<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד יפית דרי

הנאשם וב"כ עו"ד בנימין בן נתן

רקע.

ביום 1.2.16 הורשעה הנאשמת על פי הודייתה בעובדות כתב האישום בעבירות של שימוש בדרכון מזויף לפי סעיף 8(א)(2) לחוק הדרכונים, תשי"ב-1952, ובעבירה של התחזות כאדם אחר במטרה להונות לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, בהן הודתה הנאשמת, עובר ליום 25.1.16 זייפה הנאשמת דרכון ישראלי הנושא פרטיה של אישה אחרת בשם אורטל גטה, וזאת באמצעות אחר אשר זהותו אינה ידועה במדויק למאשימה, בכך ששילמה לו 8,500$ וכן סיפקה לו את תמונתה. בתאריך 25.1.16, בשעה 5:00 או בסמוך לכך, הגיעה הנאשמת לנמל התעופה בן גוריון כשהיא מתכוונת לצאת את הארץ באמצעות הדרכון המזויף. בנסיבות אלה, זייפה הנאשמת דרכון, עשתה שימוש בדרכון מזויף וכן התחזתה לאחרת בפני ראש צוות הביטחון בשדה התעופה וזאת בכוונה להונות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרה של הנאשמת עד תום ההליכים. הנאשמת שוחררה בתנאים לרבות כנגד הפקדה כספית על הסך של 7,500 ₪.

טיעונים לעונש נשמעו ביום 1.2.16, ולהלן אתן את גזר הדין.

טיעוני הצדדים לעונש.

עמדת באת כוח המאשימה היא להשית על הנאשמת עונש של מאסר בפועל בגדרי מתחם הנע בין חודש לבין שישה חודשי מאסר בפועל, וכן קנס בשיעור מרתיע. בטיעוניה הדגישה את מידת הפגיעה בריבונותה של המדינה לרבות במישור הדיפלומטי, כאשר כוונתה היא לכך כי קיומם של דרכונים ישראלים מזויפים ברחבי העולם גורם לכך שאזרחים ישראלים מעוכבים לשווא במעברי גבול לצורך אימות זהותם. כמו כן טענה כי המעשים אותם ביצעה הנאשמת כאשר שילמה סכום כסף על מנת להשיג דרכון מזויף מעידים על מודעותה וכוונתה הפלילית. באשר לעונש המתאים לנאשמת ציינה באת כוח המאשימה את העובדה כי הנאשמת הינה צעירה ואין לה עבר פלילי, אולם, לשיטתה, יש להתחשב אף בעובדה כי התופעה של זיוף דרכונים ההולכת והופכת נפוצה ובאינטרס הציבורי במניעתה ובהרתעה. בטיעוניה הפנתה לגזר דין שניתן על ידי מותב זה בת"פ 42675-08-13 מדינת ישראל נ' קרפנקו [ניתן ביום 11.12.14], בו דובר בנאשם שהורשע בעבירות דומות ועונשו הועמד על עונש מאסר בפועל למשך חודש ימים אשר ירוצה בעבודות שרות בצירוף עונשים נלווים, ולהנחיות ביקורת הגבולות.

בא כוח הנאשמת ביקש לדחות את עמדת המאשימה ולהסתפק בענישה הצופה פני עתיד. לטענתו יש להתחשב בכך שהנאשמת הודתה, חסכה זמן שיפוטי והביעה צער וחרטה, ובכך שהנאשמת, כמו נאשמים אחרים היא "קורבן" של הנסיבות בהן אין הנאשמת מקבלת אישור לעבוד בישראל ומנגד אינה כולה לצאת ממנה אלא לאותה מדינה ממנה נמלטה.

דברי הנאשמת.

הנאשמת טענה כי היא בת 25, וכי היא מתגוררת בתל אביב בשכירות תמורת סך של 1,650 ₪ בחודש. כמו כן טענה כי היא עובדת בניקיון ומשתכרת שכר של כ- 5,000 ₪ לחודש. לטענתה עבור הדרכון המזויף שילמה סך של 8,000$ מכספים אותם חסכה במשך כשלוש שנים, וכי עבור שחרורה ממעצר הפקידה סך של 7,500 ₪ שנאספו מכספי חברים.

דיון והכרעה.

הנאשמת שלפני הינה אזרחית אריתריאה אשר נכנסה לתוך תחומי המדינה בדרך בלתי חוקית. הנאשמת לא קיבלה מעמד של פליטה, ולפיכך אין היא בעלת מעמד מוכר וחוקי. הניסיון השיפוטי בטיפול בתיקים מסוג זה מלמד כי נאשמים, כמו הנאשמת, חוששים לשוב למדינתם משום סכנת מוות, ועל כן מחפשים הם דרך להגיע אל מדינה אחרת בה מקווים הם כי יזכו לקבל מעמד של פליטים. במצבה זה, הנאשמת, כמו רבים אחרים, נותרת בתחומי המדינה כאשר אין היא יכולה לצאת ממנה. המוצא היחידי שמוצאים הם הוא ברכישת דרכון ישראלי מזויף, תמורת סכום כסף בלתי מבוטל אותם אספו בעמל רב. הדרכונים המזויפים מסופקים להם על ידי אחר או אחרים, אשר על פי הידוע זהותם טרם ידועה למשטרה. ברי כי תופעה זו של שהות אותם אומללים, אשר יש המכנים אותם "מסתננים", בתוככי מדינה בה אין הם זוכים למעמד חוקי מוכר, היא תופעה מדאיגה בוודאי מנקודת מבט חברתית- לאומית אולם ובעיקר מנקודת מבט אנושית.

כידוע, בהתאם למתווה הסטטוטורי שבתיקון 113, ולצורך קביעת מתחם העונש ההולם את המעשים בהם הורשעה הנאשמת, יש לקחת בחשבון השיקולים את מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. באשר לחומרת המעשה של שימוש בדרכון מזויף והתחזות לאדר אחר במטרה להונות דומה כי אין צורך להכביר במילים. אף באשר למדיניות הענישה הנוקטת בחומרה לצורך הרתעת היחיד והרבים דומה כי הדברים ידועים. לצד אלה, יש לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בעניין זה אני סבור כי יש מקום לאבחן בין נסיבות תיק זה, כמו האחרים, של יציאת אריתריאים מן הארץ באמצעות דרכון מזויף, לבין נסיבות אחרות של יציאה מן הארץ בניגוד לחוק משום הימלטות מאימת הדין הפלילי או מנושים. אני סבור כי נסיבות תיק זה הן נסיבות קלות יותר, משום המצוקה אליה נקלעה הנאשמת אף כי מצאה מזור למצוקתה בדרך בלתי חוקית ומגונה.

איני מקבל את עמדתה העונשית של התביעה להטלת מאסר בפועל על הנאשמת. אני סבור כי עמדה זו לא רק שאינה עקבית (וראו דבריי בת"פ 47830-05-12 מדינת ישראל נ' כאוי [ניתן ביום 11.2.14] וכן בת"פ 48990-10-15 מדינת ישראל נ' RENZA AVRALE [ניתן ביום 28.12.15]), אלא שאינה עולה בקנה אחד עם תוצאת בחינתן של הנסיבות הקשורות בעבירה. התביעה הפנתה כאסמכתא לעונש מאסר בפועל לגזר הדין בת''פ 42675-08-13 בעניין קרפנקו שניתן על ידי ביום 11.12.14. מוטב היה לתביעה להימנע מלהסתמך על גזר דין זה. כפי שציינתי בגזר הדין, הרי שהוא למעשה חריג לגזרי הדין בנושא זה. משום החשיבות של הבאת "פסיקה" רלבנטית על ידי הצדדים כדי להצדיק עמדתם העונשית מצאתי להביא מתוך גזר הדין בעניינו של קרפנקו הנ''ל:

"השאלה העולה לפני היא מיקומן של נסיבות המקרה במתחם העונש ההולם. עיון בהודעת הנאשם בחקירתו מגלה שהנאשם ניסה לצאת את הארץ כדי "לנוח" וכן לבקר חברים, למשך 4 ימים לדבריו. אין לפני הוכחה ברורה כי מטרת הנאשם הייתה להימלט מפני נושיו בארץ. יחד עם זאת, בנסיבות העולות מתוך התסקיר עולה כי לנאשם חובות רבים, אשר בגינן נאסר עליו לצאת את הארץ עד אשר יפרע אותם ולפיכך יש בסיס לסברה כי בנסיבות אלה לא יחזור לארץ. יש לשים אל לב, שהנאשם, אשר אינו יהודי, הגיע ארצה בעקבות עליית אשתו היהודייה. בני הזוג התגרשו, אשתו וילדיו עזבו הארץ וחזרו לאוקראינה, והנאשם למעשה נותר בארץ ללא קשר משפחתי כלשהו."

עוד יצוין כי, כמצוין לעיל, בתיק זה הוגש תסקיר שלילי ביותר שלא היה בו כדי לעמוד לצדו של הנאשם.

סיכומו של דבר אין בגזר הדין שהציגה התביעה, כביכול לביסוס שיטתה העונשית, לבין התיק הנוכחי ולא כלום.

ועוד מצאתי להעיר כי פעם אחר פעם מעיר אני לתביעה כי גזר הדין בעניין קרפנקו הנ''ל אינו מהווה אסמכתא לגזרי הדין בעניינם של האריתראים המבקשים לצאת את הארץ בדרכונים מזויפים, אך מסיבה בלתי ברורה הערות אלה לא הופנמו, והתביעה חוזרת באופן עיקש ומציגה גזר הדין כאסמכתא לעמדתה להשית עונשי מאסר בפועל לנאשמים האריתראים. רשאית התביעה לדבוק בגישה עונשית מסוימת ואף מחמירה אך ראוי לה להטות אוזן לבית המשפט בעניין הגשת אסמכתא שאינה אסמכתא, לפי דעתי ושיטתי, שהבעתי בתיקים רבים אחרים.

לנוכח כל האמור, מתחם העונש ההולם, לשיטתי, עומד על מאסר על תנאי עד מספר חודשי מאסר בפועל, ואין הוא כזה המחייב עונש מאסר בפועל דווקא.

באשר לגזירת העונש המתאים לנאשמת בנסיבות, התחשבתי בהודייתה, העדר הרשעות קודמות בעברה, החרטה שהביעה ונטילת אחריות על מעשיה, כמו גם בנסיבות חייה שהביאוה לבצע את העבירה והנזק הממוני שנגרם לה כתוצאה מביצוע העבירה. על כן, אני מוצא כי בנסיבות אלה העונש הראוי לנאשמת הוא עונש מרתיע הצופה פני עתיד, של מאסר על תנאי.

אני משית על הנאשמת 5 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה.

איני מוצא להשית על הנאשמת קנס בהתחשב בנסיבותיה האישיות והכלכליות.

בשולי גזר הדין ונוכח התופעה של הגשת כתבי אישום רבים כגון כתב אישום זה מצאתי לנכון להעיר כי ראוי לה למשטרה לכוון גם ובעיקר מאמצי החקירה בעניין מקור הדרכון המזויף, תחת אשר תתמקד בנאשמים אומללים אלה.

ככל שהנאשמת או מי מטעמה הפקידו סכומי כסף כערובה לשחרורה בתיק מ"ת 49185-01-16, הריני מורה כי היתרה תוחזר לנאשמת אף על פי שההפקדה נעשתה על ידי אדם אחר, זאת משום שלנאשמת חשבון בנק.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

<#2#>

ניתנה והודעה היום כ"ט שבט תשע"ו, 08/02/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת מינאי