ביום 24.7.18 הגיש החייב "בקשה דחופה למתן הוראות" לנאמנת, כדלקמן:

1.אי העברת סך של 150,000 ₪ ישירות לחשבון עו"ש בבעלות החייב.

2. להגיש עדכון סופי ומוחלט לגבי תביעת החוב של עריית תל אביב וכן מצבת נשיה כוללת חלוטה.

3. להגיש אופן חישוב שכר טרחת בעלי תפקיד והוצאות הליך.

בתגובה שנתנה הנאמנת ביום 17.9.18, ציינה כי באשר לבקשת החייב כפי שמפורטת בסעיף 1, הרי שהעברה בוצעה זה מכבר. החייב שב וטען בתגובתו, כי הסך של 150,000 ₪ לא הועבר אליו, בהתאם לכך אני מורה לנאמנת לעדכן את בית המשפט מה עלה בגורל הכספים.

בכל הנוגע לאמור בסעיף 2, הנאמנת מצויה בשלבי כתיבת הכרעה מנומקת בתביעת החוב ובעניין זה הגיש החייב תגובה אשר הנאמנת נתבקשה לתן עמדתה.

ההחלטה בשלב זה תתמקד אפוא, בבקשת החייב בסעיף 3 לעייל.

הנאמנת בתגובתה מתנגדת לבקשת החייב וטוענת כי בהתאם לסעיף 6(ג) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א – 1981, המשיב בבקשה לשכר בפירוק הוא הכונס הרשמי. בהתאם ללשון הסעיף, הכנ"ר הוא אשר יהיה רשאי, בנוסף לסמכותו לפי כל דין, לחוות את דעתו על הדו"ח ולייעץ לבית המשפט הדן בבקשה בכל עניין הכרוך בה.

באשר להחלטה מיום 28.2.18 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפש"ר 31720-05-16, אליו הפנה החייב, טוענת הנאמנת שהעניין שונה מענייננו, שכן שם דובר בהחלטה במצב בו המחלוקת נסבה לגבי הסכום אשר על החייב להשלים לצורך חלוקת הדיבידנד וכיסוי הוצאות ההליך, כך שלהחלטה הייתה השפעה ישירה על החייב ועל כיסו. לא כך בענייננו, בו שכר הטרחה כלל לא משפיע על החייב, שעה שהקופה הועשרה ועניין שכר הטרחה כבר הושלם. יובהר, כי אופן חישוב שכר הטרחה של בעל תפקיד מעוגן בתקנות, כאשר הגורם המפקח על כך הוא הכנ"ר כפי שאף בוצע בענייננו כעולה מדיווח הנאמנת בסעיף 4 לתגובתה.

]

בית המשפט מאמץ את עמדת הנאמנת בנימוקיה ואינו רואה כל מקום להיענות לבקשת החייב.

החייב לא הראה כל נימוק למעורבותו מלבד עצם הרצון לקבל הפירוט.

הענות לבקשת החייב תגרום בין השאר לכך שכל חייב יבקש מהיום והלאה לקבל פירוט והדבר רק יכביד על הניהול ועל עבודת הנאמן שפועל בתוקף תפקיד מעין שיפוטי.

זאת ועוד נושא שכה"ט מפוקח על ידי הכנ"ר וככל שאין פגיעה ממשית בחייב אין מקום לשתפו בכך.

בנוסף, צו ההפטר לרבות הוראות בעניין שכר טרחת הנאמנת ניתנו כבר בדיון מיום 25.1.18 ועד לאחרונה לא נדרש כל פירוט. גם לו הייתה הצדקה לחייב לטעון כנגד שכה"ט בנסיבות כפי שפורטו מעלה, הרי שהבקשה הוגשה רק כעבור שבעה חודשים ואין מקום להיעתר לה כיום.

לאור כל האמור, הבקשה בעניין זה נדחית.

התיק יובא לעיוני לקבלת עמדת הנאמנת באשר לבקשות 1 ו-2 לעיל.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ט, 17 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.