זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בעכו (השופט העמית משה אלטר) מיום 4.8.16, לפיו נדחתה תביעת המבקש נגד המשיב.

דין הבקשה להידחות ללא צורך במתן תשובת המשיב.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

אציין, כי הבקשה הוגשה ביום 25.10.16, הרבה לאחר חלוף 30 יום מתום פגרת בתי המשפט שבמהלכה ניתן פסק הדין, אבל דין הבקשה להידחות לא משום שהוגשה באיחור.

הבקשה הוגשה בצירוף תצהיר וראיות נוספות. על פי החלטתי מיום 12.12.16, היה על המבקש להודיע אם הוא מבקש להביא ראיות נוספות בערעור, שלא הובאו בפני בית המשפט קמא. המבקש אכן הודיע שהוא מבקש להביא ראיות נוספות. לפיכך נדרש להגיש בקשה להבאת ראיות נוספות, שאותה הגיש ביום 18.12.16. על פי החלטתי מיום 19.12.16, הבקשה הצריכה תשובה של המשיב שתוגש עד 26.12.16. משלא הוגשה תשובת המשיב, קבעתי ביום 27.12.16 שעל המבקש להגיש אישור מסירת הבקשה למשיב, לפי תקנה 475 א'. המבקש לא הגיש אישור מסירת הבקשה למשיב, ועל כן ביום 9.1.17 מחקתי את הבקשה להגשת ראיות נוספות. כעולה מרישומי בית המשפט, החלטה זו נצפתה על ידי ב"כ המבקש ביום 9.1.17 שעה 16:42. ביום 24.1.17 הגיש המבקש הודעה שלפיה ביום 6.1.17 המציא את הבקשה למשיב, תוך צירוף מכתבו של מי שהזדהה כבא כח המשיב מיום 10.1.17, לפיו יגיב על הבקשה להגשת ראיות נוספות, לאחר שיקבל את הבקשה לרשות ערעור שהיה על המבקש להמציא למשיב זה כבר. על כך החלטתי ביום 24.1.17, שההודעה נרשמה והבקשה להגשת ראיות נוספות כבר נמחקה. המבקש לא ביקש לבטל את המחיקה. מכאן, שיש לדון בבקשה ללא הראיות הנוספות שביקש המבקש להגיש.

פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אינו מגלה שום טעות משפטית או עובדתית. ההיפך הוא הנכון. פסק הדין ערוך ומנומק כראוי, דבר דבור על אופניו. התובע הזמין את הנתבע לבצע עבודות חשמל לצורך חיבור שתי יחידות בקומת הקרקע לרשת החשמל בתמורה לסך 20,000 ₪. הסתבר, לאחר ביצוע העבודות והחיבור לחברת החשמל, שטופס 4, שהחיבור התבסס עליו, מזויף ולכן נותק החשמל. התובע טען שהנתבע הוא שסיפק טופס 4 מזויף, ולכן דרש להחזיר לו את הסך של 20,000 ₪ ששילם ולפצותו ב-10,000 ₪ נוספים. הנתבע טען שקיבל מהתובע את היתר הבנייה ואת טופס 4, ובהתאם פעל מול חברת החשמל, ולו אין קשר לזיוף ואין לתובע להלין אלא על עצמו.

כפי שקבע בית המשפט קמא אין חולק, שהנתבע ביצע את עבודות החשמל שהתחייב לבצע, פתח בחברת החשמל הזמנה לשני מונים, הכין את תוכניות החשמל, מסר אותן לחברת החשמל יחד עם היתר בנייה וטופס 4, ובעקבות כך חוברה קומת הקרקע של המבנה לרשת החשמל ביולי 2015. כמו כן אין חולק שב-13.1.16 ניתקו עובדי חברת חשמל את המבנה מרשת החשמל לאחר שהתברר שטופס 4 מזויף.

השאלות שהציב בית המשפט קמא לפניו, היו שאלות עובדתיות שעליהן היתה מחלוקת, ואלה אכן השאלות שבהן היה צריך לדון. השאלה הראשונה היתה, מי זייף את טופס 4. כפי שקבע בית המשפט קמא כדין, נטל ההוכחה היה מוטל על התובע להוכיח את טענתו שהנתבע זייף את טופס 4. כפי שקבע בית המשפט קמא כדין, התובע לא הוכיח שהנתבע זייף את טופס 4. זה היה עניינה של הבקשה לרשות ערעור שבה ניסה המבקש להוכיח את מה שנמנע מלהוכיח במסגרת הדיון בתביעה שבה היה עליו להוכיח מי זייף את טופס 4. אני דוחה את טענת המבקש כאילו היה על בית המשפט לבקש העתק מטופס 4 שלא הוצג לו, על מנת לעמוד על השתלשלות העניין. בית המשפט לא היה צריך לבקש דבר. המבקש היה צריך להציג בפני בית המשפט את טופס 4 שאותו לא טרח כלל להציג. בנסיבות אלה, כל שעמד בפני בית המשפט קמא הוא דבריו של המבקש שהמשיב הוא שהביא את טופס 4, אל מול דבריו הנוגדים של המשיב, כאשר המבקש אפילו לא טורח להציג את טופס 4 שאותו הוא טוען שזייף המשיב. על כן, לא נפלה טעות עובדתית בולטת בקביעת בית המשפט קמא שלא ניתן לקבוע מי זייף את הטופס.

השאלה השנייה שבה היה על בית המשפט קמא לדון היא על מי היה מוטל להציג טופס 4. בדין קבע בית המשפט קמא, שטופס זה אמור לקבל האדם שביקש וקיבל היתר בנייה, או נציג מוסמך מטעמו, דהיינו המבקש, ולא הנתבע שנשכר לביצוע עבודות חשמל בלבד. בהקשר זה, הובאה הודאתו של המבקש שהנתבע המשיב אינו אשם בכך שהמבקש לא קיבל טופס 4 (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 18-19).

השאלה השלישית שבה היה על בית המשפט קמא לדון היא האם המשיב זכאי לשכר שעליו הוסכם. בדין קבע בית המשפט קמא, שהמשיב ביצע את מה שהתחייב לבצע, ואין הוא אחראי לכך שהתברר שטופס 4 מזויף. על פי כתב התביעה טען המבקש שסוכם בינו לבין המשיב שהמשיב יביא את חברת חשמל לחבר מונה חשמל נוסף לבניין, יכין תוכניות חשמל וימציא אישורים דרושים לחברת החשמל, יבצע את עבודות החשמל הדרושות, ויפתח הזמנה לשני מונים חדשים. בכתב התביעה לא נאמר במפורש שחובתו של המשיב להמציא אישורים דרושים לחברת חשמל כוללת את המצאת טופס 4. לאחר שהמשיב טען בכתב ההגנה שנשכר לבצע עבודות חשמל בלבד, ולא להמצאת טופס 4, העיד התובע בעמ' 1 לפרוטוקול, "מה שאני יודע זה שהנתבע לקח על עצמו להביא לי טופס 4". אבל לאחר מכן העיד בעמ' 2 בתשובה לשאלה מה אשם הנתבע שאין לו טופס 4, שהוא לא אשם אבל הוא היה אמור לבוא ולהגיד שהוא לא יכול להשיג טופס 4 ולהחזיר את הכסף". מטעם המבקש העיד אדם נוסף שהיה נוכח במפגש בין הצדדים, שהמבקש שאל את המשיב אם הוא יביא את כל האישורים שצריך לחברת חשמל, והמשיב אמר שכן, אבל הצדדים לא פירטו איזה אישורים. לאור הקביעה בשאלה השנייה, שהיה על המבקש להשיג את טופס 4, בנסיבות אלה אין טעות עובדתית בולטת בכך שבית המשפט קבע שלא עלה בידי המבקש להוכיח את טענתו שהמשיב התחייב להשיג את טופס 4, ועל כן, ביצע המשיב את שהתחייב עליו.

בשאלה הרביעית, אם המבקש שילם למשיב את הסך של 20,000 ₪, קיבל בית המשפט קמא את גירסתו של המבקש שאכן שילם סכום זה.

נמצא איפוא, שלא נפלה טעות משפטית או עובדתית בולטת בפסק דינו של בית המשפט קמא, ועל כן, על פי הדין, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור.

מכיוון שלא נדרשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות. העירבון שהופקד יוחזר למבקש.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ז, 28 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.