‏19 נובמבר 2017

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציגת ציבור (עובדים) – גב' חנה קפלניקוב

החלטה

1. בתביעתו זו עותר התובע להכיר בפגיעה מיקרוטראומטית בפי הטבעת, כפגיעה בעבודה, אשר נובעת מתקופת עבודתו כנהג אוטובוס. הנתבע דחה את התביעה, בטענה כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו (צורף לכתב התביעה). בכתב ההגנה שבפנינו הוסיף הנתבע וטען כי גם לא הוכחו פגיעות מיקרוטראומטיות במהלך עבודתו של התובע.
2. בהליך שבפנינו נשמעה עדותו של התובע בלבד.
3. תצהיר ראשון - בתצהירו הראשון טען התובע כי עבודתו כנהג אוטובוס מחייבת אותו לישיבה רצופה בכסא האוטובוס מדי יום שעות רבות ורצופות ביום. התובע הסביר כי עבודתו מתבצעת בסבבים של הסעות, אשר מתחילים בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר הפסקות קצרות, סבבים נוספים, שלעיתים מתארכים אל שעות הלילה. גם במהלך ההפסקות נאלץ התובע להמתין באוטובוס, כך שלמעשה המשיך לשהות בישיבה, גם כאשר לא נהג.

בשנת 2015 אושפז התובע בביה"ח בלינסון לצורך ניתוח בפי הטבעת, לאחר תקופה ממושכת בה סבל מכאבים הולכים ומתגברים ואובחנה אצלו פיסורה אנאלית אחורית חריפה וטחורים פנימיים בדרגה 3-4.

לדברי התובע, רופאיו הסבירו לו שמחלתו נגרמה משעות הישיבה הארוכות והממושכות בכסא הנהג, לאורך השנים.

לתצהירו צירף התובע, בין היתר, דו"ח מעסיקים מחודש 6/1987 ואילך.

1. תצהיר שני – בחלוף כ-5 חודשים הגיש התובע תצהיר נוסף ובו פירט כי טופל בגין החמרה רפואית במצבו והרופא המטפל הסב את תשומת ליבו לכך שהרגלי האכילה וההתפנות שלו במקום העבודה צריכים להשתנות וכן עליו להניח כרית ישיבה/גלגל על מושב הנהג.

בנוסף, צירף התובע דו"ח חלקי ביחס להיקף עבודתו לחודשים 3/16 – ו-4/16.

1. תצהיר שלישי – לאחר דיון הוכחות הגיש התובע תצהיר נוסף על מנת להבהיר שכונה "נתי" במקום העבודה ולכן על גבי חלק מהדו"חות מופיע השם נתי, כאשר הכוונה היא לתובע.
2. דיון הוכחות – בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הוא עובד מאז 1991 כנהג אוטובוס ובמסגרת תפקידו הוא מבצע נסיעות ארוכות כמעט ללא הפסקות מסודרות. התובע העיד שלאורך כל השנים מאז החל לעבוד כנהג אוטובוס היה פרק זמן בו לא עשה כן, אך גם אז נהג על משאית לחלוקת מזון, בחברת שוקו טרייד. לתובע אין דו"חות נוכחות במקומות העבודה השונים, אלא רק חלק קטן מהטכוגרפים, או סידורי העבודה. התובע העיד שבין סבב נסיעות הבוקר שלו, לסבב נסיעות הצהריים היה לו "חלון פתוח" של מספר שעות, בהן המתין לנסיעה הבאה, או לעיתים קיבל נסיעה לא מתוכננת.
3. דו"ח המעסיקים – עיון בדו"ח המעסיקים מלמד על תקופות העבודה הרלוונטיות הבאות:

7/91 – 10/91 "מטיילי האיכרים בע"מ" (4 חודשים).

1-2/92 - "עודה מוסא הובלות נוסעים" (2 חודשים).

12/93 – 8/95 "דן אגודה בע"מ" (21 חודשים).

8/95 – 11/95 "סולימה סחר בע"מ" (4 חודשים).

4/96 – 12/96 "חב' סנגר בע"מ הובלה/ע" (9 חודשים).

11/96 – 12/96 "פריג איוב הסעות" (2 חודשים).

5/97 – 12/97 "חב' סנגר בע"מ הובלה/ע" (8 חודשים).

1/98 – 4/99 "נצח תור בע"מ" (16 חודשים).

7/99 – 8/99 "חברת הגל הבטוח 1986" (2 חודשים).

8/99 – 12/2002 עצמאי

1/03 – 2/04 "נצח תור בע"מ" (13 חודשים).

12/05 – 2/08 "מסיעי אריה שאשא בע"מ" (27 חודשים).

במקביל: 1/06 – 3/06; 10/07-12/07 - "נצח תור בע"מ".

10/08 – 1/12 רון גל הסעות בע"מ (40 חודשים).

2/12 – 5/12 "מסיעי אריה שאשא בע"מ" (4 חודשים).

1/13 – 6/14 "שוקו טרייד חברה בע"מ".

9/14 – 12/14 "כרמי עידו" (4 חודשים).

4/15 – 10/15 "קלפר עידו" (7 חודשים).

כעולה מדו"ח המעסיקים, גם אם נתעלם מתקופת העבודה של התובע כעצמאי, לגביה לא הציג כל ראיה בדבר מהותה והיקף עבודתו (ראה עדותו עמ' 5, ש' 17), עבד התובע במצטבר כ-163 חודשים בתפקיד נהג אוטובוס ובנוסף 18 חודשים כנהג חלוקה ב"שוקו טרייד"..

טענות הצדדים

1. לטענת התובע הוכח שהוא עובד כ-26 שנים כנהג אוטובוס, 6 ימים בשבוע, משך לפחות 5 ועד 10 שעות עבודה נטו ביום. כמו כן הוכח שתנאי עבודתו לא מעמידים לרשותו חדר אוכל או מקום אכילה מסודר ולפיכך הוא אוכל ארוחות לא מסודרות, בזמנים לא קבועים ומרבה לקנות "ג'אנק פוד". שתנאי עבודתו אינם כוללים חדר שירותים קבוע ולכן הוא נאלץ להתאפק מלעשות את צרכיו במשך היום, לעיתים אפילו 4 שעות, או לעשות את צרכיו במקומות לא הגייניים כגון תחנות דלק. לפיכך, ביקש התובע למנות מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו.
2. לטענת הנתבע, טענותיו של התובע נשענות על עדותו היחידה, ללא כל ראיה שתתמוך בהן. לא הוצגה ראיה בדבר היקפי העבודה הנטענים או תנאי העבודה או סדר יומו של התובע. לא צורפו דו"חות נוכחות, טכוגרפים או יומן העבודה האישי שהתובע טען לקיומו. די בעדותו של התובע בכדי ללמוד שהיו לתובע הפסקות ממושכות ביום עבודה, בהן יכול היה לאכול בנחת ולהתפנות לפי צרכיו. לעיתים אף חזר לנוח בביתו בזמן ההפסקות. המזון שהתובע אכל בימי עבודתו, אינו קשור לתנאי עבודתו, אלא לבחירה של התובע ולהעדפותיו, בלא קשר לשאלה אם הוא אוכל בחדר אוכל או תוך כדי עבודה.
3. בסיכומי התשובה הפנה התובע לכך שהנתבע כלל לא חקר את התובע על טענותיו בדבר ארוחותיו ו/או תנאי הסניטציה הנלווים לעבודתו בגינם נאלץ להתאפק שעות ארוכות ביום, כך שאינו יכול לטעון כנגד טענות אלו בתצהירו של התובע.

הכרעה

1. לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, בכללן עדותו של התובע, הגענו לכלל מסקנה כי התובע אמנם הוכיח את תקופת עבודתו הממושכת כנהג אוטובוס, אך שלא כדבריו אין מדובר ב-27 שנים רצופות, אלא בכ-163 חודשים, שאינם רצופים, לאורך תקופת של כ-26 שנים, בצירוף 18 חודשי עבודה ב"שוקו טרייד" שאמנם היו כנהג חלוקה, אך עדיין מדובר בעבודה בנהיגה על רכב כבד. התובע לא הציג בפנינו כל ראיה ביחס לתקופת עבודתו כעצמאי – מהותה, היקפה וכיו"ב, ולכן לא נוכל להתייחס אליה כחלק מתקופת עבודתו האמורה.
2. אנו מקבלים את טענת התובע, שלא נסתרה, לפיה עבד בכל התקופות האמורות במשרה מלאה ולעיתים מעבר לכך. הוכח בפנינו שעבודתו של התובע כנהג היתה על פי רוב לא רצופה במשך היום, אלא מורכבת ממספר שעות נהיגה, זמן מנוחה אשר יכול לעלות כדי שעה ומעבר לכך, וחוזר חלילה, בכ-3 סבבים – בוקר, צהריים וערב, כפי שעולה מדו"חות הנוכחות שצורפו לתצהיריו.
3. אין בידינו לקבל את טענת התובע, בדבר אכילת מזון מהיר לא בריא, כקשורה לתנאי עבודתו. התובע יכול היה לבחור לאכול כל ארוחה, במיוחד נוכח ההפסקות שהיו במשך יום עבודה, בהן יכול היה לשבת בנחת ולאכול אוכל בריא. בחירתו של עובד לאכול אוכל לא בריא, כאשר לא תנאי העבודה הם שמכתיבים בחירה זו, אינה חלק מתנאי עבודתו. לא הוכח בפנינו כי בחירת המזון שאכל התובע בארוחותיו נבע מתנאי העבודה, גם אם לא עמד לרשותו חדר אוכל.
4. באשר לזמינות לחדרי שירותים – מקובלת עלינו הטענה כי מקום בו נדרש התובע לנסיעה ממושכת של מספר שעות, במסגרתן הסיע נוסעים, לא היה יכול להתפנות כאוות נפשו. יחד עם זאת, לא הוכח בפנינו דבר באשר לסניטציה של חדרי השירותים שהיו זמינים לתובע ואנו מתקשות לקבוע כל עובדה ביחס לכך. עדותו של התובע "אני נאלץ להתפנות במקומות לא הגייניים (תחנות דלק, לעיתים כשאני ממתין – בצידי הדרך, במשרדים שאני נכנס וכו')" (סע' 3 לתצהירו השני), היא אומנם הגיוניות והוא אף לא נחקר עליה, אך בהתחשב בכך שמסגרת הדיון הינה פגיעה מיקרוטראומטית, לא די בטענה כללית כאמור, אלא שנדרש להצביע על תדירות וליתן פרטים נוספים, שכן לא הרי התפנות בתחנת דלק כהרי התפנות בצידי הדרך או במשרדים ולא נמסרו לנו די נתונים בכדי לקבוע תשתית עובדתית אשר הולמת טענה למיקרוטראומה.
5. נציין עוד כי אין זו פעם ראשונה שעניינו של נהג אשר טוען לנזק בפי הטבעת כתוצאה מתנאי עבודתו, מגיע לפתחו של בית הדין. בעב"ל (ארצי) 15019-09-13 שמעון לוגסי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.15 (פורסם בנבו), דן בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה ולאחר קבלת חוות דעת של שלושה מומחים-יועצים רפואיים שמונו על ידי בית הדין, קבע בית הדין את הדברים הבאים (ההדגשה במקור, סע' 19): "מעיון בחוות הדעת הרפואיות שמונחות לפנינו עולה כי יש הסכמה כללית כי תנאי עבודה מהסוג של המערער אינם גורמים לטחורים. יחד עם זאת דומה כי יש גישות רפואיות שונות בשאלה האם תנאי העבודה כאמור מחמירים את המחלה."

מצאנו לנכון לציין עוד בהקשר זה, כי הנתבע לא טען לכך שמדובר בעבודה בתנוחה קבועה וממילא לאור הפסיקה שלעיל, נראה כי הוא מקבל את העיקרון בדבר קיומן של תנועות מיקרוטראומטיות בזמן נהיגה, גם כאשר מדובר בנהיגת אוטובוס בכבישים, וזאת כאשר עסקינן בפגיעה בפי הטבעת.

הצדדים אמנם לא התייחסו לסוגיית הרעד בכיסא הנהג, אך בשים לב לכך שמדובר בפעילות ידועה ומקובלת, ברכב כבד; על מנת שלא לחרוג מן ההלכה בדבר "תנוחה לא נוחה", אשר על פי הפסיקה אינה מקימה תשתית ראייתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.8.05; דב"ע נ"ו/0-180 שושנה שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.12.96) ועל יסוד פסק הדין בעניין לוגסי, שהובא לעיל ואשר העובדות בו דומות לאלו שבפנינו, מצאנו לנכון לציין סוגיה זו במסגרת התשתית העובדתית שתעמוד בפני המומחה.

1. בנסיבות האמורות, מצאנו כי יש בסיס למינוי מומחה לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו הוא סובל.
2. בפני המומחה יעמדו העובדות הבאות:

א. התובע יליד שנת 1969.

ב. בין השנים 1991 ועד 2015 עבד התובע במשך 181 חודשים (לא ברציפות), כנהג אוטובוס או נהג משאית חלוקה.

ג. בעבודתו זו, עבד התובע בין 5 ל-10 שעות עבודה נטו ביום, כאשר במרבית תקופת העבודה, היה התובע בתפקיד נהג אוטובוס, המבצע משמרת בוקר, צהריים ולעיתים ערב, כאשר בין משמרת למשמרת בדרך כלל מקבל התובע זמן הפסקה, שיכול להיות בין פרק זמן קצר לבין מספר שעות.

ד. עבודתו של התובע דורשת ממנו נהיגה משך מספר שעות רצופות ולפיכך אינה מאפשרת עשיית צרכים סדירה.

ה. הנהיגה באוטובוס/משאית, כרוכה כמקובל ברטט/רעד קל לנהג.

1. בבית הדין התקבלו כרטיסיו הרפואיים של התובע מקופת חולים לאומית ומבית החולים בילינסון. ככל שמי מהצדדים מבקש להוסיף חומר רפואי נוסף, בטרם ישלח התיק למומחה, יוכל לעשות כן בתוך 14 ימים מהיום.
2. ככל שמי מהצדדים סבור שיש למנות מומחה שמומחיותו אחרת מפרוקטולוגיה, יודיע על כך בהודעה מנומקת בתוך אותו מועד.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח, (19 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.