחה זו (בת/1) אומר הנתבע מפורשות כי שילם באותו שלב חצי מהכסף וישלם את החצי השני כשיהיה לו כסף.

דברים אלה אותם אומר הנתבע אינם מתיישבים עם גרסתו של חובת התשלום של דמי התווך בגין הדונם הנוסף לא היתה מוטלת עליו אלא על הרוכש העתידי שלך אותו דונם, ללא כל קשר אליו (סע' 9 לתצהירו ועדותו בעמ' 26 לפרוטוקול בשורות 23-24) . לאחר מכן שינה הנתבע גרסתו וטען כי הסכים לשלם דמי תיווך לאחר שהדונם השני יימכר (עמ' 5 לפרוטוקול בשורות 28-30, עמ' 26 בשורות 29-30, עמ' 27 בשורות 1-3...)

הנטל להוכחת זיוף נ/1 מוטל על הטוען את טענת הזיוף, הוא הנתבע. הנתבע לא הרים נטל זה ועל כן אני דוחה את טענותיו.

סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן זה שאני מקבל את טענת התובע כי הנתבע התחייב לשלם עמלת תיווך בגין רכישת 2 הדונם. כתב ההתחייבות קובע 2% ממחיר הרכישה בצירוף מע"מ.

מחיר הרכישה עבור 2 הדונם היה 4,576,855 ₪ ועל כן 2% בצירוף מע"מ הם 107,098 ₪. לאחר ניכוי הסך של 42,000 ₪ ששולמו ע"י הנתבע יתרת הסכום לתשלום הינה 65,098 ₪.

הוצאות המשפט

על פי הדין, כאשר בעל דין זוכה במשפט הוא זכאי לפסיקת הוצאות לטובתו.

בנסיבות תיק זה, לאור התנהלות התובע, מצאתי שלא לפסוק הוצאות לטובתו.

התובע גרם לסרבול ההליך ולפגיעה בהגנתו של הנתבע בין היתר בכך שבא כוחו טען בעמ' 3 לפרוטוקול שאין בידיו ההסכם המקורי (נ/1) אשר הוגש לתיק ביהמ"ש רק ביום 20.9.18 וזאת למרות שב"כ הנתבע ביקשה כי יוצג. כמו כן, למרות בקשתו של התובע להגיש סיכומי תגובה והחלטת ביהמ"ש המאפשרת לו לעשות כן התובע לא פעל על פי ההחלטה וסיכומי תגובה לא הוגשו.

בנסיבות אלה ועל פי סמכותי איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלם הנתבע לתובע את הסך של 65,098 ₪ בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאותו מועד ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ט, 17 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.