על ההליך שלפני

1. לפני בקשה לסעד זמני במסגרתו התבקש בית המשפט להורות למשיבה להסיר מצלמה אשר הותקנה על פי הנטען בפתח ביתה של המבקשת וליתן צו אשר יאסור על המשיבה התקנת מצלמה בעתיד. הבקשה נדונה לאחר שהצדדים מסרו עמדתם וכן הסכמה למתן החלטה ללא דיון באולם בית המשפט.

2. המבקשת היא גרושתו של ה"ה ישראל כהן (להלן: "מר כהן") ואילו המשיבה היא אשתו הנוכחית. למבקשת שני ילדים מנישואיה עם מר כהן והם מתגוררים עמה בדירה הסמוכה לבית מגוריהם של המשיבה ומר כהן.

3. על פי הנטען בבקשה, בתאריך 15/05/16 נודע למבקשת כי מצלמה אשר הותקנה על עמוד מול פתח ביתה למעשה משקיפה אל עבר ביתה. כך, באמצעות מצלמה זו צופה המשיבה במבקשת בחצר ביתה, בכניסה לבית, בחלל המרכזי של הבית ואף בחדר האמבט אשר פונה אף הוא לכיוון החצר, וזאת משך 24 שעות ביממה, תוך פגיעה קשה בפרטיותה.

4. המבקשת טוענת כי ביתה וחצר הבית מהווים "רשות היחיד" כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ועל כן התקנת המצלמה הצופה לעבר ביתה וחצרה היא פגיעה אסורה בפרטיותה, תוך שלילת זכותה של המבקשת וילדיה לפרטיות בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

5. בתגובתה לבקשה התמקדה המשיבה בטענות המבקשת אודות אלימות המופעלת כלפיה מצד המשיבה, והכחישה אותן מכל וכל, תוך שהיא טוענת לאלימות המופעלת כלפיה מצד המבקשת דווקא. אשר להצבת המצלמות, מאשרת המשיבה כי אכן הציבה מצלמות בשטח דירתה, אך זאת על מנת לעקוב אחר הנעשה ביחידת דיור השייכת לה ולמר כהן, וכן כדי "להנציח ולצלם את ההטרדות שהמבקשת מבצעת כנגד שוכרי יחידת הדיור", על פי טענתה.

דיון והכרעה

6. תקנה 362 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וכן הפסיקה הדנה בסעדים זמניים, מונים 3 שיקולים עיקריים אותם ישקול בית המשפט בבואו לתת סעד זמני: הראשון בהם הוא קיומה של עילת תובענה, במסגרתו נבחנת שאלת קיומה של עילת תביעה לתובע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה; בשלב השני יש לתת את הדעת למאזן הנוחות בין הצדדים, ובמסגרת זו נבחנת שאלת הנזק שיגרם לתובע באם לא יינתן לו הסעד המבוקש, אל מול הנזק שיגרם לנתבע באם יינתן לתובע הסעד הזמני; בשלב השלישי יש להביא בחשבון שיקולים שביושר, ובמסגרת זו נבחנים בין היתר תום לבם של הצדדים ומידת נחיצותו של הסעד הזמני עובר להכרעה בזכויות הצדדים.

7. טרם שאדרש לבחינת קיומם של התנאים למתן הסעד הזמני המבוקש על ידי התובעת, אבהיר כי בהתאם לסעד המבוקש בכתב התביעה והעילה שעליה נסמכת המבקשת, המסגרת הנורמטיבית בה אנו מצויים היא זו העוסקת בזכות האדם לפרטיות. מכתבי הטענות שהוגשו בתיק עולות טענות רבות וקשות של הצדדים, האחת כלפי רעותה, בדבר אלימות והטרדות חוזרות ונשנות, ומצטיירת תמונה של סכסוך מורכב וטעון. עם זאת, אין בכוונתי להידרש לכלל הטענות העולות מהבקשה ומהתגובה לה, אשר לטעמי חורגות ממסגרת הדיון שלפני, אלא במידה הדרושה לענייננו.

על הזכות לפרטיות –

8. הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל. מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קיבלה זכות האדם לפרטיות מעמד של זכות חוקתית על-חוקית. כיתר זכויות האדם, הזכות לפרטיות אינה זכות מוחלטת כי אם יחסית, וניתנת להגבלה בהתקיים התנאים שבפסקת ההגבלה.

9. חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") אוסר על פגיעה בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. סעיף 2 בחוק הגנת הפרטיות מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובין היתר קובע בסעיף קטן 3 שבו כי צילום אדם כשהוא ברשות היחיד הוא פגיעה בפרטיות. מסעיף זה עולה כי צילום אדם כאשר הוא מצוי ברשות היחיד הוא אסור בהיותו פגיעה בזכות האדם לפרטיות. זאת להבדיל מצילום אדם כאשר הוא ברשות הרבים, אשר ככלל מותר, אך עם זאת ניתן להגבילו בנסיבות מסוימות.

10. בהתייחסו למושג "רשות היחיד" קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את הדברים הבאים:

"לדיבור "רשות היחיד" משמעות שונה על פי הקשרה (ראו ע"א 546/78 בנק הפועלים בע"מ נ' הנדלס, פ"ד לד(3) 57, 61). בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום" (א' הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), וכן Katz v. U.S., 389 U.S. 347 (1967)). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין" (בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא(1) 581 (2006), בסעיף 21 בפסק הדין).

11. מקביעה זו אני למד כי המושג "רשות היחיד", בהקשר של חוק הגנת הפרטיות ולצורך בחינה באם אדם זכאי להגנה על פרטיותו במרחב מסוים, זוכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה ואינו נקבע לפי הפשט דווקא. מדובר באמת מידה הנמדדת ביחס לאדם ולא ביחס למקום או לקניין בו. כך, בהחלט יתכנו מצבים בהם אדם ימצא במקום שאינו "רשות היחיד" במובנו הפשוט, ועם זאת עדיין יוכר ככזה הראוי להגנה מפני פגיעה בפרטיותו.

לענייננו –

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה

12. אין חולק שהוצבו מצלמות – המבקשת עותרת להסרת מצלמה אחת ומנגד המשיבה מודה שהציבה מצלמות, קרי יותר ממצלמה אחת.

13. אין חולק שלפחות מצלמה אחת מכוונת אל הנכס בו מתגוררת המבקשת – מתמונה שהוצגה עולה כי לפחות מצלמה אחת מכוונת אל הנכס בו מתגוררת המבקשת; אם לא די בכך הרי המשיבה מאשרת כי המצלמות נועדו לצלם את המבקשת, שכן שלטענתה היא מטרידה את שוכרי יחידת הדיור השייכת למשיבה.

14. הבית בו מתגוררת המבקשת הוא בגדר "רשות היחיד" - אין חולק על כך שביתה של המבקשת פנימה, מהווה "רשות היחיד" וצילומה ברשות היחיד בהעדר הסכמה מצידה, מהווה פגיעה בפרטיותה. יודגש כי גם המרחב הסובב את הבית, דהיינו חצר ביתה של המבקשת והכניסה אליו, נכנסים לגדרי המושג "רשות היחיד", שכן מדובר במרחב בו מצופה כי תישמר מידה מסוימת של פרטיות האדם, על אף שניתן לצפות בשטח זה מן הרחוב.

15. על מידת ההגנה שיש ליתן למבקשת - מידת ההגנה כנגד פגיעה בפרטיות היא נגזרת של מידת הפגיעה בערך המוגן. ככל שמדובר בצילום אקראי ובודד של חצר הבית מבחוץ, תישמע פחות טענת עוולה של פגיעה בפרטיות במובן של חוק הגנת הפרטיות. מנגד, התקנת מצלמה אשר לכאורה צופה אל עבר הבית משך 24 שעות ביממה ויש ביכולתה לאפשר התחקות אחר תנועותיו של האדם בכל רגע נתון – לרבות בין היתר כניסתו אל הבית ויציאתו ממנו, שהייתו לבד או בחברת אחרים - הרי שאז נכנסים אנו לגדרי פגיעה בפרטיות שאין להתירה.

16. לאור האמור סבורני, בשלב זה של ההליך, כי יש בידי התובעת עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה.

מאזן הנוחות

17. המצלמות אותן הציבה המשיבה מכוונות כאמור אל עבר ביתה של המבקשת ומאפשרות למשיבה מידע אודות הנעשה בחצר ביתה של המבקשת, ואף בתוך הבית פנימה, בכל זמן נתון. ברור כי הותרת המצלמות על כנן, תגרום למבקשת נזק מתמשך ופגיעה מתמשכת וקשה בפרטיותה. מנגד נזקה של המשיבה יכול לבוא על פתרונו בדרך שאינה פוגעת בפרטיות המבקשת. לחילופין, רשאית המשיבה לפנות לרשויות המטפלות במקרים מעין אלה שהיא מייחסת. אין מקום לבצע פעולות שיטור עצמאיות הפוגעות בפרטיות המבקשת.

18. הפגיעה הנטענת בפרטיותה של המבקשת היא קשה, נמשכת ועקבית. מדובר בפגיעה אשר קשה לכמת אותה במושגים כספיים, וכאמור – אסורה היא על פי חוק. לעומת זאת, הפגיעה הנטענת במשיבה היא פגיעה כספית, קצובה, אשר ניתן יהיה לפצות בגינה במידה הצורך ואשר כלל אינה וודאית.

19. במאזן שבין הפגיעה בפרטיות המבקשת מצד אחד, לבין הפסד עתידי אופציונלי של דמי שכירות למשיבה מצד שני, ללא ספק מצויה ידה של המבקשת על העליונה ומאזן הנוחות נוטה לטובתה.

אשר לשיקולים שביושר -

20. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי המבקשת עשתה פנייתה לבית המשפט בתום לב וכי הסעד המבוקש על ידה נחוץ וחיוני.

הערה לפני סיום

21. המשיבה צירפה לכתב ההגנה פתק בו רשם מי שהציג עצמו כמתקין המצלמות כי למיטב ידיעתו "אין בטווח מצלמות אלה כדי לפגוע בפרטיותה של הגברת איריס כהן במידה שכזו. טווח המצלמות מוגבל בטווח ובאופן שאינו פוגע לפרטיות השכנה כאמור".

כך רשם.

לענין זה יש לומר שלושה:

ראשית - פתק זה עומד בסתירה לגירסת המשיבה בדבר הצבת המצלמות;

שנית – אפילו היה הפתח בגדר חוות דעת מומחה, הרי לא נכללו בו נתוני המערכת ונתונים בדבר טווח הצילום.

שלישית ועיקר – די בהצבת מצלמה המכוונת לרשות היחיד כדי לפגוע באותו יחיד. בעצם הצבת המצלמה המכוונת לשטח בו מתגוררת המבקשת, נמנעת ממנה החופשיות לנהוג בפרטיות באותו שטח. ואפילו תאמר שמדובר במצלמה אשר בפועל אינה מצלמת ולחילופין מצלמת מעת לעת או בטווח כזה או אחר – הרי חירותה של המבקשת לעשות בשטחה כרצונה תלויה ברצונה הטוב של המשיבה ומכאן – נפגעת חירות זו.

סוף דבר -

אני מקבל את הבקשה ומורה למשיבה לא להציב כל מצלמה המכוונת לשטח בו מתגוררת המבקשת ולהסיר לאלתר כל מצלמה כזו. הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ ישולמו על ידי המשיבה עד ליום 1/7/16.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ו, 26 מאי 2016, בהעדר הצדדים.