1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.12.15 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופה שבין 1.1.13 ועד 31.8.13 ונכות צמיתה בשיעור 0% מתאריך 1.9.13 (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערער:

2.1 קביעות הוועדה לעררים במסגרת ישיבתה המסכמת ב- 7.12.15 מעידות על כך, כי הוועדה היתה נעולה בהחלטתה כבר במסגרת ישיבתה האשונה מיום 10.8.15. הוועדה סרבה לבצע בדיקה קלינית חוזרת תוך ציון טווחי תנועה לבקשת ב"כ המערער ובהתאם לבדיקה שבוצעה על ידי ד"ר סטרולוביץ במסגרת חוות הדעת שהוצגה מטעם המערער. הוועדה מציינת, כי ד"ר סטרולוביץ הסתמך לכאורה על תיאור הצילומים, מבלי שבדק אלה, על אף שאין כל ציון של האמור במסגרת חוות הדעת.

2.2 הוועדה מצטטת באופן שגוי את חוות הדעת של ד"ר סטרולוביץ בציינה, כי הנ"ל קבע למערער נכות בהסתמך על בעיה וסקולרית שנשללה מפורשות באישור הרפואי של המומחה.

3. טענות המשיב:

3.1 הוועדה התכנסה ב- 10.8.15 ומסכמת ב- 7.12.15 ועמדה בפניה חוות דעת יועץ כירורג כלי דם מ- 27.10.15.

3.2 הרגל שנפגעה היא רגל ימין.

ד"ר סטרולוביץ קובע נכות לפי ממצא רנטגני של התגרמות אותו הוועדה שללה בהתבססה על צילום רנטגן עדכני מיום 9.9.15, אותו ביצע המערער בהתאם להפנייתה.

טענותיו של ב"כ המערער, אודות טעות בסיסית בציטוט ממצאיו של ד"ר סטרולוביץ, הינה פרשנות רפואית של דברי הוועדה.

3.3 הוועדה מציינת, כי מצאה טווח תנועות באינוורסיה ברגל ימין היא הרגל שנפגעה בשיעור של 5 מעלות שהוא הטווח התקין. לפיכך, בהעדר ממצא רנטגני ובהעדר מגבלה בתנועה, הוועדה קובעת זו 0% נכות.

יש להדגיש, כי קיים פריט ליקוי ספציפי לקרסול ימין המזכה בנכות רק מקום בו קיימת הגבלה ניכרת בתנועות (לפריט ליקוי 48(3)).דבר שאין חולק, כי אין במקרה הנדון. ד"ר סטרולוביץ עוקף את בעיה זו באמצעות יישום פריט ליקוי 35, כאשר הלכה היא, כי כאשר קיים פריט ליקוי ספציפי הרי שהוא גובר על פריט ליקוי כללי. המשמעות היא בפועל יצירת דרך עוקפת בהוראת המחוקק כי מקום בו טווח התנועות בקרסול אינו עולה כדי הגבלה ניכרת הרי שאין מקום לזכותו בנכות.

הוועדה בפועל מפנה לצילום רנטגן עדכני שנמצא תקין לחלוטין.

אין מדובר בציטוט מתוך האישור הרפואי מאת ד"ר סטרולוביץ. טענת המערער לניתוח שגוי היא טענה רפואית שאינה משפטית.

קריאת שני הפרוטוקולים כמכלול מובילה למסקנה, כי הוועדה לא קיבלה את ממצאיו של ד"ר סטרולוביץ, כאשר היא מפרטת ומנמקת את הסתייגויותיה מחוות הדעת.

3.4 לגבי הטענה לגבי חובה לבדיקה השוואתית – כפי שערך ד"ר סטרולוביץ כך גם הוועדה ערכה בדיקה לבחינת טווח התנועות והדבר עולה ממקרא סעיף 7 לפרוטוקול. לפיכך הרי שלא נפל פגם משפטי בכך . הוועדה אינה צריכה להשוות ממצא מול ממצא ולנמק את השוני.

3.5 לסיכום הוועדה קובעת, כי טווח התנועות תקין, כי אין ממצא רנטגני ואת הסתייגויותיה מהאישור הרפואי שעומד בפניה ולפיכך לא נפל כל פגם משפטי בפעולת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 10.8.15 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 5 לפרוטוקול), אשר ציין שרגל ימין נפוחה, מכאיבה ומגרדת כשהכאבים הינם בפרט לאחר הליכה ממושכת וכי קיימת לו הגבלה בתנועות הקרסול הימני.

9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 7 לפרוטוקול), ציינה:

"בבדיקת השוק הימנית ניתן לראות גודש השוק ובקרסול גם ימין וגם משמאל. היקף הקרסול הימני והשמאלי זהה (31 ס"מ) התבקש לבצע תנועות הקרסול. מסר שלא מסוגל לבצע לא כיפוף גבי ולא כיפוף פלנטרי. תנועות סובטלריות נבדקו באופן פסיבי ונמצאו חופשיות ומלאות. " (ההדגשות הוספו א.ק).

10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 10 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר סטרולוביץ יוסף מיום 12.7.15. ד"ר סטרולוביץ לא מסתמך על צילומי רטנגן של הקרסול כדי לרדת לעומק הבעיה, ובכל זאת קובע אחוזי נכות בהסתמך על בעיה וסקולרית.

הוועדה מבקשת צילום רנטגן עדכני של קרסול ימין וחוות דעת של רופא כלי דם בשאלה של קשר בין החבלה למצב הרגל.

עם קבלת המבוקש תסכם הוועדה את הדיון בהעדר הנפגע ותתייחס לחוות דעת ד"ר סטרולוביץ."

11. הוועדה מתכנסת לישיבתה המסכמת לאחר קבלת צילומי רנטגן וחוות דעת כירורג כלי דם, שמעה את דברי ב"כ המערער שציין בפני הוועדה כי לטענתו ד"ר סטרולוביץ מתייחס לצילום רנטגן מתאריך 27.7.14 וכן עורך בדיקה קלינית מלאה ונוכח האמור מבקש מהוועדה לבדוק בשנית את המערער. כמו כן ציין ב"כ המערער כי בניגוד לטענת הוועדה במסגרת ישיבתה הראשונה, הנכות שהעניק ד"ר סטרולוביץ אינה בגין בעיה וסקולרית כי אם נכות אורטופדית.

12. בפרק הממצאים מציינת הוועדה כי בצילום רנטגן שנערך למערער בתאריך 9.9.15 (מועד המאוחר למועד מתן חוות הדעת של ד"ר סטרולוביץ כאשר הצילום לא עמד בפניו) של קרסול ימין אין כל עדות לשבר או לשינוי מבני של הקרסול. הוועדה מציינת בנוסף כי:

"עיינה בדו"ח יועץ כירורג כלי דם מיום 27.10.15 ומאמצת מסקנותיה אי הספיקה הורידית ממנה סובל התובע אינו קשור לתאונה הנדונה. הוועדה שבה ועיינה בחוות דעתו הרפואית של ד"ר סטרולוביץ 12.7.15 שבה מתאר נפיחות בקרסול ימין, שינוי צבע, כח גס ותחושה שמורים בשתי הרגליים. ד"ר סטרולוביץ מתאר אינברסיה °5 ואיברסיה °5 שהם בטווח הנכון והמקובל. לעומת זאת בבדיקתו ברגל שמאל מתאר אינברסיה °30 כאמור האינברסיה לא עוברת טווח של °5.

ד"ר סטרולוביץ לא בדק את צילומי הרנטגן אלא מצטט הממצאים כפי שתוארו בפיענוח וחוות הדעת ניתנה 12.7.15 שנה לאחר ביצוע צילומי הרנטגן.

בצילום רנטגן 9.9.15 לא נמצאה כל סטיה בקרסול ימין.

ד"ר סטרולוביץ לא בדק צילומים אלא מסתמך על תיאור הצילומים." (ההדגשות הוספו א.ק).

13. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

14. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

15. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

16. קביעת הוועדה בעניינו של המערער היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה. צודקת ב"כ המשיב כי את קביעות הוועדה יש לקרוא כמכלול כשהוועדה מסתמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית שכבר במסגרת ישיבתה הראשונה נמצאה תקינה והן על בסיס צילומי רנטגן עדכניים שלא עמדו בפני המומחה נותן חוות הדעת מטעם המערער שאף אלה נמצאו תקינים. הוועדה ביססה מסקנותיה על בסיס אלה באופן המאפשר התחקות ומעקב אחר הלך מחשבתה וקביעתה של הוועדה לעניין הנכות שיש לקבוע בעניינו של המערער באופן המובן אף למי שאינו בקיא ברזי הרפואה.

17. באשר לטענת המערער לפיה היה על הוועדה לבצע בדיקה קלינית זהה לזו שביצע ד"ר סטורולוביץ במסגרת חוות דעתו הרי שמעבר לעובדה כי הוועדה היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח כאשר עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה כשהועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה, הרי שבנוסף הוועדה מבהירה כי עמד בפניה צילום רנטגן עדכני שלא עמד בפני ד"ר סטרולוביץ עת נתן חוות דעתו.

18. הלכה פסוקה היא כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169).

19. בשים לב לאמור, הרי שאין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר סטרולוביץ, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר סטורולוביץ בשים לב לצילומי רנטגן עדכניים שלא עמדו בפני ד"ר סטרולוביץ שנמצאו תקינים ובהתבסס על ממצאי בדיקתה הקלינית שלדבריה נמצאה תקינה.

20. יש לציין בנוסף שהוועדה מציינת שטווח התנועות שמצא ד"ר סטרולוביץ הינו בטווח המקובל והתקין – קביעה זו של הוועדה הינה קביעה רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. זאת ועוד, העובדה כי הוועדה מציינת במסגרת ממצאיה כי ד"ר סטרולוביץ התבסס על פענוח בדיקת הרנטגן ולא על הצילום עצמו אין בה כדי לגרוע מכלל מסקנות הוועדה הנסמכות על ממצאי בדיקה קלינית שערכה הוועדה ואשר נמצאה תקינה ועל ממצאי בדיקת רנטגן עדכנית עליה התבססה הוועדה שנמצאה אף היא תקינה ואשר לא עמד בפני עורך חוות הדעת מטעם המערער ועל אסכולה רפואית המבהירה כי טווח התנועות שמצא המומחה אצל המערער אף הוא בגדר המקובל והתקין.

21. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים העדכניים שהיו בפני הוועדה – שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה את המערער אשר הלמו ממצאי צילומים אלה – מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה.

22. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.

23. אין צו להוצאות.

24. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ו, (31 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.