רקע כללי וטענות הצדדים

1. לפניי תביעת התובעים, יחזקאל וורה דויד, כנגד איסתא ישראל בע"מ, המשמשת כסוכנות נסיעות (להלן: "הנתבעת"). התובעים התקשרו עם הנתבעת לשם רכישת כרטיסי טיסה ליוהנסבורג בדרום אפריקה לצורך ביקור בנו של התובע המתגורר שם עם משפחתו. ההתקשרות נעשתה מול נציגת הנתבעת, הסוכנת דפנה בז'רנו (להלן: "הסוכנת"), אשר התבקשה על ידי התובעים לבדוק האם יש צורך בהנפקת ויזה (אשרת כניסה) עבורם לצורך הטיסה.
2. התובעים הזמינו מהנתבעת כרטיסי טיסה ליוהנסבורג ליום 15.07.15 וכמו כן הזמינו ביטוח נסיעות לחו"ל לתובעת 2. התובע פנה לסוכנת על מנת שתברר אם יש צורך בהנפקת ויזה עבורו או עבור אשתו. לטענתו, לאחר בירור שערכה הסוכנות מול הגורמים הרלוונטיים, מסרה לו כי אין צורך בויזה כלשהי, לא לתובע שהוא בעל דרכון ישראלי, ולא לתובעת שהיא בעלת דרכון רוסי.
3. ביום הטיסה (15.07.15), וכאשר התובעים הגיעו לשדה התעופה, לתדהמתם התחוור להם כי מאחר ולתובעת יש דרכון רוסי, היה עליה להצטייד בויזה לדרום אפריקה ובשל כך היא לא תוכל לעלות על הטיסה. התובעים נאלצו לשוב על עקבותיהם לביתם ולוותר על הטיסה באותו היום.
4. בהמשך, במהלך ניסיונה של הנתבעת להקטין את הנזק ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, הוצע להם, מועד טיסה חלופי ליוהנסבורג וזאת מיום 24.07.2015 עד ליום 06.08.2015. לטענת התובעים המועדים החלופיים שהוצעו לטיסה לא היו רלוונטיים מבחינתם מפאת סמיכות הזמנים בינם לבין מועדים של נסיעה נוספת למוסקבה אליה התובעים התעתדו התובעת לצאת באמצע אוגוסט במסגרת לצורך הגעה לחתונת בנה של התובעת המתגורר במוסקבה, ובנוסף בשל טענתם כי הויזה שהונפקה רק ביום 22.07.2015, טרם הגיעה לידיהם והייתה עדיין בשגרירות ואזי ממילא טיסה מועד של ה- 24/7 הייתה בלתי אפשרית מבחינתם.
5. בסופו של יום, לטענת התובעים, הם לא יצאו לחופשה המתוכננת ביוהנסבורג ולא ביקרו את בנו ואת נכדיו של התובע עד עתה ונגרמה להם עוגמת נפש רבה.
6. אין חולק כי בשל מה שארע, הנתבעת נטלה אחריות והשיבה לתובעים את מלוא עלות כרטיסי הטיסה ועלות ביטוח הנסיעות לחו"ל ואף הציעה לתובעים פיצוי סמלי בדמות הנחה עתידית לרכישת כרטיסי טיסה. התובעים דחו הצעה זו ועומדים על קבלת פיצוי עבור ימי החופש שנאלצו לקחת מעבודתם בגין חופשה שלא יצאה אל הפועל, הוצאות נסיעה, עלות המצרכים שרכשו עבור בנו של התובע ותכננו לקחת עימם ופיצויים בגין עוגמת נפש.
7. מנגד, טענה הנתבעת כי גם התובעים לא היו פטורים מאחריות לבדוק בעצמם את נושא הצורך להנפיק ויזה ועל פי הנטען, הסוכנת אף ייעצה לתובע לעשות כן. הנתבעת הפנתה את בית המשפט לטופס הזמנת שירותי תיירות אותו העבירו לתובע במייל. בסעיף 1 לטופס זה נכתב: "הטיפול בדרכון, באשרות (ויזות) וכיוצא בזה...הינו באחריות הנוסע אלא אם מסר זאת לטיפול סוכן הנסיעות". משכך, גורסת הנתבעת כי בנסיבות שנוצרו, קיים אשם תורם משמעותי לתובע שנמנע מלברר בעצמו בנוגע לאשרת הויזה למרות שהסוכנת ייעצה לו לעשות כן ולא לסמוך עליה בלבד.
8. עוד טענה הנתבעת כי התובעים לא פעלו על מנת להקטין את נזקם. לתובעים הוצעו שני מועדים חלופיים לטיסה, חלופות אשר תחילה אושרו על ידם ובהמשך בוטלו ובכך נגרם נזק לנתבעת: המועד החלופי המוקדם מבניהם נקבע ואף שוריין על ידי הנתבעת ליום 24.07.15, התובעים כאמור תחילה אישרו המועד ובהמשך ביטלו חלופה זו בטענה שיש בעיה עם אישור הוויזה וזאת למרות העובדה שהויזה הונפקה כבר ביום 22.07.15, ועל כך אין חולק. בשל ביטול המועד של ה- 24/7 אשר כאמור שוריין על ידי הנתבעת, חוייבה הנתבעת ב- 200 $ דמי ביטול לכל כרטיס.

דיון והכרעה- סוגיית החבות

1. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו מעוגנת בחוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976 (להלן: "החוק"), בצוותא עם הוראות תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003 (להלן: "התקנות").
2. בענייננו, הנתבעת משמשת "כסוכנות נסיעות" כהגדרתה בתקנות. על פי התקנות, "סוכנות נסיעות" הינה: "סוכנות נסיעות" – "נותן שירותי סוכנות נסיעות כהגדרתם בחוק." כאשר סעיף 1 לחוק, שהינו סעיף ההגדרות, מגדיר "שירותי סוכנות נסיעות" בזו הלשון:

"שירותי סוכנות נסיעות" – כל אחד מאלה:

(1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור;

(2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;

(3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;

(4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;

(5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4);

(ההדגשות לא במקור)

1. סעיף 1 לתקנות מגדיר מהי "חבילת תיור" בזו הלשון:

"חבילת תיור" – צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות, ולרבות ..."

1. ומן הכלל אל הפרט; בענייננו, מכרה הנתבעת לתובעים כרטיסי טיסה אל מחוץ לישראל, ייעצה להם בקשר לאשרה הנדרשת לצורך טיסה ליוהנסבורג ואף מכרה ביטוח נסיעות לחו"ל. משכך לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה דנן סיפקה הנתבעת לתובעים "חבילת תיור" המורכבת כאמור ממספר "שירותי סוכנות נסיעות" כהגדרתם בחוק ובתקנות.
2. בנסיבות אלו, חלות על הנתבעת החובות המנויות בסעיפים 2-3 לתקנות בנוגע לחובה לגלות מידע, בין היתר, בקשר לצורך באשרת כניסה, כנקוב בתקנה 3(3)(ב) לתקנות אשר זו לשונה:

" מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן-מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף הדרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישה אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן".

1. לא זו אף זו, תקנה 4 לתקנות אף קובעת כי המידע בקשר לנושאים המנויים בתקנה 3(3)(ב) הנ"ל ייחשב כמידע מהותי.
2. במעמד הדיון בענייננו, הודתה הסוכנת כי אכן מסרה לתובע שאין צורך בהנפקת ויזה לשם אשרת כניסה ליוהנסברג, מה שהתברר בהמשך, למרבה הצער, כמידע שגוי. ולדבריה בעמ' 3 לפרוטוקול:

" התובע שאל אותי כמה פעמים אם אשתו צריכה ויזה ליוהנסבורג ואמרתי לו בהתחלה שאין לי מושג ושאני צריכה לבדוק ואכן בדקתי במערכות אצלנו...ואמרתי לו שאצלי רשום שבעקרון התובעת לא צריכה ויזה.. אבל עדיין באותה שיחה אמרתי לו, כי ראיתי את הספק שלו, שלא יסמוך על מה שאני אומרת ושיבדוק בעצמו כי יש לו הרבה זמן עד הטיסה...." (הדגשה שלי- א.ב.)

1. אין זאת אלא כי הנתבעת הפרה את חובתה בשל העובדה שמסרה מידע שגוי בעטיו איבדו התובעים את הטיסה למדינת היעד, ומשכך התרשלה כלפי התובעים ואף הפרה חובה חקוקה.
2. אפנה להחלטתה של כבוד השופטת יהודית שיצר, בבר"ע (ת"א) 2487/01 FLY 4 LESS בע"מ נ' מיקי פז (פורסם בנבו: 29/08/02): שם נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, שקבע כי סוכנות נסיעות תפצה את התובע בשל העובדה כי נמנעה הטיסה שלו ושל בת זוגתו לצרפת בשל העדר ויזה.

"... המבקשת לא טענה כלל כי הנחתה את המשיב לקבל ויזה לצרפת, כפי שהייתה צריכה לעשות כבעל מקצוע סביר. בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בענייני נסיעות בא הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה. אין אפוא מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לעניין אחריות המבקשת לנזקי המשיב..."

1. בנסיבות אלו, דומני שיש לדחות את טענת הנתבעת הגורסת בכתב ההגנה, כי הינה סוכנות נסיעות המשמשת כמתווכת גרידא, בין הנוסעים לספקי השירות ואין היא מספקת בעצמה את שירותי התיירות או אחראית לביצועם. טענה זו עומדת בסתירה גמורה לניתוח המשפטי עליו הצבענו לעיל בנוגע לאחריות המוטלת על הנתבעת כסוכנת נסיעות בבואה לספק שירותים דוגמת אלו שסיפקה לתובעים בענייננו.
2. לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעים והפרה חובות חקוקות החלות עליה ומשכך הינה חבה בנזקיהם כפי שידון להלן ;

סוגיית נזקיהם של התובעים

1. להלן אתייחס לנזקים הנטענים שנגרמו לתובעים לפי סדרם;
   1. בכתב התביעה טען התובע לניצול 12 ימי חופשה שנטל לצורך הביקור בדרום אפריקה, אשר ירדו לטמיון. במעמד הדיון הסתבר כי התובע פוטר מעבודתו עוד ביום 01.07.15, לפני הנסיעה המתוכננת וללא קשר אליה ולפיכך ראש נזק זה לא הוכח ודינו להידחות.
   2. באשר לטענת התובעת לאובדן 12 ימי החופשה שנטלה מעבודתה לצורך הביקור: מתלושי שכרה עולה כי בחודש יוני, השתכרה התובעת 4206 ₪ ועבדה 100 שעות חודשיות, ביולי, בעת החופשה לכאורה, השתכרה 3193 ₪ ועבדה 59.5 שעות חודשיות. באוגוסט, השתכרה 2909 ₪ ועבדה 60.5 שעות חודשיות. הפסד השכר לעומת חודש יוני מסתכם בכ- 1000 ₪ לכל חודש, ולפנים משורת הדין מצאתי לפצות התובעת בסך של 2,000 ₪.
   3. באשר למצרכים כשרים שנרכשו עבור הבן המתגורר בדרום אפריקה–לא זו בלבד שלכתב התביעה לא צורפו אסמכתאות או קבלות בנוגע למוצרי המזון שנקנו עבור הבן, אלא שהתובע בעצמו מעיד כי הוא נתן את המצרכים שרכש עבור בנו לגרושתו שגרה בארץ ומכאן כי למצרכים נמצא דורש. לפיכך איני רואה מקום לפצות עבור רכיב נזק זה.
   4. באשר לדרישת התובעים לפיצוי בגין סירוב מפעיל להטיס נוסע שהונפק לו כרטיס- דרישה לפיצוי זה מקורו בסעיף 5(א) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012. סעיף זה לא חל בענייננו שכן התובעים לא יכלו לעלות עליה בשל העדר ויזה ולא בשל סירוב מפעיל להעלותם לטיסה. משכך, דין הדרישה להידחות שכן מדובר במצב בו מסרב מפעיל להעלות נוסע לטיסה למשל בשל תפוסת יתר, סיטואציה שלא התקיימה לענייננו.
   5. באשר להוצאות הנסיעה אל שדה התעופה ובחזרה ממנו ביום הטיסה המיועדת (רכבת, מוניות)– יש מקום לפצות את התובעים בסך 300 ₪.
   6. באשר להוצאות הנסיעה הדלק והחניה עבור הביקורים בשגרירות בסך 423 ש"ח- אין מקום לפצות עבור רכיב נזק. גם אם המחדל של הנתבעת לא היה מתקיים והיא הייתה מתריעה מבעוד מועד על הצורך בהנפקת הויזה מראש, התובעים בין כה וכה היו אמורים לפעול באותו האופן לשם הנפקת הויזה ולשאת בהוצאות אלו.
   7. באשר לדרישת הפיצויים של שני בני הזוג על עוגמת נפש –בשל מפח הנפש בשל ביטול הנסיעה מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעים סך של 2,000 ₪ לכל אחד. במסגרת זו לקחתי בחשבון את העובדה כי התובעים דחו, ללא הסבר המניח את הדעת, את החלופה שהוצעה להם לקיים את הנסיעה ביום 24/7/15, 8 ימים לאחר התאריך המיועד, לאחר שהוצאה הויזה המיוחלת ב- 22/7/15, מה שעדיין היה מותיר להם עשרה ימי התארגנות לאחר חזרתם ולפני הטיסה למוסקבה שתוכננה ל- 17/8/15, ומקטין לאין ערוך את עוגמת הנפש שנגרמה בשל ביטול הביקור והמפגש עם בנו של התובע ומשפחתו.
   8. באשר להוצאות משפט הכרוכות בהגשת תביעה זו מצאתי כי יש מקום לפצות את התובעים בסך 2,100 ₪ לשניהם יחדיו. (שכ"ט עו"ד בו נעזרו לצורך ניסוח התביעה ואגרת משפט בגין פתיחת ההליך).
2. לאור כל המקובץ דלעיל, הריני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 6,300 ₪.
3. בנוסף, תישא הנתבעת בסך של 2,100 ₪ בגין הוצאות משפט בהן נשאו התובעים.
4. התשלום כפי שנפסק בסעיף 21-22 לעיל ייעשה בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה.
5. בהתאם לתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976, רשאים הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
6. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ו, 26 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.