1. מונחת בפניי בקשה לפטור מאגרה לפי בקשת המבקש בהתאם לתקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות").

2. המבקש פונה לבית המשפט להורות על פטור מתשלום אגרה במסגרת ערעור על תביעת חוב של עריית תל-אביב (המשיבה 3). המבקש יליד שנת 1940 טוען לנכות בשיעור 94% ולבעיות רפואיות רבות המגובות באסמכתאות מגורמים רפואיים שונים ובאישור המל"ל. נוסף על כך, טוען המבקש למצב כלכלי קשה המונע ממנו את האפשרות לשלם את הוצאות ההליך וביניהן אגרה, לתמיכת טענה זו מציג המבקש את אישורי המל"ל על זכאותו לקצבה וכן את התנועות בחשבונות הבנק שלו ושל רעייתו בשלושת החודשים הקודמים להגשת הבקשה. כבר זה המקום לציין כי בסעיף 7 לבקשתו טען המבקש כי הינו חסר רכוש כלשהו.

3. המנהל המיוחד (המשיב 1) הגיש תגובתו לבקשה ובה הוא מבקש לדחותה וזאת משני טעמים. ראשית, המנהל המיוחד טוען שהמבקש לא דיווח על בית המצוי בבעלותו ששווי נע בין 2.4 מיליון ₪ ל-2 מיליון ₪ במימוש מהיר וזאת בהתאם לשומה שנערכה בשנת 2013 (השומה צורפה לתגובתו). שנית, טוען המנהל המיוחד כי המבקש הסתיר את ההחלטה עליה הוא מבקש לערער וזאת מן הטעם שהמועד להגשת ערעור עבר ללא שהוגשה בקשה למתן אורכה.

4. משיבים 3 ו-4 הגישו גם הם תגובה לבקשת הפטור וביקשו לדחותה. לטענתם, לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו להוכיח שהוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך. המשיבים מציגים שומת מקרקעין מיום 24.9.2015 לפיה שווי הנכס שבבעלות המבקש עומד על למעלה מ-2 מיליון ₪. המשיבים מצביעים על כך שלא די בכך שהמבקש לא עשה מאמצים לגייס את כספי האגרה אלא שהוא מיוצג בידי עורך-דין וזאת מבלי להסביר את אופן מימון שירותיו. לעניין סיכוי הערעור טוענים המשיבים כי הם קלושים נוכח העובדה שהמועד להגשתו עבר.

5. המבקש הגיש את תשובתו לתגובת המשיבים. המבקש מצביע על כך שטענותיו הנוגעות למצבו הרפואי הירוד או למצבו הכלכלי הקשה לא נסתרו. המבקש טוען כי משום שהוא מצוי בהליך פשיטת רגל ולמעשה חדל פירעון הרי שאין לו כל יכולת כלכלית, ובאשר לנכס שבבעלותו נטען כי הוא עומד בפני מכירה לצורך תשלום חובותיו. לעמדת המבקש, לא חלה התיישנות במקרה הנידון, יתרה מזאת, בחינת התנאי השני למתן פטור מאגרה שעניינה הליך המגלה עילה פורשה בצמצום כך שהליכים שאינם מגלים עילה יהיו למעשה הליכי סרק.

המסגרת הנורמטיבית

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה להן, אני סבורה כי דינה להידחות.

תקנה 14 לתקנות קובעת כך:

"פטור מתשלומה של אגרה

14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

(ב) [ ...]

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

(ד) [...]

7. אם כן, הגשת בקשה כאמור בתקנה 14(א) הינה הטרקלין בו על המבקש לעבור טרם יכנס להיכל, הלא הוא ס"ק (ג) ובו התנאים לקבלת הפטור. כידוע, לפי תקנה 14 לתקנות, לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. השני, כי ההליך בגינו מבוקש הפטור מגלה עילה. "יכולתו הכלכלית של המבקש הינה עניין עובדתי אשר יש לתמוך בראיות ואסמכתאות לרבות תדפיסי חשבון בנק, דיווח הוצאות חודשיות, תצהיר וכו'" [בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים, 21.7.2014) (להלן: עניין גורנשטיין)]. "על המבקש לפרוש נתונים בדבר מצבו הכלכלי במטרה לשכנע כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה בשל עוניו. בקשה ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה ודי בסיבה זו על מנת לדחות את הבקשה" (ע"א 229/89 מצא נ' מצא (פורסם במאגרים, 31.12.1989); בש"א 7664/99 סופר נ' סופר (פורסם במאגרים, 18.6.2000)).

8. יודגש, נטל ההוכחה בדבר היעדר יכולת-כלכלית מוטל על כתפי המבקש הנדרש לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כך גם במקרים בהם הבקשה "מחמת עוניו" או מחמת "חוסר אונים חומרי" של המבקש (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש (פורסם במאגרים, 11.11.1999); בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388 (1990)).

9. הלכה פסוקה היא כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון (פורסם במאגרים, 9.11.2000)). וכי אין להיעתר לבקשה חסרה ולא ברורה לפטור מאגרה (בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה (פורסם במאגרים, 15.1.2006).

"חשוב להדגיש בצורה ברורה כי מי אשר מבקש שהציבור יממן באופן מלא את ההליך המשפטי בו הוא רוצה לנקוט, עליו נטל ההוכחה לקיומן של התנאים הקבועים בתקנות. המבקש שהקופה הציבורית תישא לבדה בהליכי משפטו צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות" [בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (פורסם במאגרים, 11.5.2011)]

דיון והחלטה

10. המבקש לא עמד ברף המוצב בס' 14(א) לתקנות. אף אם אתעלם מהעובדה שהמסמכים שהציג המבקש לא פירטו את הכנסותיו בששת החודשים האחרונים כנדרש בתקנות, היה על המבקש להתכבד ולדווח על רכושו הכולל בית מגורים בשווי רב. אציין כי גם לגופו של עניין, לא די בהגשת פירוט התנועות בחשבון העובר ושב של המבקש ורעייתו כדי לתמוך את טענותיו, הן מן הטעם שלא הוגש פירוט ההוצאות והן מן הטעם שלא הוצגו תימוכין לטענה בדבר היעדר חסכונות שונים מעבר לאמור בתצהיר. לעניין טענתו כי מעצם היותו פושט רגל הרי שכל הפרטים מצויים בידי הנאמן, היא הנותנת שהחייב יכול היה לצרף את המסמכים בעצמו. לעניין טענתו כי בית המגורים עומד בפני מכירה לצורך תשלום לנושים – אציין כי עדיין לא די בעובדה זו כדי לשלול את חובת הדיווח על קיומו של בית המגורים; וכן הדבר מעיד כי קיים מקור לפרוע את החובות לנושים.

11. אמנם, משלא עמד המבקש בתנאי הראשון ולא הוכיח מצב כלכלי המונע ממנו את תשלום האגרה, הרי שאין אני נדרשת לבחינת התנאי השני. עם זאת, בהתחשב במעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד במשפטנו (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997); יורם רבין זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית (1998)), מצאתי לנכון לבחון גם את התנאי השני.

12. לעניין התנאי השני הבוחן את קיומה של עילה, מפנה בא כוחו המלומד של המבקש לעניין גורנשטיין שם נתן בית המשפט מספר דוגמאות להליכים אשר אינם מגלים עילה. בעניין זה ב"כ המבקש לא דק פורתא, שכן השופט ג'ובראן בעניין גורנשטיין מציג דוגמאות ספורות להליכים אשר אינם מגלים עילה, דוגמאות הלקוחות מע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 18.1.05). עיון מעמיק בדוגמאות הנדונות מגלה ביניהן כי "שיקול נוסף בבחינת עילת ההליך היא סוג ההליך בו מדובר", כאשר ניתן משקל לסיכויי ההצלחה.

13. ההליך בו המבקש מתכוון לפתוח הוא ערעור על החלטת נאמן במסגרתה אישר תביעת חוב. ערעורים מסוג זה יתקבלו רק במקרים קיצוניים בהם התנהלותו או הכרעתו של הנאמן חרגו ממתחם שיקול הדעת המוקנה לו או ממתחם הסבירות. [עש"א (ת"א) 56379-06-15 טמוזרטי נ' חברת רבינר אורי בע"מ (פורסם בנבו, 10.1.2016); ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (פורסם בנבו, 27.12.2010); עש"א 31734-03-14 רודה נ' בן מאיר (פורסם בנבו, 12.5.2014)]. כאמור, יש לקחת בחשבון שיקול זה בדבר סיכויי ההצלחה של ערעור על החלטת נאמן אשר "בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט." [שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), בעמ' 286].

14. לשיקולים הנשקלים במסגרת קיומה של עילה, ראוי לדידי להוסיף גם טענות סף שונות וזאת מבלי שהדיון בהן ישפיע על ההליך העיקרי. כך בעניינינו עלתה מצד המשיבים טענה לפיה המבקש איחר את המועד להגשת ערעור על החלטת בעל התפקיד. החלטת המנהל המיוחד ניתנה ביום 25.6.2015 ואילו הערעור הוגש ביום 25.1.2016. לעניין ערעור על החלטת נאמן נפסק: "החלטת הנאמן בנוגע לתביעת החוב לגופה, כמו גם החלטתו בבקשה להארכת המועד להגשתה, ניתנת לערעור בזכות לבית המשפט המחוזי (סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל). יוער, כי המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן בבקשה להארכת מועד הוא 15 ימים, בעוד שהמועד להגשת ערעור על החלטה המכריעה בתביעת החוב לגופה הוא 45 ימים (תקנות 76(ד) ו- 96(א) לתקנות פשיטת הרגל)." [ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פס' 8 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (פורסם בנבו, 13.7.2008).

15. על החייב המבקש לערער על החלטת הנאמן חלים אותם כללים, בדומה לנושה, ועליו לעמוד במסגרת הזמנים הקבועה לערעור. [עשא (ת"א) 28302-05-15‏ ‏ סברן נ' ליאור (פורסם בנבו, 18.6.15); פשר (חי') 33864-01-14‏ ‏ מריאן נ' עדינה וויל, מנהלת עזבון בפש"ר (פורסם בנבו, 25.11.15); בשא (חי') 18831/04 שמואלי יעקב נ' צינורות המזרח התיכון בע"מ (פורסם בנבו, 15.2.2006)].

16. לעניין השפעת חלף מועד הערעור על סיכויי התביעה נאמר בע"א 6952/12 ‏ ‏ ביו נ' אלון קלמנסון עו"ד, פס' 16 לפסק דינו של השופט דנציגר (פורסם בנבו, 7.1.13)]: "מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, סבורני כי סיכויי הערעור אינם על הצד הגבוה. טענות המבקשים מופנות כלפי הכרעות חוב מהשנים 2007-2006, אשר אין חולק כי המועד להגשת ערעור לגביהן חלף לפני זמן רב. המבקשים נתלים בסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל וטוענים כי הסעיף מאפשר להם גם בחלוף שנים לטעון טענות כנגד הכרעות החוב. טענה זו מעוררת לא מעט שאלות – בין היתר, האם אכן זוהי פרשנותו הראויה של סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל? האם אין בקבלת טענה זו כדי ליצור "מסלול עוקף ערעור" על הכרעות החוב? האם נסיבות העניין הפרטניות מצדיקות קבלת טענה זו? איני רואה מקום להתייחס לשאלות אלה במסגרת ההחלטה דנן. שאלות אלה תתבררנה, מן הסתם, על ידי המותב שיישב בערעור. לצורך הבקשה שלפני, ולצורך סיכויי הערעור, די לומר כי הפרשנות שמציעים המבקשים לסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל בנסיבות העניין אינה טבעית ומובנת מאליה. כלומר, ניצבת בפני המבקשים משוכה משפטית לא קלה."

אם כן, נראה כי הטענה בדבר חלוף הזמן לערעור , ביחד עם סיכויי ההליך הנגזרים מאופיו של ההליך, מטילים צל כבד מאוד על סיכויי הערעור, וגם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.

17. לסיכום, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח במידה מספקת מצב כלכלי המונע ממנו את ניהול ההליך ודי בכך כדי לדחות את בקשתו. בבחינת למעלה מן הצורך בחנתי את קיומו של התנאי השני ומצאתי כי סיכויי הערעור נמוכים , ולו בשל ההגשה באיחור ואופיו של ההליך (הכרעה על החלטת נאמן). משכך – הבקשה נדחית. על המבקש לשלם אגרה תוך 30 יום מהיום אם חפץ הוא בבירור הערעור.

ניתנה היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.