ניתן ביום 18 אפריל 2016

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 24724-08-14), בו נדחתה בקשת המבקשת להפנות שאלות הבהרה למומחית, פרופ' ויויאן דרורי.

הרקע לבקשת רשות הערעור

1. ביום 18.5.15 מונתה פרופ' ויויאן דרורי לשמש מומחית מטעם בית הדין, לצורך מתן חוות דעת בעניינה של המבקשת, וזאת על סמך העובדות שלהלן:

"א. התובעת ילידת 10.4.56, מורה במקצועה.

ב. ביום 16.10.12 נאלצה התובעת לגרור ארון קיר גדול וכבד שבתוכו ציוד וחפצים, מרחק של כ-60 מטר וכן להרימו אל מעל מדרגה.

ג. המדובר בארון גדול עם שתי דלתות מתכת שגובהו 1.80 מטר ברוחב של 80 ס"מ, שבתוכו חמישה מדפים, שעליהם הונחו החפצים כאמור לעיל.

ד. האירוע המתואר לעיל מהווה מאמץ פיזי חריג עבור התובעת."

1. המומחית התבקשה להשיב על השאלות שלהלן:

"א. מהי המחלה ממנה סבלה התובעת, כמפורט במסמכים הרפואיים, ביום 17.10.12?

ב. האם נכון שהתובעת לקתה באירוע מוחי, ואם כן מתי?

ג. האם קיים קשר סיבתי בין המאמץ הפיזי החריג בעבודה מיום 16.10.12, כפי שהוגדר בס' 3 לעיל, לבין מחלתה של התובעת ו/או האירוע המוחי?

שימת לב המומחית מופנית לכך, כי אף החמרת מצב משמעה קיום קשר סיבתי בין האירוע המוחי לבין האירועים בעבודה.

ד. הקיימים בתובעת נתונים מוכחים המצביעים על כך, שהיה בתובעת לפני המאמץ הפיזי החריג בעבודה, סיכון מיוחד לחלות במחלתה ו/או באירוע מוחי?

(כגון: סכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם, מחלה קודמת, חולשה קודמת או כיוצ"ב).

ה. ככל שהמומחית תשיב, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע המוחי לבין המאמץ הפיזי החריג בעבודה, היא תתבקש להשיב לשאלה: האם השפעת המאמץ הפיזי החריג בעבודה על קרות האירוע המוחי, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובעת בטרם לקתה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו?

ו. האם בשים לב למצבה הבריאותי של התובעת עובר ליום 17.10.12 יש לומר שהמאמץ הפיזי החריג בעבודה מיום 16.10.12 החיש את בואו של האירוע המוחי, כך שאלמלא האירוע, ייתכן שבואה של המחלה היה נדחה למועד מאוחר יותר כלשהו או שלא היתה מופיעה כלל?"

1. ביום 27.4.15 נתנה פרופ' דרורי חוות דעתה, במסגרתה קבעה כדלקמן:

"מסקנה:

גב' צוק עברה בתאריך 17.10.12 ללא ספק אירוע מוחי איסכמי על רקע חסימת כלי דם קטנים במוח, כפי שאובחנה באשפוזה. היא סבלה בעת האירוע ממספר גורמי סיכון למחלות כלי דם: השמנת יתר, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם. השאלה העיקרית של חוות דעת זו הינה, האם ועד כמה היתה תרומה למאמץ הפיזי החריג בעבודה 24 שעות לפני האירוע להופעתו.

קיימים מחשבונים שונים שפותחו לחישוב הסיכון לפתח אירוע מוחי. רוב המחשבונים מבוססים על בסיס נתונים ענק שנאסף במסגרת מחקר אפידמיולוגי נרחב מאוד בארצות הברית בשם Framingham Heart Study שעקב אחרי אוכלוסיה רגילה במשך שנים רבות ומתאר סיכון לפתח מחלות לב, כלי דם ואחרות לאורך שנים ביחס למחלות רקע, הרגלי חיים, מקצועות ועוד. ניתן למצוא מחשבוני סיכון לאירוע מוחי באתרי אינטרנט, לדוגמה: ucla.edu.clevelandclinic.org.

על סמך הנתונים של גב' צוק בתיקה הרפואי, הסיכון המחושב שלה לפתח אירוע מוחי במהלך 10 השנים הבאות עמד בחודש אוקטובר 2012 על 4.3% - פי 1.4 גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסיית נשים ממוצעת בגילה שהינה בעלת סיכון ממוצע של 3%.

עבודה מאומצת לזמן קצר, כפי שתוארה שבוצעה על ידי גב' צוק יום לפני האירוע, ידועה ביכולתה לגרום לעליה חדה בלחץ הדם עם הופעת דמם תוך גולגולתי, אך לא כגורם סיכון לאירוע מוחי איסכמי (על ידי חסימת כלי דם). דמם תוך מוחי נשלל בבדיקת CT מוח שנערכה לה.

לכן בשקלול הסיכון המחושב של התובעת להופעת אירוע מוחי ובהיעדר תמיכה בספרות להשפעה תורמת משמעותית של מאמץ גופני חריג, לדעתי לא קיים קשר בין האירוע החריג בעבודה והאוטם המוחי במקרה זה.

לשאלות בית הדין:

א. התובעת סבלה בתאריך 17.10.12 מאוטם מוחי איסכמי, שהתבטא בחולשה והפרעה בתחושה בפלג גוף שמאל.

ב. כן, ראה תשובה לעיל.

ג. לא, ראה הסבר מנומק לעיל.

ד. כן. התובעת סבלה לפני האירוע מעודף משקל ניכר, יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם. לאור מחלות אלה הסיכון שלה לחלות באירוע מוחי באותה תקופה היה פי 1.4 לעומת אישה רגילה בגילה.

ה. לא רלבנטי.

ו. לא. ראה הסבר לעיל."

1. ביום 29.7.15, הגישה המבקשת בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחית, ובה נטען כי המדובר בשאלות רלבנטיות וענייניות הנובעות מחוות הדעת, ואשר יש בהן כדי להבהיר את האמור בה ועשויות לתרום לבירור הנושא שבדיון. המשיב התנגד להפניית שאלות הבהרה, מאחר שלטענתו השאלות מכוונות לקיומה של אסכולה רפואית כלשהיא, כאשר הנטל להוכיח קיומה של אסכולה מוטל על המבקשת, אשר לא הרימה נטל זה.
2. ביום 1.11.15, דחה בית הדין האזורי את הבקשה, בין היתר, כי "המדובר בשאלות המכוונות לקיומה של אסכולה רפואית, כאשר הנטל להוכיח קיומה של אסכולה מוטל על התובעת, ואשר לא עמדה בנטל זה"; וכן כי "המדובר בשאלות שאינן רלבנטיות ואינן מכוונות להבהיר את חוות הדעת או להשלימה ואין להן, בנסיבות העניין, כל הצדקה".

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

1. ביום 19.11.15 הגישה המבקשת בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה אחרות למומחית, ביחס לחוות דעתה מיום 28.6.15. בבקשתה טענה המבקשת, כי מדובר בשאלות רלבנטיות וענייניות הנוגעות לחוות דעתה של המומחית, אשר יש בהן כדי להבהיר את האמור בה, והן עשויות לתרום לבירור הנושא שבדיון.

ואלו הן שאלות ההבהרה:

"1. בחוות דעתך מיום 28.6.15 (להלן: "חוות הדעת"), ציינת כי "עבודה מאומצת לזמן קצר, כפי שתוארה שבוצעה על ידי גב' צוק יום לפני האירוע, ידועה ביכולתה לגרום לעלייה חדה בלחץ הדם עם הופעת דמם תוך גולגולתי, אך לא כגורם סיכון לאירוע מוחי איסכמי (על ידי חסימת כלי דם)" (עמי 3 לחוות הדעת).

2. מהם הגורמים לאירוע מוחי איסכמי (על ידי חסימת כלי דם) ?

3. האם מאמץ פיזי חריג יכול לגרום לעלייה בקצב פעימות הלב ומידת ההתכווצות של כלי הדם בגוף?

4. האם ניתן לומר כי עלייה חדה בלחץ הדם עם הופעת דמם תוך גולגולתי, אשר כאמור נגרמת כתוצאה מביצוע עבודה מאומצת, יכולה לגרום לפריצה של כלי דם ויצירת שפך דם בתוך רקמת המוח עצמו?

5. האם ניתן לומר כי עלייה חדה בלחץ הדם עם הופעת דמם תוך גולגולתי, אשר כאמור נגרמת כתוצאה מביצוע עבודה מאומצת, משפיעה על מידת הקרישתיות של הדם? נא לנמק.

6. האם השינויים הנ''ל, ככל שהם אכן מתרחשים כתוצאה ממאמץ פיזי חריג או מעלייה חדה בלחץ הדם עם הופעת דמם תוך גולגולתי, יכולים להחיש את הופעת האירוע המוחי, כך שאלמלא אותו מאמץ פיזי, יתכן שהאירוע המוחי היה נדחה למועד אחר או לא מתרחש בכלל.

7. האם יותר סביר לקבוע שהמאמץ הפיזי לו נדרשה התובעת השפיע במידה זו או אחרת על מועד התרחשות האירוע המוחי, לעומת המצב ההפוך שהמאמץ הפיזי לא השפיע כלל?

8. האם קיים לדעתך הבדל בין מאמץ פיזי חריג לבין דחק נפשי לעניין השפעה אפשרית להופעת אירוע מוחי?

9. האם קיים לדעתך הבדל בין מאמץ פיזי חריג לבין דחק נפשי לעניין השינויים בפעילות מערכת העצבים האוטונומית, לרבות עליה בלחץ דם, הופעת דמם תוך גולגולתי, קצב פעימות הלב וכן מידת ההתכווצות של כלי הדם בגוף?

10 . האם קיימת "אסכולה רפואית" - בין אם הינך דוגלת בה ובין אם לאו - אשר מכירה בקיומו של קשר סיבתי בין מאמץ הפיזי החריג לבין האירוע המוחי?

11 . שימת הלב מופנית לכך, כי "אסכולה" לענייננו משמעה - הדעה המקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי כאמור, להבדיל מהשערות ואפילו השערות שלא הופרכו על ידי מחקרים."

1. בהחלטתו דחה בית הדין האזורי את הבקשה, בעיקר מן הטעם שמדובר בשאלות כלליות, תיאורטיות ובלתי רלבנטיות, ומאחר שמדובר בשאלות המכוונות לקיומה של אסכולה רפואית, כאשר הנטל להוכיח קיומה של אסכולה מוטל על המבקשת, והיא לא עמדה בנטל זה.
2. בהחלטתי מיום 7.3.16, הצעתי למשיב להסכים להפניית שאלות ההבהרה כמבוקש, אולם המשיב התנגד להצעה, ומשכך אין מנוס מלהכריע בבקשה.
3. נוכח הסכמת הצדדים כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992, אנו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, להחלטתו של בית הדין האזורי, ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי תופנינה למומחית הרפואית שאלות ההבהרה אותן בקשה המבקשת במסגרת הבקשה מיום 19.11.15.
2. ראשית, ככלל, על פי המדיניות הנוהגת בבתי הדין לעבודה, "ידו של בית הדין לא תהא קפוצה בעת שהוא בוחן את הבקשה להצגת שאלות הבהרה שכן אלה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי" (בר"ע 29316-03-13 חיים עובדיה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.3.15).
3. שנית, מעיון בשאלות המבוקשות עולה כי הן עומדות במבחנים להעברת שאלות הבהרה כפי שנקבעו בפסיקת בית דין זה, שכן הן שאלות "רפואיות", ענייניות, המבוססות על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין (ר' בר"ע 19575-03-11 דוד בן חמו – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.6.11), ואין מדובר בשאלות לעומתיות או מתריסות. על כן, יש מקום בנסיבות אלו להעבירן למומחית הרפואית.
4. שלישית, בחוות דעתו של פרופ' רכס בתיק עב"ל 208/09 יהושע לב – המוסד לביטוח לאומי מיום 13.2.11, הפנה פרופ' רכס לספרות מקצועית מקובלת אשר מצביעה לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בין מאמץ גופני כבד לבין אירוע מוחי איסכמי. בנסיבות העניין, הפניית שאלת הבהרה למומחית הרפואית העוסקת באסכולה רפואית המכירה בקיומו של קשר סיבתי שכזה, הינה רלבנטית בנסיבות העניין ויש להתירה.
5. נציין, כי לא מצאנו להפנות את השאלות שבקשה המבקשת להעביר ביום 29.7.15, מאחר שלא הוגשה בר"ע על החלטת בית הדין האזורי מיום 1.11.15, אשר דחתה את בקשת המבקשת, ועל כן היא הפכה לחלוטה.
6. סוף דבר – הערעור מתקבל, כך שתופנינה למומחית הרפואית שאלות ההבהרה אותן בקשה המבקשת במסגרת הבקשה מיום 19.11.15.

אשר להוצאות, הואיל ומדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, בית הדין האזורי ייקח את הוצאות הבקשה בחשבון בפסיקת ההוצאות בפסק הדין בהליך העיקרי.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ו (18 אפריל 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.