במהלך כתיבת פסק הדין הסתבר שאומנם, כפי שטענה המערערת בבקשה להוספת אסמכתא שהיא הגישה לאחר הדיון בערעור (בקשה מס' 4), קיימת מחלוקת עובדתית בנוגע לייעוד הנכס על פי תכניות המתאר. עם זאת, מעיון בחומר שהוגש (שהוא רב ועצום, יש לומר) נעדרת עובדה אחת שלדעתי יש לה חשיבות לצורך ההכרעה בערעור.

לשון אחרת, לא מצאתי בכתבי הטענות, ואף לא בהחלטת וועדת הערר, את זיהוי הנכס מושא הערעור (מס' גוש וחלקה) והדבר הוא לכל הפחות תמוה. תכנית המתאר החלה על האזור, על השינויים שחלו בה במשך השנים, כוללת ייעודים ושימושים שונים אולם מטבע הדברים אין בה זיהוי של נכסים לפי כתובתם הפיזית (רחוב ומספר בית) ובוודאי לא מספר זיהוי בספרי העירייה. מכאן, שזיהוי וודאי של הנכס ומיקומו בתשריט של תכנית המתאר הוא הכרחי על מנת להכריע בערעור.

לכאורה, ניתן היה להגיע למסקנה שהמערערת לא עמדה בנטל להוכחת הנדרש ממנה בהליך הערעור אולם כשנוכחתי לדעת שגם המשיב לא התייחס לנושא זה וגם מהחלטת וועדת הערר לא ניתן להגיע למסקנה ברורה, אין לדעתי מקום להחמיר דווקא עם המערערת. משום כך אני מורה שהצדדים יגישו, עד יום 8.9.16, הודעה מוסכמת בנוגע לזיהויו של הנכס, היינו מספרי הגוש והחלקה. אומר כבר כעת כי ככל שלא תושג הסכמה בנושא זה אשקול להחזיר את הדיון לוועדת הערר על מנת שתקבע כממצא עובדתי את זיהויו של הנכס ומיקומו בתשריטים הנלווים לתוכניות המתאר הרלוונטיות.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ו, 01 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.