20 אוגוסט 2018

1. השאלה הניצבת לפתחנו הינה האם יש להכיר באירוע הלבבי שעבר התובע ביום 10.4.14 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995.

2. התשתית העובדתית המוסכמת:

א. התובע יליד 1956 אדריכל במקצועו.

ב. התובע עובד ברשות שדות התעופה מגיל 21 לאחר השחרור מצה"ל בתפקידים שונים.

ג. ב-10 שנים האחרונות משמש התובע בתפקיד אחראי תקינה מבצעית ו-AGA בחטיבת המבצעים של רשות שדות התעופה.

ד. בתפקידו אחראי התובע לבדוק כי התשתיות המבצעיות תואמות לתקינה הבינלאומית, להמליץ על שיפורים, לפקח על ביצוע ויישום תהליכים והתאמת המתקנים לתקינה תעופתית. בתפקידו אחראי התובע על כל שדות התעופה בארץ בנושאי תקינה מבצעית והתאמת הסטנדרטים המחייבים את רשות שדות התעופה לרף הבטיחות המינימלי אליו מחויבת המדינה ורשות שדות התעופה על פי אמנת ז'נבה וארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית ICAO.

ה. בתאריך 9.4.14 הובא לידיעת התובע סיקור של מקרה אירוע בטיחות שהסתיים במותם של שלושה בעת ניסיון של מטוס קל להימלט מפגיעה בדואה. באותו יום בשעות הערב המאוחרות (לאחר השעה 21:00) התובע דיווח על האירוע שהובא לידיעתו באותו יום למר ציון ברדה מנהל מגדל הפיקוח בראש פינה- אירוע שכמוהו יכול להתרחש בשדה התעופה בראש פינה אם לא ייושמו המלצותיו וזאת על רקע התנהלות קודמת בנושא דרישת התובע להסדרת ליקויים חומרים בשדה התעופה בראש פינה.

ו. בתאריך ה-10.4.14- בבוקר נסע התובע לחיפה לפגישה מתוכננת מראש בשדה התעופה. נושא הפגישה היה סלילת רחבות חניית מטוסים חדשות. אל הפגישה הגיע התובע לקראת השעה 11:00.

ז. בדרכו לפגישה בנסיעה מביתו בכפר סבא בדק התובע מיילים בסלולר ומצא מייל ביחס להודעה שמסר יום קודם בערב ואשר כלל הערות כגון "חברות הביטוח עושות מיליונים מהפחדה" וכן "כאילו שאין לי מספיק כאב ראש, חחח".

ח. התשובה שקיבל הדהימה והפתיעה את התובע בזלזול שבה ובסגנון הבוטה והאישי. מדובר היה בלא פחות מאשר הפגנת בוז אישי כלפי התובע כאילו זה האחרון "מבלבל את המוח" ומעורר מהומות והפחדה. התובע הרגיש כאילו הוא מטיח בו שהתובע משת"פ של חברות הביטוח שמנסות לעשות הפחדה ללא בסיס. התובע חש זלזול במקצועיות שלו ובטוהר כוונותיו.

ט. התובע ראה זאת כסטירת לחי הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית. והדבר גרם לו לכעס ולהתרגזות חריגים (להלן-האירוע החריג).

י. התובע רתח מזעם והחל להרגיש לא טוב. הרגשה כללית רעה. כשהגיע לאזור המפגש התקיים סיור בשטח עם שני רכבים ולאורך כל הסיור חש התובע שלא בטוב ועם כאבי בטן.

יא. בחזרה אל מגרש החנייה בסיום הסיור התפתחה שיחה בין התובע לבין מנהל השדה על ההתרחשויות בראש פינה ומרוב שהיה נסער החליט התובע לשתפו בתסכול שלו ובחוצפה של מנהל הפיקוח. בתשובה לכך השיב מנהל השדה כי "על התובע לעזוב את זה" ולא לקחת ללב כי "זה לא בריא". תשובתו של מנהל השדה שיקפה לתובע מציאות שרק הרגיזה אותו עוד יותר.

יב. בתום הסיור חש התובע החמרה והניח שקיבל התקף אולקוס נוראי- צרבת. התובע ביקש לעלות למשרד של מנהל השדה לשתות במטבחון חלב שאולי יקל על המיחושים.

יג. בערך בשעה 13:00 הגיע הביתה, לקח משככי כאבים ואז הופיעו כאבים לוחצים תעוקתיים עם הקרנה לזרוע שמאל, מלווים בחולשה כללית.

3. ביום 6.7.17 ניתנה החלטה על מינוי מומחה רפואי פרופ' שמואל גוטליב. חוות הדעת מטעם המומחה הוגשה לבית הדין ביום 21.1.18. לצורך הנוחות יובאו להלן השאלות והתשובות במקשה אחת:

א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

המומחה השיב:

"בתאריך 10.4.2014 התובע לקה באוטם חד בשריר הלב, בדופן צדדית-אחורית עם הרמות מקטע – ST (STEMI) באק"ג.

האבחנה מבוססת על ההסתמנות הקלינית, ממצאי האק"ג, בדיקות דם, צנתור לב ואקו-לב".

ב. האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

המומחה השיב:

"כן.

בתאריך 10.4.2014 התובה לקה ב"אוטם-חד בשריר הלב עם הרמות מקטע ST באק"ג" בדופן צדדית-אחורית, כתוצאה מחסימה תרומבוטית (קריש דם) של עורק ה- LCX בחלקו האמצעי, כפי שנצפה בצנתור הדחוף שעבר. למזלו של התובע, העורק החסום נפתח תוך פחות משעתיים מתחילת הסימפטומים ועל כן נגרם נזק קל בלבד קבוע לשריר הלב".

ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?

המומחה השיב:

" כן.

על פי התיאור המוסכם של העובדות בתוארו על-ידי בית הדין, ההתרגזות ביום 10.4.2014 גרמה לתובע לדחק נפשי חריג והוכרה ע"י בית הדין כ"אירוע חריג" בעבודה. מספר שעות לאחר מכן החל התובע לסבול מהרגשה כללית לא טובה, כאבים ברום הבטן ובהמשך מלחץ בחזה. פנה לביה"ח ואובחן כי לקה באוטם-חד בשריר הלב עם הרמות מקטע – ST באק"ג.

סמיכות הזמנים ההדוקה בין הדחק הנפשי כמתואר והתמונה הקלינית שהתפתחה בעקבותיו, תומכים בהנחה שה"אוטם החד", נגרם כתוצאה מ"אירוע החריג" בעבודת התובע (1.2).

על כן, ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ביום 10.4.2014 לבין האוטם שבו לקה באותו יום, בסבירות העולה על 50%." [הדגשות במקור

ד. ככל שהשבת לשאלה הקודמת בחיוב, הינך מתבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

המומחה השיב:

לולא האירוע בעבודה סביר שאירוע הלב לא היה מתרחש כלל או שהיה נדחה לפרק מן מאוחר יותר.

אמנם לתובע גורמי סיכון ללקות במחלת לב אוסכמית: היפרליפידמיה (לא מטופלת), סיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית ועישון אך ללא עדות לגבי קיומה של מחלת לב איסכמית עובר לאירוע זה.

הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם (אוטם או תעוקת חזה בלתי יציבה, אירוע מוחי) ב- 10 שנים, במקרה דנן (בהתחשב בגילו, ובגורמי הסיכון) ניתן להערכה ע"י מחשבוני סיכון:

1. עפ"י ASCVD Risk ² של האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה – מדובר בסיכון גבוה – 23.2% ל- 10 שנים, (סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית מגדר: גבוה מעל 20% ב- 10 שנים, בינוני 10-20%, נמוך פחות מ- 10%.

2. לפי ה- QRISK2 ³ הבריטי (המשקלל גם מרכיב של סיפור משפחתי) – הסיכון גבוה יותר – 38.2% ל- 10 שנים, פי 4.8 מאדם בריא בגילו.

הדחק הנפשי החריג שחווה התובע בתאריך 10.4.2014, גרם לשרשרת תהליכים (עליה בלחץ-הדם, בדופק, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם) שהביאו לערעור פתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי בעורק ה- LCX, שהיה עד כה "יציב" והפך להיות "בלתי יציב", נקרע ונוצר על פניו קריש דם שגרם לחסימה מלאה של העורק ולאוטם צדדי-אחורי עם "הרמות במקטע ST" בתרשים האק"ג.

ללא האירוע החריג בעבודת התובע, הרובד הטרשתי בעורק ב- LCX היה יכול להישאר "יציב" במשך שנים והתובע יכול היה להמשיך ולהתהלך מבלי שיילקה באוטם. יתרה מזו, ללא ה"אירוע החריג", יתכן ועם ההתקדמות במחלתו כתוצאה מגורמי הסיכון, התסמונת הקלינית היתה מתבטאת לא כאוטם-חד בשריר הלב, אלא כ"תעוקת חזה יציבה" – היה מקבל טיפול תרופתי או התערבותי מתאימים, וניתן היה למנוע אוטם בשריר הלב. כך שאלמלא האירוע בעבודה, יתכן שהאוטם היה נדחה למועד מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל.

על פי נתונים אלו, לא ניתן לומר שהשפעת האירועים בעבודה על בוא האוטם, במועד שבא, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי של התובע או מהשפעת גורמי הסיכון, אלא להפך, לאירועים בעבודה היה חלק נכבד בהתפתחות האוטם ביום שאירע.

כמו כן, לא ניתן לקבוע כי אירוע הלב היה מתרחש בפרק הזמן בו אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה, אלא להפך, סביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר.

אני מסכים עם חוו"ד של ד"ר תמרי ישראל (מטעם התובע) מיום 16.6.2017.

אינני מסכים עם חוו"ד פרופ' אהוד גולדהמר (מטעם הנתבע) מיום 30.11.2015.

לסיכום: הדחק הנפשי החריג שחווה התובע בתאריך 10.4.2014, גרם ל"אוטם-חד בשריר הלב" עם נזק קל לשריר הלב. לולא אותו אירוע חריג, קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם בשריר הלב או שהיה נדחה למועד מאוחר יותר. לפיכך, יש להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה". [הדגשות במקור]

4. ביום 11.3.18 ניתנה החלטה שבה הופנו למומחה שאלות הבהרה, להלן יובאו השאלות והתשובות במקשה אחת:

א. הנך מופנה לכך שלתובע היו 6 גורמי סיכון ללקות במחלת לב כלילית: גיל, מין, עישון כבד, עודף משקל, היפרליפידמיה, סיפור משפחתי. לאור זאת, נא הבהר אם יש בגורמים הנוספים כדי להשפיע על רמת הסיכון אותה תיארת בתשובה ה' (עמוד 5) בחווה"ד. אם לא, אנא נמק מדוע לא.

המומחה השיב:

"מקובל כי קיימים 5 גורמי סיכון עיקריים (major risk factors ) ללקות במחלת לב והם: עישון: היפרליפדמיה (סך כולסטרול, כולסטרול רע LDL, וכולסטרול טוב – HDL), סוכרת, יתר לחץ דם וסיפור משפחתי. בטבלאות הסיכון המקובלות כיום נלקחים ארבעת גורמי הסיכון הראשונים (סיפור משפחתי ועודף משקל – אינם משוקללים ב- ASCVD ² אך משוקללים ב- QRISK2 ³) תוך התחשבות בגיל ובמין.

מחשבוני הסיכון בהם השתמשתי (QRISK2 ³, ASCVD ²), לקחו בחשבון את גורמי הסיכון הבאים : עישון כבד, היפרליפידמיה, סיפור משפחתי, גיל ומין התובע. לא מצאתי כי התובע סבל ממשקל עודף, וזאת על אף אבחנת obesity שנרשמה סיכום המחלה [משקלו היה 81 ק"ג וגובהו 178 – 25.6-BMI].

לפיכך, אין מקום לשנות את רמת הסיכון, כפי שכתבתי בחוו"ד מיום 15.1.2018..." [הדגשות במקור]

ב. בהתחשב בעובדה שלתובע היו 6 גורמי סיכון כאמור לעיל, האם נכון לומר שהיה בסיכון מהותי להתפתחות עצמונית של מחלת לב, ללא קשר לאירוע כזה או אחר, כפי שמציין ד"ר גולדהמר בחוות דעתו? אם לא, אנא נמק מדוע?

המומחה השיב:

"לא נכון.

אמנם לתובע גורמי סיכון ללקות במחלת לב וסיכון להתפתחות עצמונית של מחלת לב. למרות זאת, מחלת הלב לאוו בהכרח כי תתבטא באוטם, אלא יכולה להתבטא

ג. בתשובה ה' בחווה"ד ציינת כי בהתחשב ב- 4 גורמי הסיכון אותם הזכרת היה התובע בסיכון של קרוב לפי חמישה מאדם בריא בגילו ללקות במחלה. בהנחה שהתחשבות בכל 6 גורמי הסיכון היתה מעלה עוד יותר את רמת הסיכון הפוטנציאלי, נא הסבר כיצד מתיישב הדבר (סיכון גבוה פי חמישה או יותר) עם קביעתך לפיה גורמי הסיכון לא היו מביאים להתרחשות האוטם במועד שהתרחש או בכלל.

המומחה השיב:

"למרות גורמי הסיכון שצויינו לעיל, לאירו החריג בעבודה השפעה רבה יותר מאשר לגורמי הסיכון מהם סבל התובע – מאחר והאירוע החריג גרם לערעורו של רובד טרשתי 'יציב' שהפך להיות 'בלתי יציב', שנקרע וגרם לאוטם. לפיכך, למרות הסיכון הגבוה פי 5 ללקות במחלה (אוטם, תעוקת חזה בלתי יצביה, אירוע מוחי) בהשוואה לאדם בגילו ללא גורמי סיכון, ללא האירוע החריג, לאו בהכרח כי התובע היה לוקה באוטם.

...

לאור האמור, מסקנותיי מחו"ד מיום 15.1.18 ללא שינוי"." [הדגשות במקור]

דיון והכרעה

5. לטענת התובע נוכח חוות הדעת הברורה והחד משמעית של המומחה ביחס לשאלת הקשר הסיבתי יש לקבל את התביעה ולהכיר באוטם שריר הלב שאירע לתובע כפגיעה בעבודה.

מנגד טוען הנתבע, כי תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה אינן חד משמעיות ומאחר שהנטל על התובע, חוסר הבהירות פועל נגדו ולפיכך יש לדחות את התביעה.

6. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים כמו גם בחוות הדעת הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. נפרט את הטעמים לכך להלן.

7. הלכה פסוקה היא, כי בית דין זה נוהג ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בהיות האובייקטיביות שלה רבה יותר. על כן "בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עבל 388/05 וידר נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.2.06); עבל 310/07 בשארה נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (4.2.08). "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עבל 1035/04 ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.6.05); עבל 64257-12-14 יהוד נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.8.16)).

8. במקרה שלפנינו, חוות הדעת שהוגשה מטעם פרופ' שלזינגר ותשובותיו לשאלות ההבהרה ברורות וחד משמעיות הן בשאלת האבחנה הרפואית (אוטם שריר הלב) והן בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שפורט במסכת העובדות המוסכמות לבין אוטם שריר הלב.

מחוות הדעת עולה שהמומחה עיין בחומר שהוצג לו, בחן את העובדות בעניינו של התובע, עמד על העובדות הרלוונטיות לדעתו לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין האוטם ונימק את מסקנתו. כמו כן, המומחה התייחס במפורש לגורמי הסיכון, כפי שהתבקש בשאלות ההבהרה וחזר על מסקנתו.

לאור האמור, איננו רואים סיבה לסטות מהאמור בחוות הדעת.

9. יצוין כי חוות הדעת של המומחה עולה אף בקנה אחד עם חוות הדעת מטעם התובע של ד"ר תמרי לפיה:

"הדחק הנפשי האקוטי החריג לו היה חשוף מר נדיב ב- 10/4/2014, גרם מיידית לאוטם אקוטי בשריר הלב. הואיל והדחק האקוטי החריג נבע ישירות מנסיבות הקשורות לעבודתו, יש קשר של גרימה בין עבודתו של מר נדיב לבין האוטם בו לקה, ויש להכיר באוטם כתאונת עבודה"

10. זאת ועוד, במקרה דנן קיימות נסיבות עובדתיות כאלה, אשר בצמידות אליהן התרחש אוטם שריר הלב ושני האירועים אירעו באותו היום. לטעמנו יש בכך כדי לחזק את המסקנה, כי הנסיבות בעבודה, הן אלה שהחישו את בוא האירוע והן אלה שגרמו לו להתרחש במועד שבו התרחש, ומכאן שהשפעתן על קרות אוטם שריר הלב, אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים.

11. סוף דבר

א. התביעה מתקבלת. האירוע שעבר התובע מוכר כ"תאונת עבודה".

ב. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ . סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ח, (20 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.