בפני תביעה כספית, על סך של 4,675 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

בקליפת אגוז: אין חולק כי היה מגע בין הפינה השמאלית-אחורית של רכב התובעת לבין דופן ימין של רכב הנתבעת. נהג התובעת טוען שחנה באלכסון, כשהפינה בולטת לכביש, ונפגע ע"י הרכב החולף, ואילו הנתבעת טוענת שראתה את רכב התובעת יוצא אחורנית אל הכביש ונעמדה, ואז פגע בה רכב התובעת. הנזק שברכב הנתבעת מקשה על קבלת גרסתה, כמו גם התנהלותה מאז התאונה ועד עתה. מנגד, לנתבעת טענות באשר לנזק עצמו, בהינתן פער הזמנים העצום בין התאונה לבין בדיקת השמאי (כמעט שנתיים). לפער זה ניתן הסבר, אך חשוב מכך, תיאור הנזק ניתן כבר בזמן אמת, והוא גם מתיישב עם גרסת הנתבעת. לפיכך אין זה מהמקרים בהם יש לקבוע ניתוק קשר סיבתי בין התאונה לנזק. עם זאת, אין ספק שלעצם החניה כשאחורי הרכב בולטים לכביש יש משום יצירת מטרד המוליד אשם תורם.

לאור כל האמור, אני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,740 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 365 ₪, את שכר העד בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 900 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.