1. התובעת, שהינה חברה למתן שירותי תחבורה ציבורית, הגישה בבית משפט בחיפה תביעה כספית בסדר דין מהיר נגד הנתבעות בגין נזק שנגרם לאוטובוס שבבעלותה מפגיעת רכב בו נהגה נתבעת מס' 1 ואשר אותו ביטחה הנתבעת מס' 2. בסעיף 12 לכתב התביעה צוין כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה לאור מקום עסקה של הנתבעת מס' 2.

2. בכתב ההגנה נטען, בין השאר, כי דין התביעה להידחות עקב חוסר סמכות מקומית, בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). צוין כי מקום מושבן של הנתבעות הינו בפתח תקווה וביישוב עלי, וכי התאונה אירעה בצומת אריאל, ועל כן יש להעביר את התובענה לבית משפט שנמצא במחוז מרכז.

3. בישיבת הוכחות ביום 6.10.2016, אליה לא התייצב בא-כוח הנתבעות, טען בא-כוח התובעת כי לנתבעת מס' 2 ישנם סניפים בכל הארץ, לרבות בחיפה, ולפיכך ניתן להגיש את התביעה בבית משפט במחוז חיפה. בהחלטה מאותו יום איפשרתי לנתבעות להשיב לתשובה זו, אולם הן בחרו שלא להשיב.

4. כאמור בתקנה 3(א)(1) לתקנות, אחת החלופות למקום להגשת תובענה שאינה כולה במקרקעין היא "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע". משלא השיבו הנתבעות לתשובת בא-כוח התובעת, המבוססת על טענה עובדתית, הנני מקבל את הטענה וקובע, לפיכך, כי לבית משפט זה הסמכות המקומית. לא למותר להזכיר את עמדת הפסיקה לפיה אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארץ אינו גדול (רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (פורסם בנבו, 27.2.06)).

5. נקבע להוכחות וסיכומים בעל פה (ככל שהזמן יאפשר) 5.11.2017 בשעות 09:30 - 11:00.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.