ב"כ התובעת: עוה"ד נטלי זץ-חורש (מטעם הסיוע המשפטי)

ב"כ הנתבעת: עוה"ד ניסים תקוע

לפני תביעה לצו עשה קבוע שעניינו הסרת מצלמה אשר לטענת התובעת הוצבה על ידי הנתבעת תוך פגיעה בפרטיותה וכן פיצוי כספי בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.

1. על ההליך שלפני
   1. עניינה של תביעה זו הוא סכסוך בין תובעת לבין אשתו החדשה של גרושה. כבר מיד יאמר כי על פניו חלק עיקרי מהסכסוך יכול להיחשב כהעתקת מחלוקות הגירושין והיחסים עם הגרוש אל הנתבעת ומכאן לבית משפט זה במקום לבית המשפט לענייני משפחה.

מהות התביעה היא פגיעה בפרטיות וכן צו עשה.

• 1. התובעת והנתבעת בתיק זה מתגוררות בשכנות במתחם כפר שלם שבתל-אביב. התובעת היא גרושתו של ה"ה ישראל כהן (להלן: "הגרוש") ואילו הנתבעת היא אשתו הנוכחית.
  2. יחסי הצדדים אינם מן המשופרים, בלשון המעטה, וברקע קיימים חילוקי דעות סביב הנושא המשפחתי וסכסוך מתמשך אשר ידע גם אירועי אלימות שבגינם הוגשו תלונות למשטרת ישראל. לציין כי התביעה, על פי ניסוחה, הוגשה בגין שלל אירועי אלימות אשר על פי הנטען כוונו כלפי התובעת, או כפי שנוסח כתב התביעה: "נוכח האלימות. איומים. קללות. התבטאויות קשות. התקנת מצלמה אשר מהווים פגיעה של ממש בפרטיות התובעת וילדיה" (סעיף 17 בכתב התביעה).
  3. למקרא כתבי הטענות וכן לאור הליך ההוכחות אשר התנהל, אין ספק כי כאמור מדובר בתביעה המשלבת סכסוך משפחתי עם סכסוך שכנים אשר זלגה, כך ממש, לפתחו של בית משפט אזרחי. הסכסוך הוא כאמור בין גרושתו של מר כהן לבין אשתו הנוכחית, אשר מתגוררות שתיהן בבתים סמוכים באותו מתחם מגורים וכאשר ברקע הדברים ישנו סכסוך משפחתי מורכב ומתמשך. נסיבות אלה, מטבע הדברים, מובילות ל"חיכוך", אשר אפשר וניתן היה להימנע ממנו מלכתחילה אילו פעלו הצדדים לניתוק הקירבה הפיזית בה הם מצויים.
  4. בתמצית, מדובר בתביעה אשר הוגשה בשל הצבת מצלמה בשטח ביתו של הגרוש, בעוד התביעה כאן הוגשה דווקא כנגד אשתו הנוכחית ולא כנגד הגרוש, וזאת מטעמיה של התובעת. לענייננו, הוסיפה התובעת ואחריה הנתבעת פירוט אירועים רבים של ריבים, חסימת חניה, צעקות שהוחלפו ועוד. הדיון שלפני יתמקד בעילת התביעה בלבד - שעניינה הגנת הפרטיות והסעדים אשר ניתן להעניק על פי עילת תביעה זו.
  5. כאן המקום לציין כי יחד עם התביעה הגישה התובעת בקשה לצו זמני אשר יורה לנתבעת להסיר את המצלמה המופנית אל חצר ביתה של התובעת. ביום 26/05/16 ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה לסעד זמני וניתן צו זמני בהתאם. הצדדים עדכנו כי בעקבות מתן ההחלטה הוסרה המצלמה וכעת נותר לקבוע באם יש ליתן צו קבוע כבקשת התובעת ולהכריע בשאלת הפיצוי.
  6. בתביעה זו העידו 8 עדים ובהם בעלות הדיון וכן אחותה ואימה של התובעת, בעלה של הנתבעת (הגרוש של התובעת), מתקין המצלמה, טכנאי כבלים שהגיע לתת שירות לנתבעת, ודייר ביחידת הדיור.

1. תמצית טענות הצדדים
   1. כתב התביעה מגולל טענות רבות בדבר אירועי אלימות והתנכלויות של הנתבעת כלפי התובעת, ואולם עיקר טענותיה של התובעת נסוב סביב הצבת מצלמת מעקב על עמוד מחוץ לביתה של התובעת. על פי הנטען בכתב התביעה באמצעות מצלמה זו מתחקה הנתבעת אחר הנעשה בביתה של התובעת. נטען כי הנתבעת עוקבת אחר התובעת וילדיה באמצעות המצלמה אשר פועלת 24 שעות ביממה ומצלמת את הכניסה לבית, את החצר ואת החלל המרכזי של הבית. כך, בין היתר, באמצעות המצלמה יש ביכולתה של הנתבעת לצפות בכל מי שמגיע לבית, יוצא ממנו, בזמן שבו הגיע או יצר ובאופן שבו עשה כן. עוד נטען כי המצלמה קולטת בעדשתה את חדר האמבט הממוקם בצד החצר.

לאחר גילוי הצבת המצלמה התקינה התובעת ברזנט סביב חצר ביתה על מנת להקשות על צילום הנעשה בבית. התקנת הברזנט הקטינה אמנם את נזקה של התובעת, אך נעשתה באופן פרוביזורי ותיקון הברזנט נדרש מפעם לפעם עקב רוחות.

• 1. התובעת טוענת כי התקנת המצלמה פוגעת באופן קשה בפרטיותה ועומדת בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. במסגרת סעדיה עתרה התובעת למתן צו מניעה קבוע אשר יורה לנתבעת להסיר את המצלמה המופנית אל חצר ביתה וכן ימנע הצבת מצלמה דומה בעתיד. כמו כן עתרה היא לפיצוי כספי בגין הפגיעה בפרטיותה ובפרטיות ילדיה וכן בגין עגמת הנפש שנגרמה לה לטענתה.
  2. הנתבעת בהגנתה לא הכחישה את הצבת המצלמה, עם זאת טענה כי הצבת המצלמה לא נעשתה לשם התחקות אחר התובעת כי אם לצורך הגנה מפניה. הנתבעת טענה כי התובעת מתנכלת לה ולדיירים השוכרים ממנה את יחידת הדיור המצויה במתחם המגורים, באופן אשר גורם לעזיבת שוכרים רבים את היחידה ופוגע בנתבעת. משכך לא נותרה לנתבעת ברירה אלא להציב מצלמה אשר תתעד את הנעשה ביחידת הדיור. עוד טוענת הנתבעת כי המצלמה שהוצבה אינה פוגעת בפרטיותה של התובעת וכי בניגוד לטענות התובעת, לא ניתן לצפות בשטח דירתה של התובעת באמצעות המצלמה.

1. המסגרת הנורמטיבית
   1. המסגרת הנורמטיבית להליך שלפני נסקרה זה מכבר במסגרת החלטתי בבקשה למתן צו סעד זמני מיום 26/05/16, ואין לי אלא לחזור על הדברים אשר נקבעו באותה החלטה.
   2. כאמור, לא ניתן להפריז בחשיבותה של הזכות לפרטיות. מדובר בזכות יסוד חוקתית אשר זכתה להכרה במסגרת סעיף 7(א) בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לפיו "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". האיסור על פגיעה בפרטיותו של אדם קבוע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") אשר מגדיר בסעיף 2 שבו מהי פגיעה בפרטיות. הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף קטן 3 אשר קובע כי "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" מהווה פגיעה בפרטיות.
   3. בהתייחסו למושג "רשות היחיד" קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את הדברים הבאים:

"לדיבור "רשות היחיד" משמעות שונה על פי הקשרה (ראו ע"א 546/78 בנק הפועלים בע"מ נ' הנדלס, פ"ד לד(3) 57, 61). בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור "ברשות היחיד" אינו מצביע על "יחידה קניינית". הוא מצביע על "יחידה אוטונומית". הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט. אכן, "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום" (א' הלם, דיני הגנת הפרטיות 85 (2003), וכן Katz v. U.S., 389 U.S. 347 (1967)). אכן, סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין" (בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ"ד סא(1) 581 (2006), בסעיף 21 בפסק הדין).

• 1. העולה מן האמור הוא כי המושג "רשות היחיד", בהקשר של חוק הגנת הפרטיות ולצורך בחינה באם אדם זכאי להגנה על פרטיותו במרחב מסוים, זוכה לפרשנות מרחיבה בפסיקה ואינו נקבע לפי הפשט דווקא. מדובר באמת מידה הנמדדת ביחס לאדם ולא ביחס למקום או לקניין בו. כך, בהחלט יתכנו מצבים בהם אדם ימצא במקום שאינו "רשות היחיד" במובנו הפשוט, ועם זאת עדיין יוכר ככזה אשר בו יש להגן מפני פגיעה בפרטיותו של אדם.

1. המצלמה, אף אם אינה מצלמת – פוגעת בפרטיות. זו אכן הוסרה לאחר הצו.
   1. בסיומו של הליך הוכחות נמצא כי אכן הוצבה על ידי הנתבעת, באמצעות בעל מקצוע מטעמה, מצלמה הפונה אל שטח חצר ביתה של התובעת. לעניין זה העיד מר יעקב שמעון אשר לדבריו התקין מצלמות מטעמה של הנתבעת בסביבת ביתה. לדבריו הותקנו 4 או 5 מצלמות, אשר כל אחת מהן מופנית לכיוון אחר. לדברי העד, ישנה מצלמה אחת המותקנת על עמוד ואשר פונה לכיוון שביל ביתה של התובעת (עמ' 34 ש' 27-33 בפרוטוקול). בהמשך הוצבה מצלמה אחרת הפונה לעבר יחידת הדיור (עמ' 35 ש' 1-6 בפרוטוקול). בעדותו הבהיר מר שמעון כי הנתבעת ביקשה לראות את הכניסה ליחידת הדיור ואת שביל הגישה לביתה (עמ' 38 ש' 11 בפרוטוקול) ואישר שרואים גם את הכניסה לביתה של התובעת, את אזור חניית רכבה וכן את העובדה שאלמלא הברזנט, שאותו התקינה התובעת, ניתן היה לראות גם את חצר ביתה של התובעת ואת הסלון (עמ' 38 ש' 20-28 בפרוטוקול).
   2. צילומים שאותם צרפה התובעת לכתב תביעתה מלמדים אף הם על הצבת המצלמה המופנית לכיוון ביתה והעניין נלמד אף מעדותו של מר כהן – גרושה של התובעת. מר כהן אישר בעדותו כי הוצבו מצלמות מחוץ לפתח ביתה של התובעת (עמ' 95 ש' 16-17 בפרוטוקול). עוד אישר כי אמר לבנו ביחס להצבת המצלמות: "אני רוצה לראות אותך יוצא נכנס. אותך ואת אחותך..." (עמ' 96 ש' 29 - עמ' 97 ש' 2 בפרוטוקול).
   3. קיומה של מצלמה המופנית אל שטח חצר ביתה של התובעת פוגע בפרטיותה של התובעת באופן ממשי. לעניין זה, העובדה כי המצלמה המופנית לכיוון חצר הבית אינה קולטת בעדשתה את המתרחש בתוך ביתה של התובעת פנימה, אינה מעלה ואינה מורידה מן הפגיעה החמורה בפרטיות. הצבת מצלמה דרך קבע מחוץ לביתה של התובעת "חושפת" אותה לאפשרות של צילום בכל עת ומונעת מהתובעת התנהלות חופשית בסביבת ביתה.
   4. המצלמה מאפשרת התחקות אחר התנהלותה היומיומית של התובעת. בין היתר היא מאפשרת איסוף מידע על אודות כניסתה ויציאתה של התובעת את הבית, או כניסתם ויציאתם של אחרים ממנו. היא מאפשרת התחקות אחר שעות פעילותה של התובעת, בין אם היא לבדה ובין אם יחד עם אחרים. עצם ידיעתה של התובעת כי ניתן להתחקות אחר תנועותיה היא המונעת ממנה את החופש לנהוג ככל שתחפוץ עת מצויה הוא ברשות היחיד והיא הפוגעת בפרטיותה.
   5. ברי כי הצבת כל מצלמה שהיא המכוונת לכיוון ביתה של התובעת או חצר ביתה, כאשר זו מאפשרת התחקות ומעקב אחר תנועותיה ואורחות חייה, אסורה היא.
2. טענות התובעת על הטרדה הגורמת פגיעה בפרטיות
   1. פרט להצבת המצלמה, טוענת התובעת כי הנתבעת מפרה את זכות לפרטיות גם בדרכים אחרות, על ידי הטרדות חוזרות מעקב והתחקות, העונים להגדרת פגיעה בפרטיות על פי החלופה שבסעיף 2(1) בחוק הגנת הפרטיות.
   2. התובעת תיארה בעדותה התנהלות מטרידה מצד הנתבעת. כך למשל העידה התובעת כי הנתבעת נוהגת לשבת על אבן מול שער ביתה, במרחק של כמטר וחצי מפתח הדלת, ובכל פעם שנתקלת בתובעת נוהגת להעיר לה הערות מטרידות ביחס לאורחות חייה. בין היתר, כאשר התובעת חוזרת מקניות הנתבעת מעירה ותמהה בקול "מעניין מאיפה יש לך כסף אם הגרוש (לא) משלם מזונות" (עמ' 13 ש' 32 בפרוטוקול), או "לא לעוד הרבה זמן הבזבוזים האלה" (סעיף 34 בתצהיר התובעת). עוד על פי תצהירה של התובעת, הנתבעת נוהגת לקלל את התובעת, נוקטת נגדה באלימות ואף איימה לפגוע בה וביקר לה. יצוין כי הסכסוך המתמשך בין השתיים מצא דרכו, לא אחת, למשטרת ישראל והוביל את הצדדים להגשת תלונות הדדיות רבות. בין היתר אף ניתן צו במסגרת הליך מניעת הטרדה מאיימת כנגד הנתבעת (ה"ט 8056-08-15), בהסכמה ותוך שמירה על טענותיהן ההדדיות של השתיים.
   3. אכן, ההתנהלות המתוארת של הנתבעת והערות עוקצניות מצידה על אורח חייה והתנהלותה של התובעת עשויות להיות מטרידות, ובהצטברותן עולות כדי עוולה משפטית. ועם זאת, בסיומו של ההליך סברתי כי אין בהטרדות אלה מצד הנתבעת כדי לשמש עילה לפיצוי כספי לתובעת וזאת מטעמים שאותם אפרט להלן.
3. הוכח כי התובעת נוהגת אף היא באופן אלים ומטריד ביחס לנתבעת
   1. לאור תיאוריה של התובעת את המעשים המיוחסים לנתבעת, לכאורה ניתן היה לסבור כי התובעת אינה אלא קורבן להטרדות חוזרות מצד הנתבעת. ואולם, במהלך ניהול ההוכחות הסתבר כי התובעת לא רק עמדה מנגד וסבלה הטרדות מצד הנתבעת, כי אם נטלה חלק פעיל בסכסוך המתמשך בין השתיים ונהגה אף היא באופן אלים ומטריד כלפי הנתבעת. העניין נלמד הן מעדויות ההגנה וכן מן המסמכים הרבים אשר צורפו לתצהירה של הנתבעת בדבר הגשת תלונות למשטרת ישראל והודעות המשטרה אשר נגבו עקב אירועי אלימות שונים.
   2. כך, בין היתר, העיד מר ג'רופי – טכנאי כבלים – כי כאשר הגיע לתקן את חיבור הטלוויזיה בביתה של הנתבעת, נתקל בהתנהגות אלימה מצד התובעת כלפיו. מר ג'רופי סיפר כי בעת שבחן את חיבור הכבלים מחוץ לביתה של הנתבעת, הבחין כי החוט נחתך בכוונה תחילה ובאופן יזום ואין מדובר בתקלה. כאשר פעל לתיקון האמור, התובעת צעקה עליו, איימה שתזמין משטרה ובהמשך אף התיזה עליו זרם מים באמצעות צינור השקיה. כל זאת בעת שמר ג'רופי מצוי על גג יחידת הדיור והתובעת בחצר ביתה.
   3. העד שמעון יעקב, אשר התקין את המצלמות עבור הנתבעת, סיפר בעדותו כי כאשר הגיע להתקין את המצלמות בביתה של הנתבעת, התובעת התנגדה להצבת המצלמות והחלה תוקפת את הנתבעת באופן פיזי. לדבריו: "ראיתי גם את ההווה שאורית (הנתבעת) צילמה עם הטלפון אז איריס (התובעת) התעצבנה והביאה לה סטירה ביד, העיפה לה את הטלפון מהיד" (עמ' 48 ש' 19-20 בפרוטוקול). בעקבות המתואר התפתח עימות פיזי אלים בין התובעת לנתבעת ונפתחה בגינו חקירה משטרתית.
   4. העד מר חיים בן יקר, דייר ביחידת הדיור של הנתבעת ומר כהן, מתאר בעדותו הצקות מצידה של התובעת במהלך תקופת שהותו ביחידת הדיור. העד מתאר סיטואציה שבה התובעת שהתה לבדה בחצר הבית, לקחה כדור וכדררה אותו על קירות יחידת הדיור בעצמה, ובו בזמן צועקת לכאורה לילדיה ומורה להם להפסיק את זריקות הכדור (עמ' 56 ש' 5 ואילך בפרוטוקול). אירוע הכדור תועד באמצעות סרטון אשר הוצג במהלך שמיעת הראיות. במקרה אחר השליכה על העד גולות זכוכית. לדבריו של העד החליט לעזוב את יחידת הדיור בעקבות ההצקות מצד התובעת בכדי להימנע ממפגשים חוזרים איתה (עמ' 58 ש' 21; עמ' 60 ש' 17-20; עמ' 60 ש' 27-29 בפרוטוקול).
   5. מר כהן העיד אף הוא מטעמה של הנתבעת. מר כהן סיפר בעדותו כי כאשר בנו מגיע אל ביתו הוא מקליט את ההתנהלות בביתו ואת שיחותיו של מר כהן עם אשתו - הנתבעת, תוך פגיעה קשה בפרטיותם, וכל זאת בשליחותה של התובעת (עמ' 97 ש' 14-28 בפרוטוקול). לציין כי התובעת אף עשתה שימוש בחומרים המוקלטים ובמהלך חקירת מר כהן הפנתה אותו לתמלול שיחה מוקלטת שלו עם בנו, על מנת לתמוך את טענותיה ביחס להצבת המצלמות.
   6. הנתבעת העידה כי הבחינה בתובעת חותכת את חוטי הכבלים היוצאים מיחידת הדיור שלה. לדבריה ראתה את התובעת מחזיקה בידיה מספריים וביד אחרת את חוטי הכבלים של דירתה (עמ' 173 ש' 6-21 בפרוטוקול) ואף צרפה לתצהירה תמונה המתעדת את התובעת אוחזת בחוטים (נספח ט"ו לתצהיר הנתבעת). עוד הוצג סרטון המתעד את ילדי התובעת כשהם משחקים בחצר ומשליכים כדורים לכיוון המצלמה שהתקינה הנתבעת.
   7. אין במתואר כדי למצות את העדויות שנשמעו לפני, אך יש בכך כדי להאיר באור הנכון את ההתנהלות שבין שני הצדדים הניצים, כך ממש, לפני. מן הראיות שהובאו לפני עולה בסופו של ההליך תמונה ברורה לפיה אין מדובר בתובעת שהיא קרבן תמים להטרדות מצד הנתבעת, אלא ההיפך הוא הנכון. התובעת בעצמה פוגעת, מתנכלת ומטרידה את הנתבעת ואת באי ביתה – בין אם מדובר בנותני שירותים מטעמה של הנתבעת ובין אם מדובר בשוכרי יחידת הדיור. התובעת פועלת בעצמה באופן אלים, ופוגעת הן בהתנהלות היומית ובשגרת חייהם של הנתבעת ובעלה והן ברכושם. בנסיבות אלה, התנהלותה הפוגענית של התובעת עומדת למול טענותיה על התנהלות מטרידה מצד הנתבעת באופן אשר למעשה מאיין זכותה של התובעת לפיצוי בגין טענות אלה.
4. סוף דבר
   1. בסופו של יום נמצא אם כן כי הנתבעת הציבה מצלמה בשטחה באופן אשר היה בו כדי לפגוע בפרטיותה של התובעת. מצלמה זו הוצבה בשטח אשר שייך לנתבעת ובעלה, שהוא כאמור הגרוש של התובעת. למרות האמור הוגשה התביעה כנגד הנתבעת לבדה והגרוש הוחרג ממנה באופן שמעורר תהיות ביחס למניעי התביעה. זאת ועוד, המצלמה הוסרה מיד לאחר שניתנה החלטה המורה על הסרתה וכיום אין מחלוקת כי אינה מוצבת עוד במקום. אפשר ואלמלא הקשר המשפחתי בין הצדדים ואופן התנהלותם הרי היה ניתן להביא את הסכסוך ביניהם לידי סיום אף מבלי להיזקק להכרעה משפטית בעניינם.
   2. אשר לטענות בדבר הטרדות מצד הנתבעת, נמצא כי אלה עומדות ביחס ישר להטרדות מצד התובעת עצמה ומאזנות אלה את אלה.
   3. בשקלול מכלול הנתונים ובהביאי בחשבון את הסכסוך המתמשך בין הצדדים ואת התנהלותם ההדדית, אני קובע כדלקמן:
5. הצו הזמני שניתן ביום 26/05/16 ואשר אוסר על הצבת מצלמה המכוונת לשטח שבו מתגוררת התובעת יהפוך לצו קבוע.
6. בנסיבות העניין כפי שהובאו בהרחבה לעיל, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 4,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיותה.
7. לאור הפער הגבוה שבין סכום התביעה כפי שננקב בכתבי הטענות לבין הסכום שנפסק בסופו של יום לטובת התובעת, אינני עושה צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.