בשם המערערת עו"ד עידן כהן

בשם המשיבים 2 עד 4 עו"ד רפאל טולידנו

בשם המשיבה 5 עו"ד עידן אבן

נוכחים:

המערערת בעצמה

המשיבות 2 ו-3 בעצמן

מר אברהם אבנית מטעם תגבור

החלטה

בפנינו בקשה להבהרת פסק שהוגשה מטעם המשיבים 1,2,4, ו 5, (להלן: המשיבים) וזאת בנוגע לסכום המשוערך החל מיום 1.1.11. ברקע הדברים נציין כי המערערת תבעה בכתב התביעה השבת סכום של 299,719 ₪. בית הדין קמא חייב את המשיבים בסכום של 257,411 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, שכן בית הדין קמא ניכה בדיעבד עלות ביטוח בריאות מגורים ומוצרי מזון בסך 42,308 ₪.

המערערת ערערה על פסק הדין, ובין היתר, על כך שנוכה הסכום של 42,308 ₪ וכן על כך שלא נפסקו הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצר החוב, אלא רק מיום הגשת התביעה. ביום 9.2.17 ניתן פסק הדין בערעור, ובמסגרתו התקבלו טענות אלה של המערערת. וכך נאמר בסעיף 22(א)(2) לפסק הדין (ההדגשות שלנו):

"דין טענות המערערת הנוגעות לקיזוז בדיעבד של עלות ביטוח בריאות, מגורים הולמים ומוצרי מזון – להתקבל. המדובר בסכום כולל של 42,308 ₪, אשר אליו יצטרפו הפרשי הצמדה וריבית. מאחר והסכום החודשי שנוכה מדי חודש היה קבוע ואחיד (1,511 ₪) הרי שלסכום חודשי זה יתווספו ריבית כחוק מיום היווצר החוב החודשי עד ליום התשלום בפועל.

גם הערעור בנוגע להפרשי הצמדה והריבית – דינו להתקבל. בכתב התביעה נקבה התובעת בסכום (נומינלי) של 299,719 ₪ המהווה למעשה סכום הפרשי השכר הנומינליים החודשיים. כמו כן, תבעה המערערת הפרשי הצמדה וריבית תוך שהיא ציינה בכתב התביעה כי היא שומרת על זכותה ו/או תבקש לערוך חישוב עדכני באמצעות רו"ח ולהגישו לבית הדין הנכבד בהמשך". באופן עקרוני, ובדומה לאמור לעיל, אל סכום החוב החודשי אמורים היו להתווסף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום היווצר החוב עד ליום התשלום. ואולם מאחר והסכום החודשי שנלקח מהמערערת לא היה קבוע אלא השתנה מעת לעת, ומאחר והמערערת לא הגישה פילוח הסכומים החודשיים שנלקחו ממנה, אלא תבעה את הסכום המצטבר כמקשה אחת - הרי שלא ניתן בשלב דיוני לפצל את הסכום השלם לחלקיו החודשיים. משכך, הסכום הכולל יישא הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה שבמהלכה נצבר החוב (התקופה השניה והשלישית), קרי מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל. נציין כי המשיבים שלמו בהתאם לפסק הדין את החוב שנפסק, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לכן, בהיבט השערוך על המשיבים להוסיף למערערת את ההפרשים הנובעים מכך שתחילת שערוך החוב הפסוק הוקדמה ליום 1.11.11 (חלף יום הגשת התביעה) וזאת עד ליום הגשת התביעה (שהרי החל ממועד הגשת התביעה הסכומים כבר שולמו משוערכים בהתאם לפסק הדין נשוא תביעה זו).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 ימים מתן פסק דיננו, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק".

ביום 21.3.17 הגישו המשיבים בקשה להבהרת פסק הדין, שכן לשיטתם אין הצדקה לכך שהסכום של 42,308 ₪ ישוערך פעמיים, וזאת הן כסכום עצמאי והן כחלק מסך של 299,719 ₪. המערערת, לאחר בקשת ארכה, הגישה את תגובתה ביום 6.4.17 והתנגדה לבקשה. לטעמה המדובר בבקשה לתיקון פסק הדין, אשר אינה עומדת במבחנים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשכ"ח-1968, החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. זאת, הן כיוון שלטענתה המדובר בשינוי מהותי והן כיוון שחלפו 21 ימים מיום מתן פסק הדין. ביום 25.4.17 הגישה המערערת את תגובתה לבקשה, וטענה כי המדובר בהבהרה צודקת וכי פסק הדין לא הומצא לה, אלא היא למדה עליו מעיון בנט המשפט, ולכן טענה – על יסוד פסקי דין אליהם הפנתה – כי צפייה במערכת הנט אינה מתחילה את מרוץ הימים לצורך ערעור. מטעם זה גם הבהירה כי לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה, ככל שנדרשה.

לאחר עיון בטענות הצדדים איננו מוצאים מקום לתיקון פסק הדין או להבהרתו, שכן לשון פסק הדין מדברת בעד עצמה. בפסק הדין נאמר במפורש כי הסכום מושא השערוך בפסקה השנייה הוא "החוב הפסוק" או "החוב שנפסק", אשר שוערך מכוח פסק הדין ממועד הגשת התביעה ואף שולם על ידי המשיבים, ואשר מכוח פסק הדין בערעור הוקדם מועד שערוכו ליום 1.11.11. בנסיבות העניין, לשון פסק הדין אינה טעונה הבהרה או תיקון ביחס למהותו של הסכום המשוערך.

למעלה מן הצורך נעיר כי אף אם היה נדרש תיקון פסק הדין הרי שבנסיבות העניין בקשה זו באה בגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט. המדובר בתיקון טכני שאינו מהותי, שכן אין כל יסוד לסברה שבית הדין בקש בפסק דינו לפסוק למערערת סכום של 42,308 ₪ המשוערך פעמיים כשסעד כזה לא התבקש בתביעה או בהודעת הערעור. אשר לחלוף המועד הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט נציין – מבלי להידרש לסוגיית נפקות העובדה שהמשיבים ידעו על פסק הדין אך זה לא הומצא להם – כי אמנם "ככלל אין לתקן פסק דין בחלוף המועד האמור אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים (ראו למשל: רע"א 5210/08 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (לא פורסם, 3.2.2011), פסקה 3); הרי שמבחן "הטעם המיוחד" לעניין סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט הוא מקל ביחס להארכת מועדים סטטוטוריים אחרים [ראו למשל: ע"א 4308/00 עספור נ' ח'ורי, פ"ד נה(3) 865, 868 (2001)] ובית המשפט אף רשאי להאריך את המועד ביוזמתו מבלי שהתבקשה ארכה כאשר לעיתים ניתן לראות בהחלטת התיקון משום היעתרות להארכת מועד (שם)" (מתוך ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ פרחי ביקל בע"מ (12.1.12) פיסקה 6), ההדגשה שלנו). עוד נקבע בהקשר זה כי "בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם נוכח לדעת שלא נגרם למשיב עיוות דין עקב התיקון וכי למבקש הסבר סביר" (מתוך ע"א 4308/00 הנ"ל בעמ' 868).

הבקשה נמחקת, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה ביום ח' באייר תשע"ז (4 במאי 2017) בהעדר הצדדים ותשלח לצדדים.