1. התובעת, המרכז לטכנולוגיה חינוכית- מט"ח (להלן: "מט"ח") הינה מוסד ללא כוונת רווח הפועלת בתחום החינוך בישראל. במסגרת פעילותה מפתחת מט"ח ומוציאה לאור ספרים ייעודים לתלמידים בשפה הערבית, ומתרגמת לשפה הערבית את ספריה היוצאים לאור במקור בעברית. מט"ח הינה בעלת זכויות היוצרים בספרים נשוא התביעה (להלן: "הספרים "):

א. עברית לדרך

ב. מדעי החומר

ג. מדעי החיים

ד. ערבית שפתנו

ה. מפות מגלות עולם

ו. מישור החוף

ז. עולם התזונה

ח. ישראל האדם והמרחב

ט. מסביב לים התיכון

י. שבילים

י"א גיאומטריה

י"ב אביזרים להוראת החשבון והגיאומטריה.

2. ביום 23.7.15 בוצע חיפוש ותפיסה ראשונים בחצר הנתבעים בו נכחו נציגי המשטרה וכן נציגי חברת חקירות של התובעת. בחנות ובמחסן הנלווה אליה נתפסו 2,707 עותקים מזויפים של הספרים וכן 127 אביזרי לימוד מזויפים. דלת המחסן שבו נמצאו רבים מהספרים, הוסתרה על ידי ארונות.

3. ביום 17.8.15 בוצע שוב חיפוש, הפעם בביתו של בן הנתבע 1 ובחנות. בחצר הבית של בנו של נתבע 1 נמצאו 594 עותקים מזויפים של הספרים ובחנות נתפסו 146 עותקים מזויפים נוספים של הספרים, סה"כ 740 עותקים מזויפים נוספים.

4. במהלך שני החיפושים נכח בחנות הנתבע 1, לבדו , ביחד עם גורמי האכיפה.

5. מומחה התובעת זיהה את כל העותקים שנתפסו בשתי התפישות –כמזויפים, והוגשה על כך חוות דעת של מר גרג'י, מנהל ההוצאה לאור של התובעת.

6. הנתבעים לא הציגו כל חשבונית או תעודת משלוח המלמדת על רכישת הספרים.

5. טענות הצדדים בתמצית

5.1 התובעת טוענת כי זכויות היוצרים שלה בספרים, שאינן שנויות במחלוקת – הופרו על ידי הנתבעים. בתחילה טען הנתבע 1 כי החנות הנמצאת בבניין המצוי בבעלותו, מתחת לקומת המגורים שלו, איננה שלו, והוא עצמו איננו מפעיל חנות כלשהי אלא מנוהלת על ידי בני קרובים ממשפחתו המורחבת. אך הסתבר לאחר בדיקה ,כי ניהול עסק החנות רשום כעוסק מורשה, על שם נתבעת 2, אשתו של נתבע 1. נטען כי נתבע 1 הינו הרוח החיה המפעיל את החנות. התובעת דורשת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי 40,000 ₪ לכל כותר, ובסה"כ 480,000 ₪. נטען כי הנתבע 1 הסתיר את העותקים המפרים כדי להקשות על המחפשים וגם נסה לטעון כי החנות איננה חנות שלו. התובעת מבקשת כי בית המשפט יביא בשיקול דעתו את ההיקף העצום של העותקים המזויפים שנתפסו וכן את העובדה כי מדובר במכת מדינה. בנוסף מתבקש צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים.

5.2 הנתבעים טוענים כי התביעה לא הוכיחה את טענותיה . מאידך, נטען כי הנתבעים הוכיחו שלא סחרו/מכרו /שווקו או הפיצו סחורה מזויפת. נטען כי נתבע 1 איננו מפעיל כל חנות אלא מובטל, ובזמנים הרלוונטים התקיים מקצבת אבטלה. מיום 1.5.16 הוא מועסק בחברה בשם "מוסא מרזוק בע"מ". הנתבע טען כי נכח בחנות בעת החיפוש, בשל כך שהחנות ממוקמת בביתו, מתחת לקומת המגורים שלו ומנוהלת על ידי קרובי משפחתו הרחוקים. נטען כי הספרים לא הוצגו למכירה, ובמועד התפיסה השני נתפסה סחורה בטרם הגיעה למחסני החנות. נטען כי סכומי הפיצויים הנדרשים הינם מופרזים ולא ריאליים.

6. ב"כ הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הינם נכונים לפסיקה על דרך הפשרה, לפי ס' 79 א לחוק בתי המשפט. לפיכך, הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם.

7. על בסיס העובדות שהועלו וטיעוני הצדדים, ובשל כך שהצדדים הסכימו להליך של פשרה, אני קובעת פיצוי לתובעת בסכום כולל של 80,000 ₪. (שמונים אלף ₪).הקביעה מביאה בחשבון כי ההליך הוא בדרך של פשרה, יחד עם זאת מתייחסת להיקף הניכר של העותקים המזויפים שנמצאו, לאופן התנהלות הנתבע שנסה להסתיר את עובדת קיומם של עותקים מפרים ואת קשריו עם החנות, וכן לעובדה כי מדובר במכת מדינה.

8. לסכום זה יש לצרף סך של 6,000 ₪ שכ"ט לצד השני, סכום מופחת בשל היות ההליך בדרך של פשרה.

9. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישאו בסכום הכולל של 86,000 ₪ שישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

10. בנוסף ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, ביחד ולחוד לייצר ו/או להפיץ ו/או לשווק ו/או למכור ספרים ו/או כל פרסום אחר המוצא לאור על ידי התובעת תחת שם התובעת או תחת כל שם דומה או מטעה אחר ואשר אינו עותק מקורי אשר הוצא לאור על ידי התובעת.

11. המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ח, 20 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.