06 מרץ 2018

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור (עובדים) - מר אברהם בן קרת

החלטה

תביעת התובע להכיר באירוע בעבודתו מיום 11.2.15, כאירוע חריג, בגינו נגרם לו אוטם בשריר הלב.

רקע עובדתי וגרסת התביעה

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע בעבודתו מיום 11.2.15, כתאונת עבודה, בעקבותיה לקה בליבו. במכתבו מיום 23.12.15 דחה הנתבע את התביעה, מחמת שלא הוכח בפניו קיום אירוע תאונתי אשר גרם להתפתחות מחלתו וכן כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לבין האירוע הנטען.

על החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

1. בהתאם לתצהירו של התובע בפנינו, הוא עובד כאומן בעבודות אבן ושיש, במסגרת עסק משפחתי. התובע עובד בכל זמן נתון על פרויקט אחד, כאשר התשלום מלקוחותיו נגבה אחת לשבועיים.

במסגרת עבודתו, נוצרה מערכת יחסים עסקית בין התובע לבין מפקח עבודה בשם מר שמעון שיבר (להלן – שיבר).

בעבר ביצע התובע עבודה בשיתוף פעולה עם שיבר, משך כ-3 שנים, עבודה שהתנהלה על מי מנוחות, תוך ביצוע התשלומים במועד וכסדרם.

העבודה במסגרתה נפגע התובע לטענתו, החלה בחודש 10/2013 והתבצעה עבור לקוח בשם אבישי רייכס (להלן – הלקוח). העבודה כללה עבודות ריצוף, מדרגות, חיפוי חדרי אמבטיה, ריצוף חוץ, פיתוח חוץ וכיו"ב.

בין התובע לבין הלקוח סוכם כי בהתאם לקצב העבודה יבוצע התשלום, כאשר אחת לשבועיים יעביר התובע דרישת תשלום לשיבר, אשר יאשר את התשלום, שיבוצע ע"י הלקוח. עד למועד התאונה, כך קרה בפועל, כאשר 30 תשלומים תשלומים בוצעו אחת לשבועיים, בהעברה בנקאית או המחאה, כנגדם הונפקה חשבונית.

ביום 2.2.15 הועברה לשיבר דרישת תשלום מס' 31 (נספח ב' לתצהיר התובע). בסמוך לאחר מכן, הבין התובע כי הלקוח מתעתד לעכב את התשלום ופנה לבנק בבקשת הלוואה (נספח ג' לתצהירו).

ביום 10.2.15 שוחח התובע עם הלקוח בעניין התשלום המעוכב והם סיכמו לשוחח שוב ביום 11.2.15.

ביום 11.2.15 התקבלה אצל התובע שיחה טלפונית מהבנק, בה נמסר לו כי המחאה שמסר חזרה ללא כיסוי.

במהלך אותו יום התקיימו 2 שיחות טלפוניות בין התובע לבין הלקוח. בשיחה השנייה, שהתקיימה בשעות הצהריים המוקדמות, השתתפו התובע מצד אחד והלקוח ושיבר מצד שני.

בסע' 33 לתצהירו מתאר התובע את אותה שיחה כך:

"בשיחה היו חילופי דברים קשים, בו בזמן שאני התאמצתי לשמור על איפוק ועל סבלנות למרות תחושת העלבון הקשה אותה חשתי והלחץ הקשה בו הייתי שרוי עקב אותו עיכוב בתשלום".

בסע' 48-49 לתצהירו ציין:

"48. בכל 30 שנות עבודתי, לא ידעתי מריבה מסוג זה עם לקוח ותחושת עלבון כה חריפה.

49. ידעתי כי אירוע מסוג זה ילווה אותי בהמשך שנות עבודתי ויהווה אות קין"

שיחה זו היא האירוע החריג עליו מצביע התובע כתאונת העבודה שאירעה לו.

1. התובע טוען כי לאחר אותה שיחה חש ברע, לרבות כאבים עזים בחזה ומשום כך, חזר לביתו מוקדם מהרגיל, שם פגש את אישתו ושיתף אותה בתחושותיו וחששותיו. לאחר מכן נח בביתו ובשעות הלילה, כאשר גברו התסמינים, פנה לטיפול רפואי בבית החולים מאיר, לשם הגיע באמצעות מונית. בבית החולים אובחן כלוקה באוטם שריר הלב.

ההליך בבית הדין

1. בהחלטה מיום 16.11.16 נקבע כי השאלות שבמחלוקת הינן כדלקמן:

א. האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו ביום 12.2.15?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין התפרצות אוטם שריר הלב אצל התובע לבין האירוע הנטען ומאזן ההשפעות.

בשלב זה עלינו להכריע בפלוגתא הראשונה בלבד.

1. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 22.5.17 העידו עדי התביעה: התובע, אשתו - גב' מירב פינקלשטיין ושיבר. שלושתם מסרו עדויותיהם הראשיות בתצהיר, ונחקרו בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע. הנתבע לא זימן עדים מטעמו.

בסיום הדיון, נוכח אשר עלה מהעדויות, ביקשה ב"כ התובע להגיש את כל החשבוניות הרלוונטיות לפרויקט הנדון, מהשנה האחרונה. הנתבע לא התנגד.

1. ביום 28.5.17 הוגשה הודעה התובע ובמצורף לה חשבוניות מיום 10.1.14 ועד 15.1.15 (כולל). החשבוניות הועברו לעיון הנתבע, אשר הודיע ביום 20.6.17, כי לאחר ששקל פעם נוספת את עמדתו בתיק, לא חל שינוי בעמדתו. הנתבע לא ביקש לחקור שוב מי מהעדים, או לזמן עדים מטעמו, למרות שניתנה לו האפשרות לכך, אלא ביקש להורות על סיכומים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים בסיכומיהם

1. לטענת התובע, הוכח כי מאז 10/2013 הוא ביצע פרויקט יחיד בוילה בהרצליה. פרויקט זה היווה את עיקר הכנסתו, כמפרנס עיקרי בבית.

החשבוניות שהוצגו מוכיחות, כי התשלום עבור הפרויקט בוצע אחת לשבועיים בקירוב, עד לחודש ינואר 2015, בהתאם לאופן עליו העיד התובע.

בסוף חודש ינואר 2015 לא בוצע התשלום עבור עבודת התובע, דבר אשר גרם לו ללחץ כלכלי והוא נאלץ ללוות מהבנק ואף התבשר על המחאה שחזרה ללא כיסוי.

הוכח כי השיחה שהתקיימה בין התובע לבין הלקוח היתה חריגה, שכן התובע היה מאוד לחוץ לקראתה ודאג מתוצאותיה, מה גם שהודע לו באותה שיחה ש-30% מהסכומים, שהיה אמור לקבל עבור הפרויקט, לא ישולמו לו. השיחה גרמה לתובע ללחץ נפשי וחרדה והיא זו שגרמה למצבו הרפואי, אשר חייב באותו ערב פניה לטיפול רפואי.

התובע הפנה לפסקי דין, אשר הכירו בנסיבות דומות כאירוע חריג.

1. לטענת הנתבע, התובע לא מסר גרסה אחידה לאורך הטיפול בתביעתו ובבית הדין. כך, בחקירתו מיום 6.9.15 ע"י חוקר הנתבע תיאר התובע מריבה קולנית בינו לבין הלקוח על רקע מחלוקות כספיות, שאירעה כבר בתחילת ינואר 2015. בנוסף, ציין התובע בפני החוקר, כי הבניה בפרויקט לא התקדמה, דבר שגרם לעיכוב בעבודתו ולכן לפגיעה בתשלומים שהיה זכאי להם. התובע פנה לטיפול רפואי כבר ביום 1.1.15, לאחר שחש ברע בעקבות מריבה עם הלקוח ועם שיבר (נת/3). התובע אף מסר לחוקר כי התקיימה שיחת מחלוקת נוספת בינו לבין הלקוח ביום 28.1.15, בעקבותיה נותק הקשר בין התובע ללקוח עד ליום 4.1.15. אירועים אלו, בצירוף הודעת התובע לחוקר לפיה הלקוח "לא תמיד היה אדם רגוע ביותר" ו"אדם מאוד אימפולסיבי", אשר היה מתפרץ לעיתים בגלל מחלוקות כספיות ו/או לוחות זמנים, מעידים לכל היותר על מתח מתמשך ולא על אירוע חריג.

הנתבע מפנה למסרון ששלח התובע ללקוח כבר ביום 29.1.15 ובו הלין על כך שהלקוח אינו מתקשר אליו והבהיר כי אם לא יחזור אליו כעת, הוא מתכוון להתחיל בעבודה חדשה. הודעות נוספות ברוח זו נשלחה ללקוח ביום 30.1.15 וביום 31.1.15.

בנוסף, התובע ציין בפני חוקר הנתבעת כי בסוף חודש ינואר 2015 החל לעבוד בפרויקט אחר. מכאן, שאין לקבל את טענת התובע בדבר תחושת חוסר אונים במועד השיחה מיום 11.2.15.

באשר לשיחה מיום 11.2.15, טען הנתבע כי גרסתו של התובע התערערה כאשר טען שאותה שיחה ארכה כמחצית השעה, אך מפירוט השיחות הסתבר כי שיחותיו אל הלקוח באותו יום ארכו כדקה בלבד. לא הוצגה ראיה לשיחה שארכה כחצי שעה, כטענת התובע.

הכרעה

1. המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב תאונת עבודה, הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". אירוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם, "הכוונה למאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן אשר משמשים 'trigger' להופעת האוטם" (דב"ע (ארצי) מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יח 411 (1987); בג"ץ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(4), 267 (1991)).

בהיעדר הוכחה בדבר אירוע חריג תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת של מומחה רפואי [בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734 (1993); בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5), 104 (2004)].

1. בפסק הדין בעב"ל (ארצי) 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו], (2010), סוכמו הכללים לקביעה בדבר קיומו של אירוע חריג, כדלקמן:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן...

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו."

1. נקבע כי מתח מתמשך אינו יכול להוות תאונת עבודה לצורך הכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה וכך נפסק בדב"ע תש"ן (ארצי) 0-42 נתן מישורי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א 436 (1990):

"מראשית דרכו פסק בית-דין זה שאוטם שריר הלב אינו יכול להיות תולדה של מיקרוטראומה... ומכאן כי טענתו החלופית של המערער דינה להידחות כבר בשלב זה.

6. ההלכה העולה והמתגבשת משורה ארוכה של פסקי-דין היא כי מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של שבועות, אינם מביאים לקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי "עקב העבודה" שבהגדרת "תאונת עבודה" שבחוק...

בענייננו - לפחות בחודשיים שקדמו לבוא האוטם היה המערער שרוי, לגרסתו, בתנאי עבודה קשיים..., ובכך די כדי להגיע למסקנה שלא בתאונת עבודה עסקינן, בכל הנוגע והמתייחס "לעבודה החריגה" עובר לתאונה."

ועוד נפסק, כי -

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג""

(עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו], מיום 10.4.14).

1. את חריגות האירוע החריג ואת הלחץ הנפשי בו היה שרוי התובע, יש לבחון על בסיס סובייקטיבי. עם זאת כבר נפסק כי על אף שקביעת חריגות הדחק הנפשי שבו נמצא המבוטח צריכה להיבחן סובייקטיבית, הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל (עב"ל (ארצי) 663/08 אהרון זילבר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.2.09); עב"ל (ארצי) 458/99 פלבסקי מאיר נ' בטוח לאומי-משרד ראשי, [פורסם בנבו] (11.3.02); עב"ל (ארצי) 1302/00 מיכאל אסולין – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (3.11.05)].
2. במקרים גבוליים, בהם קיים ספק בדבר חריגות אירוע, שנקבע לגביו שהוא קשור לעבודה, ניתן למנות מומחה רפואי (עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 6.4.09).

מן הכלל אל הפרט

1. בתצהירו בפנינו, אין התובע מציין דבר באשר לאירועים שקדמו לחודש 2/2015. יחד עם זאת, בחקירתו אישר (כפי שגם העיד בפני חוקר הנתבע) שעוד קודם לחודש 2/2015 היו בינו לבין הלקוח ויכוחים, הנוגעים להתקדמות הבניה, אשר עיכבה את אפשרות התובע להתקדם בעבודות שהיו בתחום אחריותיו וכפועל יוצא סיכנו את המשך התשלומים שיהא זכאי להם (עמ' 9, ש' 15). התובע אף אישר בעדותו בפנינו את שמסר לחוקר הנתבע, לפיו בעקבות מריבה עם אותו לקוח בחודש ינואר 2015, פנה לטיפול רפואי שכן חש מיחושים שנדמו לו כסממנים להתקף לב (עמ' 10, ש' 8; נת/3). התובע אישר את הודעתו לחוקר בעניין שיחה "גועשת וקולנית" עם שיבר ועם הלקוח בשלהי ינואר 2015, שעניינה היה "מחלוקת כספית בנושא ליטוש אמבטיות" וכן בקשה של התובע לתוספת תשלום. התובע יצא מהפגישה עם הלקוח כעוס (שם, ש' 20 ואילך).
2. כעולה מעדותו זו של התובע, אשר תואמת גם את הודעתו לחוקר, בין התובע לבין הלקוח היתה תקופה של מספר שבועות הכרוכה במתח ובויכוחים, הנוגעים להתקדמות הבניה ולתשלומים של התובע. בהודעתו לחוקר אף ציין התובע עילה נוספות לויכוחים בינו לבין הלקוח והיא הבנתו של התובע כי הציע הצעת מחיר נמוכה מדי לעבודת הליטוש של האמבטיות ובקשתו מהלקוח לשחרר אותו מעבודה זו או להוסיף לשכרו מעבר לנקוב בהצעת המחיר (נ/2, ש' 98 ואילך). כל זאת, כאשר מעדותו של התובע עלתה בבירור התחושה כי מדובר בלקוח "שהוא לא תמיד היה אדם רגוע ביותר" וכי היה אדם אימפולסיבי שהיה מתפרץ לעיתים (עמ' 12, ש' 18 ואילך).
3. מאידך, התובע הוכיח כי אי ביצוע התשלום נכון לשלהי חודש ינואר/תחילת חודש פברואר, היווה אירוע חריג בעבודתו הנדונה. התובע צירף לתצהירו את דרישת התשלום, נושאת תאריך 13.1.15, כאשר על פי החשבוניות שהוגשו לאחר דיון ההוכחות, נענתה בתשלום מיום 15.1.15 בסך 28,000 ₪.
4. אותן חשבוניות שצורפו על ידי התובע לאחר הדיון, מלמדות, כי לפחות בשנת העבודה האחרונה, התובע הנפיק בכל כשבועיים (בקירוב) חשבונית ללקוח, כאשר החשבונית האחרונה הינה, כאמור, ביום 15.1.15.
5. שיבר, אשר העיד מטעם התביעה, אישר את טענת התובע, כי עיקר עבודתו של התובע בוצע בתקופה הנדונה עבור אותו לקוח, כאשר התובע "רצה להבטיח את עצמו מבחינת התשלומים אז אנחנו יצרנו מודל של תשלום שיהיה רציף", כאשר אותו מודל כלל הגשת חשבון ע"י התובע אחת לשבועיים (עמ' 4, ש' 20 ואילך; עמ' 6, ש' 9).

עדותו של שיבר אף תומכת בטענת התובע כי מדובר בפרוייקט משמעותי עבורו מבחינה כלכלית (עמ' 5, ש' 4).

1. לטענת התובע ביום 2.2.15 הוציא את החשבון הבא לצורך התשלום הבא. שיבר אישר שהחשבון אושר על ידו ב-2.2.15 (עמ' 6, ש' 4).
2. כאמור, החשבוניות שצורפו הוכיחו כי מוסר התשלומים היה קבוע וסדיר בקירוב, עד וכולל התשלום מיום 15.1.15. התשלום הבא – שהיה אמור להיות משולם כשבועיים לאחר מכן, לא בוצע, אלא רק ביום 12.2.15, לאחר שיחת הטלפון נשוא התביעה והאירוע שאירע לתובע (וראה עדות אשת התובע, עמ' 7, ש' 33). מכאן, שהוכח כי אי ביצוע התשלום נכון לסוף ינואר/תחילת פברואר 2015 היה חריג בעבודתו של התובע.
3. יחד עם זאת, נוכח פער הזמנים בין מועד התשלום שהיה אמור להיות מבוצע בתחילת החודש ולא בוצע, לבין האוטם, לא ניתן להכיר בקשר בין השניים, זאת בנוסף לכך שאף התובע אינו מבקש לקשור ביניהם.

האם הוכח כי השיחה מיום 11.2.15 הייתה בגדר אירוע חריג בעבודתו של התובע?

1. התובע טען בעדותו ובהודעתו לחוקר, כי מדובר בשיחה שארכה כחצי שעה (עמ' 12, ש' 32; נת/2, ש' 207), שלאחריה התחיל להרגיש רע, נלחץ וסבל מאוד (שם, ש' 18), זאת למרות ש"לא היו בשיחה צעקות וניצוצות", אלא מכיוון שהוא עצמו חש טעון וניהל את השיחה תוך חריקת שיניים (שם, שם).

בניגוד לטענת הנתבע כי קיימת סתירה בעדות התובע, לפיה השיחה ארכה כחצי שעה, אל מול דו"ח פלט שיחות יוצאות מהטלפון שלו, הרי שהתובע העיד במפורש בפני החוקר, שאת השיחה יזם הלקוח, אשר הוא זה שהתקשר לתובע (נת/2, ש' 196) ולכן לא מצאנו כל סתירה בדבריו.

1. בתצהירו, טען התובע כי היו בשיחה חילופי דברים קשים וכי מעולם קודם לכן לא נאלץ להתחנן על שכרו (סע' 33, 35). דברים דומים נמסרו בתצהירו של שיבר.

בהודעתו לחוקר התייחס לאותה שיחה ביתר פירוט, כך (נת/2, ש' 195 ואילך):

"השיחה השנייה שהייתה כשעה או שעתיים לאחר מכן, הייתה שיחה שאבישי יזם, התקשר אלי. שבה היה אמור להיות נוכח (על הטלפון) גם שמעון. דיברתי עם אבישי, כאשר שמעון נשמע ברקע ואפילו דיברתי גם איתו כשהטלפון עובר ביניהם. זו הייתה שיחת "בזאר" שבה דיברנו על חשבונות, סוגי סעיפים. שפה לא מגיע לי ופה מוכן לשלם לי ככה ופה שומר לעצמו כסף. מוריד לי סכומים. אני מתנגד, מתרעם. אבל לא לוקח את זה למקומות של צעקות. ידעתי שאם זה יקרא [כך במקור, מ.נ.ד], אני יפסיד [כך במקור, מ.נ.ד] כי אני בידיים שלו עד הסוף. גם לגבי התשלום שחייב לי וגם לגבי המשך העבודה"

ובהמשך (ש' 205 ואילך):

"בשיחה לא היו דרמות, לא היו צעקות. אבל הכי קשה מבחינתי היה "לשחוק שיניים" להתאפק. השיחה הזו היתה ארוכה, אולי כחצי שעה נראה לי. בסוף הדיחה כמו הגענו להבנה של סכום בסדר גודל של 20,000 ₪, מה שאומר שהוא "חתך" כ-30% ממה שהיה מגיע לי וזה בהערכה זהירה...".

1. עדותו של התובע, כי בשיחה זו נאלץ לראשונה בחייו להתחנן על שכרו, נתמכת בעדותו של שיבר, בסע' 24-28 לתצהירו, עליהם לא נחקר כלל.
2. התלבטנו בשאלה האם ניתן לראות בשיחה האמורה אירוע חריג בעבודת התובע: מחד מדובר לכאורה בשיחה עסקית רגילה, שעניינה הסדרת תשלום, שהתנהלה ללא הרמות קול או אירועים מיוחדים; מאידך, עדותו של התובע הנתמכת בעדותו של שיבר, כי מאז תחילת הפרויקט ועד אותו מועד לא היה אירוע בו נאלץ התובע "להתחנן על שכרו" מול הלקוח, זאת בצירוף העובדה כי אכן מדובר במקרה יחיד במהלך חיי הפרויקט הנדון, בו עיכב הלקוח תשלומים לתובע, ועל רקע נסיבותיו הפרטיות של התובע, שלא נסתרו – חזרת ההמחאה ללא כיסוי ולקיחת ההלוואה.
3. בנסיבות האמורות ולאור הספק האמור, בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, החלטנו להכיר בשיחת הטלפון מיום 11.2.15 כאירוע חריג ולמנות מומחה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין אותה שיחת טלפון לבין אירוע הלב בו לקה התובע.
4. בבית הדין התקבל חומר רפואי ממרכז רפואי מאיר ומשירותי בריאות כללית. הצדדים רשאים לעיין בחומר שהתקבל ולהודיע בתוך 14 ימים, אם הם מבקשים להעמיד חומר רפואי נוסף בפני המומחה.
5. בחלוף המועד יעלה התיק למתן החלטה בדבר מינוי מומחה.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ח, (06 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.