התובעת והנתבעת מס' 2 הינן חברות העוסקות בניכיון שיקים.

הנתבע מס' 1 הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 2.

התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ סדרה ארוכה של עשרות שיקים, אשר נמסרו לה על ידי הנתבעת במסגרת עסקאות ניכיון שנערכו בין התובעת לנתבעת.

השיקים הוגשו לביצוע גם ביחס לנתבע מס' 1, נוכח חתימתו על גב השיקים כערב לפירעונם.

הנתבעת הגישה בכל אחד מתיקי ההוצל"פ התנגדות וכך גם הוגשה התנגדות על ידי הנתבע.

עם העברת ההתנגדויות לדיון בבית המשפט, ניתנה החלטה המורה על איחוד הדיון בכלל ההתנגדויות אשר הוגשו על ידי הנתבעת וכן על ידי הנתבע.

טענות הנתבעת בהתנגדות

הנתבעת טענה בהתנגדות, כי הצדדים עובדים בשיתוף פעולה מזה מספר שנים כאשר הנתבעת מנכה שיקים שקיבלה מלקוחותיה אצל התובעת. לטענת הנתבעת, נוכח ריבוי העסקאות יש לראות בצדדים כצדדים קרובים לשיקים.

הנתבעת טוענת, כי עם התקשרות הצדדים בשנת 2011 התובעת הקצתה לנתבעת אשראי בסך של 4.5 מיליון ₪ (תמורת תשלום עמלות קבוע של הנתבעת) לצורך העבודה השוטפת. מערכת חוזית זו נפגמה עם השנים כאשר סכומי הקצאת האשראי אותם הקצתה התובעת החלו לקטון עד לחצי מהאשראי אותו הקצתה התובעת לנתבעת עם תחילת מערכת היחסים החוזית. לעומת זאת, עמלות הקצאת האשראי בהן חויבה הנתבעת החלו לגדול.

לטענת הנתבעת בהתנגדות, בנסיבות בהן מדובר בצדדים קרובים, התרככה האבחנה בין כישלון תמורה מלא לבין כישלון תמורה חלקי, ויש ליתן רשות להתגונן במידה ומועלית טענה לפיה לאור עסקת היסוד חבותו השטרית של החייב פחותה. על כן, הנתבעת זכאית להעלות נגד התובעת טענות הקשורות לעסקת היסוד בין הצדדים. בקשר לכך, טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה את החוזה בין הצדדים לעניין הקצאת האשראי ושיעור העמלות. מדובר בהפרה יסודית המזכה את הנתבעת בביטול מידי של החוזה.

על כן, הנתבעת מבקשת לקבל רשות להתגונן על מנת לאפשר לה לשטוח את טענותיה בדבר הפרה יסודית של החוזה בין הצדדים המקימה לה הגנה בתביעה השטרית.

עוד טוענת הנתבעת, כי עומדת לה טענה של כישלון תמורה, שכן עסקת ניכיון השיקים הינה הלוואה בה מוסר השיק לניכיון מפקיד שיק דחוי ומקבל תמורתו תשלום מיידי במזומן הכולל בתוכו עמלת ניכיון. לטענת הנתבעת, התובעת כשלה בתמורה אותה סיפקה לנתבעת והיא הקצאת האשראי נשוא ההסכם בין הצדדים.

לטענת הנתבעת, צמצום האשראי על ידי התובעת וכן העלאת העמלות מהווים הפרות יסודיות מצד התובעת ויש בהם כדי להביא לכישלון תמורה מלא או לכל הפחות חלקי ביחסים שבין הצדדים.

טענות הנתבע בהתנגדות

הנתבע טען, כי החותמת המופיעה על גב השיקים, במסגרתה נרשם כי הוא ערב אישית לפירעון השיק, ואשר לצידה מופיעה חתימתו, היא חותמת מזויפת.

הנתבע מצביע על כך שמספר תעודת הזהות המופיע בחותמת שגוי והוא תוקן בכתב יד.

כמו כן, הנתבע טוען כי החתימה המופיעה לצד החותמת, אינה חתימתו האמיתית ואף היא זויפה לצד החותמת המזויפת בגב השטר.

על יסוד הטענות לזיוף החותמת והחתימה, טוען הנתבע כי יש ליתן לו רשות להתגונן.

הדיון בהתנגדויות

הנתבע, בהיותו גם המצהיר מטעם הנתבעת, נחקר בדיון שנערך על האמור בתצהירים שמסר מטעמו ומטעם הנתבעת בתמיכה להתנגדויות.

במסגרת חקירתו הנגדית, הגיש ב"כ התובעת מסמך, כתב ערבות אישית של הנתבע לחובות החברה הנתבעת והתובע אישר כי אכן הינו חתום על כתב הערבות האישית.

לגרסת הנתבע בעדותו, היו שיקים אשר הוא מסר לתובעת לשם ניכיון עבור הנתבעת, אולם הוא לא חתם עליהם כערב אישית.

ביחס להוראות ביטול שניתנו על ידי מושכי השיקים טען הנתבע בעדותו, כי הוא לא נתן הוראה למושכי השיקים. יצוין, כי הנתבע לא מסר הסבר משכנע לעובדה לפיה בבת אחת וכנראה בשל יוזמה של גורם מסוים העלו טענה לפיה השיקים שהנתבעת העבירה לתובעת הם מזויפים. עם זאת, עלה מעדותו כי היה מעורב בתהליך העלאת הטענות על ידי מושכי השיקים לעניין זיוף חתימתם (על השיקים שהוא עצמו העביר לתובעת לשם ניכיון). לגרסת הנתבע, מושכי השיקים באו ואמרו כי חתימתם זויפה וטענו כי יבטלו את השיקים והוא השיב להם שיבטלו את השיקים ואנו נתמודד.

לעניין קיומו של הסכם לגבי גובה האשראי שהתובעת תיתן לנתבעת, מסר הנתבע בעדותו כי אין בידיו את ההסכם אך טען כי היה כזה הסכם.

לשאלה, האם יש בידיו לכמת את סכום הנזק שנגרם לנתבעת לפי טענתה כתוצאה מהפחתת האשראי והגדלת העמלות השיב הנתבע, כי אינו יכול לאמוד ולהעריך את גובה הנזק.

לעניין העברת התמורה מצד התובעת עבור השיקים עלה מעדותו של הנתבע כי הוא מאשר למעשה את העברת התשלומים מצד התובעת לנתבעת עבור השיקים.

דיון והכרעה

מעדותו של הנתבע עלה בבירור, כי התובעת נתנה לנתבעת תמורה מלאה עבור כל אחד ואחד מהשיקים אשר הנתבעת העבירה לשם ניכיון אצל התובעת.

הטענה לקיומה של עסקת יסוד הקובעת הקצאת אשראי בסכום מסוים, לא נתמכה בראיה כלשהי ונותרה כטענה בעלמא.

בכל מקרה, טענות הנתבעת בדבר הפרה של ההסכם (אשר לא הובאה ראיה כלשהי לגביו) אינן מהוות הגנה בפני התביעה השטרית לפירעון כל אחד מהשיקים, אשר תמורתם ניתנה על ידי התובעת לנתבעת.

למעשה מדובר בטענה לקיזוז של נזקים אשר על פי הנטען נגרמו לנתבעת כתוצאה מהפרות של מערכת ההתקשרות הכוללת בין הצדדים.

במקרה זה, כל אחד מהשיקים מהווה עסקה עצמאית, אשר לגביה נמסרה על ידי התובעת תמורה נפרדת.

ודוק, אין מדובר בהתחשבנות כוללת הנערכת בין הצדדים מעת לעת בסכומים שונים, אלא במתן תמורה נפרדת בגין כל שיק בנפרד.

לפיכך, טענות הנתבעת המתייחסות למערכת ההתקשרות הכוללת נוגעות לעסקה נפרדת מכל אחת מעסקאות העברת השיקים.

במקרה כזה, טענת קיזוז יכולה להעמיד עילת הגנה בפני תביעה שטרית רק אם מדובר בסכום נזק קצוב. אולם, הנזקים הנטענים על ידי הנתבעת ודאי שאינם בסכום קצוב. לפיכך, אין בטענת הקיזוז בשל נזקים כדי לשמש עילת הגנה לנתבעת ביחס לשיקים שהוגשו לפירעון.

בנוסף, אף כאשר ניתן להעלות טענת קיזוז, הרי שעל הטוען לקיזוז של נזק לפרט את הנזקים. במקרה זה, תצהיר הנתבע אינו מפרט את מרכיבי הנזק או את שיעור הנזק וכך גם אינו נוקב בסכום הנזק הנטען. הנתבע אף הודה בעדותו כי אין מדובר בנזק הניתן לכימות מדויק ובכל מקרה, כלל אינו יודע את שיעור הנזק.

נוכח המפורט לעיל עולה המסקנה, כי טענות הנתבעת אינן מקימות עילת הגנה בפני התביעה השטרית לפירעון כל אחד מהשיקים.

טענות הנתבעת להפרות ולנזקים שנגרמו לה, מקומן בהליך אחר שיש בידי הנתבעת לנקוט, אולם אין בהן כדי לעכב פירעון השיקים, אשר בגינם ניתנה על ידי התובעת תמורה.

לפיכך, כלל ההתנגדויות שהגישה הנתבעת, נדחות.

באשר לנתבע, טענתו לפיה החותמת שעל גבי השיקים זויפה וכך גם חתימתו, מעוררת סימני שאלה כבדים.

זאת, נוכח העובדה לפיה היה מקובל בין הצדדים כי בכל שיק שנמסר על ידי הנתבעת לתובעת לשם ניכיון יוסיף הנתבע את חתימתו כערב לפירעון השיק.

ההסבר שניתן על ידי הנתבע לשינוי הנטען במתכונת זו, לפיו בשלב מסוים הפסיק לחתום על שיקים שנמסרו לנתבעת כערב, אינו הגיוני, שכן אין זה סביר כי התובעת תקבל שיק של חברה (הנתבעת) בלא קבלת חתימת בעלי החברה כערב ובמיוחד כאשר כך היא נהגה לגבי שיקים אחרים.

קל וחומר כך הדבר, שעה שעלה מחקירתו הנגדית של הנתבע, כי הוא חתום כערב אישית להתחייבות הנתבעת כלפי התובעת. חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מחלישה את טענתו לפיה לא חתם כערב על השיקים.

בהקשר זה יצוין, כי כתב הערבות האישית אינו מהווה חלק מהתביעה ואין התובעת רשאית להתבסס עליו כחלק מעילת התביעה, הואיל והתביעה היתה ונותרה תביעה שטרית המבוססת על השיקים (שכל אחד מהם נערך כאמור כעסקה נפרדת). בדומה לנתבעת, אשר רשאית להעלות טענותיה במישור החוזי הכולל בהליך אחר, כך גם התובעת רשאית להעלות טענותיה הנסמכות על כתב הערבות עליו חתום הנתבע, במסגרת תביעה מתאימה, אך לא בתיק זה.

משמעותו של כתב הערבות הינה בהיבט הראייתי בלבד, ביחס לשאלה היחידה העומדת למחלוקת בהתנגדות הנתבע, הנוגעת לזיוף החותמת והחתימה. בהיבט זה, העובדה לפיה הנתבע חתום על כתב ערבות מהווה ראיה המגבירה את החשד, לפיו טענה זו של הנתבע כי אינו חתום כערב על השיקים אינה נכונה.

הנתבע לא הגיש תלונה למשטרת ישראל בטענה לזיוף החותמת או לזיוף חתימתו על גב השיקים. גם נתון זה פועל לחובת הנתבע, שכן יש לצפות ממי שטוען כי חתימתו זויפה כי יפעל בהגשת תלונה למשטרה לשם קיום חקירה בנושא.

בחינת התנגדות הנתבע מעלה, כי הטענה לזיוף החותמת והחתימה מעוררת חשד כבד כי מדובר בטענה לא נכונה, אולם אין די בכך על מנת להביא לדחיית ההתנגדות.

במקרה כזה, יש לאפשר לצדדים להביא ראיותיהם בנוגע לשאלת הזיוף ולהכריע בה לגופה.

סימני השאלה והחשד לפיו מדובר בהגנת בדים, מביאים לכך שיש לחייב את הנתבע בהפקדת ערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן. בפסיקה נקבע כי מקום בו לוקה הגנת הנתבע בחוסר בהירות או שהיא נראית על פניה קלושה תותנה הרשות להתגונן בהפקדת עירבון.

לאחר ששקלתי את ההיבטים השונים הנוגעים לקביעת גובה הערובה, ונוכח סכומם המצטבר של השיקים אני מוצא כי ראוי להעמיד את העירבון הנדרש מהנתבע על סכום משמעותי. עם זאת, אין מקום לקבוע תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. שכן ראוי שלא להתנות את מתן הרשות להגן בתנאים נוקשים מדי, אשר עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות.

באיזון הראוי מצאתי להעמיד את העירבון הנדרש מהנתבע על סך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה שאינה מוגבלת בזמן.

סיכום

כלל ההתנגדויות שהגישה הנתבעת, נדחות.

הנתבעת תישא בתשלום הוצאות המשפט של התובעת בהליכים המאוחדים, בסך של 25,000 ₪.

הליכי ההוצל"פ ביחס לנתבעת, יחודשו.

כלל ההתנגדויות שהגיש הנתבע מתקבלות וזאת בנוגע לשאלה, האם החותמת והחתימה על גב השיקים הם של הנתבע או שהינם מזויפים. זאת, בכפוף לכך שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום סך של 50,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודה בלתי מוגבלת בזמן על סך זה.

תזכורת פנימית למעקב נקבעת ליום 8.1.17.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.